אין דבר כזה "סיבתיות" בטבע

אין לי זמן בכלל היום לכן אפרוק עליכם את הרהור הרכיבה שלי כדי שתראו לי את הטעות ואני אבין שאני מטומטמת וככה תחזור אלי  הסבלנות  לעשות את  השטויות שבגללן אין לי זמן.

אז ככה. נראה אם אפשר להסתדר עם שני חוקים טבע בסיסיים בלבד:

1. הכל מתמיד (אינרציה)
2. הכל אקראי

מסקנת ביניים: רק לכן ישנה סדירות בתופעות

מסקנה: אין סיבתיות בעולם (זה קצת דומה לדויד יום אבל לא לקאנט)

אנלוגיה: יש שקית עם מאות אלפי כדורים אחידים בכל למעט בצבע: הרבה מהם אדומים והרבה כחולים.אני  מתחילה להוציא אחד אחד בלי להסתכל. יצאו לי  3 אדומים ברצף ואז כחול. למה?  כי אי סיבה שלא ייצא רצף כזה

המשכתי והוצאתי עוד אלף. יצא לי בהכרח חצי חצי. למה?  כי אין שום סיבה שיצא לי אחרת

——————————

נניח שיש שקית כדורים אדומים וכחולים. אני מתחילה למיין לפי הקריטריון הבא:

1. כדורים אדומים
2. כדורים לא אדומים
3. כדורים כחולים
4. כדורים לא כחולים

אחרי שסיימתי  אני רואה שיש התאמה מדהימה ממש בין מספר האדומים – למספרם של הלא כחולים ולהפך – התאמה מושלמת בין כחולי ללא אדומים. נס! זה נורא פשוט – מישהו כבר יאמר לי – בעולם של רק כדורים כחולים ואדומים – לא נחוצות שתי הקטגוריות "לא אדומים"  ו"לא כחולים"

אני רוצה לטעון שככה גם לא צריך סיבתיות. היא מיותרת ומטעה.

—————-

ניוטון ניסח את חוק האינרציה:  כל גוף מתמיד אלא אם מפריעים לו: גוף נח, ימשיך לנוח אלא אם יפריעו לו.  גוף נע בחלל ימשיך לנוע בהתמדה באותה מהירות ובאותו כיוון אלא אם יפריעו לו.[בינתיים נסו לא לקרוא להפרעה "סיבה" ]

גוף שנע בחלל ממשיך מתוקף אינרציה עד שהוא מגיע לקרבת גוף אחר ש"מושך" אותו. (תכף נגיע לאיך הוא מושך). הגוף מצד אחד ממשיך במסלולו, ומצד שני בכל מומנט נתון , נמשך את מרכז הגוף המושך. כך נוצרת למעשה התנועה של גופים במעגלים סביב גופים גדולים (למשל, כדור הארץ והשמש): כדור הארץ קצת ממשיך בקו ישר ומיד נמשך לשמש, ממשיך, נמשך, וכן הלאה ( זה ניוטון, לא אני, כן?)

למה?  כי אין לגוף שום סיבה לנהוג אחרת. ממש כמו שאין לנהר סיבה שלא ליפול מלמעלה למטה אלא רק בקו הקצר ביותר (אלא אם משהו מפריע בדרך)

ניוטון ניסח את חוקי המכניקה: ל"הפרעה" באינרציה הוא קרא "כוח". הכוח הוא המשהו, שיכול להפריע לאינרציה של משהו אחר. לכוח של הגוף להתנגד להפרעה  ולהמשיך במסלולו ניוטון קרא "הכוח של ההתנגדות"  וקבע – שכל גוף יפעיל כוח  התנגדות בכמות זהה לכמות הכוח שמופעל  עליו.

לגופים שונים יש מסות שונות, והמסות קובעות את הכוח שהן יכולות להפעיל. מסה היא לא משקל ולא גודל. הכמות שלה נקבעת על ידי הכוח שהיא יכולה להפעיל על גופים אחרים, או הכוח הפונטציאלי שלה להתנגד לכוח אחר המופעל עליה. (איינשטיין כבר מצא שקיימת שקילות – אינרציה היא משיכה ולהפך. ממש כמו שלא אדום – זה כחול)

למעט הגוף המושך (השמש במקרה זה) – לא היה בתיאור הזה שום סיבתיות.  כל דבר עשה את מה שהוא עושה –  כי אין שום סיבה שיעשה אחרת.

אם היו סיבות בפיסיקה-  לא היינו יכולים להניח התמדה של חוקי טבע, כי משהו "מבחוץ" היה קובע את העקרונות שלהן והוא לא היה חייב לנו כלום- במיוחד לא – להפעיל אותן על פי עקרונות קבועים. העקרון הקבוע האחד הוא שהכל אקראי  –  ולכן  מתמיד. כי אין לו סיבה אחרת.

לפעולות של בני אדם יש סיבות. לכן הם לא מתנהלים תמיד על פי חוקים קבועים ולכן פילוסופיה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה לעולם לא יהיו מדעים לעומת זאת, על העולם הפיסיקלי -תמיד אפשר לסמוך שינהג לפי "חוקים" . כי באין סיבה אחרת- הכל דבר מתמיד, אלא אם מפריעים לו. ומה שמפריע – הוא רק עוד משהו, שעושה תמיד רק את מה שהוא עושה, אלא אם מפריעים לו. המדע הוא הפרוייקט של מציאת הסדירויות הקבועות  – על ידי מציאת המסלולים הקבועים של כל דבר ואיך זה מתנהג כשמפריעים לו.

———————

ואז באה תורת הקוונטים עם כל האנומליות שלה  כמו למשל מצב שבו אלקטרון נמצא בו זמנית בשני מקומות שונים, כיצד זה ייתכן? ולמה?

השאלה הנכונה היא- למה לא?

דבר  לא יכול להיות בו זמנית בשני מקומות שונים כי אנחנו מגדירים "דבר" כ"משהו שנמצא במקום אחד בזמן אחד". הסיבה ( אנחנו בני אדם לכן לנו יש סיבות) שאנחנו מגדירים כך משהו היא,  שעד עכשיו כל הניסיון שלנו בעולם התופעות הראה, ששני דברים זהים נבדלים רק על ידי זמן ומקום: שני תפוחים שנראים בדיוק אותו הדבר הם שניים ולא אותו תפוח –  כי הם נמצאים לא באותו המקום בזמן נתון . אם נאכל אחד השני יישאר.

כל הניסיון שלנו בנוי על הרגל של תופעות דומות ואנלוגיות זו לזו:  אם שומטים תפוח מהיד, הוא יפול. אם שומטים אגס הוא יפול. אם שומטים אוטובוס מהשמים, הוא יפול.

[זה בגלל "כוח המשיכה" הניוטוניאני או מסיבה אחרת על פי תורת היחסות. כוח המשיכה פועל משום שכשומטים משהו, כבר לא מופעל עליו כוח-  שמוגדר כמשהו שיכול לגרום לתפוח לא ליפול, ואז אין לו שום סיבה שלא לעשות את מה שדברים עושים כשלא מחזיקים אותם: להגיע לכיוון מרכז כדור הארץ בקו ישר בתאוצה קבועה – כלומר במהירות הגדולה ביותר שאפשרית – ביחס למסה של כדור הארץ, ש"מושכת" אליה דברים פשוט כי זה מה שהיא עושה ( אין לזה שום הסבר סיבתי, אלא תיאור בלבד – של מה קורה שמסה (משהו שיש לו כוח לעשות את מה שהוא עושה, או אנרגיה פוטנציאלית, שיכולה לעשות את מה שהיא עושה) בגודל מסויים  מסתובבת במהירות מסוימת – עושה לגופים קטנים יחסית אליה, משום שזה מה שהיא עושה ולא היה ניתן לנחש לעולם מראש  שמשיכה תהיה התוצאה, אם זו לא היתה התוצאה).

לכל תופעה יש הרבה מאד תופעות דומות וחוזרות באופן אנלוגי – כנראה משום שיש מספר קטן מאד של סוגי  פעולות שבהן משהו עקבי ומתמיד במה שהוא עושה שאין לו סיבה לעשות משהו אחר ויש גם מספר קטן יחסי של אפשריות של אינטראקציות בין סוגי משוהים לסוגי משוהים אחרים – כשהם נפגשים יחד בנסיבות דומות.

כך –  כל מה שאנחנו יודעים מהמדע –  זה רק סוגים שונים של סדירויות, שנוצרות רק משום שהן אקראיות ולכן אין להן סיבה לנהוג אחרת.

אלא, שבעולם של העצמים הקטנים ביותר ביקום –  האטומים, האלקטרונים והקוונטים  – הדברים עושים את מה שהם עושים אחרת ממה שאנחנו מכירים מעולם התופעות הגדולות יותר. ואין שום סיבה בעולם, שלא יעשו דברים אחרת.

ומאחר שרק מתוך ניסיון בעולם – אנחנו הגדרנו משהו כזהה לעצמו – על פי המצאות בזמן אחד במקום אחד –  אין לנו אנלוגיות לדברים שלא טורחים לציית לכך. ניתן לומר שאלקטרון אחד נמצא בו זמנית ביותר ממקום אחד, כי שום דבר לא מפריע לו לעשות את זה. כשמשהו מפריע לו  -למשל-  כשמתבוניים בו – הוא מפסיק להיות בכל מיני מקומות בו זמנית.

למה ההתבוננות מפריעה  לו היא בכלל לא שאלה. ההתבוננות מפריעה לו  – זו עובדה. כמו שהשאלה למה מסה גדולה שמסתובבת מייצרת "כוח משיכה" –  זו לא שאלה. התשובה המלאה היא איך זה עובד. לעולם לא נקבל את התשובה הסיבתית לכך. התשובה של ניוטון אינה סיבתית –  היא תיאור של משהו, שמופעל עליו כוח שיכול להביא לתוצאה הזו, מביא אכן לתוצאה הזו. והוא מוגדר כך –  כי הוא מה שמביא לתוצאה ההיא ולכן – הוא מביא לתוצאה ההיא.

לסיכום, כל עוד נחפש אחר "סיבתיות"- נמשיך לדמיין כאילו קיים משהו נוסף על תופעות – שהוא הסיבה שלהן. ולמעשה, המונח הזה הוא כמו לספור אדומים וגם לא כחולים. ה"סיבתיות" נמצאת בתופעות, בכל רגע שבו משהו ממשיך לעשות את מה שהוא יעשה תמיד – כל עוד לא יפריעו לו. אין שום דבר מחוץ לזה.

ואם היה –  זה היה מכניס אי סדירות לתופעות, ולא להפך. כמו שאם היתה סיבה חיצונית לבחירה בין הוצאת כדורים אדומים וכחולים –  הם לא היו יוצאים בהתפלגות שווה –  חצי חצי. כמו שהם מתנהגים תמיד, כשאין להם סיבה לנהוג אחרת.

אם אני אסתכל לתוך שקית הכדורים – ואבחר רק את האדומים –  כי אני אוהבת אדום ולא אוהבת כחול – תהיה סיבה לשאלה –  למה רק האדומים נבחרו. רק כשאין סיבה –  הם יצאו תמיד בהתפלגות שווה.