שדים מתעתעים ובגידות אחרות

האנטישמיות בסיבוב הנוכחי באה לביטוי במערכה עולמית ממומנת היטב באמצעות קרנות ל"שיפור" הדמוקרטיה בישראל, ופועלת כדי לקעקע כל נקודת משען מוסרית, תופרת מכרז להפללת ישראל בכל דבר ועניין  ואז גם מאשימה את הקורבן הרגיל בתכלית: היהודים

חברה סיפרה לי פעם, שהדבר הכי גרוע בגילוי שבעלה בוגד בה – הוא ההכחשה שלו לאורך זמן. היא ראתה את כל הסימנים – והוא עשה ממנה מטורפת ופארנואידית.

במצב כזה כשהוא מתמשך – מאבדים את האחיזה במציאות. אי אפשר יותר לסמוך על שיפוטים של עצמך וזה מתרחב לכל דבר ועניין ואז הספקות מכרסמים באדם כמו טרמיטים – מכלות מפנים – כשכל יום נמצא גילוי חדש של סיבות לפקפקנות עצמית.

הפעם היחידה שזה קרה לי, שבו איבדתי לרגע כל נקודת אחיזה לתיקוף המציאות היתה כשעמדתי פעם מחוץ לדלת של דירת אמי (שבשונה מאצלנו – היא נטרקת לסגירה) אחזתי במפתח ביד, הבטתי עליו לוודא שאפשר לטרוק. ואז עלה בדעתי לפקפק במראה עיני.

אני אמנם לא סגורה על השאלה האם הספק התחיל כשעשוע, או שחברו לו גם זכרונות ילדות חרדתיים של ילדה אסטרונאוטית שתמיד פישלה בדברים הפעוטים של מציאות יומיומית אבל ברגע הבא קרו שני דברים – תפסתי – שלעולם לעולם לעולם לא אצליח לשכנע את עצמי שזה בסדר לטרוק את הדלת לאחר שהסכמתי להטיל ספק בשיפוט שלי , ובכך שאני לא חולמת את זה, או שהמוח של מתעתע בי , או שד מתעתע (פתאום תפסתי שהיה לי רגע קרטזיאני).

ברגע הבא הרגשתי שעוד שנייה אני נושמת לתוך שקית.

הדבר הנכון היחיד היה לטרוק את הדלת בכל זאת – כי כך במקרה הגרוע -נזמין פורץ. המקרה הגרוע יותר יהיה לנסות לשרוד התקף חרדה.

מה שאותו בעל בוגד עשה לחברה לאורך זמן, היה אותו רגע קט של מניפולציה עצמית שהפכה תוך שניות לבלתי נסבלת, זה גם מה שעושים לעם הזה כבר למעלה משלושים שנה:

כת "זכויות אדם" משיחיסטיות, רדיקלית, טהרנית בלתי מתפשרת ומלאת שיטנה השתלטה בדרכים שהן ההפך המוחלט מדמוקרטיים, במתכוון, מתוך תפיסה שכופרת בכך שגם לנו היהודים הישראלים מגיע להיכלל בתוך משפחת זכויות האדם- והחלה משווקת את תפיסותיה תוך הכפשה מתודית של ישראל.

ואנחנו מעולם לא חשבנו שאנחנו כאלה, גזענים, פאשיסטים, תאבי כיבוש ושליטה (אנחנו אכן – לא. הלבישו עלינו תבניות שהיו נכונות לקולוניאליסטים אירופאים, לדרום אפריקאים לבנים, למשטר האפרטהייד של צאצאי העבדים בארה"ב, ולבסוף מצאו את התבנית המושלמת -השווי ומצאו אותנו דומים בכל לנאצים.אנחנו .הקורבנות שלהם בסיבוב הקודם נבחרנו לשלם את מחיר המצפון השחור שלהם לכפרת עוונותיהם. ההסטוריה חזרת על עצמה פעם כטרגדיה ובפעם השניה כפארסה. זו אכן הפארסה המגוחכת

כל זה פגע דווקא באותם אנשים טובים, ורפלקסיביים, שהיה בכוחם לתפוס – שאם גם הגרמנים בשנות השלושים לא היו ערים להתדרדרות המוסרית שלהם – אז קיימת אפשרות שהמצב הזה של עיוורון מוסרי תקף גם לגביהם.

נוצר מצב שבו גם כאן – אין נקודת אחיזה לתיקוף: ככל שאדם מרגיש שהוא פחות "נאצי", ככה הוא מפקפק יותר בעצמו וביכולת השיפוט שלו. ככל שיש לו יותר עובדות ששוללות את ההבחנה – כך יהיה משוכנע יותר שאלו אינם אלא תירוצים שהוא ממציא לעצמו מרוב ייסורי מצפון.

אלו שנכנעו לוותר על השיפוט ולקבל את ה"נארטיב הפלסטיני" – נפלו למקום שבו התודעה שלהם אינה רלוונטית להם עצמם.

זה מצב בלתי נסבל לחלוטין וכך ,כמו שאני בחרתי בסוף לטרוק את הדלת גם בלי וודאות – הם בחרו לדבוק באופן דתי, אדוק ממש – בהתנגדות לכל דבר שיש בו ולו חשד קל שבקלים להעדפת אינטרסים של קבוצת השייכות שלהם, היהדות והישראליות. הקורדינטות היחידות לעגן מציאות – היתה בשלילה וניכור מהזהות העצמית..

כך באופן פרדוקסלי , העדר הזהות הפך להיות זהות מוחלטת, צרה מאד , אוניברסלית לכאורה – אך אוניברסליות נטולת ערכים זולת התנכרות אוטואנטישמית ( אנטישמיות היא למעשה הערך האחד והיחיד שמאחד את כל האנושות, אפילו קדושת החיים אינה זוכה לאחוז תמיכה גדולים כל כך )

אני יודעת, וגם מבינה את זה – כי גם אני הייתי שם פעם, המצב האומלל הזה , שבו התמורה היחידה היא הזכות להתנשא מעל "ימנים מזרחים גזענים" (כן, תאמינו או לא – הם שנותרו שם עדיין לא רואים את הסתירה )

כל זה מסביר את המציאות שבה ה"שמאל" הלך והפך פתולוגי יותר. ומצדי- שיאושפז בכפייה.
מה שמכעיס יותר מכל הוא – שקברנטי המהלך – פוסטציונים פרוטו-מרקסיזטים במשפט ובאקדמיה לא הסתפקו סתם ככה בלגנוב את המוסדות המדינה, ולקחת לעצמם את החירות הלא -דמוקרטית להיות קובעי הנוסח האחד של המצפון הלאומי – ולהשאיר כך את רוב העם מחוץ ללגיטמיות ולמוסר – אלא הם גם, בשיא חוצפתם הבוגדנית, הטילו את האשם על הקורבן שלהם והותירו אותו מתבוסס בדמו ובספקותיו -חושד שנבגד אך לאחר שנחמסו ממנו גם המושגים – לא ניתנה לו אפילו אפשרות לנסח את הטיעונים לזכותו.

לכן , קשה להאמין שצריך לומר זאת, אבל חברים, העם הזה אינו גזען . כל עוד ערבים הם אוייב, מגוחך לטעון שהיחס אליהם נובע מצבע עור .

איסלם הוא אוייב מר ותמידי- משום שכל הערכים הבסיסיים שמכוננים אותו – הם ערכים שמנקודת המבט שלנו הם בזויים ומתועבים .
כל אשמה שמטילים עלינו – נכונה פי מאה – עליהם. מי שאינו אנטישמי – וגם אם עדיין היה סבור שישראל מדינה גזענית, עדיין היתה עליו חובה להעדיף אותנו על פני אלו – שמטהרים אתנית את השבט הקצת שונה בפרשנות שלו את הקוראן.

ולא, זה לא אומר שצריך להרוג אותם, צריך להתגונן מפניהם ובמיוחד – לא לתמוך בהם. למעשה אם נמשיך את הדימוי הקודם – הדרישה מאיתנו לאמץ ולכבד את הנרטיב הערבי דומה בכל לאישה מוכה, ש"חבריה" לא מפסיקים לבקר אותה על סירובה לכבד את בעלה המנוול.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: