אחד מהספרים שהפעימו אותי בנעורי כמי שגדלה בשמאל של השומר הצעיר ושהיווה השראה ממש בחיי עד היום, היה הספר של מקרנקו "הפואמה הפדגוגית" (1935)
מסופר בו על הקמתו את כפר הנוער על שם מקסים גורקי עבור בני נוער עבריינים מועדים, שלמרות גילם הצעיר נחשבו כבר לאבודים לגמרי.
ההתחלה היתה קשה (תחילת שנות ה-30 באוקרניה המורעבת על ידי סטלין ). למעט אדמה, פרה, ומחרשה לא היה להם כלום. השלטונות היו אמורים לשלוח אספקה – אך זה כמעט לא קרה, וכזה קרה זה היה מעט מדי.
מקרנקו אילץ את החניכים, מהם כאלו שמעולם לא קיבלו על עצמם כל סמכות, לעבוד יום ולילה להקמת הכפר שלהם ולגדל את המזון שהם אוכלים. במהלך החודשים והשנים החבורה העלובה הפכה להיות מאוחדת ויצרנית, ויצרה בוגרים אחראיים וטובים מאותם "מקרים אבודים".
חלק מהקשיים הגיעו מצדם של תושבי הכפרים השכנים. אלו נהגו לפשוט על הכפר ולבזוז אותו, וכך בכל פעם נאלצו הנערים להתחיל מראשית. כשהנערים היו מגיעים לבילוי בכפר היו נתקלים בבריונות ואלימות מצד הז'לובטים המקומיים.
החבלות הללו באו לסיומם כשמנהל כפר הנוער ע"ש גורקי לקח איתו כמה נערים ביריונים ויחד ירדו לכפר וביצעו מעשי נקמה באלימות, שהיה די בה להרתיע את הכפריים הפורעים.
זה נתפס כצדק . בעיני כל קורא.
ובכלל לא מובן מאליו, שלא מוסרי ולא נכון לבצע פעולות נקם בכפריים המקומים שמפעילים בריונות על החניכים.
כשאומרים היום "נוער גבעות". מתכוונים בדיוק לפרוייקטים חינוכים שכאלו, כשל אברי רן . (צפו בסרטון על גבעות עולם שבשומרון), הראויים לכל שבח.
אברי רן: "לאט לאט התחילה להתגבש סביבי קבוצה של צעירים, נערים שלא מצאו מקומם. הייתי צריך לחיות עם הקיא והקריז של חלק מהם, לחתום בבית משוגעים שאני אחראי להם. הכל בהסכמת הוריהם".
זכרו את כל זה כשאתם שומעים על "נוער גבעות". לרוב, התקשורת כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית שהיא מבצעת בנו, משמשת בהם כדי להכפיש את כל אוכלוסית המתנחלים,ואפילו להפלילו במכוון אלא שלרוב מדובר בחניכים של פרוייקט חינוכי לנערים שכל מערכות החינוך התייאשו מהם, ולעומת זאת קומץ מתנדבים אידיאולוגים היו מוכנים להקדיש את חייהם בעבודה הסזיפית של חינוך הבלתי ניתנים לחינוך, כדי להעניק להם הזדמנות שאף אחד אחר לא העניק להם. זו פואמה פדגוגית.
כשהיה מדובר בנערים רוסיים, גם שמאלנים ישראלים חשבו שראוי לנקום בביריונים שתוקפים אותך. אבל היום, כשפורעים ערבים תוקפים, מציקים, וחומסים מכפר נוער יהודי באזורי הדמדומים של שטחי המריבה השוממים של השומרון, פעולות נקם יהודיות נתפסות כתועבה. הנערים הללו, שעבדו כה קשה לשקם את
עצמם לא אמורים להכיל ביריונות של ערבים שרואים עצמם אדוני הארץ הבלעדיים, ופועלים כנגדם באלימות ביריונית. אם שלטונות המדינה הזו לא יכולים לספק להם את ההגנה הנדרשת, או ה"מדינה" הפלסטינית הטוענת לבעלות על שטחים הללו לא מוכנה לרסן את בריוניה -במצב כזה חובתו של כל אדם להגן בעצמו על חייו, רכושו וכבודו.
השמאל היה אמור להריע לפרוייקטים האלו ולא ללחוץ ללא הרף לפרק אותם
מה שכואב לשמאל זה לא מה שהשמאל אומר שכואב לו. אלא בעיקר – שהשמאל הפסיק להיות רלוונטי ודווקא במפעלים שהכי מזוהים עמו:
מפעל ההתנחלויות שהשמאל הוביל עד למהפך, הפרוייקטים החינוכיים שראויים לפרסים בינלאומיים כגון אלו של נוער הגבעות, (הנה הודאה ממש בכשלון) אובדן הציונות שהשמאל התבלבל וסטה ממנה , אובדן הובלת המדינה שאיבד לליכוד ולאור את גם אובדן הנהגת הצבא, שאיבדו לטובת לציונות הדתית.
עתה, השמאל הולך ומאבד את הדבר הכי חשוב לו – הובלת תהליך השלום.
היום ביבי, בשיתוף עם הנשיא טראמפ מוביל מהלך (שהיה אמור לצאת לדרך לפני שמונהה שנים, אלא שתקלת אובמה קרתה לעולם) וזה מה שהופך את השמאל לטרוריסטי ממש והשמאל לא רלונטי בו.
כך שאני ממש לא אתפלא אם לצד פעולות בוגדניות יותר ויותר, יהיו כאלו מהאספסוף המוסת של השמאל שממש יצאו לפעולות טרור.
כי למען האמת, היום לשמאל אין מה לאבד, למעט את חוסר הרלוונטיות שלו.
ומי שנותרו בו ערכי השמאל הישן, מוצא את עצמו בימין.
ונוער הגבעות, בינתיים, הולך והופך לבשורה החדשה של הציונות באמת. פרוייקט השיקום הצליח והוציא מתוכו צעירים מסוג חדש, כאלו שהם אמנם הסיוט הגדול של השמאל, אבל זה רק אומר שהשמאל רלוונטי היום בערך כמו שהסבים הרבנים שלהם היו רלוונטיים בתקופה שהשומר הצעיר הוביל את המהפכה. אין בצעירים האלו שום דבר רע. הם רק לא כמוכם ולא חושבים כמוכם. כמוכם, בזמנו, מול הזקנים הלא רלוונטיים שלכם. וכדאי שתתחילו להסתגל כי הם העתיד. לא אתם. לא. לא אתם. מהפכת העתיד שלכם היא העבר. הנוער לשלטון!
טעון גיבו"ח - גלי בת חורין 
להשאיר תגובה