המניע לא ידוע

cropped-d7aad79ed795d7a0d7aa-d791d790d7a0d7a8.jpg

 

התקשורת, שכל זכות קיומה בחשיפת הנסתר, עושה מאמצים בולטים מאד לעין להסתיר מהציבור פשעים הנעשים בשם האיסלם ומתוך מניעים לאומניים. די הראיות לכך יובאו בתחקיר קצר זה.  מדוע זה כך ומיהם הגורמים שאולי עומדים מאחורי התופעה. עד כה המניע אינו ידוע.

רמזים לו מצאתי במהלך הכתיבה, והעיקרי שבהם  החשש מפני התלהטות רגשות מצד האוכלוסיה היהודית כנגד הציבור הערבי. טענה זו לא רק שהיא עומדת  בניגוד לתפקיד העיקרי של התקשורת, היא סותרת את התופעה שעל פיה כל פעולה תוקפנית של יהודים כלפי ערבים מקבלת כותרות ראשיות. האם אותם גורמים ששמו עצמם אחראים על חינוך הציבור סבורים, שלערבים אין רגשות? אם ילהיטו אותם, לא יתלהטו?

"אירוע ירי" בחיפה

בשלישי לינואר 2017 דווח בכותרות על אירוע ירי כפול בשני מוקדים סמוכים בחיפה, שבו נפצע יחיאל אילוז, דיין בבית הדין הרבני, ומייד לאחר מכן נורה למוות גיא כפרי ז"ל, ברחוב הגיבורים, הסמוך. המשטרה מסרה אז, כי שני הגברים אינם מוכרים לרשויות וכי מחקירה ראשונית עולה שהרקע לשני האירועים פלילי. כבר באותו הלילה ובתום חיפושים הרוצח הסגיר עצמו ונעצר. יחד עמו  נעצרו גם שני אחיו ועוד שלושה אנשים, בחשד של סיוע לפשע ואי מניעתו.

הציבור אמנם לא הופתע, אבל רק היום התיר השב"כ לפרסום, שהמחבל הגיע  ביום הרצח-3.1.17 לעיר התחתית בחיפה במטרה לרצוח יהודים. בתחילה עקב אחר יהודי חרדי, הרב יחיאל אילוז,  ירה בו ופצע אותו באורח קשה. בעת מנוסתו מהזירה, ירה לעבר אישה שעברה במקום אך החטיא, משם המשיך את מסע ההרס, ירה והרג את  גיא כפרי ז"ל, נהג הסעות בן 48.  מחקירתו של הנאשם עלה כי המניע למעשה היה בשל האשמת חברתו שכינתה אותו "ציוני אוהב יהודים".

עתה נודע כבר, שזהותו של החשוד ולאומיותו היתה ידועה לשב"כ  כבר באותו היום ואם כן, מדוע נמסרה לציבור הודעה תמוהה על אירוע ירי "פלילי", שבו "הקורבנות אינם מורים למשטרה" שמהלכו ירה אדם אחד לעבר שלושה עוברי אורח שונים בפרק זמן קצר וברחובות שונים? איזו מטרה פלילית יכול לשרת ירי חסר הבחנה בעוברי אורח, בעוד שידוע כבר שאירועים כאלו מתרחשים בעולם כחלק מהטרור האיסלמי?

גם היום, לאחר שהרשעותו של הרוצח ומניעיו הלאומניים נחשפו בכותרות התקשורת, המשטרה פרסמה בעמוד הפייסבוק הרשמי שלה הודעה שאינה מתייחסת למניע של המעשה:

"לפני כחודש נורה למוות גיא כפרי ז"ל, ונפצע אדם נוסף, בירי כפול שבוצע בשני רחובות שונים בחיפה. זהות החשוד התבררה לחוקרים כבר באותו הלילה ובתום חיפושים נרחבים הוא הסגיר עצמו ונעצר. בנוסף אליו נעצרו חמישה אנשים נוספים, בהם שני אחיו, בחשד שידעו על מעשיו וסייעו לו להימלט. בחקירה התברר כי החשוד רכש לפני מספר שנים נשק מסוג קרל גוסטב, איתו ערך ניסויי ירי מעת לעת בחורשות בחיפה."

רק לאחר שמגיבים מחו על כך בעמוד הפייסבוק של המשטרה, הידיעה נערכה, ונוסף בה המניע:

"בלילה שלפני הרצח גמלה בליבו החלטה לבצע פיגוע נגד יהודים ואת קורבנותיו בחר באופן אקראי. הוא הודה בפני החוקרים כי עמד מאחורי שני מקרי הירי, שיחזר אותם, והודה בגניבת קטנוע לצורך הימלטות מכוחות הביטחון. היום הוגש נגדו כתב אישום.".

מקרה זה נוסף למקרים אחרים נוספים שגם בהם עלתה הטענה כאילו ישנה השתקה מכוונת של אירועי טרור של ערבים כנגד יהודים.

הרב נטל את נפשו בכפו הלא נכונה

במרס 2011  נמצא הרב טלבי ז"ל מרמת הגולן, אב לשבעה וסב לארבעה, ללא רוח חיים כשהוא ירוי בראשו  סמוך לישוב רבבה בשומרון. המשטרה מיהרה לקבוע שמדובר בהתאבדות אך  משפחתו של המנוח טענה שמדובר ברצח. במכתב ששלחה המשפחה לשרים ולמפקדי המשטרה הודגש, כי על גופו של המנוח נמצאו חבלות בפנים ובברך, המעידות על אלימות שהופעלה כלפיו.

בנוסף נטען במכתב כי  "כ-20 דקות בלבד לפני הרצח הוא אמר לבנו שהוא נוסע לרבבה, שם מתגוררת בתו, על מנת להפתיע אותה ולבקר אותה ואת נכדתו הקטנה".

תצלום שנלקח במקום האירוע מראה כי בעוד שהרב נורה בצידו הימני, אקדחו היה מונח לשמאלו.

גם מצלמות אבטחה במקום הראו שהיו במקום דמויות נוספות. מבקר המדינה שבדק את הנושא כתב מכתב ביקורת חריף על הליקויים החמורים שהתגלו בהתנהלות המשטרה והפרקליטות. בתום מאבק של שלוש שנים הוכר לבסוף הרב משה טלבי כנפגע של פעולת איבה. לא מובן כלל מדוע התעקשה המשטרה לפטור את העניין כהתאבדות כשכל כך הרבה מימצאים מורים אחרת?

התעללו, רצחו, דרסו וגנבו: המניע – גניבה

שלוש שנים לאחר מכן, בדצמבר 2014 , נמצאה גופתו של  אברהם בן ציון ז"ל בצומת אלון בשומרון הפעם קבעו במשטרה ובשב"כ כי מדובר בשוד רכב. גם כאן, התעלמה המשטרה באופן תמוה מכך  שעל הגופה היו סימני התעללות וכן גם התגלה, שנדרס במהלך האירוע. כמו במקרה הרב טלבי, רק אחרי שנתיים: שוד הרכב הוכר כפיגוע, בתום מאבקים משפטיים של המשפחה. האם כאשר יהודי נתקף  ונרצח על ידי מחבלים וגם רכב נגנב – הגניבה מבטלת את המניע העיקרי?

שלי דדון ז"ל: רצח ללא כל מניע

בראשון למאי  2014  יצאה שלי דדון ז"ל  בת ה- 20  מביתה בעפולה בדרכה לריאיון עבודה הראשון בחייה. היא עלתה על מוניתו של חוסיין בן יוסף ח'ליפה מאעבלין.  הנהג, "ממניעים שאינם ידועים", כמדווח, הסיע אותה למגרש חניה נטוש בפאתי אזור התעשייה. דדון עוד הספיקה  להתקשר לבת דודתה ולספר לה שהיא פוחדת: "במונית – אחת המפחידות. אני לא נושמת"

בכתב האישום נאמר שהנאשם:

"בשלב שאינו ידוע, גמלה בלבו של הנאשם החלטה להמית את דדון וכך, בהגיעם למגרש, סמוך לשעה 8:10, עצר הנאשם את המונית ויצא ממנה. הוא נטל סכין ארוכה וחדה שאורך להבה כ-10 ס"מ ורוחבה כארבעה ס"מ, ובתרחיש מדויק שאינו ידוע לתביעה, דקר את שלי שוב ושוב ברחבי המגרש, כאשר היא מנסה להימלט מפניו ללא הצלחה. במשך דקות איומות, כשהיא נגררת על ידו ממקום למקום, דקר הנאשם את דדון דקירות עמוקות במותניה, בגבה, בגרונה, באמתה, בירכה, בחזה ובאחוריה ללא רחם. היא נאבקה בו, ניסתה להגן על עצמה מפניו באמצעות ידיה ואף שרטה אותו, אך לא היה בכך די, ולבסוף השאיר אותה הנאשם במגרש מתבוססת בדמה ונסע מהמקום".

למרות הערכות המשטרה והשב"כ על כך שהרצח בוצע על רקע לאומני, בכתב אישום הדגישה הפרקליטות כי מניעיו של הנאשם "אינם ידועים".

בכתבה של "ידיעות העמק" ו-mynet  מתייחס נצ"מ משה כהן, מפקד הימ"ר במחוז הצפוני, היחידה  שפענחה את הרצח יחד עם השב"כ, לסוגיות שעלו בנושא בתקשורת ובדעת הקהל, ולסמיכותו של עיתוי פרסום פענוח הרצח – למועד פרסום מעצר היהודים החשודים ברצח הנער מוחמד אבו חדיר מירושלים.

באותה עת, רבים ביקרו בחריפות את המשטרה על מועד הפרסום, והשב"כ והמשטרה הואשמו בכך שיצאו עם הפרסום לציבור במתכוון על מנת למתן את התגובות לרצח הנער משועפט על ידי טרוריסטים יהודים.

הלוא רק מעצם ההאשמות הללו עולה, שקיימת מערכת שיקולים שעל פיה נקבע לכאורה, מתי הציבור אינו מוכן עדיין לדעת, את מה שזכותו לדעת.

גם לאחר שהמשטרה  הכריזה על התפתחות דרמטית בפיצוח, ושהציבור כבר ניחש מזמן שהמעשה נבע מתוך מניע לאומני (ולו בהעדר כל מניע אחר),  עיתון "הארץ"  פרסם כתבה תחת הכותרת המטעה, מתפתלת והזורעת ספקות:

"השב"כ והמשטרה: איננו יודעים אם המניע לרצח שלי דדון לאומני או פלילי"

"העובדה שההתפתחות הדרמטית עליה הודיעה אהרונוביץ' לא הצביעה על מניע לרצח, חיזקה את ההשערה שהרקע עשוי להתברר כלאומני, אולם זו עדיין בגדר השערה. על פרטי החקירה הוטל צו איסור פרסום עד לסוף החודש."

מכך קופצים הכותבים למסקנה שבאה לביטוי בכותרת.

המשטרה היתה דווקא די עקבית בטענה שלה, שכיוון החקירה הלאומני לעולם לא ירד מהפרק. תמוה, איפוא, שבאותה כתבה ב,  "ידיעות העמק" ו-mynet צוטט מפקד הימ"ר בעניין ההיסוסים לכאורה לגבי הכיוון הלאומני:

"רצינו להסיר חלק מחוסר הוודאות של הציבור מבלי לפגוע בחקירה, וקיצרנו את צו איסור הפרסום. זה פשוט היה צירוף מקרים. אבל יש להבדיל אלפי הבדלות. עם הנער משועפט הייתה רמת וודאות מלאה שהרקע לאומני ואצלנו לא".  כהן מסביר ש"בהרבה מקרי רצח לא ניתן לקבוע בוודאות את המניע. הגשנו את כתב האישום בלי מניע כי אנחנו לא יכולים עדיין לקבוע בוודאות מהו. המניע הלאומני עדיין לא נפסל אבל צריך לקחת בחשבון שכרגע אין לו יתרון על המישור הפלילי".

אלא, שמאחר שרצח ללא מניע אינו חזון נפרץ, האמבילנטיות המתפלת הזו  מעוררת רושם כאילו הפועל עליו לחץ  לעמעם את סוגיית המניע הלאומני. ואם כן, מי, ולשם מה?

רמזים להלך רוח קיים בציבור הישראלי, שעל פיו קיימים מתחת לפני השטח זרמים אלימים ומסונים בישראל, ובשל כך יש לסנן את המידע היוצא אל הציבור, ניתן למצוא למשל אצל בלוגר פופולרי שבהתבססו על כותרת המתעתעת של הכתבה ב"הארץ" חשף את הפחד הקאמי שמכנן בסוג מסויים של אליטות מפני ה"איד" היצרי והאלים, המפעפע לכאורה בתת המודע של העם, שהאליטות הן מצפונו:

"התפרעות של אספסוף יהודי בעפולה" ופסק ש" הימין היהודי רוכב כאן על הדימוי הקבוע של הזר המאיים, האונס, הרוצח נשים. כן, זה דימוי קו קלוקס קלאני – כמו חלק ניכר מעולם הדימויים של הימין היהודי. וכמו אצל החברים חובשי הברדסים מהדרום, העובדות לא באמת משחקות תפקיד."

בהלכי הרוח הללו, לטעמי, צריך להתחיל לחפש את התשובה לשאלה מאיפה הגיע הרעיון שיש להסתיר מידע מהציבור.

יש להדגיש, שלא תיתכן דמוקרטיה בשעה שגורמים המשפיעים על השלטון סבורים שיש לפחד מהעם. הלך רוח פארנואי שכזה גם הופך בקלות לאכזריות לשמה, כמו האשמתו המזעזעת של הבלוגר המוכר, דווקא כלפי משפחת הקורבן השכולה:

"מובן למה נוח למשפחת דדון לחשוב שמדובר בפיגוע. הבת שלהם הופכת באחת מסתם סטטיסטיקה של פשיעה פלילית למישהי שנפלה, גם אם לא ברצונה, על הגנת העם והמולדת. זה ודאי מנחם הרבה יותר, עד כמה שנחמה אפשרית.". את הימין כולו האשים ב"חגיגה על הדם".

בסופו של דבר, העם שוב לא הופתע מכך שהרצח אכן  הוכר כרצח מתוך ממניעים של שטנה לאומנית והמדינה הכירה בשלי דדון ז"ל כנפגעת פעולות איבה. עד במשפטו של הרוצח העיד כי המחבל אמר לו שסיבת הרצח היתה "כי הישראלים רוצחים ילדים קטנים".

בכל זאת הסתבר, שרצח ללא סיבה מתקיים רק בספרים אקזיסטניאליסטים. במציאות של החיים, אין רצח ללא מניע.

נתנאל עראמי ז"ל: צו איסור פרסום ללא מניע:

בספטמבר 2014 נפל נתנאל עראמי בן ה-26 אל מותו כשביצע עבודות סנפלינג בבנין בפתח תקוה. כל מה שהציבור יודע על הפרשה הוא, שגורמים עלומים חיבלו בכבלים, גרמו לנפילתו מגובה רב והותירו אותו למות מדימום למשך שעות ארוכות.

החל מרגע גילוי גופתו הוצא צו איסור פרסום גורף על הפרשה, כפי שנהוג לעיתים על מנת שלא לפגוע בחקירת המשטרה אבל מה שכלל אינו ברור, מדוע בנוסף הוצא גם  צו איסור פרסום – האוסר על פרסום קיומו של צו איסור הפרסום?

רק לאחר מאבק משפטי של המשפחה התיר בית משפט השלום בפתח תקווה לפרסם כי נתנאל נרצח על רקע לאומני. עד היום מנהלת המשפחה מאבק משפטי להוציא את האמת  כולה לאור. נתנאל בן ה-26 הותיר אחריו אישה בהריון , שני ילדים קטנים ובת שנולדה לאחר מותו.

ואנחנו נותרים עם השאלה שאת תשובתה לא ניתן אפילו לנחש: מדוע המדינה מסתירה את פרטי הפרשה כאילו היו סודות המאיימים על ביטחון המדינה?  נראה שנפגעה זכותו המעוגנת בחוק, של הציבור לדעת.

פיגועי דריסה הם תאונה או פיגוע?

בנובמבר 2014 ארעו שני פיגוע דריסה: בחמישי לנובמבר נהרג קצין מג"ב נהרג ו-11 נפצעו כשמחבל ברכב מסחרי פגע בהולכי רגל בתחנת הרכבת הקלה בירושלים המשיך בנסיעה פרועה וכשעצר, יצא מהרכב ותקף אנשים במוט ברזל.

למחרת, ב-6  בנובמבר, דרס  פלסטיני שלושה חיילי צה"ל ב סמוך לעמדת צה"ל בגוש עציון,  פצע אותם קשה נמלט מהמקום. הפעם, מבלי להפליל עצמו במרדף עם מוט ברזל.

בתחילה פורסם, שמדובר בפיגוע דריסה נוסף תוך יממה אחת. אבל כעבור כמה שעות  תוקנה הכותרת  בynet   לאחר ש"'גורם ביטחוני בכיר', אמר כי מהחקירה הראשונית עולה שלא מדובר בפיגוע, אלא בתאונת פגע וברח."

שוב, איש לא הופתע, למעט אולי כתבי Ynet לגלות, כשבועיים לאחר מכן כי הדורס, פעיל חמאס מכפר בית עווא "הודה בחקירתו בשב"כ כי דרס את החיילים כחלק מפיגוע שתכנן. לדבריו, הוא עשה זאת בהשראת פיגוע הדריסה בירושלים שאירע באותו יום, שחזר את המעשה והודה בתכנון פיגועים נוספים טרם מעצרו."

בהחלט יכול להיות שהחוקרים אכן טעו. אבל המהירות שבה רצו לדווח על חפותו של המחבל רק מדגישה את המוטיבציה הלא-מובנת להכחיש קיומו של טרור ערבי.

מסוף נובמבר ועד היום הוכרו שבעה פיגועי דריסה נוספים. והשמיני הוא האירוע החדש שגם הוא מוטל עתה בספק: ב- 18 לינואר 2017  נדרס למוות רס״מ ארז (עמדי) לוי ז"ל בן ה-34   על ידי תושב אל-קיעאן.  הדורס נורה ונהרג.

הפעם, למרות טענות שהשמיעו חברי כנסת מהרשימה המאוחדת אשר האשימו את המשטרה בכך שקודם ירתה בדורס שרק איבד את שליטתו על הרכב, דווקא המשטרה מתעקשת, שמדובר, אכן,  בפיגוע דריסה. אבל עד ליום זה הדעות עדיין חלוקות. זאת למרות שקיים סרטון המראה את האירוע נתחילתו ועד לסופו ושהטענות כאילו השוטרים גרמו לתאונה בכך שפתחו בירי  ופגעו בברכו של הדורס שאיבד שליטה על דוושת הגז – הן טענות שמביכות את האינטלגנציה של הקורא ועומדות בסתירה לכל מדע האנטומיה. נכון להיום, 11.2.17  שלושה שבועות לאחר המקרה עדין אין כל ידיעה על תוצאות חקירת האירוע. קל לסמוך על הזכרון הקצר של הציבור. לפעמים, גם על היכולת שלו להאמין לדוברים נטולי כל היגיון:

אונס קבוצתי בהסכמה

בדרום תל אביב, ביום העצמאות בשנה שעברה נעצרו שלושה פלסטינים בחשד  שאנסו, התעללו והשפילו באכזריות צעירה יהודיה נכה, לוקה בשכלה ובנפשה. השופטת רונית פוזנסקי כץ אמרה בעת צו הארכת המעצר של אחד החשודים כי :

"מדובר באירוע שלפיו החשוד, יחד עם אחרים, ביצע עבירות מין קשות במתלוננות הלוקה בשכלה וסובלת מנכות. על פי החשד, מדובר בעבירות מין שנעשו לצד הערות גזעניות ואיומים לפגיעה במשפחתה של המתלוננת, וכן מעשים נוספים במטרה להשפיע ולפגוע בה".

החשודים נתפסו כבר למחרת התקיפה, כשבמכשיר הטלפון של אחד מהם מצאו סרטונים שתיעדו את ההתקפה המזעזעת. תיאורי זוועה דלפו לעיתונות ומשם לרשתות החברתיות.

דלפו, משום שהמשטרה בחרה, מסיבות השמורות עמה, להסתיר את הסיפור במשך עשרה ימים וניגוד לנוהל הרגיל לא דיווחה עליו  לכתבי הפלילים למרות שהחשודים במעשה נעצרו כבר למחרת המקרה. יתר על כן, אירוע שבו לכאורה הכל ברור: הפשע צולם, הקולות שעלו ממנו לא הותירו ספק באשר למוטיבציות לאומניות-אנטישמיות, גם לא ניתן לשער, שהצעירה הלוקה בנפשה ובשכלה כשרה לתת את "הסכמתה" למעשה האונס הנורא וגם אם כן, מדובר בניצול מיני של צעירה שאינה אחראית למעשיה. איך אפשר לפקפק בעובדות?

עובדה.

כשבועיים לאחר מכן פרסם ynet תחת הכותרת "פארסה משטרתית":

"בית משפט השלום בתל אביב האריך הבוקר את מעצרו של פלסטיני שחשוד באונס צעירה הלוקה בשכלה. אף שבתחילה עלה חשד כי מדובר באונס שביצעו ממניעים לאומניים, דוברת המשטרה ניצב-משנה מירב לפידות אמרה אתמול כי המשטרה אינה מייחסת לחשודים עבירות ממניע לאומני, אך בבקשת הארכת המעצר הופיע סעיף גזענות. הבוקר כבר הודיע נציג המשטרה בדיון כי מסירים את החשד למניע לאומני. זמן קצר לאחר מכן המשטרה שוב שינתה את דעתה: "עד שהחשוד השלישי במעשה ייתפס, אנו מבקשים להשאיר את המניע הלאומני".

חודש לאחר מכן המשטרה שיחררה  את שני החשודים לאחר שהמתלוננת,  הלוקה בשכלה הודתה: "יחסי המין היו בהסכמה". בהודאתה מסרה על תלונת ה"שווא": "דודה שלי אמרה לי להגיד את זה".

סליחה על הבוטות אבל  – הבחורה מפגרת! שלושה גברים קיימו עמה סקס אלים , מצולם ומתועד והמשטרה מקבלת את עדותה, כאילו קודם שיקרה ואילו עתה היא מודה ב"אמת"?

מכל ההתנהלות הזו  עולה גם פה התחושה כאילו הופעלו לחצים מכיוונים שונים להסתיר או להטיל עמימות שאילצו את דוברת המשטרה לבצע אקרובטיקה רטורית, כשהתוצאה היא שוב, עלבון לאינטליגנציה של הציבור.

דבר מוזר נוסף בשולי הדברים: ראש הממשלה בנימין נתניהו העלה פוסט בפייסבוק שבו הוא מאשים את אירגוני הנשים בשתיקה למול הפשע הלאומני והאונס האכזרי.  ולפתע, לאחר שעות ספורות הסיר ראש הממשלה את הפוסט ופרסם הבהרה:

"לגבי הפוסט שפרסמתי אמש: המקרה כפי שדווח עורר בי כאב וזעזוע עמוקים. עם זאת לא היה נכון שאתייחס לנושא לפני מיצוי החקירה ואני מצר על כך".

האם מישהו לחץ גם על ראש הממשלה?

עיתון "הארץ" מדווח כי "בחדשות 10 פורסם כי מאחורי ההתנצלות עומדת הערכה של המשטרה לפיה "התיק נחלש ראייתית".

עם כל הכבוד, מישהו פה פשוט מסבן את הציבור. הלוא, לא ניתן לדמיין אפילו מה היה יכול לצוץ לפתע, שביכולתו להפוך את כל העובדות המצולמות על פניהן ושיכשיר ניצול מיני בניסבות מחפירות של אישה לוקה בשכלה ובנפשה!

כל במע ההסתרה התמוה הזה לא חמק גם מחברי הכנסת. ח"כ מיכל רוזין ממרצ פנתה במכתב לשר לביטחון פנים גלעד ארדן:

"פרקטיקת הסתרה זו אינה מתקבלת על הדעת ולדאבוני מהווה פגיעה חמורה בהליך הראוי במקרים אלו. אבקשך לברר עם הגורמים האמונים אם הייתה בכך רשלנות בביצוע תפקידה של המשטרה, בנוסף לפגיעה בזכויותיה של הנפגעת".

 

לסיכום

כשאוספים ומרכזים את כל הסיפורים הללו יחד, אפשר אולי להבין מדוע לציבור יש אמון מועט כל כך –  גם במשטרה, גם במוסדות השלטון – ועוד פחות – בעיתונות. מכל הסיפורים העלו עולים חשדות ממשיים לקיומה של מגמה מכוונת להשתקת מקרים, לפחות כאלו שבהם מעורבים ערבים בפשעי שנאה כנגד יהודים.

כשכתבתי על כך, חברי, מאלו המתגוררים ביהודה ושומרון, השתוממו ממש לתמימותי. הם סיפרו על עשרות מקרי תקיפות באבנים ובבקבוקי תבערה, דבר יום ביומו, כאלו, שהתקשורת לעולם לא  מדווחת. כך גליתי עמודי פייסבוק שמרכזים את כל "מה שהתקשורת הסתירה מהציבור" או אתרים שמרכזים אירועים שאותם הם מכנים "האינתיפדה המוסתרת" .

אפשר תמיד לבדוק את אמיתות הדיווחים על ידי הצלבה עם המבזקים באתר מד"א המדווחים בזמן אמת על אירועים שאליהם מוזעקים כוחות הצלה.

אני חייבת לציין שעבורי, גילוי מאגר שלם ועצום של אירועים חמורים, שהתקשורת מדירה אותם לחלוטין מעיני הציבור זו חוויה טראומטית של "יציאה מהמטריקס" ממש. כאשר התקשורת, אולי בשירותו של מישהו (של מי?!)  ממסגרת מציאות סלקטיבית ומסולפת, נגזלת מהציבור היכולת לפעול ולבחור את בחירותיו באופן ראציונלי .

לסיכומו של ענין, קשה שלא להתרשם שזכותו של הציבור לדעת נפגעת בישראל. בין אם זה מסיבות פוליטיות, או מחשש לגרימת מהומות בין יהודים לערבים, או כדי לכסות על מחדלים, או לחסוך לקופת המדינה, מתוך ציניות אכזרית, את כספי הפיצויים שמגיעים לנפגעי פעולות טרור .

ואם כן, מיהם הגורמים שמפעילים לחץ להשתקת פרשיות מסוג זה, מטעם מי הם פועלים ובעיקר, מהו המניע?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נתניהו חשף מידע חסוי על הרצח בחיפה

כשראש הממשלה מפר צו איסור פרסום, מה זה אומר על ראש הממשלה ומה זה אומר על הצו

יואב איתיאל 27.01.2017

 

 

 

 

 

פייגלין

מחשבות של מוצ"ש

 

ביום שיש הלכתי לניחום אבלים אצל הוריו, אחיו, אחותו – ובעיקר, אלמנתו ההרה ושני יתומיו של נתנאל עראמי הי"ד.

איש לא היה שם כשהגעתי.

בהמשך נכנסו בודדים.

חשבתי על כל הניחומים שעשיתי בזמן 'צוק איתן'. על הליווי הצבאי הצמוד כל העת לכל משפחה. על תחושת הסולידריות שעטפה את המשפחות. המנחמים הרבים שאינם פוסקים מלצאת ולבוא.

הסיפור של נתנאל אינו פחות מזעזע מסיפורם של שלושת הנערים. אם אני אתה ואת היינו שם בקצה החבל בקומה ה18, הרוצח הערבי היה חותך לנו את החבל והיינו צונחים אל מותנו המזעזע, בדיוק באותה מידה. הוא לא רצח את נתנאל מסיבה אישית – הוא רצח אותו כי הוא יהודי – בדיוק כפי שנפל הדבר בגורלם של הנערים.

נתנאל היה מן צדיק שכזה. עמל קשה כדי לפרנס את משפחתו הצעירה. בדיוק החל לעבוד באופן עצמאי. לא בא מרקע מבוסס, משפחה ישראלית צעירה בתחילת הדרך. עובד קשה, אוברדראפט – אתם יודעים איך זה, קבלנים משלמים, שוטף + ועכשיו תמתין… ובכל זאת העסיק עמו עובד שנפלט מכל מני מסגרות – גם הוא מטופל בילדים. "לך ל 'שילב' תקנה כל מה שאתה צריך אני אשלם" אמר לעובד שלו, שלא ידע שהמוצצים שקנה באו על חשבון המוצצים של התינוקות של נתנאל…

5 שעות שכב נתנאל מרוסק על הקרקע. לאמו נודעה התאונה מדווח באתר ynet … העובד הגיע לשם עם המשטרה. הם עלו לגג וראו את החבל החתוך, שמעו את הערבים צוחקים.

חבל סנפלינג חתוך נראה אחרת לגמרי מחבל משופשף. ויש שניים – אחד ראשי ואחד לביטחון.

מה כבר יש פה להסתיר חוץ מהרצון לחסום, לכסות את עיני הציבור.

בערב התקשרו מהמשטרה לאלמנתו הטרייה. דיברו אליה כמו אל חצי פושעת.

"את צריכה לבוא למשטרה" הסבירו למסכנה – תינוקה על זרועותיה.

"למה?"

" את רוצה לקבור את בעלך לא?"

" ברור אבל למה לבוא למשטרה?"

" את צריכה לבוא לחתום על הסכמה לנתח את הגופה."

"אבל אין לי רכב"

וכך התגלגלה האלמנה הטריה, בליל הוודע הרצח, למשטרה , כדי להתווכח על ניתוח גופת בעלה.

ומאז שום דבר. לא נציג של המשטרה, לא מישהו שיעדכן, פסיכולוג שילווה, רווחה לילדים – משהו,

התעלמות מוחלטת. וצו איפול על החקירה והתעלמות של התקשורת – אולי הם בכלל פושעים, לך תדע…

 

מן פטנט שכזה לפתרון בעיות.

נגיד שזה אולי פלילי. נשאיר את זה פתוח. בשם צרכי חקירה כביכול נחסל פה משפחה. כמו שעשינו למשפחתה של שלי דדון הי"ד, שהשר הרופס לביטחון פנים מיהר לסייר בטייבה ולהודיע שנבדקים עוד כווני חקירה, כמו שעשינו למשפחתו של הרב משה טלבי שנרצח בצומת יקיר והמשטרה מיהרה לרצוח את זכרו והודיע שהתאבד (רק לאחר שנים ומאבק הרואי של המשפחה הודו שמדובר ברצח), כמו שעשינו במקרים רבים אחרים. העיקר להפנות את ראש הציבור לכיוונים אחרים.

תתארו לכם מה היה קורה אם הסיפור היה הפוך. שפועל ערבי היה צונח אל מותו, החבל נמצא חתוך ועל הגג פועלים יהודים צוחקים… לא היה נשאר מקום להיתקשקש בעיניני גדעון סער מרוב התעסקות תקשורתית. הנשיא וחצי ממשלה היו רצים לנחם את המשפחה. המשטרה היתה מקימה צח"מים על גבי צח"מים. השר הרופס לביטחון פנים כבר היה קורא לחסל עוד כמה התנחלויות וכו וכו.

 

מתחוללת כאן אינטיפאדה רצחנית. בכבישים. בערים המעורבות. בירושלים שורפים בתים. מי עוד מעז לעלות לרכבת הקלה?

זה מתחיל מהוויתור על הריבונות בהר הבית. משם זה זולג לירושלים, ומשם לכל מקום בו חיים יהודים וערבים בסמיכות זה לזה. יהודים פשוט חיים כאן בפחד בכל מקום בו יש ערבים. כמובן לא בתל אביב. שם אין ערבים ונא לא להפריע עם העובדות.

 

מה שמגוחך בכל העניין הוא, שהתנהלות הבת-יענה הזו, על גבן של המשפחות השכולות, מבטיחה שלא יהיה כאן שלום בין העמים. כי יש גרעין של ערבים, במיוחד צעירים, שכן רוצה לחיות עמנו בשלום. הם מתעבים את הח"כים הערבים מחרחרי המלחמות. הם מקבלים את עובדת היותה של המדינה הזו מדינה יהודית – בדיוק כמו הדרוזים והצ'רקסים ומיעוטים אחרים. הם מכבדים את המדינה ומבינים היטב שזכו בגן עדן. אבל הגננת שבורחת מהגן משאירה את הצעצועים לילדים האלימים ורוב הילדים מצטרפים למעגל האלימות כי התייאשו שהגננת תחזור – השר הרופס לביטחון פנים פשוט לא משאיר להם ברירה אחרת. אני פוגש את הערבים האלה. הם באים אלי לכנסת. אני יודע על מה אני מדבר. הבריחה מאחריות, חוסר הצבת גבולות ברורים לציבור הערבי, דופקת קודם כל את היהודים, אבל מיד אחר כך את הערבים שמבקשים באמת להיות נאמנים למדינה ולחיות עמנו בשלום. ההתנהלות הזו הולכת ומצמצמת את מספרם של הערבים הללו ומבטיחה את המשך מעגל האלימות.

 

טוב נחזור למשפחת עראמי.

נכנס הילד מהגן – מחפש את אבא, עדיין לא מבין.

בין לבין אני מבין שיש פה גם בעיה כלכלית.

 

זה סיפור מטורף – פשוט מטורף.

לא התכוונתי לערבב את הסיפור הזה עם אירוע המאה אלף. רציתי אירוע בסבבה, ראש טוב לקראת השנה החדשה.

אבל תעשו לי טובה.

כשאתם מגיעים בשני בערב לפארק הירקון, תביאו ספר צ'קים. לך תדע כמה זמן והתעללות עוד יעברו עד שיכירו במשפחתו של נתנאל כנפגעי פעולות איבה (אם בכלל יכירו, לך תדע מה עוד יעוללו להם) . והקבלן – למה שישלם על עבודה שלא הסתיימה. וגם אם ישלם, מי בדיוק יפרנס בהמשך.

כמובן שאני נכנס לעניין בכל הכח – אבל אין תחליף למה שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו.

אני לא יכול לחשוב על מצווה חשובה יותר להיכנס אתה ליום הדין. צדקה שכזו, צדקה לאלמנה ויתומים שכאלה – אז בואו בכיף לפארק אבל תביאו אתכם ספר צ'קים – אני אגיד לכם במקום לפקודת מי לרשום.

או לחילופין תרמו לאלמנתו ולילדיו של נתנאל ישירות:

 

מס' החשבון של מוריה ערמי (זפדנסקי)

340639

סניף 382

בנק אוצר החייל 14

 

וחוץ מזה – תעשו עוד מצווה. לכו לנחם ותסיימו את השנה עם שתי מצוות חשובות.

הכתובת – טרומפלדור 13 בית דגן.

 

הפגנות, עימותים והפרות סדר- אתר טרור מאיר עמית

השבוע נמשכו הפגנות, עימותים והפרות סדר. בלטו אירועי השלכת בקבוקי תבערה ויידויי האבנים. להלן מספר אירועים בולטים:

23 בינואר 2017 – פלסטינים השליכו מטען, שכלל בלון גז, לעבר כוחות צה"ל סמוך למבוא שילה (אזור בנימין). המטען התפוצץ. שני חיילי צה"ל נפצעו באורח קל (דף הפייסבוק צבע אדום, 23 בינואר 2017).

22 בינואר 2017– אבנים יודו לעבר אוטובוס שחלף בכביש בין חזמה לענתות (אזור בנימין), נזק נגרם לאוטובוס (דף הפייסבוק צבע אדום, 22 בינואר 2017).

21 בינואר 2017 – כוחות הביטחון הישראליים תפסו שלושה פלסטינים מבית פג'אר  בחשד שהשליכו בקבוקי תבערה לעבר הישוב מגדל עוז באזור גוש עציון. כמו כן נתפס כלי רכב ששימש אותם לביצוע הפיגועיםYnet) , 21 בינואר 2017).

20 בינואר 2017– כוחות הביטחון הישראליים עצרו כלי רכב פלסטיני בצומת אליאס (סמוך לקריית ארבע). בכלי הרכב נמצאו כלי נשק. נוסעי כלי הרכב הועברו לחקירה (דף הפייסבוק צבע אדום, 20 בינואר 2017).

20 בינואר 2017– אבנים יודו לעבר כלי רכב סמוך לתקוע (גוש עציון). לא היו נפגעים. נגרם נזק לכלי הרכב. באירוע נוסף יודו אבנים לעבר אוטובוס סמוך לאפרת (גוש עציון). נזק נגרם לאוטובוס (דף הפייסבוק צבע אדום, 20 בינואר 2017).

18 בינואר 2017– אבנים יודו לעבר כלי רכב שנסעו סמוך לעזון בשומרון. אדם אחד נפגע באורח קל. נגרם נזק  לשמשת כלי הרכב (דף הפייסבוק צבע אדום, 18 בינואר 2017).

האיתיפדה המושתקת

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: