סינדרום הגרמני שלא שתק

מנכ"ל בצלם חגי אלעד בדיון מיוחד של מועצת הביטחון של האו"ם על ההתנחלויות, 14.10.16

לדמוקרטיה, שמכילה בתוכה את הרעיון של חוכמת ההמון- יש ראציונל ברור. ההנחה היא, שעקומת הדעות תשאיר בשוליים אנשים שמקומם בשוליים.

חגי אלעד הוא אדם כזה, שצריך היה להשאר בשוליים ועל כך בוודאי שלא להגיע "לייצג" את ישראל בעולם. חגי אלעד, כמו רבים מהאנשים המבולבלים בארץ שלא מסוגלים לחשוב בהגיון, בעיקביות ולעומק- אינו אלא אוסף של רעיונות מבולבלים שחיים יחדיו בשלום ומתחברים זה לזה  רק בשל יחסים של דומות. וככל שהאדם טיפש יותר כך כל דבר דומה יותר לכל דבר אחר:

"דיברתי באו"ם נגד הכיבוש כי אני משתדל להיות בן אדם. ובני אדם, כאשר הם נושאים באחריות לעוול נגד בני אדם אחרים, מוטלת עליהם חובה מוסרית לפעול."

הטקסט הזה של אלעד – מעיד על כך שבעיני רוחו הוא סבור שעליו להיות ה"אדם" ההוא מהתמונה- זה – שלא הצדיע להיטלר. ואכן, זו הזיית ילדות אוניברסלית בקרב ישראלים יהודים. אלא, שכדי להיות ה"גרמני שלא שתק" ובהעדר שואה סביבו על הגיבור לייצר מצב של "שואה" בעיני רוחו מאחר שיש לא מעטים כמוהו, ועיתון הארץ גם מעודד מאד את ההשוואה הזו. זה משפיע על אנשים תשושי תבונה ורפי נפש לראות את המצב כאילו היה גרמניה הנאצית (האירוניה, שמי שמתחזק את הרעיון הוא עיתון בבעלות של מו"ל נאצי עם עיטור מגבלס).

אם שאלתם את עצמכם, מדוע ישנם אנשים שקוראים את "הארץ" למרות השטנה הפתולוגית שיש בו לישראל הנה לכם התמורה הפסיכולוגית: העורך היטיב לכוון לפתולוגיה של בעלי האגו הרופף, שמיתוס ה"גרמני שלא שתק" מעוגן היטב בהבטחה שהבטיחו לעצמם.

לא מעט ילדים ישראלים קראו בכתה ד' את "הלינו אותי לילה" . המיתוס, שנזרע גם בי בילדות- יש לו מעמד של חוזה של אדם עם עצמו ועל כן- הוא מאד עוצמתי. במקרים שבהם הילד בוגר ולא מצליח מסיבות שונות לפתח אגו יציב, המיתוס של רעיון הגבורה הילדותית עלול להפעיל אותו בעוצמות מנטליות כאלו שהדימיון שלו מצליח ליצר סביבו מצג של "גרמניה נאצית" – וזה מהווה פיצוי כל כך מספק לנפש – עד ששום הגיון, מציאות, תחושת נאמנות לחברה, לעם, למולדת – לא יצליחו לחדור מבעד להזייה הנעימה.

ומאחר שלא היתה לו ברירה אלא להתעמת עם ביקורת, הנפש ממהרת ליצר ראציונליזציות (תירוצים עצמיים) ושימו לב עד כמה שכל כולם רווים כל כך במיתוס "הגרמני שלא שתק":

"דיברתי באו"ם נגד הכיבוש כי אני ישראלי. אין לי מדינה אחרת, אין לי אזרחות אחרת ואין לי עתיד אחר. כאן גדלתי וכאן אקבר. אכפת לי מגורל המקום הזה, מגורלם של בני האדם כאן, מגורלה של מדינתי, שהוא גם גורלי. ולאור כל ההקשרים הללו, הכיבוש הוא אסון."

[זהו מעשה אנטי דמוקרטי מובהק – אדם שעושה מעשה המנוגד למדיניות ממשלה בישראל, שנבחרה על ידי רוב – ופונה בתביעה אל העולם – לאלץ את הממשלה לנהוג על פי המוסר האישי שלו. ניתן להבין מכך – שבעיניו הממשלה, העם והדמוקרטיה כולם טועים טעות מוסרית מוחלטת – ורק הוא – האדם.

והלוא, לא מעט אנשים בעלי דעה סבורים שהם הצודקים והאחרים הם הטועים, ולכל אחד דעה משלו. זו מהות הדמוקרטיה. ניתן לומר גם על יגאל עמיר- שהוא ראה עצמו "אדם" בין "לא אנשים". (ומכאן הרפרור הוא גם לאימרה "במקום שאין אנשים הייה איש", וגם כמה אירוני, להבחנה הנאצית בין בני אדם ותת-אדם. את ההבחנה הזו עשה גם אלעד – במעשה ה"אמיץ" שלו ]

"דיברתי באו"ם נגד הכיבוש כי אני וחבריי ב"בצלם", אחרי כל כך הרבה שנות עבודה, הגענו לכמה מסקנות. הנה אחת מהן: המציאות לא תשתנה אם העולם לא יתערב. אני חושד שגם הממשלה היהירה שלנו יודעת את זה, ולכן היא עסוקה כל כך בהפחדות נגד התערבות כזו ונגדנו."

שימו לב ליהירות. היא אופיינית למגלומן עם תסביך מיתוס הגרמני : הממשלה עסוקה בהפחדות – ממנו… מאלעד הקטן… האמת היא, כמובן, – שהממשלה לא עסקה בו בכללותו – והאמת היותר גדולה – לא נחוץ להפחיד נגדו- צריך להעמידו לדין על פגיעה בדמוקרטיה, ובכל אחד ואחת מאיתנו- שהמגלומן הזה היה סבור שיש לו החירות לפסול את דעתנו שלנו – ולפעול כנגדה תוך קריאה לכוחות גדולים יותר מכל המדינה – לפעול כנגדה. לדעתי – זהו גם מעשה בגידה על פי חוק

 "ההתערבות של העולם נגד הכיבוש היא לגיטימית כמו בכל נושא שקשור לזכויות אדם. בטח ובטח כשמדובר בסוגיה כמו השליטה שלנו על עם אחר: זה לא עניין ישראלי פנימי. זה עניין בינלאומי מובהק."

זכויות אדם הן המצאה אקדמית, פיקציה- שאין לצפות ממטומטם כמוהו להבין זאת (כתבתי על כך ואין טעם לפרט פה) – אבל הקביעה שמדובר ב"ענינו של העולם" היא קביעה שרק אלעד החליט עליה. למעשה – מוסכם על העולם שזוהי סוגיה שצריכה להפתר רק בין ישראל לפלסטינים. לכן, הקביעה הזו היא רק ראציונליזציה. סיפור שאלעד מספר לעצמו על מנת לתרץ לעצמו את הבגידה שלו.

"הנה עוד מסקנה: אין סיכוי שהחברה בישראל, רק מתוך עצמה ובלי עזרה, תקיץ מהסיוט. יותר מדי מנגנוני הסתרה עוטפים את האלימות שאנחנו מפעילים כל יום כדי לשלוט בהם. יותר מדי תירוצים הצטברו. יותר מדי פחדים וכעס – בשני הצדדים – במשך חמישים שנה. בסופו של דבר, אני בטוח, ישראלים ופלסטינים יסיימו את הכיבוש. אבל לא נצליח לעשות זאת בלי עזרת העולם."

יפה. יש לו אמונה. היא נוגדת את מה שרובנו מאמינים, אבל זה לא יפריע לפתולוגיה המגלומנית של נושא "מיתוס הגרמני שלא שתק "- לקלקל לו את ההזייה שלו. הרוב בישראל, הוא מודה, אין סיכוי שיאמץ את האמונה שלו, אבל אלעד יודע טוב יותר מכולם- לכן עליו להציל אותנו מעצמנו, ליתר דיוק – להציל אותנו כפי שאנחנו מצטיירים בהזיית גרמניה הנאצית שלו.

"וגם אנחנו לא נעלם ולא נשתוק. צריך לחזור ולהגיד את זה בכל מקום: הכיבוש הוא לא תוצאה של הכרעה דמוקרטית. "

"לא נשתוק" – רואים? מיתוס הגרמני שלא שתק צף ועולה באור יום.

והנה גם קצת מרקוזה: כשהחלטה דמוקרטית לא נראית לו, זו אינה דמוקרטיה. הרי לא יתכן, שהחלטה דמוקרטית תעמוד בניגוד לדעתו של המגלומן?

"דיברתי בפני מועצת הביטחון של האו"ם נגד הכיבוש כי אני אופטימי. כי אני ישראלי. כי נולדתי בחיפה ואני גר בירושלים, וכי אני כבר ממש לא נער, וכל יום מהחיים שלי עבר במקביל לשליטה שלנו בהם, וכי אי אפשר לשאת זאת יותר, אסור לשאת זאת יותר. דיברתי בפני מועצת הביטחון של האו"ם נגד הכיבוש כי אני משתדל להיות בן אדם."

עכשיו. אני מתנצלת. אני שמעתי את הנאום הזה, מילה במילה, מפי גרמני על התקופה, רק שאני לא זוכרת מהיכן הטקסט הזה, (מהמרת על "לבד בברלין" ) אבל לא. שמעתי אותו לא פעם אחת, קראתי אותו, באותו סגנון, באותם מילים, באותו פאתוס – עם אותה מגלומניה – בלא מעט ספרים על התקופה. ושמעתי – בלא מעט סרטים. אתם מוזמנים לעזור לי פה. למעשה הזכרון בוגד בי , כי הקלישאה הזו כל כך חורת על עצמה – עד שכשקוראים אותה בספר – כבר לא שמים אליה לב.

לסיכומו של דבר: ישראל לא דומה לגרמניה הנאצית. זו הזייה פופולרית – מיתוס מכונן בפסיכופתולוגיה הישראלית. ישראל דומה הרבה יותר לרפוובליקת ויאמר החלשה – שבגלל שהיה בה עודף חופש דיבור – ניצלו את המצב שתי קבוצות קיצוניות : המפלגה הקומוניסטית ו-הנאציונאל- הסוציאליסטי – שתיהם מפלגות שמאל (נוח מאד לזכור את ה"נאציו" ולא את ה"סוציאליסטי", מעניין למה?) . לא נשכח – ששמאל הוא מהפכני (למעט כאשר מפלגות סוציאל-דמוקרטיות מגיעות לשלטון ובוגדות במהפכה) ולכן ניזון ממשברים.

הכיבוש לא יסתיים עד שהפלסטינים עצמם יבחרו בכך. והם לא יבחרו בכך כי למרות איך שזה נראה – הם לא מטומטמים גמורים.

בעניין אלעד: אדם, הרואה עצמו מוסרי מכולם, סבור שכולם טועים באופן מוחלט -ושיש להציל אותם מעצמם – בוודאי פעל כנגד הדמוקרטיה במדינת ישראל.

אני סבורה גם שישנם כמה סעיפים בחוק – שיקבעו שהוא בוגד במדינה. למי שהתרשם ממנו בטעות – והתבלבל גם הוא, ומתוך ההזייה הקולקטיבית – מיתוס הגרמני שלא שתק- סבור שיש פה דימיון למעשה הירואי – עליו לשאול את עצמו, אם נותרה בו עדיין יכולת לבצע רפלקסיה: האם חגי אלעד הגרמני – היה חי עוד רגע אחד – בגרמניה הנאצית? האם חגי אלעד, הגיבור, "האדם"- שילם מחיר אישי או שמא זכה דווקא לתשומת לב לכותרות ולחיבוק מחיקו החם של הקונסנזוס של משוגעי מיתוס הגרמני האחרים?

להיות גיבור, מה לעשות, זה כרוך במחיר אישי. אין מחיר, אין גיבור. יש מגלומן מטורף שיש לעצרו מלפגוע בכולנו והנקודה המכרעת – שמוכיחה באופן מוחלט את הטווח העצום של הטעות שלו היא- שהמדינה אפילו לא פעלה כנגדו. וכך נשמטה הסיבה היחידה לפעולה כנגד שלטון – היותו לא דמוקרטי. למעשה, השלטון בישראל מאפשר יתר- חופש פעולה לאזרחים הלוקחים את החוק לידיים – וככל שיש אזרחים שמרשים לעצמם לצפצף על הקול האחד שלכם בבחירות – ומכאן היא אכן פחות דמוקרטית – אבל זה דווקא באשמתם של אותם מגלומנים מוכי הזיית גבורה

‏שישי 28 אוקטובר 2016