יש אלוהים חדש, ושמו חוק בינלאומי

כך, תנועת הפרוגרסיביות העולמית ניסתה לחלץ את האנושות מתוך אמונות דתיות תפלות שנוצקו מתוך ניסיון אנושי של אלפי שנים, רק כדי להמציא אל-תותב – שעוד לפני שפרס כנפיים והתחיל להאמין בקיומו-הוא, כבר הפך להיות מושא פטישיסטי לפולחן דתי, אליל שלעולם אסור להמרות את רצונו העולם. ולא נתפלא לגלות, ששוב מדובר במעשה ידי היהודים.

בשנים האחרונות אנחנו מתבשרים חדשות לבקרים על פסיקות בג"צ שנעשו בהתאם לחוק הבינלאומי וכנגד החלטות ממשלה. גם היועץ המשפטי לממשלה נועץ בחוק הבינלאומי כשהוא פוסל הצעות חוק, שעל פי מיטב שיפוטו המקצועי – לא ניתן יהיה להגן עליהם בבתי הדין הבינלאומיים. ראש הממשלה נתניהו,הזהיר לאחרונה מפני אישור החוק שהוא עצמו רוצה בו, להסדרת ההתיישבות ביהודה ושומרון, מחשש פגיעתו האפשרית של בית הדין בהאג.

כך למשל דווח ב"הארץ" (28.11.16): בעניין חוק ההסדר" "נתניהו וליברמן הצטרפו בישיבת הקבינט אתמול לדברי היועץ המשפטי לממשלה, והביעו חשש כבד כי החוק יעודד את בית הדין הפלילי בהאג לפתוח בחקירה נגד ישראל.". נתניהו חזר ואמר בהזדמנויות שונות, שכמנהיג מדינה דמוקרטית עליו לציית לחוק.

החוק הבינלאומי, דומה שהוא בכל מקום: דואג לזכויות האדם של מסתננים בישראל, לזכויות האדם של בדואים בישראל, לזכויות האדם של ערבים בישראל, של פלסטינים הנלחמים בישראל.
והכל טוב ויפה, למעט עובדה אחת פשוטה. אין דבר כזה "חוק בינלאומי".

בתי דין בינלאומיים דווקא יש:
בית הדין הבינלאומי לצדק הוא המוסד המשפטי של האו"ם. האומות המאוחדות שהוקם ביוני 1945 ומשרדיו נמצאים בהאג שבהולנד. תפקידו לשמש כבורר בסכסוכים בין מדינות לאחר הסכמתן מראש של המדינות הרלוונטיות ומתן חוות דעת בסוגיות משפטיות שמופנות אליו על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות או מועצת הביטחון.

יושבים בו נציגים מכמה מדינות, פוסקים את פסוקם המלומד וכאשר מדינה אינה מצייתת לפסק דין של בית הדין, רשאית מועצת הביטחון לנקוט צעדים כנגד מדינה זו אם בא לה. לחוות דעת אין אופי מחייב.

בית הדין הבינלאומי הצעיר, והמוכר יותר, ומעצם השמעת שמו מדיר שינה מעיניהם של בכירים רבים בישראל הוא בית הדין הפלילי הבינלאומי הידוע בשם החיבה "האג" – על שם החיבוק החם שישראל צפויה ,בוודאי, לקבל ממנו. הפקידים שלו יושבים בהאג והוא החל לפעול רק ב-2002, מתוקף אמנת רומא.

הפשעים שבהם דנים בהאג הם: השמדת עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ופשע תוקפנות.

משפטנית מגמביה מכהנת כתובעת בבית הדין הפלילי הבינלאומי מאז 2011.

בעשר שנות פעילותו פתח בית הדין בהליכים נגד 30 נאשמים, כולם ממדינות אפריקה. משפט אחד הסתיים בהרשעה,על חטיפת ילדים והפיכתם לחיילים בארגון המורדים וגזרו עליו 14 שנות מאסר.

משפט אחד הסתיים בזיכוי, ארבעה משפטים אחרים נמצאים בשלבי דיון, ובכמה מקרים נוספים בוטלו ההאשמות בשלב מוקדם.

אבל למרבה הצער, שאר הנתבעים לא הובאו בפני בית הדין: חלקם נמלטו, חלקם מתו ולכל השאר לא התחשק להתייצב כי היו להם דברים חשובים יותר לעשות באותו יום.

לאחרונה הרשות הפלסטינית הצטרפה לאמנת האג, כדי לתבוע את ישראל על כל ארבעת הפשעים, מן הסתם, רצח עם, פשעי מלחמה, פשעים כנגד האנושות, ותוקפנות ומן הסתם, בשל דיכוי חופש הפולחן, שכולל מצווה בסיסית, להרוג יהודים.

אלא שהם נמצאים קצת במלכוד משום שכדי להיות חלק מבית המשפט בהאג, עליהם להוכיח קודם, שהם סוג של מדינה בעל אוטונומיה ושלטון עצמי. לא אמורה להיות להם בעייה כזו , כי זה מה שאכן הם, אלא שלמרבה הצער, תנאי הכניסה להאג שומט אוטומטית את עילת התביעה – היותם נתונים תחת כיבוש..

שלא לדבר על בעיה חמורה יותר, שמרגע הצטרפותם, הם עצמם יכולים למצוא עצמם נחקרים על אי אלו פשעים. אבל אם היתה לי סימפטיה לפלסטינים הייתי מציעה להם שלא להדיר שינה מעיניהם מרוב דאגה. הרעיון של בתי דין בינלאומיים אינו אלא פיקציה. פיקציה בינלאומית אמנם, אבל עדיין – פיקציה.

את אי התכנותו של בית דין בינלאומי קל להוכיח:

"צדק" ו"פלילי" הם מושגים תלויי-תרבות. 'צדק' בעיני חברים מוסלמים בבית המשפט הוא לרוב הפוך ממה ששופטים מערביים יודו-נצרים יתפסו ,כצדק. כך שאין שום מכנה משותף ( למעט פשעים שהם באמת קונסנזוס מוחלט כמו רצח-עם, שאף אחד לא חושב שיש בו משהו צודק , למעט המוסלמים שכן חושבים כך (ולמעשה, רצח כופרים מעוגן כמצווה מרכזית בדת שלהם)– אך משתדלים מאד להסתיר את אהדתם לו).

וכשאין הסכמה רחבה על קריטריון שיפוטי למושג צדק, על פי מה ישפוט, איפוא, בית הדין הבינלאומי?

נוסף על כך.

המושג "חוק" לעולם אינו מנותק מ"יכולת לאכוף אותו". אם אין יכולת כזו, אין חוק.

לקהיליה הבינלאומית דווקא יש יכולת להעניש, לכפות סנקציות, לעצור בכירים ואנשי צבא בשדות תעופה, זה ללא ספק – יש בכוחן לעשות.

אלא מאי?
הן צריכות לרצות לעשות את זה.

כך שנניח שאיכשהו הגיעו לכלל הכרעה בינלאומית על פשע שהולם כל תפיסת צדק בתבל – על כל רב-התרבויות. נניח. עתה גם חקרוה מדינה , מצאוה אשמה והגיע שלב העונש.

תארו לכם מצב כזה שבו ישראל עתרה כנגד איראן, על פיתוח מערך אסטרטגי של טילים בליסטיים שכתוב עליהם "מיועד להשמדת ישראל" ומנצחת במשפט.
ועכשיו מה תעשו?

סנקציות?
את זה ארה"ב כבר עשתה גם בלי משפט.
ולא שלא מגיע לאיראן, אבל בעיקר כי ארה"ב חזקה מספיק להחליט גם בלי בית דין – מה בא לה בטוב ומה לא.
אבל איזו מדינה מהקהילה הבינלאומית תהיה מוכנה להסתבך עם מדינת סף גרעין מוכת טירוף דתי ומוכנות נפשית לאדות את כל הכופרים ללא הבחנה?

פה בדיוק ההבדל בין בית דין במדינה, לבין "בית-דין" בלי מדינה.

למדינה יש עשרות מונים יותר כוח על אזרחיה הפושעים . לכן היא יכולה לכלוא אותם בהתאם לפסיקה, לקנוס, להחרים רכוש, להוציא להורג – ללא כל סיכון ולו המזערי ביותר עבורה.

ב"בית דין בינלאומי" יושבות מדינות, שכל אחת מהן שומרת על הכוח שלה, ולא, כמו במדינה אחת, שיש לה מונופול מטעם אזרחיה על הכוח והאלימות.

ואז, כשבית המשפט הבינלאומי מחליט להיטפל לקציני צבא של מדינה אחת, איראן, נניח, אז איראן תשלח מבט עם פה מלא בוז ותגיד להאג:

באמא? אתם בטוחים שזה מה שבא לכם? להתעסק איתי? רוסיה? את? שנעלה את עניין פשעי המלחמה שלך בקרים? איך אומרים ברוסית אצלכם? קרים – אנד פאנישמנט? ואת סין? שנדבר רגע על מצב האוייגרים הכבושים והנדכאים , או על טיבט? או על קצירת אברים של חברי כת?

כל השיח הזה דימיוני כמובן, כי מראש לכל אחד ברור שככה זה יסתיים, ואם כן, לשם מה בכלל להתחיל עם איראן?
כל מדינה עושה מראש את השיקולים האינטרסנטים שלה, אז היכן פה הצדק? ומה ההבדל בינו לבין מה שממילא עושים באו"ם, במסגרת מאבקי אינטרסים גם בלי צדק בינלאומי?

אבל אני מגזימה כמובן. יש צדק, הוא אפילו צדק בינלאומי.

פשוט, כדי לשחק במשחק הזה ולהמשיך להנות ממשכורות בינלאומיות צריך להתאים את האשם – על פי מי שידוע שעליו כן ניתן להתעלק.

למשל – מדינות אפריקאיות חלשות ולא מאיימות.

אלא שהן כבר תפסו שנטפלים רק אליהן והודיעו על כוונת עזיבה.

ומי שמתחנת ממש לשחק את המשחק זו כמובן, ישראל:

ישראל לא דומה בכלל למדינה נחשלת וחסרת כושר מיקוח, יש לה דווקא כוח לא מבוטל. היא רק לא מבינה שכוח ומיקוח – זה בדיוק מה שנקרא "צדק בינלאומי". ישראל תמימה כל כך, שהיא חושבת שהיא באמת הולכת לקבל צדק.

ואם ישראל מוכנה לשחק את המשחק הזה, שעל פיו כשמאשימים אותה היא מאמינה שהיא באמת אשמה, אז למה להתלונן על כך שמאשימים אותנו? רק אותנו? ותמיד?

האירוניה היא, שבהאג יודעים אל-נכון, שאין להם כל בסיס שמתקף את ההחלטות שלהם. הם יודעים שהם פיקציה אבל אז פתאום, במפתיע , משהו נושך את הפתיון ומתקף אותם:

מדינה צעירה של עם זקן, שדורות של שטנה כלפיו הפכו אותו לצמא אהבה באופן פתולוגי. שכל מה שהוא רוצה זה להצליח לרצות, שפעם אחת יגידו לו סוף סוף מילה טובה. שיקבלו אותו. שיהיה עם ככל העמים ויתקבל ככזה. וכשהאג שואג, הם שם נבהלים ברצינות.

וזה בדיוק הדבר היחיד שבאמת ובתמים מתקף את ההחלטות שם.

וכך, ישראל הופכת להיות היישות החשובה ביותר. ועל צעצוע שכן עובד, על דבר כזה לא מוותרים. לכן, כדי שהקסם הזה לא יגמר לעולם, ממציאים שם חוקים חדשים – כמכרז תפור על המצב המסובך והמרתק בישראל.

ומאחר שבישראל מתקיים סוג של כיבוש, והמנדט של האג הוא בתחום פשעי מלחמה – אז מרגע זה, שליטה על אוכלוסיה עויינת בתוך שטחי המדינה שלך – זה ייחשב, לא פחות – כפשע מלחמה.

את המכרז הזה צריך לתפור ממש בזהירות כי אם לא, האג עלולה למצוא עצמה מתעסקת לא בכוונה עם מדינות פושעות באמת, וזה מסוכן להתעסק עם פושעים.
וכך האבסורד הלא ייאמן הזה – מזין את עצמו. ככל שישראל מוכנה לקבל עליה כל אשמה, התוקף החוקי של המאשימים הולך ומתמצק, ומפיקציה – נהיה יותר ויותר – דבר מה בעולם. הולך ומתחזק, ומקבל ביטחון, מאמין יותר בקיומו, ומחזק את האמונה על ידי עוד ועוד ועוד האשמות של ישראל, שמצידה מגיבה את התגובה הנפלאה ביותר שניתן לצפות לה מצעצוע – היסטריה!

כך, מיום ליום בית הדין הבינלאומי הופך יותר ויותר מוקסם מאיתנו. כשמאשימים דווקא אותנו בפרשת המרמרה, במקום את טורקיה ששלחה משט של טרוריסטים לפרוץ את הגבולות הטריטוראיליים הימיים , שלנו, בניגוד לכל "חוק בינלאומי" ( וחוקי גבולות ימיים הם דווקא משהו כן קיים, כי הם פשוטים, פורמליים ולא מתנגשים עם עניינים מורכבים כמו "צדק" )- נחשו מה?
אנחנו מקבלים עלינו את האשמה!

הפקידים בהאג, כולל התובעת מזמביה, גמביה או ז'בוטי – מבינים מכך בטעות – שלא רק שהם קיימים בעולם אלא שהם גם עושים משהו נכון.

ומכייון שהתופעה הקסומה הזו קורית להם רק איתנו- למה לא להמשיך במשחק, והפעם לנסות לחקור – אם זה יעבוד כשיאשימו אותנו ברצח העם העזתי – שנשלט על ידי ארגון טרור שקיבל מישראל את עצמאותו ( משהו, שספרד מסרבת לתת לטמילים שלה), וגמל עליה ביירי של אלפי טילים על אזרחיה ושהתגובה שלנו הגיעה לא לפני אזהרת הקש-בגג ( המצאה, שאפילו קומיקאי לא היה יכול להמציא כבדיחה)?
למה לא?
פשע מלחמה כבר היה – הכיבוש. עכשיו רצח עם, שהוא פשע נגד האנושות ואל תתפלאו אם בסוף יאשימו אותנו אפילו ב—-תוקפנות!

ואחרי כל זה, יש עדיין מישהו שזוכר מתחילת הרשימה הזו, שהאג זו פיקציה?
אפילו תוך כדי דיבור הוא מתממש בשר-ודם.

ומה זה משנה שאין דבר כזה "חוק בינלאומי" – אם שופטי בג"צ אצלנו מתייחסים אילו כאילו הוא קיים? – ואז מתקפים את הפסיקות שלהם בשמו?

ככל שיטילו עלינו יותר האשמות, פיקטיביות ככל שיהיו– שבג"צ יענה עליהן "אמן", כך בית דין בינלאומי יהיה יותר קיים: החוקים שלו ילכו ויתבהרו. ויהיו יותר מובנים מאליהם, והפסיקות בהתאם לאותו חוק בינלאומי יתממשו בעולם הממשי וגם מדינות אחרות, אפילו כאלו שיש להן כבוד עצמי ותחושת צדק בריאה ומוכנות להלחם על הצדק שלהם ואפילו סתם על האינטרסים הצרים שלהן יסחפו למערבולות הזו .

וגם הן תמצאנה עצמן מצייתות בלי כוונה למפלצת הזו, האג, שתפחה לה בזכות מדינה אחת קטנה שהסכימה להקריב עצמה כדי שהאג ירגישו שהם קיימים בעולם הממשי.

ואז גם בסופו של יום, לאחר שהחוק הבינלאומי הפך להיות עובדה מוחלטת בדימיון הקולקטיבי- מישהו כבר גם יקים את המוסד, יבנו בניין גדול ויפה, יאיישו בשופטים, יכתבו את החוקים שהיו עד כה רק בתודעה ואיש לעולם לא יחשוד – שלא תמיד לא היה שם, שריר, וקיים ואמיתי ומוצק , מובן מאילו שאין עליו חלוק.

ומאחר שכל מה שהוא בינלאומי מייצג תפיסה פרוגרסיבית אימבצילית כאילו העולם באמת יכול להיות משפחה אחת מאוחדת ומאושרת עם גבולות פתוחים לגמרי, לחיות בשלום ובשלווה , ג'יהדיסטים ושבדיות, יהודים ואנטישמים, תחת מנגנון צדק מוחלט שמנווט ומפקח ומבטיח הרמוניה צודקת של שלום נצחי- עם זכויות אדם מלאות לכל אדם, שמשמעו – ביטול זכויות-היתר של אזרח במכורתו, אז באמת מדינות הלאום תהיינה מיותרות.

כי לשם מה מישהו צריך מדינה אם היא לא יכולה לקבוע את החוקים בעצמה ( יש חוק "בינלאומי"), ולא יכולה להעדיף אזרח על פני אוייב, ולא יכולה להחליט למי מותר להכנס לגבולותיה ולמי לא – מה עוד נותר ממדינת הלאום?

כלום.
וזה יהיה באמת סופן של מדינות הלאום- ממש כפי שמי שהמציא את הפיקציה – רצה מלכתחילה.

כמו שהיום ברור לנו שקיים גבול בין מדינות למרות שאינו אלא קו מצוייר על מפה כך בית הדין הבינלאומי, לא יהיה לו כל צורך להיות תופעה במציאות ממש – הוא יתנחל וישריש עצמו היישר לתוך התודעה תוך עקיפת המציאות .

העובדה שהוא קיים רק בדימיון לא ישנה דבר, להפך. מה שהיה קיים, ניתן להוכיח שכבר אינו קיים. מה שמעולם לא היה קיים – אין שום דרך בעולם להוכיח שאינו קיים, מישהו הוכיח כבר את אי קיומו של אלוהים?

החוק הבינלאומי הוא יישות לא קיימת בחומר, אבל מתממשת בכל ההיבטים של החיים, כיישות עליונה שופטת, מתקפת את חוקיה מעצמה, מענישה, – ושאת הסימנים הממשיים לקיומה רואים במציאות ממש.

קשה שלא לראות, שחוק בינלאומי דומה בכל- לאלוהים. ועל פי אותם קריטריונים בדיוק – אלוהים קיים אף יותר: אמונה באלוהים היא בת אלפי שנים, תרבויות רבות ושונות האמינו בקיומו ופעלו מתוך האמונה – יצאו למלחמות בשם אלוהים,הרגו ונהרגו בשמו, הקימו בתי תפילה, בתי מדרש ומוסדות שלא היו נבנים לולא היתה אמונה בקיומו, ישנם ספרי חוקים שכתובים על שמו , ואנשים חיים על פיהם מבלי להטיל ספק באמיתותם, מה עוד צריך כדי להוכיח, שאלוהים קיים? הרי אינו חומר, ואינו נתפס ישירות בחושים, רק פועלו מורגש?

ממש כמו חוק בינלאומי.

גם כאן, האמונה היא שמתקפת אותו, ואוכפת את ציוויו באמצעות בני אדם הממונים על האכיפה בשם החוק: כוהני דת החוק הבינלאומי. – שופטי בג"צ בכל מדינה- שהם היחידים הרשאים לפרש את רצונו. ואת כתבי הקודש שלו. ומי ששולט בפרשנות, שולט באנשים. כך היה תמיד בכל הדתות האחרות. אלא שלהבדיל מאלוהים הקודם, שהיה קצת מעורפל בתביעותיו ופתוח לפרשנויות – הדת החדשה כבר לא תרשה יותר את הפלורליזם הפרשני הזה שבו כל אחד יכול לקרוא את ה"ספר". ניסתם, אגב, לקרוא את פסיקותיו של אהרון ברק? התייאשתם אחרי חמש מאות העמודים הראשונים? על כך הוא בנה. הספר הוא לא עבורכם, ישנם כוהנים מוסמכים שישלטו בכם על פי סודותיו הכמוסים, הנהירים רק ליודעי חן.

לפני סיום, הערה קטנה לאחי היהודים:
אם קרה, שמישהו מהקוראים נשבה לרגע ברעיון של אנושות אחת הרמונית שלא בכוונה, הרשו לי לצנן את התלהבותכם. ועדיין לא נולדה האוטופיה הורדרדה ביותר – שבה יש לנו באמת מקום בעולם יחד עם כולם.
היו סמוכים ובטוחים, שבכל דור ודור יקום עלינו מישהו , שיזהה את הרצון הפאתטי שלנו לרצות ולקבל הכרה בנחמדותנו – כדי להיות הצורר הבא שמשתעשע לו בצעצוע המתגמל עד בלי די, הזה – עם שהוא ילד כאפות מעצם טיבו, שכל פעם שסוטרים לו- הוא מגיב בהתרוצצות הסטרית ומפולט מתוכו כמה יהודים שמסומנים כרעים התורניים, שהם אלו האשמים בשם הרע שהם מוציאים ליהודים כולם.

וכשחושבים על זה, ליהודים ישנה הסטוריה ארוכה מאד של המצאה והעצמת היישויות שנועדו לייסר אותנו בשוטים ועקרבים: אנחנו יצרנו את ישו ובעיקר את פטרוס – הדת והכנסייה והאנטישמיות.

אנחנו הוצאנו מתוכנו את מרקס ומאז כולנו סובלים מכתות שמאלניות אנטי-לאומיות ואנטי-קפיטליסטיות שמבקשות להכחיד כל מה שכייף.
אנחנו הבאנו לעולם את איינשטיין ואופנהיימר ופיינמן, שבגינם יש עלינו עכשיו איום איראני גרעיני .
ובעצם אם חושבים על זה אנחנו גם אלו שהמציאו את אלוהים.