פוסט יום זכרון

 

התפיסה הפוליטית שלי  יוצאת מתוך הדבר החשוב והבסיסי ביותר עבורי. שהוא המטאפיסיקה.אני רואה במאבק הפוליטי מלחמה על תפיסת העולם  משמע, על המציאות עצמה.

היום, להבנתי, בישראל ובעולם מתקיים מאבק איתנים בין כמה מטאפיסיקות: פה בארץ היא הדתית, החילונית, כתות עולמיות בעלות אופי דתי נטול אלוהים והאיסלם.

אני יכולה להתקיים רק בתוך מציאות חילונית.קיומם של אנשים שחיים בתוך מציאות בה קיים בורא היא נסלת עבורי כל עוד היא מטאפיסיקה אלטרנטיבית ולא שלטת ולא יכולה לחיות כלל בתוך מטאפיסיקה איסלמית.

המטאפיסיקה הדתית ללא אלוהות היא המוזרה והסותרנית ביותר, והיא לא יכולה לעולם להתקיים באופן פוזיטיבי  – אבל היא הרסנית לכל התארגנויות חברתיות (ומשום מה היא מעודדת את האיסלם).

הנקודה העקרונית והבסיסית ביותר היא הטעות שבאמונה שקיימים ערכים אניברסליים לכלל האנושות. את זה אני לא יכולה לקבל וממנה נובעות כל הטעויות האחרות – שהם הרסניות לטעמי

ערך הוא דעה. דעה חזקה ומכוננת, אבל דעה. עכשיו, מאחר שהדעה שלי היא שאין ולו ערך אחד אוניברסלי, כך שאם אני קיימת בעולם, והדעה שלי אומרת שאין ערכים אוניברסלים קל וחומר, שלי אין אף ערך אוניברסלי אנושי ומכאן לקיים לפחות אדם אחד שאין לו ערכים אונירסליים ולכן אין ערכים כאלה.

זאת ועוד "לוחמי צדק חברתי "נלחמים למען ערכים אוניברסליים.  אם היו ערכים אוניברסליים, לא היה להם במי להלחם, אלא אם הם מניחים מראש, שמי שלא מחזיק בערכים האוניברסליים הוא או נטול ערכים בכלל, או נטול אנושיות.

אין אפשרות שלישית

כך שמי שמאמין בקיומם של ערכים אוניברסליים גם פוסל את כל הערכים של אדם אחר, כלא-ערכים, או את האדם עצמו. זו ההגדרה הכי טובה ל"אמת אבסולוטית"  ואמיתות אבסולוטיות שייכות לדת, לא לתפיסות חילוניות.

הדת היהודית קוהרנטית לשיטתה. כי אם באמת אלוהים קיים, [מה שאני אישית לא מאמינה בו  אבל דעתי האישית קובעת רק עבורי ]  אז בוודאי שקיים בורא שמתקף את האמת הדתית.

לעומת זאת דת האמת האבסולוטית של הערכים האוניברסליים לא מאמינה ביישות כל יכולה שמתקפת את האמת שלהם (או את הזכויות שהם מבטיחים בשמה לכל אדם באשר הוא) לכן היא דת שמחזיקה באמת מוחלטת בלי שום סיבה, הגיון או תיקוף.

בנוסף, הדת הזו מספרת לעצמה שהיא פלורליסטית, רב-תרבותית וליברלית. אמת מוחלטת לא יכולה להיות אף אחת משלושת הערכים האלו. והסתירה הזו באה לביטוי בכל פעם שחסידיה מנסים לטעון שתי טענות יחד.  כל טענה סותרת את השניה. וזה בהכרח כך.  ולא ייתכן אדם כל כך חכם, שגם דוגל בערכים אוניברסליים וגם לא יסתור את עצמו.

סתירה לוגית מעולם לא בנתה כלום. אבל יש לה כוח הרס עצום.  לכן , המאבק שלי הוא בכל מי שטוען לקיומם של ערכים אוניברסליים או טוען את אחת מהטענות שנובעות מאמונת השווא הזו.

כי: לא נכון, בהכרח, שבהנתן לערבים מוסלמים תנאים מחייה דימיוניים כלשהם, הם יזנחו את תרבות הג'יהד . מוסלמים אינם בורגנים קטנים  וכושלים, יש להם דת לא אוניברסלית מחלקת את העולם לבני אדם ולכופרים בני מוות. ההנחה, שכל התרבות שלהם אינה אלא ניסיון כושל להיות בורגנים עם "ערכים אוניברסליים" היא מבזה, נכסנית. קולוניאליסטית וחסרת כל שחר.  האיסלם רואה ביהודים – אוייב. ומן הראוי שנעניק להם את הכבוד לקבוע את ערכיהם ולהסכים לראות בהם אוייב. ולפעול על פי התפיסה הזו, שאינה תלויה בנו. משום שכדי ששני צדדים יהיו אוייבים אלו לאלו, די בכך שרק צד אחד יראה עצמו כאוייב.

לא נכון, שכל אדם נולד עם זכויות . זכויות הוא מושג שכרוך בכוח שמבטיח את הישמרות הזכויות. בהעדר כוח כזה, האדם אולי נולד עם "זכות" אך היא נטולת כל משמעות. זכויות הן דבר מה שלשמן מקימים ציבילזציות  ואחד מתפקידי הציביליזציה הוא להגן על הזכויות של חבריה מפני הרצון של תרבויות אחרות לגזול אותן. לשם כך קיימת מדינה עם גבולות וצבא.

אנושות ללא גבולות היא אנושות שלא רק  הופכת את בני התרבות היותר שוחרי שלום לטרף קל עבור תרבויות אלימות יותר  –  אלא –  היא מייצרת במו ידיה מצב של תוקפנות. כי אם על דרך נס כל התרבויות האלימות יגיעו למסקנה שטוב יותר להניח את הנשק, מודטים בודהיסטים יבינו שזו הזדמנות עבורם לשפא את עמדתם בעולם באלימות כוחנית.  זה נובע מתוך ההבנה, שבחברה טובה עם תפיסת שיוויון מוחלט תמיד ישתלם למישהו לשפר עוד יותר את עמדותיו ועדיין להנות מבחינתו מהעולם הטוב . לכן, לעולם לא יהיה מצב עולמי של אי לחימה מרצון . זו אוטופיה שלא תיתכן כל עוד האדם הוא גם ראציונלי

יתר על כן. האמונה בקיומם של ערכים אוניברסליים לא מותירה לי, הלא מאמינה , מקום בתוך החברה האנושית. במטאפיסיקה שכזו אני, כאמור, או לא אדם, או לא מוסרית ומותר, מוסרית לשיטה הזו להרוג אותי למען עולם טוב יותר. וזה מה שקורה בסוף תמיד, כשיש לבני אדם רעיונות אבסולוטיים.

ועם זאת, איני יכולה לאמץ את הרעיון שקיימים ערכים אוניברסליים כי הרעיון הזה שגוי וסותרני.

וזו הסיבה הבסיסית שאני בימין, יחד עם כל הימנים מבית ועם כל השמאלנים שנמלטו בבעתה לצד השני של המפה כאשר הבינו את מה שהשמאל מנסה להפיל עלינו.

מאז אני גם מתקשה יותר ויותר לוותר על אדמות מולדת, על הזהות היהודית שלי, שנדמה לי שהיא מאויימת על ידי תפיסות "אוניברסליות" שאינו יכולת להעניק לי תחליף לזהות כי אינן אלא אבסורד.

אם מקבלים את הניתוח  הזה ומבינים שמתוך האמונה הדתית נטולת האל , שקימים ערכים אניברסליים, ושזה אבסורד, ניתן להבין גם למה משקרים לנו ללא הרף באמצעי התקשורת. כי מאחר שאין ולא יכול להיות כל ביטוי במציאות למושג אבסורדי, ייצוג המציאות חייב להיות שקרי, מגמתי ומכוון תיאוריה ואג'נדה, ולא יכול לחתור לאובייקטיביות.

להגנת הבלתי ניתן להגנה אומר, שקיימת תפיסה יפה, אם כי שגויה, שאם נחשוב על מצב של אנושות מתוקנת וננהג כאילו היא כבר כאן – נביא אותה. וזה אחד מהמניעים של הפוליטרוקים בתקשורת ובאקדמיה. הם מאמינים שהשקר שלהם יביא לאמת גדולה וטובה יותר. הם טועים.

כאמור, מאחר ש"קץ ההסטוריה" בעיניהם הוא האוטופיה הבלתי ניתנת למימוש כל עוד בני אדם הם גם ראציונלים, תמיד יהיה מי שינצל הזדמנות לשפר את עמדתו בעולם מבלי לשלם את מחיר הרס האידיליה עבור עצמו – האמונה הזו באפשרותה של אוטופיה היא בעלת כוח הרס עצום עבור כל מה שאנחנו מקבלים היום כמובן מאליו: קיומה של מדינה עם גבולות פחות או יותר, שיכולה להגן על זכויות האזרח שלה במידה כזו או אחרת, שיש לנו די אוכל, קורת גג, ציביליציה תוססת ויצרנית, חירות מסויימת וזכויות שחלקן עדיין נשמרות. זה לא מובן מאילו כלל וזה יכול להעלם בין רגע. זה קורה עכשיו בכל מקום שבו חדרה דת הערכים האוניברסליים של האמת המוחלטת וריסקה את המירקם התרבותי של הערכים היחסיים, המקומיים ותלויי התרבות. שזה כמסתבר  הטוב ביותר שאדם יכול לצפות לו מהאנושות.

וזה המון.

ביום זה, שבו אנחנו זוכרים את הנופלים על הגנת מדינת ישראל, שהקריבו את חייהם להגנת הגוף הזה שתפקידו לשמור על החירות היחסית של אזרחי ישראל מפני מי שמבקש לגזול אותה, את הרוגי ונפגעי פעולות האיבה שנרצחו רק משום שהם שייכים לתרבות, שהאוייב רואה לעצמו מצווה קדושה להרוג כערך עליון של התרבות שלו, עלינו לזכור בראש ובראשונה שאין לנו כל זכות לקחת  כמובן מאליו את הטוב הקיים ואת המשך קיומו – היות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון ירושלים.