קדושת החיים הוא ערך דתי

לסיכום משפטו של אלאור אזריה, החייל שירה במחבל פצוע והרגו, קבעה ראש הרכב השופטים, אלוף-משנה מאיה הלר, כי מעשיו של אזריה פגעו בכמה ערכים חברתיים "אשר עלינו להגן עליהם כדי לחזק את חוסנם הערכי של החברה ושל הצבא". לדבריה, הערך העיקרי שנפגע הוא קדושת החיים. כך הארץ ביום גזר הדין, 21.2.17

"קדושת החיים" זהו ערך יסודי משותף לכולנו בכל רבדי החברה. מעטים הם הערכים שזוכים להסכמה רחבה כל כך, ובצדק. שהרי מדובר בערך אנושי בסיסי  במוסר היודו-נוצרי.

בשפת היום-יום אין בעייה עם המונח "קדושת חיים" והוא מובן וחשוב.  הבעיה מתחילה כאשר משפטנים פוסקים על פיו.

המושג "קדושה" הוא שריד מהתקופה שבא בורא עולם כל-יכול, כל-יודע וכל-טוב אירגן את החיים עלי אדמות על פי ערכים מוחלטים של צדק אלוהי ומתוך ידיעה מוחלטת.

במעבר של התרבויות אל עולם ללא אלוהים, זכינו בהומניזם שקבע שמוקדי הכיול למעשיו של האדם הם האדם עצמו. ורק הוא.

כך זכינו באמנסיצפיה אנושית מפני ציות ליישות עליונה אך גם הוטלה עלינו אחריות חדשה, אישית, שעל פיה  כל אדם להיות סוכן המוסר של עצמו, לפי שיפוטו (ובהתאם לחוקי לחברה בה הוא חי). ובנוסף איבדנו סופית אתהמוחלטות.

להבדיל מאלוהים האדם הוא סופי, ידיעותיו מוגבלות, אין לו דרך לראות כליות ולב ללא מיכשור רפואי, הוא מושלך לתוך עולם בלתי נהיר בעבורו ונידון לקיום של חוסר וודאות תמידי.

זהו המחיר העצום ששילמנו כשבחרנו בהומניזם אתאיסטי.

בעולם שלאחר מות האלוהים ישנם ערכים חשובים מאד. שמירת החיים הוא מהחשובים והבסיסיים שבהם. אבל לא ניתן יותר לקבוע ערך עליון כלשהו.

"קדוש" זה מושג שייך לעולם הדתי. אלוהים היודע הכל הכתיב ציווי של "ייהרג ובל יעבור". (ולמעשה, ציווי שכזה הוא עצמו ניצב מעל ערך "קדושת" החיים ואם קיים כזה, לא ניתן יותר לומר אפילו מתוך פרספקטיבה דתית, שהחיים מקודשים).

בקיום האנושי אין ערכים מקודשים ואין גם ערכים עליונים- אין ערך, שלא משנה מהן הנסיבות, חובה לקיים אותו. קיום הומני הוא כל כולו רק  ביחס בין נסיבות לבין ערכים.  זה חלילה לא אומר שלא ניתן לבצע שיפוטים, להפך, זה אומר שהחובה מוטלת עתה כולה על כתפיה של האנושות ואין יותר על מי להשליך אותה, שיסדיר את העולם. אבל להיות הומניסט רציני ועקבי,  משמע לוותר על הביטחון ועל הדרך הקלה, שעל פיה יש דברים אסורים באופן מוחלט גם אם האדם אינו מסוגל להבין את סיבתן.

הנסיבות בעולמו של האדם  הן תמיד ייחודיות. אין סיטואציה אחת הזהה לאחרת ולכן אין ספר חוקים שיכול לקבוע אוטומטית את השיפוטים.  שיפוט הומאני הוא תמיד המאבק בין הערכים המתנגשים המורכב מתוך שקלול ערכים ומציאות משתנים, מבלבלים, לא וודאיים.

"קדושת החיים" במובן הזה – הוא ערך מרוקן מתוכן.  מרגע מותו של היישות העליונה שתיקפה את הערך, החיים ניתנו לאדם  כסוגייה שעליו לפתור לבדו. ואכן, הומניסט עקבי מבין את מלוא כובד האחריות שלו בקביעה מתי נכון לשמור חיים, מתי מותר להתפשר עליהם וגם מתי חובתו לקחת חיים:   הוא נאלץ לבחור ברווחת האם כאשר הוא מתיר הפלות עוברים לא רצויים. דבר שהיצווי לקדושת החיים אוסרת על הדתי. הוא אדון לעצמו לפסוק בעניין השאלה הפילוסופית הרצינית היחידה כך על פי קאמי, האם להתאבד או לא.  עליו מוטלת האחריות לקבוע, בתוך החברה שלו, לאן ילך התקציב המוגבל: האם לחינוך הדור הצעיר, או לתרופות יקרות מאריכות חיים לחולים כרוניים וקשישים.

הלוא עקרונית, בעולם הרפואה המודרנית היינו יכולים  למנוע כמעט כל מוות ממחלות: אם רק כל אדם יעבור מדי תקופה קצרה את כל מערך הבדיקות הרפואיות האפשריות הקיימות כבר עתה לגילוי מוקדם של כל מחלה. אנחנו לא עושים זאת אפילו לא עבור ילדנו הפרטיים. וזו – החלטה מנוגדת לקדושת החיים.

בשקלול הראציונלי שבין קדושת חיים לבין משאבים מוגבלים – אנחנו בוחרים לא מעט פעמים באיכות החיים, ולא בקדושתם בעבור כל מחיר. לא חלה עלינו מצוות שימור כל החיים בכל מחיר.

עלינו נגזר לשקלל תמיד מבין אפשרויות מוגבלות – ולהוציא  מכל דילמה את השיפוט הטוב ביותר. ולא-  את הטוב באופן מוחלט. המוחלט כבר לא קיים בעולם שלנו.

המתת חסד היא עוד סוגיה המוטלת לפתחו של האדם. מה עושים עם אנשים, שמחיר החיים לא נראה להם כראוי לשלמו?  זוהי דילמה ממשית בעולם שבו החיים לא קדושים יותר: ללא אלוהים, החיים ניתנים למיקוח.

אנחנו שולחים חיילים להרוג ולהיהרג,  לא עוד כי אלוהים ציווה זאת עלינו,  אלא כי האדם החליט כך. כי הגיע למסקנה בכוחות עצמו, שזה רע פחות מאופציות רעות יותר.

החיים אינם קדושים. הם רק מאד חשובים.

על כן, הטענה ל"קדושת החיים" כאשר היא נימוק לענישה – היא טענה שמחד – מנצחת מראש כל נסיבה. אם החיים קדושים – כלל אין זה מוסרי להחזיק בצבא. קדושה, כאמור – היא ציווי מוחלט. אסור בתכלית האיסור להפר אותה. ייהרג ובל יעבור.

בעולם שבו שולט אלוהים, די בציות שאלוהים  ישמור על עדרו כרועה אוהב מכל רע ואוייב. אבל בעדר מגן טרנסדנטלי כל יכול שכזה, אז גם אין שום קדושה גם לא קדושת החיים.

(קאנט אמנם ניסה לעקוף את הבעיה בעזרת הציווי הקטגורי, אלא שלשם כך היה עליו להמציא יש מאין "אני-טרסדנטי" שבכל מובן אפשרי-  זוהי אלוהות כפי שהכרנו אותה).

לדבוק ברעיון של קדושת החיים, ואף להכילה באופן גורף על כל אדם ללא כל חשיבות לזהותו, כוונותיו, מעשיו – זה הניגוד המוחלט לקדושת החיים.  משום שאז אויב שאינו מחוייב לרעיון החיים כערך עליון מוחלט, יחסל את זה המאמין שאסור לו לפגוע גם לא על מנת להגן על עצמו. וכך יוצא, ששמירת חייו של האוייב היא ויתור על שימור החיים של המאמין הדתי בעולם נטול אל .

כך גם השיפוט בעניין הרג המחבל על ידי אזריה – אינה בשום אופן סוגיה מוחלטת. גם היא נתונה לשיפוט האדם על פי שקלול של נסיבות וערכים. ערך חשוב  ביותר בצבא הוא, שלא הורגים אלא לשם הגנה עצמית או הגנה על אוכלוסיה מפני איום ישיר, מיידי וברור. אך זה לא ערך קדוש. ואין דינו של חייל במהלך מבצע קרבי, כדינו של אזרח היוצא חמוש מתוך כוונה לחסל אנשים.

שיפוט אנושי הוא שקלול בין ערכים לבין נסיבות, לבין ספקות סבירים: האם הוכח מעבר לכל ספק שבאותו רגע  גורלי שבין ההחלטה לירות לבין הירי עצמו, אלאור לא סבר שהוא מציל חיים מפני מחבל שעומד להפעיל חגורת נפץ? האם ניתן לשלול זאת באופן מוחלט מתוך תקוף אלוהי כל יודע?

אני סבורה שלא. זוהי ההשערה שלי בלבד, כמובן.

אבל גם אין צורך בהשערות. משום שאם החייל נשפט על פי ערך מקודש (הגם שזכה להינות מ"נסיבות מקילות") – הוא בוודאי אשם. הוא אשם עוד טרם החל המשפט. במידה שהחיים קדושים בכל מצב עניינים אפשרי  אין בכלל טעם לדון בעיניין כי החייל אין כל חולק על כך שהחייל נטל את חייו של המחבל והעניין ברור, סגור ומובן.

ואם כך, גם החיילים, אלו שנטרלו את המחבל רגע קודם לכן וסיכנו את קדושת חייו, אשמים אף הם. אשמים  גם המפקדים שנתנו בידיהם של החיילים כלי הרג ושלחו אותם למשימה שידוע מראש שיש בה משום סיכון חיים אלו או אחרים. אשמה כל מדינת ישראל, על עצם החזקת צבא, שמאומן לקחת חיים.

מאחר שברור שזהו אבסורד, אבסורד גם לטעון בשמם של ערכים מוחלטים ועליונים.

ערך מקודש הוא שריד של חשיבה אנכרוניסטית וארכאית – מהתקופה שבה האנושות היתה נתונה לאמונה בקיומה של יישות מתקפת ציווים.

כשניטשה הרג את אלוהים הוא הרג גם את מתקף הערך, את המוחלט, את הקדוש ובכלל זה גם המושג "קדושת חיים".

אין לנו יותר היכלות לתלות שיפוט אנושי על קולב של ערך  קדוש. כי אין לו יותר משמעות ממשית.

המושג "קדושת החיים" יפה עבור חינוך ילדינו. כל עוד לא פיתחו חשיבה פילוסופית מורכבת, עליהם להניח מראש שחיים הם קדושים וכך ישמרו מפני טעויות גסות. משופטים עלינו לצפות להרבה יותר מכך