מציאות היא טקסט (לפעמים)

אנחנו חיים כעת בתקופה של שתי מטאפיסיקות החיות יחד, אמנם לא בשלום, אבל חיות.

האחת היא תפיסת העולם של הנאורות – שכולנו מותנים לה, ולצידה – מטאפיסיקה פוסטמודרנית שעל פיה אין מציאות "ממשית".

על פי הפוסטמודרניזם, המציאות כולה בשפה. לכן אין אמת. מה שמכנים "אמת" אינה אלא אפיסטמה – מוסכמה מאד מאד מקובעת, בתוך מוסד-כוח של שיח.

לדוגמה: אלוהים היה קיים ממש בעולם כל עוד כולם האמינו שהוא קיים, וכך שהמציאות התארגנה על פי האמונה הזו. היום. חלקנו לא מאמינים יותר, והמציאות משתנה בהתאם.

בפוסטמודרניזם אין סובייקט (פרט, אדם): כולנו אוסף טקסטים בזרימה דינמית מתמדת – מתערבבים עם טקסטים אחרים: בני אדם, חברה, פוליטיקה, תקשורת, כלכלה וכל אספקט במציאות ובחיים- אינו אלא טקסט.

טקסט מגיע מהמילה "טקסטורה" – פני השטח. מטבע הדברים – טקסט שווה לכל טקסט אחר ברמת הקיום שלו : "שולחן", השולחן הזה שאני עובדת עליו אינו "קיים" יותר מאשר "חייזרים" או "דמוקרטיה" או "טרור איסלמי".

מילים הן תמיד מילים, בתוך מערכת אחת: השפה. כך, שבפוסטמודרניזם מתבטלות כל ההיררכיות: סובייקט-עולם- שניהם מתקיימים ברובד אחד – השפה.

כך גם דיבור-מעשה. ופה העיקר.

אין הבדל אמיתי בין דיבור – לפעולה בעולם. ולכן, כשטראמפ אמר "אני תופס אותן בכ-ס" – זה לא "כאילו" הוא עושה את זה – אלא – זה אותו דבר בדיוק כמו לעשות את זה ממש. כשזה נאמר בטלוויזיה מול 300 מיליון צופים- אז זה הלכה למעשה, לאנוס חצי מהאוכלוסיה. את כל הנשים.

עכשיו הנקודה: כשמתווכחים עם פרוגרסיבי (שהוא בהכרח פוסטמודרניסט גם אם הוא לא שמע מעולם את המילה ולא יודע להגות אותה) לפעמים הוא יטען ממש כך: "טראמפ אנס את כל הנשים בעולם" (למעשה, מישל אובמה אמרה את זה מפורשות ובלי "כאילו")

ואז אתם תטענו, מן הסתם, שאלו רק מילים. ומייד תיענו "זה רק מראה לכם מי הבנאדם הזה…"

הזעזוע מדברי טראמפ מראה, שהשומע המזועזע לא הבין את הטיעון "רק מילים", למרות שהוא יודע שאלו רק מילים, אבל לתפיסתו – המילים נמצאות ברובד אחת עם מעשים ואם כי הוא "רק אמר"- התוכנה שלהם במוח נמצאת תחת הרושם המממשי – שהוא גם באמת אנס.

האונס נמצא אצלו בדיבור עצמו. ולכן המילים של טראמפ מעידות על המילים של טראמפ כלומר על היותו אנס.

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את עומק הבלבול: האדם נמצא במצב שבו הוא מותנה לשתי תפיסות עולם בו זמנית. וכך הוא יודע שטראמפ לא אנס (מצד הנאורות שמבחינה בין מילים לדברים) , וגם – שטארמפ כן אנס. (מצג התניה גם לפ"מ) ואז, נניח, אתם מציבים לו קונטרה ואומרים – אם מילים זה כמו מעשים, אז בוודאי תסכימו איתי על כך שכנציג "שוברים שתיקה" אומר על במת האו"ם שישראל פושעת- זה מעשה בגידה.

אבל אז לפתע קורה דבר מדהים, ממש למול עיניכם: כמו בסופר-פוזיציה, האלקטרון האחד במוח של הפרוגרסיבי פתאום חוזר להיות איפה שהוא אמור להיות, והוא יתפלץ מטפשותכם:

"אז אמר…נו, אז מה?"

מה שצריך לעשות במצב כזה זה לומר – חביבי – אני הולך איתך. אם למילים אין משמעות, אז גם טראמפ "רק אמר". אם מילים בוראות מציאות, אז טראמפ אנס, וההוא מ'שוברים שתיקה'- צריך לעמוד לדין על בגידה. אבל אתה לא יכול לאחוז במקל בשתי קצותיו אז קודם תסגר על תפיסת המציאות שלך  ורק אז נוכל להתחיל לדבר.