איוולת הפרוגרסיביות ועוולות האיסלם

כשפרוגרסיבים טוענים שהאיסלם זה  דת של שלום  הם שוכחים שקודם כל  שהאיסלם הוא דת.

פרוגרסיבים הם השמאל הפוסטמודרני החדש, שמכנה עצמו "ליברלי" אלא שליברליות היא משהו אחר לגמרי ואת המילה ניכסו השמאלנים לעצמם מתוך היפוכם המוחלט. הפרוגרסיביות היא הכת שהשתלטה על השמאל החדש, להבדיל משמאל חברתי הישן, האינלקטואלי, האינטלגנטי , שוחר השלום והשפוי ברובו – שלמרבה הצער כבר לא קיים ולא מיוצג לא בארץ ולא בשום מקום.

הדבר הכי בסיסי בכל דת, זו האמונה שהאמת נמצאת בעבר. שהערכים הנכונים נקבעו פעם ומבחינת כל שלושת הדתות המונותאיסטיות – מדובר בתקופה העתיקה שלפני זרם הנאורות, ההומניזם של העת החדשה ומהפכת המדע.

הדבר הכי בסיסי בגישה הפרוגרסיבית הוא שהערכים החדשים ביותר הם הראויים ביותר. התפיסה הפרוגרסיבית לוקה באינספור כשלים משום שהיא מונעת על ידי טיפשות ובורות ולמעשה היא גוזרת את ערכיה לא מהעבר וגם לא מהווה אלא מתוך ניחוש העתיד.

הכשל העיקרי שברא את הזרם האומלל הזה הוא מחשבה מהסוג הזה:

טענה נכונה 1:עד 1865 היתה עבדות בארה"ב.

טענה נכונה 2: עד שנות ה-60 שם היתה מדיניות הפרדה.

טענה נכונה 3: היום השחורים סובלים אמנם מאפלייה אבל אין עבדות ואין מדיניות הפרדה

מסקנה (מרקסיסטית): בעתיד לא תהיה אפליה כלל (או שתהיה אפליה גזענית הפוכה שזה גם בסדר).

כך בכל דבר ועניין:  זכויות נשים, זכויות הילד, זכויות בעלי חיים ונראה שהאנושות מתקדמת בקו ישר לקראת הטוב יותר. יתר על כן: עבדות, שנחשבה פעם כנורמה, מתועבת היום.

מסקנה (פרוגרסיבית על טהרת הטמטום המתודי): אם נתעב כבר עכשיו את הנורמות של היום, נקדם בכך את העתיד המושלם.

המנטליות הנפוצה ביותר של הפרוגרסיבי היא אשליית גדולה: בעיני רוחו הוא הגיבור שהקדים את זמנו והוקע כבוגד עד שההסטוריה יישרה איתו קו. זהו גם מקור הקריאה של הנציג העולמי של הפרוגרסיבים, ברק אבמה "להיות בצד הנכון של ההיסטוריה" כהבטחה לעליונות מוסרית.

למעשה ההסטוריה מראה לנו, שרובם המוחלט של הבוגדים האידיאולוגים המוכרים בהסטוריה שחשבו שעליהם לכפות את האמונה המתקדמת שלהם על כלל החברה בכוח היו מטורפים קליניים ששמעו קולות מתוך טירוף דתי. יש לשער שבכל תקופה היו עוד אלפים כמותם שלא שמענו עליהם כי הם אושפזו בזמן.

הצורך הנפשי של הפרוגרסיבי בתחושת עליונות מוסרית גורמת לו לייצר מסביבו  תחושה של מלחמת עולם כדי שיוכל לראות את עצמו כגרמני שלא הצדיע  או לחולל בעיני רוחו  שואה, כדי להיות ה"גרמני שלא שתק". או השי אביבי שמחביא "פליטים" בבוידם… הטפשות…!

 

האיוולת הבסיסית – ניחוש העתיד כאילו היה עובדה קיימת במציאות

למשאלת לב הילדותית השואבת מתוך מיתוסים של גבורת הפרט חוברת המחשבה האנלוגית הפרימיטיבית שמתפתה לאמונה שניתן לראות את העתיד ולפני כולם. אלא שההיסטוריה לא באמת מתקדמת בקו לינארי ישר לשום מקום (היכן היתה אותה לינאריות בשתי מלחמות עולם, שואה וסטאלניזם שבאו לאחר 300 שנות נאורות, הומניזם, שלום יחסי וואלסים ארמונו של  הקייזר?) ומאחר שמחשבה זו היא בבסיס הפרורגסיביות – כל כולה של הפרוגרסיביות היא סתירה עצמית, העורמת תוך כדי ריצה  טעות על גבי טעות כל הדרך לאבדון מוחלט. הפרוגרסיבי מרגע שקיבל על עצמו את עול הפרוגרסיביות – עבר לחיות לחלוטין בתוך השפה שהוא המציא בעתיד שהוא לא רק חזה אלא מאמין שהוא כבר כאן – ומרגע זה המציאות כולה נמצאת אצלו תמיד בנקודה העיוורת.

איוולת המעוורת של אשליית ההטייה

הפרוגרסיבי נוטה לקדם כל רעיון מתועב, דווקא משום שהוא מתועב גם בעיניו. כי אם זה נורמטיבי יום – מחר זה יהיה מתועב. הבה, איפא, אקדים את זמני

עיוורון נוסף, הפעם ממקור מרקסיסטי: מאחר שקיבלתי את הרעיון שמדינה לאומית קפטילסטית היא בעלת סממנים פאשיסטים ושולטת בכולם על ידי הפחדה – אז –  אם זה באמת מפחיד – זה סימן ברור לכך, שזה לא מסוכן. וכך ממשיך הפרוגרסיבי לבוז לאיום האיראני הגרעיני ולמות מפחד מבקבוקי פלסטיק ריקים שאספה אשת ראש הממשלה.

שני סוגי העיוורון למציאות מסבירים את מרבית התופעות הפרוגרסיביות. את החיבוק שמעניקות פמניסטיות פרוגרסיביות לאיסלם,  את התמיכה של להט"בים מבולבלים לא רק מיגדרית – בארגונים פרו-פלסטנים מהזן המוסלמי שמשליך אותם מהגג, את ההעדר המוחלט של היכולת הרפקלסיבית לראות ולשמוע את עצמם ולהבין עד כמה הם נלעגים, את הנכונות לקבל זרם פליטים מארצות מוסלמיות כמו גם את ההשתקה התקשורתית של מעורבותם בפשעים ומעשי אונס. את חוסר היכולת אפילו לבטא את המילים "טרור איסלמי".  את האיוולת שבטענה שהאיסלם הוא דת של שלום ואהבה.

האיסלם הוא אכן דת. ודי בכך. כמו כל הדתות המונתאיסטיות גם האיסלם משמר ערכים מהעולם העתיק. הערכים הללו עומדים בניגוד ישיר לערכים ליברליים ו"מתקדמים" ומכל שלושת הדתות האיסלם היא אמנם הדת החדשה ביותר אך גם האותנטית ביותר מכל השלוש האחרות במחוייבות  לערכים, שגם במאה השביעית היו מתועבים על ידי שתי הדתות הותיקות יותר.

אין ולו נקודת השקה אחת בין פרוגרסיבים לבין איסלם. למעשה – האיסלם מתנגש חזיתית עם כל התפיסה המערבית מהעת החדשה.

האיסלם מנוגד למדע משום אינו חברת ספק. מנוגד להומניזם משום שמשמעותו כניעה מוחלטת של האדם לאללה. מנוגד לכל תנועת שחרור משום שמעמדם של סוגי אדם, כמו אישה או עבד – נקבעו בספר שאין לשנותו. האיסלם הוא הפרדיגמה של המיזוגניות, הפאלוצנטריות, הדכאנות, השיעבוד, האלימות, ההומופוביה שמגיעה שם לרמות רצחניות ממש, הגזענות, שטנת הכופרים.

האידיאולוגיה המוסלמית היא קולוניאליסטית המבקשת לכבוש את כל העולם לכפות עליו את חוקי השריעה.

הטעות של כל העולם החילוני ביחס לדת היא, שמאחר שהחילוני רגיל לחשוב על עצמו כאדם, כשכזה, יש לו מדינה, תפיסות מוסר, דעות, מטרות, אידיאולוגיות ובתוך המדינה שלו יש גם אנשים דתיים.

מנקודת המבט של הדת (שדוכאה ביהדות ובנצרות) – קודם ומעל לכל קיימת הדת. הדת מכתיבה אידאולוגיה, מוסר, דעות, שאיפות וכו'. כך שהאידאולוגיה הקולוניאלסטית של האיסלם – היא האיסלם עוד לפני שבכלל התחלנו לקחת מוסלמים בחשבון.

האיסלם הוא דת של שלום כמו שלצום בין ארוחות נקרא "לצום". נכון, בין כל מלחמות המקודשות באיסלם יש לפעמים גם קצת שלום מקרי שאינו כלול כלל בתוכנית האיסלם המקורית. למעשה, שלום עם כופרים הוא תקלה זמנית כל עוד האיסלם לא יכול לנצח אותם במלחמה.

שלום אמת על פי האיסלם הוא דאר-אל-איסלם. מצב שבו כולם חיים תחת חוקי השריעה, או במקרה הגרוע מצב שבו מדינה מוסלמית המתנהלת על פי חוקי השריעה מוקפת כולה במדינות שריעה אחרות.

לכן, כשמוסלמים אומרים שישראל היא המכשול לשלום, הם תמיד מתכוונים רק לכך שהיא קיימת. תקועה במרחב מוסלמי, גובלת בלפחות 4 מדינות איסלם ומטמאת להם את כל המרחב.

נכון, שאין שלום אפילו במדינות האיסלם. הסיבה לכך היא  שלכל זרם באיסלם יש פרשנות שונה במקצת ולכן כל זרם מזהה את האחרים ככופרים. ומוסלמים מצווים להרוג כופרים.

ריבוי הזרמים באיסלם לא צריך לבלבל אף אחד. אין ולא יהיה זרם שאינו אנטישמי או זרם שוחר שלום במשמעות של העדר מוטיבציה להרוג כופרים. אמנם, היו בעבר  זרמים פציפיסטים באיסלם. הם נחשבו לכופרים לכן הרגו אותם מזמן וימשיכו להרוג אותם בכל פעם שיצוצו. האמונה שיוצרת את העדר הרצון במלחמה מבטיחה את תבוסתם מראש.

איוולת הטיעון לגזענות כנגד מוסלמים ול"איסלמופוביה"

האיסלם הוא דת. ולכן אינו "גזע". ביקורת על האיסלם אינה גזענות, היא ביקורת על מוסר וערכים והיא נחוצה היום כי לתפיסתי המערב, במחדליו המטופשים, הביא את עצמו למצב שבו יהיה עליו להכנע לאללה או למות.

"את רוצה לומר", יתריס למולי הליברל הפרוגרסיבי מתוך אמונה מוחלטת שעלי להתבייש בגזענות המכלילה שלי "שכו-לם כאלה? כל מיליארד וחצי המוסלמים אינם אנשים ליברליים?!

כן. למעשה זו טאוטולוגיה פשוטה. כל מי שמוסלמי הוא מוסלמי. כלומר, מי שמקבל על עצמו את תרבות האיסלם לא מקבל על עצמו רעיונות מנוגדים סימטרית לאיסלם, כמו הרעיונות הליברליים. מי שמאמין שהערכים של העבר הם ערכים נכונים, לא מקבל את הרעיון שערכים חדשים טובים יותר מהישנים. מוסלמים לא מתבלבלים ככה. צריך להיות מטומטם בסדר גודל של פרוגרסיבי כדי לחיות בשלום בתוך שתי פרדיגמות הסותרות את עצמן מהיסוד.

צריך להיות מטומטם עוד יותר כדי להאמין שכל התופעות הרצחניות באיסלם, כל הטרור האיסלמי, כל ההכרזות המלחמה של האיסלם לצד הפיכתה של דיקטטורה תאולוגית מטורללת כמו איראן אינם מספיקים כדי שכל אדם שפוי ייבהל גם בלי להניח קיומה של "פוביה". זה רק העיוורון הפרוגרסיבי הערבי שדבק בטיפשותו ברעיון שהוא חי במדינה פאשיסטית לכן מה שמפחיד בהכרח לא מסוכן.

איוולת הסתירה הלוגית בקיומם של "ערכים ליברליים אוניברסליים"

ערכים לא יכולים להיות אוניברסליים. אם היו כאלו, לא היה כלל צורך בערכים. לנשום זה אוניברסלי. עדיין לא קמה תורת מוסר שחותרת לקדם את הרעיון, שטוב לנשום. יש בנו תחושה מאד חזקה שבהכרח ישנם ערכים אנושיים בסיסיים משותפים לכל אדם. ואיש אינו חולק על כך שגם מוסלמים  מאמינים בכך. הבעיה היא שכל צד מאמין מאד שהערכים שלו הם הבסיסיים ביותר ואלו כלל לא אותם ערכים. ולמה שיהיו? אנחנו במערב החילוני חיים בעולם שבו החיים האלו הם החיים היחידים שיש. הם מאמינים שהחיים האלו אינם אלא גשר צר למלכות נצחית בגן עדן או בגיהנום של כופרים. אין שום הגיון להניח בכלל שיכולים להיות ערכים בסיסיים משותפים בין תרבויות שלא חולקות את אותו עולם! האיסלם מייצר מאות אלפי מחבלים מתאבדים ששים אל מותם כמו שאצלנו חוגגים חתונה. הם באמת מאמינים שמצפה להם חתונה בגן עדן. ערכים משותפים?

מה?  כו-לם?!

ממש לא. מיעוט זניח מתוך מיליארד וחצי מוסלמים הם טרוריסטים. אבל כל המוסלמים – הם מוסלמים. וכולם חולקים תפיסות עולם שנכללות תחת אותה אמונה ואותה תרבות מזוהים איתה מספיק כדי להיות מוסלמים. ובבסיס התרבות הזו יש גן עדן, גהינום ואין שום מכנה משותף של ממש למעט פיזיולוגיה זהה. כך שהמחשבה כאילו קיימים ערכים אוניברסליים נובעת בעיקר מתוך תחושה פנימית של כל אחד, בכל תרבות, תחת ערכים שונים באופן מוחלט – והיא – שהערכים שלו הם בסיסים ואוניברסליים. זו לא דעה. זה מיחוש קיבה אוניברסלי.

מקורות אידאולוגיים של דת ה"ערכים הליברליים האוניברסליים"

הפרוגרסיבים ירשו מהמרקסיזם ירושה כפולה לגבי שאלת האדם.  עילת הקיום של המרקסיזם הוא שחרור האדם, אלא שלא החליטו שם עדיין אם בכלל קיים 'אדם' לשחרר אותו, או שאדם אינו אלא תוצר של החברה ושרק כאשר כל החברה תהיה לגמרי מתוקנת – רק אז יתאפשר האדם כפי שהיה אמור להיות. פה נמצא הספק שקיים לגבי המרקסיזם, האם הוא הומאני או פוסט-הומאני.

 

שתי הגישות המנוגדות האלו משמשות להן בערבוביה באותו ספר עצמו "האדם החד-ממדי". של מרקזה הנאו-מרקסיסט, ספר שהיווה מקור להשראה עבור מרבית הפרופסורים במדעי הרוח במערב וגם בישראל. הם מושפעים ממנו, מעריצים אותו ומחנכים את הסטודנטים שלהם על פי תורתו שהיא מרהיבה כשם שהיא אבסורדית מיסודה.

הירושה הדואליות הזו מאפשרת לפרוגרסיבים לא להבחין בסתירה כשהם  מגלים סלחנות מוחלטת לכל זוועות האיסלם, שהרי – החברה (המערבית) אשמה. בנוסף לכל הצרות שלהם הם גם מאמינים בעקבות אדוארד סעיד שהמערב הקולוניאליסטי היהיר  כונן את האורינט להיות מה שהוא. וכשבה בשעה הם שופטים  בחומרה אכזרית כל ניואנס מינורי של "מיקרו-אגרסיה" מצד "לבנים". כי עובדה היא שהאדם לא אחראי למעשיו ומנגד האדם (האמיתי, זה שמכונן ואינו מכונן, קרי האדם הלבן)- אחראי אישית גם לכך שמוחמד נולד… הסתירה הסו מצטרפת לעוד אחת – הטענה שבני אדם לבנים נולדו גזענים וזה בדם שלהם. לא מפריע להם כלל שלא לראות, שאם לבנים יכולים להוולד עם תכונות אופי, זה אומר שהם באמת מאמינים בתורת גזע.

מתוך הדואליות הזו נוצר הביטוי התפלצתי "ערכים ליברלים אוניברסליים", שמייצר סובלנות לרעיונות  איסלמיסטיים פרימטיביים, מיזוגניים, גזעניים, הומופוביים . זו האמונה הפרוגרסיבית שלאחר שכל החברה האנושית תתוקן באופן מוחלט אין ספק אז שכל מי שנחשב בעיני הלא-גזענים כגזע נחשל, כמו מוסלמים, יהיה גם הוא ליברל אוניברסלית כמוהם בדיוק, כלומר – לא מוסלמי. רק הדואליות המוזרה מאפשרת להם שלא לראות – שזו גזענות צרופה, וההפך מתפיסה רב-תרבותית. כדי להיות "לא גזען" חייבים לסמן גזע נחות כדי להתאמץ לא להתנשא עליו, וגם לאמץ את הרעיון שהתרבות הפרוגרסיבית מערבית שלך היא פסגת המאווים של כל התרבויות, שכל העת  נכשלות תמידית להגיע  אליה – בגללך.

ולמעשה לא ממש בגללך אלא בגלל אנשים לבנים ליברליים ממש, שדומים לך בכל, אך המסרבים מתוך רוע לב זדוני, גזענות ולאומנות דתית חשוכה להצטרף לאוטופיה הפרוגרסיבית. אלו ה"ימנים הקיצוניים" בכל מדינה.

 

הדואליות הזו יצרה את הביטוי התפלצתי הזה "ערכים ליברלים אוניברסליים", שמייצר סובלנות לרעויות פרימטיביים, מיזוגניים, גזעניים, הומופוביים מתוך אמונה שאם יצליחו לשנות את החברה  יתקנו את המוסלמים ויהפכו אותם לליברליים, כלומר, ללא מוסלמים. ומנגד – מגיעה התוקפנות הבלתי מתפשרת כנגד כל הומניסט בעל ערכים ליברליים אמיתיים –  על שהוא מסרב להצטרף לדת הפרוגרסיבית המטומטמת ועוצר בגופו את חבלי המשיח –  של האוטופיה הפרוגרסיבית המטורללת.

האיוולת של קוצר הדימיון

ראיתי פעם סרט סטודנטים על קבצן החולם שהוא עשיר ובחלומו הוא מארח נשף אך מפאת קוצר דימיון כל הכלים שם ישנים וסדוקים.  כך גם הליברל הפרוגרסיבי חולם על שינוי ראדיקלי של החברה כשהוא לא מסוגל אפילו לדמיין את השינוי הזה – כשונה באמת מהמציאות שהוא מכיר. כלומר, חיים במדינה חופשית וליברלית.

העדר  היכולת לגמישות קונספטואלית של מי שמוחו נשטף לפרוגרסיביות מביא אותם לחלום חלום אוטופי של חזון אחרית הימים בו כל סוגי בני האדם, כל התרבויות השונות וכל המינים המיגדרים והסוגים השונים חיים להם יחד בהרמוניה וקבלה הדדית. כל זאת מתוך עיוורון מוחלט לכך שזהו אך ורק החזון שלהם. הוא אינו אוניברסלי יותר מאשר הרעיון האיסלמי האוניברסלי של שלום עולמי תחת חוקי השריעה וכך שככל שהם יותר רוצים בשונות במגוון רב-תרבותי הם מוכיחים שטווח הדימיון שלהם מוגבל לעולם הקטן הצר והמוכר שלהם ואינם  מסוגלים אפילו לשער אלא "שונות" מתוך אחדות מוחלטת של ערכים זהים לחלוטין, דחייה טואטלית של רעיון הרב-תרבותיות.

איוולת ההמצאה מחדש של הציווילזציה

היום ישנם "מרחבי ביטחון" ברחבי הקמפוסים בארה"ב. אלו נועדו להעניק מקום נפרד על טהרת הגזע, לסטודנטים מ"גזעים" שסובלים לדעתם מ"מיקרו-גזענות". בהפרדה הזו הם מבודדים בחדרים קטנים את ה"קורבנות" מבלי להבין ש"מרחבים בטוחים" כאלו היו קיימים בכל העולם, ונקראו "מדינות לאום". הפרוייקט הפרוגרסיבי מנסה לאחד את אוכלוסית העולם לחיים משותפים יחד ובה בעת לבודד אוכלוסיות לתוך גטאות מיניאטוריים סגורים.

איוולת רעיון המהפכה הבלתי נגמרת

מאחר שחלק מהותי בפרוגרסיביות הוא חתירה תמידית לעבר העתיד תוך תיעוב מתודי של הישגי החברה בהווה – אז אפילו אם באמת האוטופיה שלה היתה יכולה להתגשם, מעצם האידיאולוגיה שלהם הם יראו עצמם מחוייבים למצוא פגמים "מיקרו-מיקרו-מיקרו-אגרסיביים" ולעולם לא ימצאו מנוח.

אלא שזה כמובן לא יגיע לכך. כי בזמן שהמערב הפרוגרסיבי מחטט באובססיביות היסטרית את המיקרו-חטא הבא, הוא בו זמנית עיוור לכך שהמגה-אגרסיביות המוסלמית הולכת ומשעבדת אותו לתוך מציאות, שאף אחד מאלו שמוחה כנגד דכאנות במערב לא היה מצליח לדמיין, גם לא בסיוטים הגדולים ביותר שלו.