הטורט של רמפלסטילסקין וג'ורג' סורס

ערב. אתם שפוכים בסלון מול הטלויזיה, צופים בראמפלסליצקין האלוהי עם הילדה שמשמשת כעלה תאנה ועוזרת לכם להאמין שלא הייתם צופים ב"עד עצם" עד העצם גם לבד לגמרי.

פתאום, נקישה על הדלת.

אתם פותחים. מולכם שתי נערות וחיוך ביישני אחד:

"אנחנו מתרימות לעמותה למען ילדים חולי טורט תוכלו אולי לתרום להם ליום כייף?"

עכשיו -באמת כואב הלב על ילדים חולים. ויום כייף עבורם זה בהחלט מטרה ראויה לכסף שלי, אבל מאיפה לי לדעת שהבנות הללו לא הדפיסו להן פנקס קבלות והן פשוט משלשלות את כספי לכיסן?
האם לא לתרום לגנב, הופך אותי לאדם נטול חמלה כלפי ילדים הסובלים, כוסאמאמאמשלי, בטורט?

———————–

כמה הנחות יסוד:

1. החברה צפופה ללא רווחים, כמו ציור עם "אימת הריק". כל רפרוף ארנק בהונדורס – יכול ליצור סופת הוריקן של מחאה חברתית בשד' רוטשילד

2. האדם הוא חיה מנצלת הזדמנויות.
אין הזדמנויות אפשריות, שלא נוצלו. כרוכבת אופנוע חזקה עלי התובנה – שכלי רכב יעשו על הכביש כל מה שהוא פיסית אפשרי. אחרי 30 שנות רכיבה אני יכולה לומר לכם, שזה נכון.

כשמשהו הוא אפשרי לעשייה – יהיה מישהו שיעשה אותו.

זה כלל שניתן לגזור אותו מניתוח אנליטי של המושגים חברה ואדם. אני עשיתי את הניתוח הזה וכך הגעתי למסקנה.
אבל אין צורך בו. כולנו יודעים, שאם יש הר – מישהו יטפס עליו רק כי הוא שם. אם יש מטוס, מישהו יקפוץ ממנו. אם אפשר להאכל, מישהו ישלם כדי שיאכלו אותו

זה מתחייב מההנחה שאדם הוא חיה מנצלת הזדמנות ( להבדיל מחיה ראציונלית) ויש בזה בכל זאת ראציונליות:

החוויה האנושית בחברה היא הקונפליקט בין הרצון להיות שייך לחברה לבין הפחד להטמע בה.

אני סבורה, שההבחנה הזו היא טריוויאלית.

לכן, כל הזדמנות ולו המפחידה, המסוכנת והאובדנית ביותר – אם היא אפשרית – היא תמומש על ידי זה – שבאופן הכי קיצוני חשוב לו שלא להטמע ולהאיין בתוך חברה. כלומר – שחשוב לו בכל מחיר לבדל את עצמו על ידי עשיית פעולה שאף אחד בעולם לא היה חולם בסיוטיו הגרועים ביותר לעשותה.

---

אם קיים מודל אפשרי לביצוע, הוא כבר בוצע, מבוצע ויבוצע. במיוחד כשמדובר בבצע כסף ושליטה על אנשים, ולא בקפיצת באנג'י ממטוס על הר געש ישר לתוך פיו הפתוח של קאניבל הממתין עם מזלג ביד ומפית על הצוואר

———————–

בגלל שישנם אנשים רבים שמוכנים לתת כסף למען מטרה שנראית להם ראויה, יש אנשים שיאספו אותו – למען אותה מטרה טובה ויפה
עד כאן טוב ויפה

במקביל אליהם יש אנשים אחרים,שרק רוצים שאנשים יתנו להם כסף ובכך הם יסתפקו.

אבל לשם כך צריך לשכנע את האנשים שיש מטרה טובה לכספם. לכן הם יספקו אחת כזו. למשל – יבטיחו יום כייף לילדים חולי טורט.
ויקיימו

אלא, שיום כייף כזה עולה 100, בינתיים, אספנו 1000.
היה יום כייף. הצלחה אדירה. הילדים נהנו. צילמנו, הכנסנו לתוך חוברת העשייה שלנו , שמלאה בצילומים דומים של ימי כייף קודמים לילדים חולי ניקיון, לילדים מוכי כינמת, לילדים עם תסמונת התמכרות לסדרה "עד העצם" וכן הלאה.

על כל יום כייף כזה עשינו רווח של מאות אחוזים מתרומות וגם יש לנו עכשיו גם עוד כסף, גם עוד הצלחות מוכחות להראות לתורמים נוספים, וגם כוח אנושי – בצורת אנשים טובים שמוכנים להתנדב ולהקדיש מזמנם ולא רק מכספם להתרים עוד אנשים ולגייס עוד מתנדבים.

הרווחנו הון והשפעה. זה בדיוק מה שרצינו להשיג. מטרה, שתסכימו איתי, ניתן להבין שהיא קוסמת לרבים?

וכאמור – אם זה אפשרי, זה מתקיים. זוכרים?

———————-

עד כאן, התנדבתם? תרמתם? לא נורא
מישהו אמנם התעשר על חשבון הפראירות שלכם אבל היי, היה יום כייף? היה. זה מה שרציתם לתרום לו מלכתחילה? בהחלט.
אז למי אכפת שמישהו גם התעשר על חשבון רבים?
לא חשוב. בחיי לא חשוב . שיהיה לו לתרופות

---

מעודדים, מצד שני – פרוייקט אחר לגמרי – למען מטרה נעלה אחרת. נניח, ארגון מגדלי כלניות, שמבקש לתרום מהן לגני ילדים. שזה יפה וגם ראוי. וגם מרווחים עליו ובאותה הדרך.

אלא, שאתם יודעים, שפרג בגיל צעיר גורם לטורט ( זו כמובן שטות שהמצאתי כדי שלא ליפול בטעות על ארגון אמיתי שבמקרה אולי גם עושה את עבודתו נאמנה)

כך – יצר הדמריוג הפילנטרופי מעגל שלם – שבו מצד אחד הוא מעצים או אפילו יוצר ללא הרף את הבעיה – שמצד שני ממשיך לעשות כסף מתרומות של אנשים טובים שמבקשים להקל על הסובלים ממנה

——————-

אם זה אפשרי, זה קורה.

משמעות הדבר היא, שישנם אנשים, לא כולם, שתורמים מכספם וממרצם דווקא כדי לגרום לאותו סבל, אשר מתוך חמלה הם רוצים להקל עליו.

בפועל, לו לא היו תורמים, הבעיה לא היתה קיימת – או קיימת במימדים פחותים בהרבה- ללא זה שלוחץ כל הזמן להרבות אותה, בגלל שיש לכך תורמים.

———————

לכן, אני פונה אליכם. אנשים טובים באמת. אנא, קחו לתשומת לבכם.
חובתכם כאנשים שבאמת רוצים להרבות את הטוב בעולם, ולהפחית את הרע. (כמוני, תאמינו או לא) חובתכם הראשונה היא לבדוק אם לא נמצא מישהו בקצה הפירמידה – שמתמרן אתכם ומשתמש בכם באופן כזה – שגורם לכך שאתם פועלים במרץ על מנת להגדיל את הסבל – ולא הפחית אותו.
———————–

הנמשל יכול להיות כל פעילות שבה אנשים תורמים זמן , מרץ או כסף

האכלת חתולי רחוב רעבים, למשל, שרק מגדילה את אוכלוסיתם עד שלא ניתן להאכיל את כולם והם מתפגרים ברחוב. עושים טוב – מביאים לרע. (אני מאכילה ומתעלמת. אל תהיו אני )

דוגמה הרבה יותר מזוויעה היא האופן שבו תרומה קטנה עלולה להיות בשירות של רוע מוחלט:

בכל הנוגע לילדי פליטים, למשל
הרי ברור לחלוטין שאיש אינו מתנגד לכך שהילדים יקבלו חום ואהבה וחיים טובים, שגשוג שפע וכל טוב.מתנדבים שפועלים למענם – לא הפעילות שלהם היא הבעיה.

הבעייה היא, שככל שטוב יותר לפליטים, כך יגיעו יותר. פליטים מגיעים מאזורי מלחמה לארצות המערב ויוצרים משברים. משברים הם בדיוק יצירת הזדמנויות לנצלן שאורב בחשיכה וממתין. משברים משנים ממשלים, ממשלים חדשים עולים, אלו יהיו שליטים חדשים, שקל היה לקנות בכסף כל עוד היו זולים – כי היו חסרי כוח יחסית למי שכבר שולט, ולכן היה להם גם אינטרס לשתף פעולה עם כוח קפיטליסטי שלכאורה תומך ברעיונות שלהם, שמטבע הדברים מנוגדים לשלטון קיים.
כך, אולטרה-קפיטליסטים יכולים לקנות לעצמם אנשי שלטון עתידיים, ולהעלות אותם לשלטון על ידי יצירת משברים חברתיים.

כדי לייצר משבר חברתי על ידי פליטים, יש לדאוג שיהיה מצב משברי מלחמתי באזורים מועדים לכך – לרוב- האזורים עם האוכלוסיות המוחלשות ביותר, שניתן לערער בהן את השלטון בתקציב קטן יחסית . כמו באפריקה.

אם זה אפשרי, זה קורה

וכך, בסופו של מעגל – ארגונים חברתיים למען פליטים מעודדים מצב תמידי של מלחמות, רעב, ומשטרים רודניים בלתי נסבלים שיש לברוח מהם.

משמעות הדבר, שהטוב הקטן שכל אחד עשרות מיליוני הפעילים במאות אלפי עמותות בעולם – למעשה מביאים כולם יחד – מצב של רוע במעגלים הולכים וגדלים: רוע מקומי, שמתפשט לרוע לאומי, שמתפשט לרוע עולמי.

——————
אנא, תנו על כך את דעתכם. זה לא עניין פוליטי, זה חוצה מפלגות. זה למעשה – חוצה חברות לשניים, מפלג עמים, מייצר מלחמות ולמעשה – יוצר חברה פתוחה שבה כל אחד שונא את שכנו. שלא לדבר כלל על לאומים, דתות ו"גזעים"

————

כך או כך – העולם צפוף. כל פעולה במקום אחד – מזיזה הרים בצד השני של העולם: בניית בית ספר יסודי לילדי פליטים בלוינסקי, (למשל) משפיעה על רצונם של יותר פליטים להגיע לישראל, דבר שמעמיק את המשבר החברתי בארץ, שמגדיל את העוני של כולם, ששולח אזרחים למחאות, שמפילות את השלטון ומעלות מחוקקים חדשים שבידם יהיה מפתח למשאבים לאומיים ולחקיקה, אשר הם שכבר מחוייבים מראש לעל-קפיטליסט שיושב במקום אחר לגמרי – ומעביר מכספי התרומות של אנשים למען פליטים – הון לחיזוק דיקטטורות שמבטיחות שזרם הפליטים לעולם לא יפסיק לזרום ולהזרים לכיסו סכומי כסף בכמויות שיאפשרו לו להמשיך ולשחק את התפקיד של אלוהות דמיורגית מפלצתית

מישהו זוכר איך התחילה שואת סוריה, שמייצאת היום מילוני פליטים, שעד לא מזמן היו כולם גברים צעירים, שמישהו טרח לשכנע את המערב שזה מוסרי להכניס לביתו מיליוני מוסלמים שנטשו למעשה והפקירו את הקהילה שלהם, ילדים, נשים, זקנים למות במלחמה, וברחו כדי להפוך להיות פליטים באירופה, שמייבאים את כל תרבות האונס שלהם ושעדיין אפילו ארגונים פמניסטיים תומכים בהם? יש פה הגיון, או שמא יכול להיות שישנה פה איזו יד מכוונת את ההפנוזה הקולקטיבית הזו?
הזוועה בסוריה החלה במחאה חברתית. בתמיכת ארגוני "זכויות אדם".
כן. המעגל נסגר.
———————-

אל-תתנו-לזה-יד!

רוצים לסייע, לתרום, להקל?
אל תגעו בכספי קרנות. לעולם לא תדעו איפה זה נגמר. התארגנו מקומית, לבד עם חברים, ורק כך תבטיחו שאתם לא משרתים מטרה הפוכה לזו שלכם ושיש בה חשש שהיא מייצרת את הבעייה -ובקנה מידה עולמי
——–
אם זה אפשרי זה קורה . יש לזה מודל, הצגתי אותו כאן. לכן – זה קורה!
—————
למי שכבר ראה את העונה השישית: ראמפלסלוצקין – מלאך או שטן?