אינ-ציקלופדיה של אנטי-רעיונות

הפרוגרסיביות ההולכת ומתדרדרת בקנדה הביאה לסגירת תערוכה של אמנית שעושה שימוש במוטיבים אבוריג'ניים, בתואנה שמדובר באקט קלוניאליסטי של ניכוס תרבותי.

בכל פעם כשאני רואה עוד ידיעות כאלה ולאחרונה אני רואה כאלו כמעט כל יום אני תוהה לשלומו של ידידי, פרופ' דוד גורביץ.

דוד הוא המומחה הגדול ביות לפוסטמודרניזם, בארץ ולדעתי גם בעולם. יחד עם אילן ערב כתב, ערך והוציא לאור את "האינציקלופדיה של הרעיונות" שהוא היצירה הממצה ביותר (בעולם, לדעתי) של כל המונחים הפוסטמודרניים (ולא רק).  את ספרו הראשון, "פוסטמודרניזם", פתח האינטלקטואל פרוע השיבה עם החיוך נעים-הסבר במילים "פוסטמורדניזם הוא -יותר מכל – רגישות חדשה".

נכחתי בערבים שארגן בביתו המזכיר דירת פילוסוף והוגה צרפתי משנות ה-60 – ספרים, טוב טעם, צבעוניות פופארט ובלגן חינני. היתה שם קבוצה נבחרת של אינטלקטואלים יוקדים, אקדמאים, סופרים ומשוררים שדיברו על בודריאר בשמו הפרטי, על דרידה כאילו הוא עדיין יעקב אדרי, על לוינס, קולנוע, תרבות, שירה -כל נושא היה מענג, מרהיב והבלותי באופן מפואר. אבל אינטלקטואלי ועמוק, ומקורי.

האנשים שם ידעו וקראו כמעט כל מה שאי פעם נכתב.  ואני התייחסתי לפוסטציונות שלהם בסלחנות אינטלקטואלית ואמרתי להם בחן הפאשיסטי שלי, שהפילוסופיה שלהם שטותית והעמדה הפוליטיקה שלהם שגויה.

היום, כשאני רואה היום תפעות כמו אלו שבקישור אני חושבת לעצמי ביותר משמץ של שמחה לאיד: איך אתה מרגיש עכשיו, גורביץ, עם "הרגישות" העוד-יותר החדשה?

תוך דור אחד, נפער כל הכאוס שיש לצפות לו משלילת תרבות המערב, שלילת הלוגו-סמנטי, שלילת הגיון הבינארי הבסיסי , שאין ספק שהוא בעייתי מאד לתיאור תופעות. אבל בלעדיו – כל התופעות האנושיות צצות להן פתע ללא כל הגיון וגם מקזוזות את עצמן כמו נחש הטורף את זנבו. כי מסתירה – נובע הכל.  אבל ממש הכל.

הרגישות החדשה הזו הובילה במהירות שלא תיאמן – מהרס מכוון של התבונה, להרס הרגישות, או יותר נכון – לרגישות צרופה- ללא קשר לשום "מורגש".

פוסטמודרניזם היום, הוא יותר מכל, רגישות.  סתם רגישות. לא חשוב למה, לא חשוב איזה סוג, לא משנה מה התוצאות, רק "רגישות". "רגישות" מופשטת וחסרת כל אינטנציה. (במובן ההדיגריאני, כמובן). רציתם ליצור דור של "היות בעולם". ויצרתם דור של "להיות שם". (במובן הקושינסקיאני, כמובן).

יכולתי לומר לכם כבר אז (אם לא אמרתי) שכשנותנים להמונים רעיונות שהם כל כך מתקדמים – עד שהם מתקדמים יותר מהקידמה, יותר תבוניים מהתבונה, שעיקרם מרד בכל סוג של אידאולוגיה, כולל עריצותה של התבונה- הם יקבלו השמחה את המרד התבונה, אבל את רעיון הרס האידאלוגיה -הם יהפכו לאידאולוגיה. לא תבונית. לא הגיונית. מה שכן, 'רגישה'. מלאת רגשות. רגשות זעם, בושה ותסכול – נטולי היגיון, נטולי מילים, ללא צורך לנמק.

והלוא לא זה מה שנשאר לאחר שמוציאים את התבונה?

אתם שכחתם דבר אחד, שגם מרקוזה לא טרח לקחת בחשבון, וגם לא רורטי, וגם לא אנשי זרם הרומנטיקה לפניכם: בביטול ושלילת כל ביטוי של תבונה מערבית שנרכשה בדם, ידע ודמעות ונאספה פירור לפירור על ידי כל שליחיה של התרבות המערבית, הדת, הכנסיה, היהדות, המיתוסים וגם המדע (שגם אליו התייחסתם בחשדנות פיירבאנדית אנרכיסטית עולצת).

בני אדם לא נולדים איטלקטואלים, כמוכם. גם אתם לא נולדתם כאלה אלא קודם כל למדתם וקראתם את כל מה שהתרבות יכלה להעניק לכם ורק אז התמרדתם כנגדה. כך, טעיתם לחשוב שאתה מבשרים דור חדש של אנשים כמוכם, רק יותר "רגישים", אבל בפועל, הדור שבא אחריכם למד רק זאת – שלתרבות אין מה להציע לו, ולא צריך לדעת כלום.

ואת הכלום הזה הם מפתחים עכשיו בדרכים מאד, מאד מקוריות. כמו צנזורה למען חופש ביטוי, אלימות פיסית נגד "מיקרו-אגרסיבים", מקדשים את הבורות כסוג של מטא-חכמה.

את אורוול הם כבר לא יקראו.

היום אתם, אלו שפתחתם לסטודנטים שלכם את כל היופי-החי הזה, אתם עצמכם מרגישים בטוחים בכיתה?

מה תעשו כשמישהו יפתח פתאום רגישות חדשה כנגד משהו שאמרתם, כשיש להם את כל החירות להפגע מבלי לנמק? ולתקוף בזעם מבלי שתוכלו אפילו לצפות ולהישמר מכל אפשרות למעידה בלשון משום שאתם עצמכם היתרתם להשליך את ההגיון הבסיסי לפח האשפה של "הצד הלא נכון של ההסטוריה"?

שכחתם את הסרט "הנוער לשלטון"?  שכחתם, שהמהפכנים של העבר הם הריאקציונרים של העתיד? שזה מה שאתם תהיה יום אחד, בעתיד הקרוב?

לך תדע עכשיו לאיזה 'כלום' מישהו פתאום יפתח רגישות חדשה? אולי, שבלורית שיבה פרועה היא פגיעה בכל מי שלא נהנה מהפריבליגיה לשמוע על אינשטיין? (אל דאגה, הדור לאחר מכן לא יסבול מחוסר שיוויון כזה)

הבעיה היא, פרופ' גורביץ לא נגמרת הזה שהצמחתם דור של מטומטמים מוחלטים במוסדות האקדמאים (למרבה המזל – האספסוף הנבער ניצל מהאסון). הבעיה היא השלב הבא, שבו מישהו ינצל עדר המוני נטול מוח – וישלח אותו למות למען השבת זכויות מקל הכביסה בעידן המייבש החשמלי

ואתה יודע מה יגיע אחר כך, נכון? נתחיל פתאום לשמוע משפטים כמו:
-"או קי, גם לפתיחות אינסופית יש גבול. יש אמת, והיא, שזה וזה – אוייב!"

– "יש גבול לרלטיביזם מוסרי – ההם הם הרעים"
– "יש גבול לדמוקרטיה, הרגו את מי שאנחנו לא אוהבים" .
"יש גבול לטפשות – תנו לי את הכסף שלכם ותתאבדו" .

כבר עכשיו יש את אלו שאורבים במחשכים ומצחצחים ממש ברגעים אלו את האותות על מדי הגנרל. עוד מעט יהיה גבול לחופש האינסופי, והוא יהיה דומה  מאד להעדר מוחלט של חופש.

חודש אחרי שכתבתי את זה. צפו כאן- להוכחה