חוק לא חוקי

שמתם לב, שגם בלי לעקוב אחר החדשות, אפילו אני שמה לב שחדשות לבקרים צצים כל מיני ביטויים חדשים ופתאום כאילו כולם מדברים רק עליהם? בשנה האחרונה היה באופנה (וקצת נדם כבר) "שיח זכויות", לאחריו, "דמוקרטיה מהותנית" ואחרי זה "חוק בינלאומי" ועכשיו – טרי-טרי- "חוק לא חוקי".

ומאחר שאין פה שום מקריות, הכל נגזרות מאותו רעיון, בואו נראה מהו. ראשית, מהי ההגדרה המקובלת של "חוק".

מויקיפדיה -(כי שם במקרה הזה זה ללא פרשנויות יצירתיות):

"חוק (מונח משפטי המגדיר מהו חוק מדינה), הוא הוראה רשמית מחייבת, מנוסח בכתב, באופן משפטי אחיד וברור, מחייב את כלל התושבים וניתן לאכיפה. חוקים נחקקים על ידי הגוף המחוקק במערכת השלטון במדינה, על מנת לשמור ולהגן על שלום הציבור ורווחתו, להסדיר את החיים בחברה ואת יחסי החברה-שלטון, וכדי שמוסדות השלטון יוכלו לנהל את המדינה בצורה מיטבית. בחוק מפורטים איסורים והיתרים בנוגע להתנהגות הפרט וכן חובות וזכויות האזרח. החוק הוא נורמה משפטית מחייבת לדפוסי התנהגות, כללים ויחסים בין-אישיים. כל אדם חייב לציית לחוק (כולל מוסדות השלטון).

החוק מהווה את הבסיס לפעילות השלטון. כמעט ולא התקיימו מצבים היסטוריים, שבהם שלטון חדל מלהתקיים בלא שינוי בחוקים הנוגעים. סדר חברתי מבוסס על מערכת החוקים שבחברה, ובציות לחוקים. לולא הייתה קיימת מערכת חוקים הייתה החברה חיה באי-סדר חברתי. מבחינה משפטית טכנית "חוק" הוא חלק מן הדין. ה"דין" הוא מערכת כלל הנורמות המשפטיות החלות במערכת משפטית מסוימת, וכולל לדוגמה גם את התקדים המחייב, שנקבע על ידי בית המשפט הרלוונטי, או את המנהג המחייב, ושניהם שונים באופן מהותי מן החוק."

כלומר: חוק הוא חוק של מדינה, שנקבע על ידי המחוקק – קרי – הכנסת והממשלה של- מדינת ישראל – נניח. מהו "חוק בינלאומי "? מחלוקות עקרוניות בתוך המשפט הבינלאומי כעניין פילוסופי, פוליטי וחוקתי, מדינות שואבות את האוטונומיה שלהן מלגיטימציה פנימית ולא בשל הסכמה של הקהילה הבינלאומית. מדינות יכולות, לפיכך, להסכים להתחייב באופן וולנטרי למשפט בינלאומי, אך הן לא תקבלנה תהליך משפטי מחוץ להסכמתן שלהן. לפיכך, האינטרסים שלהן הם שיקבעו כיצד הם מפרשים את המשפט הבינלאומי.

ובקצרה: חוק בינלאומי הוא דינמיקה פילוסופית בין מדינות – שאין להם שום גורם מתקף למעט החלטות של מדינות להטיל סנקציות על מדינות שסרחו, לדעתן, אבל גם מסיבות אחרות – של אינטרסים. ככה שאין חוק בינלאומי ( ישנן אמנות בינלאומיות המחייבות רק אם המדינה חתומה עליהן, וגם אז – מותר לפרוש) אלא ש…. שימו לב:

"מלומדים ומנהיגים פוליטיים מסוימים טענו בזמן האחרון כי המשפט הבינלאומי כבר התפתח למצב שבו הוא עצמאי מההסכמה של המדינות."

כלומר- באקדמיות מסיימות ופוליטיקאים ( רמז- אף אחד מהם לא ליברלי. ליברלי אמיתי, לא שמאל המכנה עצמו כך)  "טוענים – שיש דבר כזה חוק בינלאומי, ש"התפתח למצב שבו הוא עצמאי…"

נזכור, ש"חוק" זה "מונח משפטי המגדיר מהו חוק מדינה", הוא הוראה רשמית מחייבת, מנוסח בכתב, באופן משפטי אחיד וברור, מחייב את כלל התושבים וניתן לאכיפה."

חוק בינלאומי אינו ניתן לאכיפה (וניתן ל"אכוף" עונשים גם אם הם לא "חוקיים" ) הוא אינו הוראה רשמית אינו מחייב ובוודאי שלא את כלל "התושבים". שהרי, היה נחקק חוק להפסיק את המלחמה בסוריה , היה נאכף, והיא היתה נפסקת…

אז למה ממשיכים בכלל לקשקש על חוק בינלאומי?

כי הוא קיים ועוד איך. הוא קיים בתוך "שיח זכויות אדם". להבדיל מזכויות אזרח, שכל מדינה מגינה עליו מתוקף ובאמצעות מנגוני משטרה וצבא, זכויות אדם ניתנות מאלוהים, לכל אדם שנברא "בצלם".

אם כל אדם הוא בעל זכויות שוות, כך שמסתנן סודני שגנב את הגבול שלא כחוק (חוק המדינה) ולתושבת תל אביב יש אותן זכויות בדיוק ללא אפליה. ויתר על כן הוא גם מוגן מתוקף "חוק בינלאומי" שאכן יש בו אמנת פליטים אך שישראל אינה חתומה עליה.

כך שהכל פיקציה.

זכות אינה שווה הרבה אם אין מנגנון שמגן שהיא תשמר. אבל אם קיים "חוק בינלאומי" ועוד "עצמאי" כך שמדינות חייבות לציית לו, לכאורה, גם אם אינן חתומות על האמנות, וכל זה יכול להתקיים רק ב"דמוקרטיות מהותיות" כלומר מדינות שבהן מישהו החליט שזכויות אדם באשר הוא, גם לא אזרח – הן חלק ממושג ה"דמוקרטיה" עצמה (כך שכל מפלגה לאומית אינה דמוקרטית יותר) – אז ורק אז מתפשר שיהיה "חוק, שאינוו חוקי" שמשתמע ממנו – שלמרות שהמחוקק הוא זה שקובע את החוקים כך שמושג "חוק" הוא תוצר של המחוקק – וכך שמחוקק לא יכול לחוקק בניגוד לחוקים שלו עצמו – (למעט חוק שנוגד חוקה, או חוק יסוד) כי זו סתירה פרדוקסלית ( כמו פרדוקס מור – אני: "החוק חוקי אבל אני חושבת שהוא לא חוקי") אלא – אלא אם כן – יש משהו שעומד מעל למדינה – ויש לו סמכות לחוקק חוקים – שביחס להם – חוק מדינה אינו חוקי – ושהסמכות שלו היא עליונה על סמכות של חוקי מדינה.

מספר "פילוסופים ופוליטיקאים" מאמינים שזה אכן קיים. אלא, שאם זה אכן כך – אז – המדינה עצמה מיותרת. מדינה היא שלושת הרשויות: מחוקקת, מבצעת, שופטת. למעשה מדינה היא חוק, עם שני מנגנונים: לחוקק אותו ולאכוף אותו.

למעשה, יש פה מתקפה רבתי על ישראל כמדינה ריבונית דמוקרטית ועצמאית מתוך אידיאולוגיה פרוגרסית-סורוסיאנית של "חברה פתוחה"- עולם "חדש" – שהוא כמו רופאים "ללא גבולות" – לשם חותרת הקרן לישראל "חדשה" (קרי – ישראל ללא גבולות, וללא ישראל).

שמתם לב, אני מקוה, שבמקרה עלינו על שמות כמו בצלם, הקרן ורופאים ללא גבולות? זה לא מקרי – שהרי- זוהי הדוקטרינה.

שיח זכויות – מבטל את היתרון בלהיות אזרח כך שבפועל אנחנו כבר "מדינת כל אזרחיה ומסתנניה ומחבליה" דמוקרטיה מהותית – היא העיגון של שיח הזכויות בתוך מושג הדמוקרטיה כך שמפלגות לאומיות לא נחשבות יותר לדמוקרטיות (להלן, "פאשיסטיות")

חוק בינלאומי – הוא התחליף לחוק מדינה ועומד מעליו – ומבטל כך את כל סמכויות המדינה למשול ולחוקק חוקים למען אזרחיה ואז -כאשר מדינה פאשיסטית, מנסה לחוקק חוקים לאומיים, המנוגדים ל"דמוקרטיה" המהותית (שהיא עצמה מנוגת לרעיון קיומו של "אזרח") ופוגעת כך בזכויות האדם של מי שאינו אזרח ושלכן הוא מוגן על ידי החוק הבינלאומי – אז- זהו חוק לא חוקי- באופן שלחלוטין אינו סתירה למרות שזה משמע כמו בדיחה.

ועכשיו, מכיוון ש"חוק בינלאומי" הוא כמו אלוהים: כל יכול, כל-צודק, בלתי נראה ובלתי מממוש בעולם החומרי – אז הוא מחייב רק את מי שמאמין בו. ומאחר ששופטי בגץ אדוקים מאד באמונתם, ואנחנו מדינה חילונית – יש לסלק אותם ולהחליפם בשופטים חילוניים כמונו – ואז ה"חוק הבינלאומי" יתפוגג מאליו ולא יטריד אותנו יותר בדרישותיו הלא הגיוניות והקפריזיות של אל קנא, נוקם ואנטישמי.

זוהי פוסט-ציונות. לאו דווקא נגד הציונות אלא נגד כל רעיון המדינה בכלל. לא סתם הביטויים הללו צצים והופכים לפתע פתאום ויראליים. זה נירמול – הכלי של האינדוקטריציה – שלא נולד בק.ג.ב למרות השימוש שלו – אלא הוא מנגנון תיאולוגי עתיק. ככה גרמו לכל העולם, לאורך ההסטוריה האנושית – להאמין באלוהים. ממציאים יישות כל יכולה שמתקפת את החוקים הרצויים, מכנים את כל הלא מאמינים "כופרים" – מכחידים אותם או ממירים על ידי שיימינג חברתי, איומים, מניעת פרנזה ונידוי – וככה כל העולם הופך מאמין במשהו שהוא לא רואה, לא שומע ולא באמת נשמע לתפילותיו.

ואם היה חוק בינלאומי, ידידי היהודים בישראל, אל דאגה – באו"ם או בבלגיה, או גרמניה או איראן – יגנו על על זכויות האדם שלכם, ללא מורא, ללא משוא פנים. פתרון אולטימטיבי ליהודים. הפתרון הסופי ממש