עמונה יושבת על אדמה שממשלת ישראל אישרה לתושבים לשבת בה. זה- חוק. כשמתגלה לפתע שנעשה למישהו עוול – ומישהו אחר הקים יישוב על אדמות שלו- הוא מקבל פיצוי כספי.
למזלם של הבעלים, נגזלה מהם אדמת טרשים עבור עשב לעיזים -וישלמו לו עבור אדמה על פי ערך של ישוב פורח. זה אמור להספיק לו. אם עמונה יושבת על אדמה ששיכת למישהו שרק עכשיו גילה זאת, אין שמץ של ספק, שגם הכפרים הערבים יושבים היום על אדמה שהיתה שייכת לערבי אחר פעם. חוק הוא חוק.
צריך עכשיו לבדוק כל קמ"ר שעליו יושבים ערבים – אם בכלל זכותם לשבת על אדמה שהיא בבעלותו של מישהו אחר. לא מוסרי ולא הגיוני לחשוב – שאדמה פרטית של ערבי- היא הפקר לכל ערבי באשר ההוא. אם הייתי משפטנית, הייית מתחילה לחפש למי שייכות האדמות שעליהן יושבים כפרים ערביים בשטח ההפקר הזה – וותבעת להרוס כל יישוב ערבי שאין לו יכולת הוכחת בעלות על הקרקע. מי שמבקש לטרנספר את תושבי עמונה – פותח פה תיבת פנדורה נהדרת – העברת דירה מאורגנת לערבים בחסות ההמצאה המדומינת "חוק בינלאומי".
בתקופת שלטון הבריטים העויין, החוק אסר על עקירת יישוב שיש בו רק חומה ומגדל. אז איזה "חוק" "בינלאומי" יש בנמצא, שמאפשר לעקור יישוב שלם וותיק?!
יום רביעי 16 נובמבר 2016
טעון גיבו"ח - גלי בת חורין 
להשאיר תגובה