בן כספית וחלומותיו על דו-קיום

האוריינט היה במשך מאות בשנים מקור תיירות המין של אירופה, וכך למד משהו על זנות. הזונה האוריאנטלית החכמה, המסתתרת מאחורי אלף צעיפיה, לעולם לא תתן לך את מה שאתה רוצה, היא רק תגביר את החשק. והאירופי האומלל הולך ומסתחרר מריחות הזיווג והבשמים המשכרים, מפותה ומרוגש מהתחושה המטריפה שעוד רגע אחד יבוא על מלוא סיפוקו, רק עוד קצת והוא כבר שם, בחלומותיו הטרופים.
והזונה שהולכת ותופחת בדמיונו הצמא ליצור שכולו כליל השלמות, למושא כל תשוקותיו וחלומותיו, שוב חמקה לה מבעד לוילון המצועף ,ורק ידיה הכהה, עטורת הצמידים רומזת לו שיבוא שוב מחר.
וכך כמו צמח טורף, גורר האוריאנט את העולם הנעבכי, הראצונלי והתמים, עד שנטרפת עליו דעתו לחלוטין והוא מוצא עצמו מוכה סנוורין באהבת-איסלם
בסופו של דבר הזונה האוריאנטלית מרעיפה עליו תענוגות שלמרות כיסופיו ודימיונו – לא היה יכול אפילו לשוות לנגד עיניו גם תחת השפעתו של חאשיש הפותח דלתות תודעה, אז מגיעים אחיה וטובחים בו.
הוא מת מאושר כי כבר ממילא שכח את מטרתו, ארצו וחייו שלו.
כך הערבים מפתים את הבן כספיתים בחלומות השווא על דו-קיום ושלום. רבים מאלו שפותו, מבושמים מניחוח ההבטחות המשכר כבר לא ישובו אלינו לעולם