כשאנחנו מצביעים מרצ למה אנחנו מצביעים?

הימין סבור, שרעיונות ישנים הם רעיונות בדוקים ובטוחים יותר כי הם כבר עברו את שלב הניסיון ואנשים כבר הסתגלו לצורת החיים שהם הכתיבו.
מכאן, שהימין ברובו פסימי וסבור שיכול להיות יותר רע, ולכן יש לשמר את הקיים, אם לשנות לשנות בזהירות.

השמאל , בכל העולם, נושא את דגל הקידמה. זו התפיסה שאומרת, שכמה שהרעיון יותר חדש, הוא טוב יותר כי האנושות מתקדמת תמיד במגמת שיפור (לכן "פרוגרסיבים")

השמאל סבור שהעולם חייב להיות טוב ממה שהוא בכל רגע נתון. לכן השמאל גם אופטימי וגם ביקורתי מאד למציאות עכשווית

השמאל בארץ מחובר לרעיונות החדשים ביותר ודואג להתעדכן כל הזמן. לכן השמאל מחובר יותר לאקדמיה, המקום בו נולדים רעיונות

הימין בארץ הוא מטבע הדברים לאומי ומסתדר יותר בתוך המדינה שלו
השמאל נוטה להיות מחובר יותר לתנועות שמאל עולמיות מאשר לגבולות של מדינה.

לכן כדי להבין את השמאל בארץ, צריך להבין את הרעיונות של השמאל העולמי בצורתו העכשווית . רק כשמבינים את מקור הרעיונות, ניתן לבחון אותם

לשמאל העולמי יש כמובן הרבה פנים, אבל יש להם הרבה מכנה משותף

השמאל הוא צומת של רעיונות שהגיעו מכל מיני כיוונים:

1. "המפנה הלשוני":תלמידיו של בלשן שוויצרי בשם דה סוסיר פרסמו ספר קטן של הקורס שלו, לאחר מותו :"קורס בבלשנות כללית" , כולו – על בלשנות.

אלא שסוסיר עשה הבחנה. הוא טען שם, שלמילה בשפה אין קשר למציאות, אלא למילים אחרות בשפה בלבד

הוא כנראה לא תפס את המהפכה הפילוסופית שיצר כך.

פילוסופים, אנתרופולוגים וסוציולוגים גזרו מכך את המסקנה – שהמציאות כפי שאנחנו מסוגלים לתפוס אותה לא נמצאת "בחוץ" אלא היא טקסט. קורפוס עצום של הגות יצאה מכאן.
זוהי מהפכת המפנה הלשוני.

אחד מהצאצאים הישירים של המפנה הלשוני הוא הפוליטיקלי קורט: כלומר, ההבנה, שאם רוצים לשנות את המציאות, מספיק לשנות את השפה. שהיא המציאות
אפשר להבין למה זה תפס בשמאל. הימין אינו חפץ לשנות את המציאות בדרך כלל.

צאצא ישיר נוסף של המפנה הם הפוסט סטרוקטורליסטים – פוקו וחבריו: אם המציאות היא טקסט, אז כלל המציאות החברתית היא "שיח".

אם חברה היא שיח, יש מי שמודרים ממנו. אלו, שאין להם קול בתוך השיח

פה נולד כל שיח הזכויות: הרעיון למצוא את מי שאינו בשיח ולדחוף אותו פנימה לקידמת השיח: מיעוטים אתניים, נשים, מגדרים שונים (מצעד הגאווה הוא למעשה פעולה ישירה של דחיפת מודרי שיח לתוך מרכז ההויה, למי שלא מבין למה זה חייב להיות דווקא בירושלים)

שיח הזכויות הוא הרעיון המשפיע ביותר בשמאל העולמי היום , ובמיוחד במכללות ובאקדמיות באירופה, ארה"ב וגם ישראל

העיקרון הוא – החברה יוצרת "מוחלשים" לכן אותם יש לחזק, גם על חשבון הרוב,
(מכאן הרעיון השגוי שמלמדים את ילדינו באזרחות, ש"דמוקרטיה היא הגנה על מיעוט" ושוכחים לומר שמשמעות הדבר היא שדמקרטיה זה לדפוק את הרוב)

זה יצר גם תפיסת מוסר שאינה שופטת מעשים על פי הכוונה שלהם (דאונטולוגיה) ולא על פי התוצאות שלהם, אלא על פי מי הוא שעשה אותם:
אותה פעולה, אם נעשתה על ידי גבר מערבי לבן תבוא על עונשה בחומרה. אם נעשה על ידי פליטה לסבית מהעולם השלישי – היא כנראה תהפוך לגיבורת תקשורת על האומץ שלה להתריס מול ההגמוניה. ככה זה עובד
מנגד, אם עשה אותה חייל שלא מהמחנה שלנו, הוא רוצח. אם מהמחנה שלנו, מקרה אלאור היה עובר בשתיקה, כנראה. זה רלטיביזם מוסרי פסול, שנובע מהשחתת המוסר על ידי תפיסת הרליטיביזם המוסרי הרב תרבותי: מי שהורגל שמוסר הוא יחסי, קל לו לעשות קפיצה קטנה לתחום הגמשת המוסר באופן שרירותי – על פי משאלת לב)

2. מרקסיזם
מרקסיזם, או באופן ההתארגנות הכלכלית שלו – קומוניזם, הוא מוקד השפעה עצום נוסף.
המקורות היום הם בעיקר נאו-מרקסיסטיים – ולא מרקס עצמו.
פה עיקר התפיסה היא, שצורת הכלכלה היא זו שמעצבת את החברה. ושניהם -את הפרט. ("ההוויה מעצבת תודעה" )

מכאן מגיעים הרבה מאד דרישות סוציאליות לרווחה, לשיווין כלכלי ( לשמאל חשוב פחות מכך שכולם יהיו יותר עשירים , ההעדפה היא פחות פערים. יש בזה הגיון חברתי לא מבוטל. הבעייה היא שבשיטה הקומוניסטית כולם הרבה יותר עניים בדרך כלל וגם – היא לא דמוקרטית)

האיחוד האירופי, בין אם מודה או לא – הוא חברה בדרכה להיות סוג של קומוניזם.

ההתארגנות הכלכלית דורשת קיום של מנגנון פיקוח אחד על השפע וחלוקתו. בעולם שכולו משתף פעולה ללא גבולות , לאומים שונים או הבדלים בין בני אדם

אלא, שהמסקנה מכל המשטרים הקומוניסטים הכושלים היא, שהפעם זה חייב להיות כלל עולמי. אוניברסלי במובן המוחלט – אחרת שוב לא יעבוד. מדינות קפיטליסטיות הורסות את ההתארגנות הקומוניסטית במדינות אחרות

עכשיו ניתן להבין את ההתערבות של האיחוד האירופי גם פה בעזרת מימון עמותות הקרן.
האיחוד שואף, מין הסתם, לשווק את המהפכה לכל העולם, ולא יכול לסבול קיום של מדינות לאום , במיוחד לא – עם עוצמה כלכלית .

במובנים מסוימים, הברקסיט למעשה חיסל את השאיפה הזו, ויש לשער שהאיחוד יתחיל להתפרק. הייאוש שלו נובע משתי סיבות

הראשונה, לא תתכן אירופה קומוניסטית שלצידה מדינה קפיטליסטית כמו בריטניה עם כלכלה חזקה.

השניה – שהחדרת רעיונות האיחוד התאפשרה בזכות המפנה הלשוני, והכלי שלו – הפוליטקלי קורט -שבאמצעותו הצליחו להבנות את תפיסת העולם שלהם – כאילו המונופול של המוסר שייך להם, וכל מי שלא חולק את אותם רעיונות הוא אדם רע. השיימינג הזה עבד יפה, עד שעלה טראמפ כמועמד לנשיאות, ועם הפה הגדול שלו הוא מחדיר לשפה מילים ורעיונות שכבר כמעט נעלמו מהעולם ובכך מרסק את כל המפעל היומרני הזה.

הטיפול בשפה איפשר גם להחדיר לאירופה מיליוני פליטים מהעולם השלישי באופן שלא יהיה אפשרי לאיש לומר מילה רעה על כך, כל עוד אכפת לו שיחשבו שהוא גזען רע ופאשיסט .
למעשה, מרבית האירופאים לא מעיזים לחשוב אפילו בינם לבין עצמם מחשבות אסורות כנגד פליטים. הם הפנימו את השפה ועכשיו היא כבר המצפון הפרטי שלהם

קשה להבין מה המניע של הכנסת הפליטים, ויש על כך הרבה תאוריות. הן לא נחוצות. ההסבר הוא אידיאולוגי: הנחת היסוד הבלתי מעורערת היא, שמצב כלכלי הוא המעצב את האדם. לא דת, לא חינוך מהבית – רק מצב כלכלי. וכך שאם נביא את המסכנים מהעולם השלישי, ונעניק להם קיום כלכלי שמכבד את האנושיות שבהם, הם יהפכו לאירופאים מלידה.
דומה, שזה עוד לא קרה.

הסיבה לכך שהאירופים לא רואים את האסון המתקרב היא, שהם משוכנעים מעבר לכל ספק, שתנאים כלכליים סבירים פשוט מוכרחים להביא לשינוי המיוחל. ואז – זה יפתור את בעיית הילודה השלילי שאגב, נובע כנראה מתוך דיכאון קולקטיבי מתמשך תוצאה של דיכוי מחשבה ושל מחיקת זהות לצד רגש אשמה מוצדק באופן מוחלט.

בחזרה לארץ
השמאל הישראלי שואב את מרבית רעיונותיו מהשמאל העולמי. כולל את האנטישמיות הגלומה בו מתוקף היותו מערבי .
זה גם ממילא הפך לבון טון בחוגים שמלאניים אליטיסטיים כך שזה גם מתוגמל, טרנדי ומקובל. אחרי הכל, תנועה אוטופית של אהבה ואחווה לכל צריכה גם היא פורקן כלשהו לפרק עליו רגש שנאה. אז למה לא את השנואים הרגילים?
כך שישראל, ויהודים בכלל, מגלמים שם את הרע, לכאורה בגלל היחס לפלסטינים ובגלל שיהודים ידועים כקפיטליסטים עשירים עד האחרון שבהם.
משום מה, יהודים לא נתפסים כמיעוט מודר מהשיח אלא כלבנים פריוולגיים חצופים ויהירים.

כתוצאה משאיבה חסרת הבחנה של רעיונות שמאל עולמי, השמאל בארץ נשמע לעיתים כאנטישמי ממש. קשה לפעמים להבחין בין מה שאולי הוא אמירה נוקבת של ביקורת עצמית שרעיונותיה הם אימוץ נארטיב פלסטני , שחלקו שקרי בגלוי – כפי שהשמאל העולמי כבר קנה , לבין שנאה אוטואנטישמית צרופה.

הרעיונות של השמאל הישראלי הם אותם רעיונות כללים של השמאל העולמי: נטייה להסתייג מכל צורה של לאומיות (כשלב בייניים שנועד לחסל את כל מדינות הלאום לטובת חברה אנושית אוניברסלית אחת הנשלטת מבריסל)

נטייה לעקם אף בכל הנוגע לציונות ולסימליה- שנתפסים כהבדלות מתוך הקהילה העולמית חסרת הגבולות

שיח זכויות הכולל גם תמיכה במפלגות ימין קיצוני ערבי – כאילו מדובר לא באוייבים אלא במיעוט מקופח ומודר מהשיח. ולמרות שמעמדם הוא פריוולגי במובהק – כמחוקקים בפרלמנט הישראלי

דחיית כל סממן דתי יהודי -דחייה אופיינית במיוחד לכל שמאל, גם כי דת היא רעיון ישן ומשיחי שמעכב את בוא העתיד – קץ ההסטוריה..
.וגם כי הדת בארץ קשורה בעבותות לזהות לאומית ולקשר אל הארץ – ובמיוחד -לשלמותה

ההאחזות בשטחים , לתפיסת השמאל, מעכבת את בוא השלום והם מאמינים שיבוא מתוך אותה תפיסה שאומרת שכל אדם נולד שווה (זה נכון) ושאם רק תינתן לערבים חירות דמוקרטית וכלכלה יציבה – יעלמו הרעיונות האיסלמיים ג'האדיסטיים מהעולם

עכשיו נכון שהרבה מאד ממצבעי השמאל יטענו, שאלו שטויות. שהם חושבים שמסירת שטחי מולדת זו האסטרטגיה האמיתית הנכונה לשמר ישראל יהודית בגבולות מצומצים וניתנים להגנה. והרי אינספור גנרלים ואנשי צבא בכירים טוענים כך.
הגנרלים האלו פשוט משקרים. הם דוברים מטעם התנועה. הם משקרים כמו ששקרו לנו באוסלו, כמו ששקרו לנו בהתנתקות – וההבדל הוא שהיום אנחנו למודי ניסיון.

חלק מהם לא משקרים אלא תפוסים בקונספציה האחת, שמצב כלכלי טוב יהפוך ערבים ללא ערבים. זה הרי רעיון מרכזי מאד בשמאל עד שזה כבר לא בגדר רעיון מחשבתי אלא מציאות עצמה. מציאות, שעוצבה באמצעות השפה, כתוצאה של מסקנה שנגזרה מפילוסופיות המפנה הלשוני. למעשה, זו אינדוקטרינציה – שהולכת ומשתלטת במוסדות החינוך ובצבא. אנשים הותנו לחשוב אך ורק במונחים של ערכי השמאל ובתפיסת המציאות שלו

כך, כשאנחנו מצביעים למר"צ, או למחנה הציוני -שגם הוא שואב את רעיונותיו מהשמאל העולמי ( הלייבור הבריטי הוא מקבילה ישירה ל"עבודה" אצלנו) , אנחנו צריכים להבין, שאנחנו מצביעים למען רעיון חדש , אוניברסלי וקומוניסטי במהותו, שהולך ומתרחק מהרעין הציוני של בית לאומי (זה פאשיזם) לעם היהודי (זו גזענות) בארץ ישראל (זה קולוניאליזם וכיבוש)

מי שמודע לכך ומצביע לשמאל, סבבה. – אני חושבת שזה רעיון רע, אבל זו רק דעתי

מי שמצביע לשמאל ולא מודע לכך – רצוי מאד שיתעדכן

קרוב לוודאי שגם מנהיגי השמאל לא יודעים את מה שאמרתי פה – רובם נוטלים סיסמאות ורעיונות שהם מלקטים אותם באופן אקלקטי מהאווירה הכללית בכנסים של השמאל

מי שכן יודע, מודע ופועל לקדם את הערכים האלו, זו האקדמיה. ואלו הם, אם תרצו, סודות שהבאתי לכם, בדרך של ריגול ובגידה במוסד שבו אני לומדת

הניתוח הזה וודאי לא רצוי שישמע, מאחר שהציבור טרם בשל לכך. אני מביאה לכם אותו , לפני שיבשלו את כולנו וכרגיל, סליחה על החפירה