אנחנו צודקים

אין ולו קריטריון אחד שלא תומך בצדקתנו:

הטיעון ההסטורי: אין בעולם עם שהקשר שלו לאדמתו מונצח בספר הקדוש לכל שלושת הדתות

זכויות אדם: ישראל עומדת בכל הקיטריונים של "ילידות" על פי ההגדרות של מומחים לנושא

הטיעון החוקי: מדינת ישראל קמה על יסוד המשפט הבינלאומי (האמיתי-זה שעוסק ביחסים בין מדינות) על ידי משפטנים ובאישור האו"ם לפני כן על פי החלטת חבר העמים,

על פי הסכם סן רמו: החליטה הוועידה לכלול במנדט את הצהרת בלפור ולהטיל על בריטניה, כמעצמה המנדטורית את האחריות למימוש ההצהרה. בהחלטה על מסירת המנדט נאמר:

"בעלת המנדט תהיה אחראית להגשמת ההצהרה שממשלת בריטניה פרסמה ביום 2 בנובמבר 1917, ושנתקבלה על ידי ממשלות ההסכמה האחרות, לטובת ייסוד "הבית הלאומי" לעם היהודי בארץ-ישראל".

הטיעון המופרך מיסודות ל"כיבוש" ו"גזל": אפילו מבחינת החוק הבינלאומי שהלך והפך אנטישמי יותר ויותר – האו"ם –  השטחים אינם כבושים, בהגדרתם הם "שטחים במחלוקת". הכיבוש היחיד הוא של ירדן, שכבשה את יהודה ושומרון במהלך מלחמת שמד כיבוש שלא הוכר על ידי אף מדינה ולאחר 18 שנה שוחררו על ידי ישראל בששת הימים. כך שמי שטוען שאלה שטחים לא שלנו, טוען שהשטחים שייכים לירדן שכבשה אותם בכוח ובניגוד להחלטות בינלאומיות –  שעל פיהן אלו שטחי המדינה היהודית מזה 3000 שנה ועד היום.

הטיעון למוסר: עם ששב למולדתו לאחר שואה, למקום שיועד על ידי הבריטים והצרפתים שכבשו את האיזור מידי השלטון העות'ומני – לא היה רגע בעת החדשה שבה הארץ לא היתה תחת כיבוש כלשהו . לא כבשנו כלום, ובכל פרמטר אפשרי הבאנו איתנו יותר שגשוג גם לערבים, יותר חופש, יותר שיויון, יותר קידמה, יותר רפואה, יותר ביטחון , יותר חינוך והשכלה, יותר ביטוח לאומי – לא רק ממה שהיה להם לפני שהגענו אלא יותר מכל מה שיכולו לחלום עליו במדינה ערבית כשלהי

מדינת ישראל מושתת על ערכים הומניים של קדושת החיים, שלום, וקידמה. ערבים מביאים אדמה חרוכה ומוות לכל מקום שבו הם מגיעים

הטיעון היחסי: ישראל דמוקרטית ופלורליסטית ומעניקה שיוויון לכל המיעוטים והדתות. כן, יש כאלו שחושבים שזה לא מספיק שיוויון – אבל כל מדינה פלסטינית – שלא תקום לעולם – לא היתה מאפשרת אפילו מראית עין של שיוויון

טיעון לשלום: ישראל מדינה שוחרת שלום, מנגד – קבוצות רבות של ערבים מחוייבים לג'הד – מלחמת קודש בכופרים. תמיד יהיו כאלו וזו הסיבה שלעולם לא יהיה שלום

הטיעון התועלתני: מדינת ישראל בונה, שותלת, זורעת, מפתחת, תורמת ומעלה את הטוב בכל קטגוריה אפשרית. תרומתם של ערבים לעולם היא בעיקר הרס, מוות, אונס וחורבן

הטיעון לדמוקרטיה: אין דמוקרטיות מוסלמיות. הערבים היחידים שחיים בדמוקרטיה במזרח התיכון – חיים בישראל.

הטיעון לזהות: זהות יהודית מאחדת כבר 3000 שנה את כל היהודים בעולם. פלסטיני משכם לעומת זאת לא יחתן את בתו עם זר- פלסטיני מחברון.

הטיעון לצדק: מדינות ערביות תקפו את המדינה שהוקמה כחוק במטרה להשמיד ולרצוח את כל היהודים. הם הפסידו במלחמה שהם עצמם בחרו בה

הטיען להוגנות : היתה תכנית חלוקה – ישראל הסכימה הערבים סרבו. בכך נמחקו לנצח גבולות ההפרדה.

הטיעון ל"ילידות": התפיסות הבינלאומיות מעניקות בכורה על קרקע לילידיה האמייתים. הילידות של היהודים על יו"ש חרוטה בלבבות כל שלושת הדתות, שהתנך הוא הטקסט הקדוש שלהן. מוסלמים הכופרים בכך הם פשוטו כמשמעו – כופרים. בקוראן עצמו כתוב שזוהי ארץ  היהודים. זו עוד ראייה לאופן שבו יהודים מוחרגים אפילו מחובת העמים לדתם שלהם.

הטיעון לגזענות: יהיו מי שיאמרו כאן, שהכללה שעשיתי פה על ערבים- היא גזענית. לא אני הגזענית, זו המציאות האמיתית כפי שהיא. הערבים הם האשמים בכך, שתיאור ריאליסטי של פועלם הוא תיאור שאינו מחמיא. אם לא מוצא חן בעיניהם להיות מתוארים כך, שלא יהיו כאלה. כל עוד המערב מגן על התנהלות מוסלמית נחשלת תחת איסור ה"גזענות" ואינו בועט אותם כל הדרך מהמאה ה-7 למאה ה-21 אין להם שום סיבה להשתנות.

והנה ד"ר צארלס קראוטהיימר על הזכויות שלנו