בג"צ- קרנף קדוש

נכון, ששלטון במדינה דמוקרטית הכרחי שיהיה תחת פיקוח, והכרחי על כן שהיו גופים בעלי סמכות וחופש פעולה האמונים על ביקורת השלטון לשם הצרת צעדיו והגבלת כוחו, שמא השלטון יצבור עודפי כוח מסוכנים, פתח לשחיתות ולהצרת חירות הפרט במדינה.

נכון באותה מידה ממש, שכל מוסד כוח נוטה להתעצם יתר על המידה, בהינתן לו עודף חופש פעולה. מהפכת האקטיביזם השיפוטי של אהרון ברק במוסד בית הדין העליון, הפכה את בג"צ לבית מחוקקים מקביל, אלטרנטיבי לממשלה.

משמע, זהו מוסד שלטוני פר-אקסלנס. שגם עליו חלה חובת הפיקוח, וגם שם קיימת אותה סכנת התסאבות, שחיתות, שימוש לא הולם בכוח, חריגה מסמכות, ופגיעה בחירות האזרח.

רובנו עדיין חיים בעבר ורואים את בג"צ- כמגן האחרון על חופש האזרח. זה היה נכון עד לרגע שבו אהרון ברק הפך את המוסד הזה, המובסס על משרות אמון הציבור, למוסד כוח – שאין דבר בחוק היום שיכול להגביל את כוחו.

אמון הציבור בבעלי משרות האמון האלו לא עולה על 30%. במילים אחרות,ל 70% מהציבור אין אמון בבעלי המשרות בבג"צ ולהבדיל מאי-אמון בממשלה – לא ניתן לציבור להצביע ולבחור שופטים או להדיחם.

על כן נתהפכו היוצרות: היום, שלטון נבחר על ידי הציבור- חלש ומרושש מחלק ניכר מסמכויותיו וכוחו למשול- נאבק על החירות הדמוקרטית של הציבור- מפני כוח שיפוטי-שלטוני.

כוח, שהלך ונתסאב בין השנים מאז מהפכת "הכל שפיט" שבשלה ניתן לו כוח כמעט בלתי מוגבל, אך עדיין נהנה ממעמד אנכרוניסטי של "פרה קדושה" כמוסד שמגן, לכאורה, מפני שלטון חזק ושתלטני.

וכך, במהלך השנים הנחנו לפרה לשמור על כד-החלב, למרות שמעת לעת קיבלנו לא מעט אינפורמציה על מקרים רבים שבהם הפרה בעטה בדלי. כך או כך בין אם אתם נוטים לטובת בג"צ או לטובת הממשלה – יש להבין עובדה פשוטה אחת: אין פה מאבק בין כוח בלתי מוגבל לבין אלו המבקשים לרסנו אלא, זהו מאבק בין שני מוסדות כוח שלטוני – שכל אחד מהם רק רוצה יותר כוח, ויותר סמכויות עבור עצמו. אתם תחליטו – מי משני הצדדים הוא ה"תרופה" עבור ה"מחלה" של הצד השני, או, ששני הצדדים מסואבים כבר באותה המידה

‏חמישי 3 נובמבר