החירות הולכת ונחמסת מכולנו. התעוררו!

 

 

השבוע התפרסם בניו יורק טיימס מאמר ארוך במיוחד על שביתת הרעב של האסירים הבטחוניים בישראל, שנענו לקריאתו של מרואן ברגותי. המאמר התומך השמיט רק עובדה אחת: שהיתה סיבה טובה לכך שברגותי יושב בכלא מלכתחילה. כך יכול היה כל קורא להתרשם שברגותי, שמרצה 5 מאסרי עולם על רצח  ועל היותו מנהיג ארגון טרור, אינו אלא אסיר פוליטי נרדף על ידי ישראל הרודנית. העובדה האחת הזו משנה מקצה לקצה את כל המשמעות של המאמר. והשמטתו, היא בבחינת "פייק ניוז".

בישראל אין ועדה לאתיקה עיתונאית לפיקוח על איכות התיווך של הציבור עם המציאות. בין היתר זה איפשר לעיתון "הארץ"  להגיב על ההשמטה של הניו יורק טיימס ולכנותה "פגם טפל שנפל בעריכה". איש אינו מחייב את העיתון, לא לדיווחי אמת וגם לא להגיון בסיסי. או אוסר עליו לזרות חול בעיני קוראיו וגם לא לבצע מניפולציות רטוריות, שלקורא מיומן הן נשמעות נלעגות. דבר שגם מעורר ספק באמיתות הטענה של חמי שלו על כך ש:"כמעט מיליון פלסטינים שנעצרו במהלך השנים" זה אולי נכון. ואולי גם לא. כשעיתון מתגלה כלא אמין, לעולם לא נדע למה כן ניתן להאמין שם והוא מאבד את כל ערכו.

כפי שעולה מההשמטת ה"פרט השולי" –  גם בארה"ב אין פיקוח אתי רציני על העיתונות הקאנונית.  אין כל טעם להביא לפה עתה כמה מאינספור הטעויות ה"שוליות" של כל העיתונים המובילים בארץ ובעולם כי כל מי שער לכך כבר יודע ומי שלא, מותנה כבר להבניית המציאות של אמצעי התקשורת הגדולים ואיתו כבר לא ניתן להתווכח, ובצדק משום שאין סיבה להאמין לי, כאשר התקשורת המקצועית, הנתפסת אצלו כמהימנה, גורסת אחרת.

והסיבה שאני כבר לא מוצאת את התקשורת כמהימנה היא רק הודות  למארג מגוון של אינספור ידיעות שצברתי במהלך השנים מפי המוני אנשים ברשתות החברתיות. ללא זה, גם אני לא הייתי יוצאת מהמטריקס

ועתה, הדבר המדהים הוא, שבעוד שהתקשורות המקצועית והנתפסת כמהימנה אינה מפוקחת, ולציבור אין דרך לבחון את אמיתויות הדיווחים, דווקא על הרשתות החברתיות, שבהן פועלים אנשים פרטיים שונים ורבים מטעם עצמם המקדישים את זמנם ומירצם למען האמת בהתנדבות וללא תמורה, עליהם הוחלט לפתע להפעיל פיקוח.

מדהים עוד יותר, שמי שמונה לעמוד בראש ועדות הפיקוח על "פייק ניוז" ברשת, הם בדיוק אותם אנשים שאחראים על המידע הלא מפוקח  ברשתות הטלוויזיה המובילות בעולם, ה CNN למשל

כך, תאגידי הענק הבינלאומיים של רשתות התקשורת הגדולות לא רק שומרות לעצמן את ההגמוניה על האמת אלא הם גם יחליטו את מי צריך להשתיק ברשתות החברתיות.

החריגה הזו מכל הגיון דמוקרטי מהמהממת ממש, בחומרתה

עד כה, הרשתות החברתיות שימשו כאיזון לדיווחים בתקשורת, כשיתרונה של הרשת הוא  שבכל מקום שקרה בו אירוע מדווח, נמצאים גם אנשים פרטיים שצילמו, או עדי ראייה שהתרשמו, אולי באופן שונה מאשר דווח.  ואם כי אין כל ספק  שברשת מתרוצצים גם אינספור בדיות, תרמיות ושקרים, עדיין עדיף שפע של ידיעות, שמהן כל אחד יכול לבחור להצליב את מקורות הידע  – ולהחליט בעצמו למה הוא מאמין , מאשר  שחברות ענק בינלאומיות – יכתיבו סדר יום אחיד מתוך בלעדיות על האמת ועל חופש המידע.

ולמען האמת כבר עתה התקשורת אינה זוכה  לאמון רב מצד הציבור. לא ברמת הדיווח האובייקטיבי ולא בנוגע ל"מיסגור" ולבחירה מה על הציבור לדעת. סקר שנערך בשנה שעברה הראה כי 74% מכלל הציבור לא מוצא את התקשורת בישראל אמינה. זה נתון מדהים

ללא ועדות פיקוח בלתי תלויות, ועתה – כאשר תאגידי תקשורת קיבלו רשות להשתיק את מי שיטען אחרת מהן – אלו לכאורה קיבלו אור ירוק לפעול גם ללא אותו פיקוח חובבני  ברשותות החברתיות .

יתר על כן, מי שיפקפק מעתה באמיתותו של דיווח מה-CNN יקבל מעתה חותמת "הידיעה הופרכה על ידי הCNN". כך שבהחלט קיים מצב היפותטי שבו הרשת תדווח דיווח שיקרי, ומייד גם תפעיל את הסמכות הניתנה לה להשתיק מי שיטען אחרת.   אתם יכולים לדמיין לעצמכם את ההשפעה המוחלטת שתהיה לרשת, על מערכות בחירות בעולם?!!!

וזה לא דבר חדש.  בראיון ל-CNN  אמרה דוברת פייסבוק, סבנם שאיק, ש"היא כבר רגילה לכך שקונסרבטיבים מתלוננים (על השתקתם) ובמקום לטעון כנגד הידיעות, הם מתלוננים עלינו (על פייסבוק)." היא הוסיפה שהם אינם ליברלים אלא רואים עצמם כניטרלים. האמנם? מי מפקח על המפקחים?  האם הם ערים לכך, שכל אדם בעולם מאמין שהוא ניטרלי, בעוד שאין ולא יכול להיות יצור שכזה או מערכת ניטרלית ו"אובייקטיבית" שאינה מוטת סדר יום או תפיסת מציאות?   אפילו מעצם הטענה המופרכת לניטרליות ברי, שאין זו אמת.

והנה כאן בדיוק נמצאת שאלת האמת.

האם אכן פייסבוק אכן ניטרלית כפי שטוענת הדוברת והמתלוננים משקרים, או אולי המתלוננים הם דווקא הצודקים?מי יידע?

אף אחד לא יכו ל לדעת. ממש לשם כך נחוץ לשמר את חופש המידע. כאילו כדי להוכיח את הבעתיות, ממש באותו עמוד בדיוק, באתר CNN שבו מופיעה הכתבת,  מופיעה גם ידיעה נוספת "דובר הבית הלבן מכחיש כוונות לחפור נפט בסיביר".  יום קודם לכן התפרסמה ידיעה  ברשת הטלוויזיה הבריטית SKY NEWS שאומרת בדיוק את זה. ואם כן, מי משקר?  הרשת, או הבית הלבן? הסבירות שסקיי ניוז מדווחים דיוחי שקר לא סבירה, אבל באותה מידה לא סביר גם  שהבית הלבן ישקר. ואם זאת, אחד משניהם היה פייק ניוז.

האם לרשת יש מונופול על האמת?  הלוא גם אם כל אחד ואחת מהעורכים והכתבים בכל הרשתות בעולם  הם אנשים שהאמת היא נר תמידי לרגליהם, מצב כזה של מונופול תקשורתי ללא פיקוח ובמיוחד לצד הכוח להשמיד את כל מי  שיחלוק עליהם- מישהו הרבה פחות רוחש טוב יזדרז מאד להשתלט על הכוח הבלתי מוגבל הזה.

זאת, אם זה עדיין לא כבר קרה…

שאלה נוקבת נוספת עולה כאן. איך, ועל פי מה אמורה הנהלת פייסבוק לדעת אם ידיעה היא אמיתית או לא?  אם היא נוגדת את מה שנאמר ב-CNN , באמת קיימת אפשרות שהידיעה שקרית, אבל באותה מידה קיימת אפשרות שדווקא הידיעה של CNN היא השקרית.

אחת מהדוגמאות החשובות והמשפיעות ביותר היא פרשת הילד מוחמד א-דורה, שנורה ונהרג כביכול על ידי צהל לעיני מצלמות הטלוויזה של "פרנס 2".  הפרשה פתחה מהדורות בכל העולם, עשתה נזק תדמיתי וסמלי  בל ישוער לישראל, ואם לא פיסיקאי אובססיבי ונחוש אחד, נחום שחף, לא היינו מגלים שכל הפרשה היתה בלוף פאליוודי והצגה אחת גדולה. מהיום, ניתנה לתקשורת החירות להשתיק את שחף, לכנותו "שקרן" ולהשתיק את קולו.

תלונות של לא ליברליים על אפליה ורדיפה נשמעות לי נכונות, לפחות בחלקן, משום שאני עצמי חוויתי זאת. רק לאחרונה הושבת חשבון הפייסבוק הפרטי שלי, עם 13 אלף העוקבים, בתואנה חבר דיווח שאני מתחזה לעצמי. הטענה אינה סבירה (על אף שאני משתמשת בשם העט שלי בן  כ-12 שנה), משום שלא סביר שמישהו מחברי היה חושד ברצינות שמישהו מתחזה לי,  ועוד פחות מכך, שלא היה טורח לוודא איתי טרם דיווח לרשויות. חשבון הפייסבוק שלי גם סובל מחסימות חוזרות ונישנות, בכל פעם כשמתגלה מילה אחת, מתוך מליוני המילים שכתבתי בו, ש"אינה הולמת את כללי הקהילה". עם כל הכבוד, אני נתקלת בתכנים שאמורי שלא להלום הרבה יותר ממני את כללי הקהילה על בסיס יומי. אז כן, קיימת רדיפה פוליטית. ומאד ברור איזה דעות נהנות מהרבה פחות חופש.

דוברת פייסבוק טוענת שבעדיפות הראשונה שלהם – הסרת חשבונות עם פעילות מרובה:

Our priority, of course, is to remove the accounts with the largest footprint, with a high amount of activity and a broad reach," Facebook security manager Shabnam Shaik said in a blog post.

מדוע? האם מישהו חושש שמא אנשים בעלי דעות ישפיעו על הלך הרוח של הציבור? ואם כן, ממתי הפך חופש הביטוי לאסור?

הפעילות שלי אינה בשום אופן בתחום  דיווחי חדשות, כי אין לי שום נגישות לידיעות. אני כותבת רק את דעותי, שללא ספק צורמות לאוזן פרוגרסיבית. אבל גם אינן יכולות להיות מוגדרות כשקר, משום שלדעות כלל אין ערך אמת. הן מה שהן, הדעות שלי.

כל זה צריך להטריד מאד את כל מי שהחירות חשובה לו.

בצרפת, בעיתוי לא מקרי כלל, ערב בחירות, נמחקו 300 אלף עמודי פייסבוק "מזוייפים". האם כולם שידרו "פייק ניוז"? קצת קשה להאמין.

במיוחד הכעיסה אותי הדוברת בראיון, כשסיפרה על ידיעה "מפוברקת" שההנהלה פנתה אל בעל החשבון והוא מייד התנצל והסיר את הידיעה.

כן. ללא ספק סיפור יפה.

אלא שגם פה יש מקצת משום פייק ניוז משום שכשהנהלת פייסבוק מסירה לך את העמוד, כך שבאחת היא מנתקת אותך מהעולם, מהחברים, הלקוחות   – אין ספק שאתה תגיד כל מה שהם רוצים לשמוע ותסיר כל מה שיאמרו לך להסיר. וגם תתנצל יפה ותבטיח שלעולם לא תעניק להם סיבה לכעוס עליך.

כולנו, ובמיוחד אותם בעלי עמודים מושקעים ומרובי  תכנים- מושקעים כבר בנתח נכבד מחיינו בפייסבוק, העמוד שלנו הוא מפעל חיינו , מתקופה שבה לא עלה על דעתנו שיו אחד תופעל בו צנזורה (אחרת אולי לא היינו טורחים מלכתחילה) ובלעדיו כולנו חשים במידה רבה מאד, שאין לנו קיום בעולם שיצרנו לעצמנו  במשך שנים.

מטריד אפילו יותר, בגרמניה , שגם שם הבחירות בפתח, יוצא עתה חוק המאפשר לממשלה להטיל  כנס כספי של 50 מיליון יורו על רשת חברתית שתאפשר הפצת "ידיעות שקריות".

משמעות הדבר היא הגברת הלחץ על פייסבוק לסלק תכנים ומשתמשים, על פי קריטריון לא לגמרי ניתן לאימות בעצמו, של אי אמת. האם מישהו יודע מה האמת?

יחד עם זאת, החוק הזה גם  מספק לחברה עילה להכביד את ידיה על מי שלא מיישר קו עם האנג'נדה של החברה,שגם אם אינה מוצהרת, או מוכחשת, הפוליטקלי קורקט שכבר איפשר לה לחסום אותי על כמה מילים של מה בכך המנותקות מקונטקסט -ללא ספק שולט בה. מדיניות זו של פי-סי הפכה זה מכבר מרצון טוב ותמים להפוך את העולם למקום ידידותי יותר על ידי שפה נקייה – לדיקטטורה שפוסעת בצעדי ענק לקראת חוקים דרקוניים שאין להם מקום בעולם החופשי:

בקנדה, למשל,  עומד לקראת אישור החוק שעל פיו זהו פשע שנאה שלא לכנות טרנסג'נדר או "בעל מיגדר לא בינארי" בכינוי המדוייק שהגדיר לעצמו. (צפו בדיבייט ) זה כבר לא רק השתקה, אלא גם כפייה לומר דבר מה על פי חוק. כך גם בניו יורק. באוניברסיטת אוקספורד הרחיקו לכת עד לכדי כך שמעתה מבט בעיניים של מישהו עלולה להיות עילה לתביעה על "מיקרו-אגרסיה וגזענות".

כך שחופש הביטוי הולך ומצטמם הקצב פרוגרסיבי מבהיל.

אבל לא זה הדבר המבהיל ביותר.  מה שאמור להדאיג במיוחד הוא, שהלך הרוח הזה מקדם חוקים שהשיפוט שלהם לחלוטין שרירותי וסובייקטיבי. וגם כאן, אפילו אם כל השופטים העושים כיום במלאכה הם אנשים ישרים כסרגל (אם היו כאלו, היה עליהם לדחות כל פניה כזו על הסף, כאבסורד) – קיים חשש מאד ממשי שכאשר ישנה פרצה בחוק שעל דרכה ניתן להרוס את חייו של אדם בתלונה סובייקטיבית, יצוצו כמאליהם גורמים שאין להם כבוד לחוק ולהגינות וישתמשו בחוק הזה על מנת להשתיק יריב פוליטי. ואם כי הדבר נכון לגבי כל הצדדים במפה הפוליטית, יש מקום לשער, לטעמי,  שההטייה כנגד לא-פרוגרסיבים תהיה מאד ברורה משום שמי שהמציא את השיטה גם שולט באופן שבו מפורש כל מקרה לגופו. ינון מגל, למשל, שילם בקריירה פוליטית על מעשה של מה בכך, והוקע  כמתועב על ידי אנשי "הארץ"  כשלפחות אחד מהם חשוד בהיותו אנס קטינות סדרתי. כי כשאין קריטריון שיפוטי אחיד ואובייקטיבי , מי ששולט בדעת הקהל מכתיב גם את מידת החומרה של כל "פשע". זה כל כך לא תקין שמוזר שהסכנו לכך מלכתחילה. ואנחנו ממשיכים לשתף פעולה עם גזירות חדשות , חדשות לבקרים.

עצם קיומם של חוקים סובייקטיבים מצביע על הלך רוח לא שמרני, לא הגון וללא כוונות טובות. ולדברים יש נטייה להתדרדר.

אנחנו רואים את זה קורה. החוק כנגד הטרדות מיניות, למשל, שכוונתו היתה טובה, הפך מהר מאד  להיות כלי איום ממשי להשתקת אנשים. אני מכירה  אישית לא מעט אנשים דעתניים שפוחדים לבטא את דעותיהם השמרניות בפומבי: "השתגעת?" הם אומרים לי "תוך שניה יטפלו עלי תיק הטרדה מינית!".

הפחד הזה ממשי, משום כשהקריטריון הוא סובייקטיבי- מישהו כבר יידע לנצל אותו. יותר מכך, אנשים שכן מעיזים להתבטא ברשתות החברתיות כנגד ה"פלורליזם הטוטליטרי" עושים זאת במקרים רבים תחת פרופיל אנונימי מחשש שיפגעו בהם, ואלו הם הראשונים להחשב כפרופילים מזוייפים. גם זה קרה כבר. ככה משתיקים חברה שלמה. לכל אחד יש סיבה אישית טובה שלא למשוך אל עצמו אש. ככה חברה מאבדת את חירותה תמיד.

על כך זאת נוסיף גם את השערוריה המשפטית עם הכנסת המושג "דמוקרטיה מהותית"  שאם ישתרש , והוא ישתרש מאחר שנכנס לתוך לימודי הבגרות באזרחות, כל מי שייחשב כלא חסיד של "זכויות אדם", "חופש ביטוי"  ו"ליבלריזם" יחשב ממילא ללא לגיטמי. כמוני, למשל,  שמתנגדת למושגים האלו בדיוק משום שהם תרמית שנועדה לגזול את זכויות האזרח ואת חופש הביטוי באופן שאינו ליברלי כלל ועיקר.

חברים. עד לא מזמן העולם היה אחוז כולו בתוך גיהנום של  אידיאולוגיות טוטליטריות רצחניות. אין שום סיבה להאמין שהדבר לא יחזור על עצמו. החירות שלנו בסכנה. תאגידי תקשורת מבטיחים לעצמם מונופל על האמת ועל תיווך ופרשנות המציאות. בעלי הדעה האחרת נחסמים, מושתקים ומסומנים כ"פייק ניוז". האווירה הקיימת כבר עתה משפיעה על האומץ החברתי של דוברים בולטים, של אנשי ציבור ושל אומנים – שכל קיומם תלוי בדעת קהל, וכשיש מונופול על עיצוב דעת הקהל, אין להם כל ברירה אלא ליישר קו. זה לא ייאמר לזכותם אמנם אבל קשה להאשימם. זו כבר מזמן לא שאלה של ימין ושמאל. אלא שאלה של חירות.

היו אמיצים, היישירו מבט  אל תדחיקו את המצב, גם אם לעת עתה הוא עובד לטובתכם, זה לא יהיה לאורך זמן כך. יש להלחם בדכאנות, קחו בחשבון שיהיה לכך אולי מחיר אישי  אלא שאם כל אחד ישמור על עצמו, נפסיד כולנו. ואם חלילה לא ננצח כאן, אנחנו הולכים לקראת עתיד אפל מאד עבור כולם, שמאל וימין כאחד.