לפרק את הדקונסטרוקציה

או: איך ומתי הומצא שלמה זנד

הגיע הזמן לפרק קצת את הדקונסטרוקציה.

את המושג משייכים לז'ק דרידה (יעקב דרעי) אם כי הוא מכחיש שהמציע אותו.
דקונסטרוקציה היא כלי ניתוח שנוצר מתוך הגות פוסט-סטרוקטורליסטית (שיחד עם נאו-מרקסיזם מרכיבה את הפוסט-מודרניזם)

אם יש פוסט-סטרוקטורליסטים, היו קודם סטרוקטורליסטים, אשר ה"פוסט" הוא ההתנגדות לו. (כמו שפוסט-ציונות היא התנגדות לציונות, או "התפקחות" ממנה)
המצחיק הוא – שאלו הם אותם אנשים: רולן בארת, לאקאן, דרידה, ואולי גם פוקו.

ההנחה של הסטרוקטורליסטים היתה שהמציאות אינה אלא טקסט, פתוח לאינספור פרשנויות עבור האדם, העולם הוא מה שנמצא בתפיסה, התפיסה היא במושגים, במילים, במיתוסים (מיתוסים הן צברי ענק של יחידות משמעות גדולות ועמידות יחסית. "ציונות" למשל היא מיתוס שכולנו מאמינים "כאילו" שהוא קיים באמת במציאות.)

הגילוי הזה (בעיקבות דה-סוסיר) שהמציאות היא טקסט – הפיחה גל עצום של אופטימיות בהוגי התקופה: אם כך אז הטקסט הוא בשליטתו המלאה של האדם, וניתן לייצר כל מציאות באמצעות שינוי השפה

כך נולד הפוליטקלי קורקט ,ולא, כמו שסבורים, כדי לא להעליב מיעוטים. המושג עצמו נולד אצל בולשביקים מתונים יחסית שלגלגו באירוניה על בולשביקים אחרים. והיום אנחנו חיים ממש בתוך אירוניה בולשביקית. מי שהבין את האסון היה אוורוול, שכינה זאת כבר ב-1947 בספרו 19844 "שיחדש")

וכך, חשבו הסטרוקטורליסטים – בואו נפרק את כל המיתוסים, שאנשים מאמינים שהם "מציאות" – ונראה שהם אינם מציאות, אלא רק אוסף אמונות שאין הכרח להאמין בהם.

כדי לדלות את המיתוסים – הומצא כלי הדקונסטרוציה:
נכנסים ל"טקסט", למשל – לאתוס הציוני. מראים שהציונות לא תמיד היתה בעולם – היה לה רגע הולדת (גנאולוגיה). כך שאינה "חוק טבע" .

על הדרך, חדרו להגות תכנים מרקסיזטיים – שטוענים שכל אידיאולוגיה (הם לא חושבים שמרקסיזם זו אידיאולוגיה, אלא האמת שאין בלתה) היא מבנה-על – (סופר-סטרוקטורה) כלי לייצור תודעות כוזבות לשמר את הדכאנות. את מ"מבנה" – הסופר-סטרוקטורה – מפרקים על ידי דקונסטרוקציה. ולכן אם יש לכם הרגשה כאילו פרוגרסיבים היום מנסים רק לקלקל, לפרק ולהרוס מבלי  להבין מה לכל הרוחות הם רוצים להשיג ובכן, הם רוצים להשיג קלקול, פירוק והרס. ויש לזה שם: פירוק-מבנים (חברתיים) קרי: דקונסטרוקציה. מטרתה לנכש "מיתוסים" שמשרתים לכאורה את הקולוניאליזם ואת הקפיטליזם, כדי לפרק אותם.

הרעיון הוא: בואו נראה לכם שכל מה שאתם מאמינים בו, ואולי אפילו מוכנים לתת את נפשכם עבורו – אינו אלא  מיתוס שמישהו בנה בכוונה כדי לשעבד אתכם. ואחרי שנפרק הכל – האדם יהיה חופשי.

[טעות קריטית: תיאוריה, שיוצאת לדרך מראש עם הקביעה שהכל טקסט – "חוקרת" את הציונות על פי שיטות של חקירת טקסט ואז מגיעה אכן למסקנה, שציונות היא רק טקסט. כמו כל דבר אחר בעולם, בעצם, לשיטתם וזו הולדת הפוסט-ציונות מתוך הנחת המבוקש]

ואז קרה להם אסון נורא.

הם נזכרו, שהם שכחו לקחת דבר אחד בחשבון:

אם הכל טקסט – גם "אדם" הוא טקסט גם הוא עצמו פתוח לאינספור פרשנויות, גם בו אין מוצקות חוץ טקסטאלית וגם הוא אינו קיים מחוץ לזרימה אינסופית של טקסטים משתנים.

פה בא הייאוש המטאפיסי: אין את מי לשחרר, ואין "אדם" שיהיה זה שיארגן את הטקסטים בעולם.

מרגע זה אנחנו נמצאים באופן מובהק במחוזות פוסט-הומניים. משמע – לא הומניים. האדם כבר אינו נתפס כסובייקט, יחידה אחת העומדת פחות או יותר בפני עצמה אלא הוא סך כל הטקסטים שחלפו דרכו, שחולפים  ושעוד יחלפו.
תזכירו את זה לכל "שמאלני" עכשווי, שטוען להיותו הומניסט. שכחו פשוט לעדכן אותו – שהוא תומך בתורות שרואות בחברה על-אורגניזם אחד (ומכאן "אדם-הוא אדם הוא אדם= כולנו רקמה אנושית אחת- כמו קן נמלים) אין יותר "אדם". אין. פוקו הראה ש"סובייקט" הומצא במאה ה-17. עד אז לא היו בני אדם כפי שנדמה לנו שאנחנו, ומרגע זה – חזרנו להיות לא-אדם.

ואז נולד המושג מוסד כוח – קרי- בכל חברה יש מי שיש לו פריוולגיה לכתוב את הטקסטים של המציאות, ולהעיף (להדיר) מתוך המציאות (השיח) את מי שלא בא לו בטוב. ואיך הם עושים זאת? על ידי בריאת "מיתוסים" שכאמור, אינם אלא בריאת בדיות כאילו היו מציאות.

את אלו צריך לנתץ, כדי שלא יהיה מצב שבו לקבוצת נמלים אחת בתל יהיה יותר כוח מלנמלים אחרות.

והנה השיטה המלאה:

לוקחים אתוס. אתוס הציונות למשל, כמו כל אתוס – הוא יחידת משמעות גדולה, שמורכבת מאינספור טקסטים: סיפור הסטורי, סיפור דתי, סיפור דימיוני של עם שמספר לעצמו שיש קשר בין האנשים בו, המצאת גבולות כאילו היו באמת "ציור קווים" במציאות "ממשית" ומראים שאינו אלא נרטיב:

א. לכל סיפור היה רגע הולדת. משמע, הוא לא "מציאות ממשית" [אין בנמצא בכלל "מציאות ממשית"]

ב. אין קשר הכרחי בין כל הסיפורים שמרכיבים אתוס (הדת היהודית לא מתחברת לציונות, שלא מתחברת ליהודים שהם אינם יהודים אלא כוזרים וכו)

ג. רצוי למצוא גם מי הרע שהמציא את המיתוס בכוונה לנשל מישהו אחר

לאחר הפירוק – אומרים לכם ראו אין שום משמעות ב"ציונות". עובדה: היא מתפרקת – ושום דבר מהגורמים שמכילים אותה – אין בהם "ציונות" לכן, הציונות אינה אלא המצאה – ואין לה קיום במציאות.

וזה נכון לגמרי, רק שהם קצת שוכחים, שזה לא הגילוי שלהם על ציונות, אלא שזו הנחת המוצא שלהם: שאין משמעות לכלום, שהכל טקסט פתוח לפרשנות, שאין שום דבר בעולם שדה-קונסטרוקציה לא יכולה לפרק כך.

זה ההיגיון:

טענה: הכל מתפרק

טענה: מה שמתפרק אינו קיים באופן ממשי או הכרחי
טענה: המושג ציונות מתפרק

מסקנה: אין דבר כזה "ציונות".

ולמעשה אין שום דבר בעל משמעות, כי משמעות היא מושג מורכב, לכן תמיד יתפרק.

אבל מנגד לא מפריע להם גם לומר – נכון, אמנם העם הפלסטיני לא היה קיים לפני 70 שנה, אבל עכשיו יש "נארטיב" והנרטיב הוא הדבר הכי קרוב למציאות ממשית שיש. וכך שכל הפרוייקט הציוני לא קיים כי אינו אלא נרטיב אבל הטיעונים והתביעות הפלסטיניות ממשיות לחלוטין כי הן מתוקפות בנרטיב…(אגב, נרטיב שהומצא בין היתר בעזרת יהודים פוסט ציונים עבור הפלסטינים לא תמיד לרוחם של פלסטינים).

כך שברצונו של הפוסטמודרניסטי – נרטיב הוא או מבנה על שקרי, או המציאות. תלוי של מי הנרטיב. וזה – כפי שאני מקווה שאתם מבינים – כבר לא עניין של אי הסכמה על השיטה אלא  שקרי לשיטתו-הוא.

צפו בשלמה זנד סרטון וראו מהיכן הוא שואב את רעיונותיו: "הכוח, אומר פוקו, אינו נשלט בהכרח בידי "מועצת מהפכה" מרכזית, הקובעת את תכונותיו ומחליטה כיצד לנייד אותו; תחת זאת, הוא מוטמע ביחסים החברתיים מלכתחילה. הכוח הוא ישות בלי טריטוריה, בלי מיקום, בלי גבולות. הוא נמצא בכל מוצר בכל רגע ורגע, "לא מפני שהוא מקיף את הכול, אלא מפני שהוא בא מכל המקומות […] הכוח אינו מוסד, ואף לא מבנה, הוא אותו סוג של עוצמה שאחדים נתברכו בה: הוא השם שמעניקים למצב אסטרטגי מורכב המתקיים בחברה נתונה" (שם: 66-65) (ע"ע מרחב – זמן – טריטוריה ; מקום).

בשיטה הזו אין כל בעיה גם להוכיח ששלמה זנד לא קיים:

מבחינת הגוף, האדם המתקרא "זנד" – הוא אורגניזם שכל תא בגופו מתחלף כל שבע שנים, כך שמאז שחגג יומולדת שבע, בכל שבע שנים אין שום דבר שנותר מזנד המקורי. וכל המתקרא "זנד " היום, אינו אלא זיוף.

מבחינת הנפש, זנד מורכב, כמו כל אדם אחר, מאגו, איד ואני עליון.

האיד אינו "זנד" אלא הוא ירושה של מערכת ביולוגית אחידה לכלל האורגניזם ביקום ושלא השתנתה מהיום שזחלה האמבה הראשונה מתוך בצה קדמונית.

האני העליון אינו אלא השתקפות החברה המופנמת על ידי כל פרט. כך שגם האני העליון זה לא זנד.

והאגו- (האני) – אפילו פרויד לא סבור שיש דבר כזה אלא רק כגורם מתווך בין האיד לאני העליון.

מכאן, ששלמה זנד הוא יישות מומצאת, על ידי יצור מתחזה לשלמה זנד המקורי, שגם הוא אינו קיים.

בניגוד לזנד, שאינו אלא המצאה. העם היהודי קיים ולראיה, אדם החי במאה ה-21 מתקרא "שלמה" בזכות שושלת של יהודים שמעולם לא נקטעה מאז ימי שלמה המלך
————
לקריאה:
"המילים והדברים" משל פוקו
"מיתוסים" רולאן בארת'
"מתי ואיך הומצאה ארץ ישראל" זאנד
"מתי ואיך הומצא העם היהודי" זאנד
לאקאן: "המכתב הגנוב"