"קצה הקרחון" כשל לוגי של המסיתן

1131029-5
כולם משקרים

כולם משקרים.  במיוחד רשתות התקשורת. אי אפשר להאמין לשום דבר שנאמר בתקשורת כי מלכתחילה שידורי החדשות והאקטואליה אינם מכוונים לאמת כלשהי. הם מכוונים לרייטינג, לאג'נדה או לסתם רק בידור. גם מה שנכון אינו באמת נכון אם הוא ממוסגר במגמתיות מכוונת (להבדיל ממגמתיות לא מכוונת, שנובעת מהטייה לא מודעת, ושלכן היה נחוץ גיוון של עיתונאים ואנשי תקשורת כך שהטיות יתקזזו. אבל, כן. הצחקתם את התקשורת)

 

אל תאמינו גם לסרטון הזה, אבל הוא מעלה עיקרון אמיתי: אם היה משהו רציני באמת שמפליל את טראמפ, אותו היו מעלים לשידור. כשאין שום דבר, נוטלים בדל של עובדה ורומזים שזה רק "קצה הקרחון"

כמה מילים על כשל רטורי, שאכנה כאן: מניפולציית "קצה הקרחון"

מכירים את הפרסומים האלו, המונים את כל האטרקציות של האירוע המדובר עם תוספת "ועוד המון הפתעות"? אז טוב. לפעמים באמת ישנן עוד המון הפתעות (גם הפתעה לרעה היא הפתעה) אבל ברוב המקרים כמישהו מפרסם משהו אם הוא חושב שזו אטרקציה מפתיעה, משמע מרגשת, הוא לא יסתיר אותה תחת "הפתעות" אלא דווקא יניח אותה בכותרת, ובענק: "חדש! הגיע תמנון ענק מתנפח וחוזה עתידות!!!" (לא יודעת למה דווקא זה בא לי פתאום)

זה עובד, למרות שהצרכן אינו טיפש, כי יש לנו במוח תבנית "קצה קרחון". ככה לדעתי חיות ביער יודעות לברוח גם כשרק קצה זנב של נמר מבצבץ מבעד לשיחים ובכלל לא נראה דומה לנמר שלם. ליכולת שלנו לבנות תבנית שלמה מתוך בדל של אינפורמציה יש יתרון השרדותי. (ראו  למשל את פסיכולוגית הגשטלט)

g
גשטלט. איזו מהתבניות המוח שלכם השלים?

דווקא אני קצת הפוכה בקטע הזה. יש לי חרדות מגניבת אופנוע, אחר ששלוש פעמים הגעתי אליו והוא לא היה שם. אז כשאני ניגשת לחניה אני קצת בחרדה עד שאני מגיעה ורואה את הקצה שלו, וכמו מטומטמת מתחילה לרוץ לראות אם הוא גם ממשיך להיות שם מלואו. (אני באמת אוהבת את הכשלים האישיים האלו, הם גם משעשעים אותי וגם מזכירים לי שיש פער בין התבונה למציאות שזה מצחיק)

להנחת "קצה הקרחון" יש בן דוד שנקרא "או, הנה זה מתחיל"

'או, הנה זה מתחיל' בנוי על גשטאלטים (השלמת תבניות) דינמיות. אירועים יכולים להיות בודדים, ויכולים להיות סדרתים. במערכת יחסים חדשה בן הזוג לפעמים מאכזב. שכח את יום ההולדת, נניח. זה יכול להיות חד פעמי או סימן לשכחת כל ימי ההולדת מעתה ועד עולם. ואז אנחנו חושבים "נו, ברור, הכל נראה כל כך טוב, אבל, או הנה זה מתחיל" (זה גם מתחבר להמששכיות המוכרת של כל מערכות היחסים הקודמות שהתקללו. וברור שהתקלקלו כי אחרת עוד הייתם יחד. זו עוד טעות של התמשכות: להניח שאנחנו תמיד נכשלים במערכות יחסים. האמת היא, שזה לא בהכרח כך יותר הגיוני, שכל דבר מגיע לסופו . אבל אם מניחים מראש שכל סיום הוא כישלון, מבטיחים את הכשלון הבא כנבואה שמגשימה את עצמה). איך נדע אם מקרה הוא חד פעמי או סימן ראשון לדפוס קבוע? לפעמים לא נדע. אבל יש לנו נטיה ברורה להעדיף את הפרשנות הסדרתית על פני הפרשנות הבודדת, כי יש גם לזה יתרון השרדותי: מאירוע חד פעמי לא ניתן ללמוד כלום לגבי העתיד כך שעדיף להניח שמכל אירוע ניתן ללמוד, גם אם אנחנו טועים.

עם זאת רצוי לפתח מודעות להטיות היוריסטיות האלו. זה עשוי לשפר את מערכות היחסים עם בני זוג ובכלל עם המציאות. מאחר שממילא יש לנו תבנית של "הכנה להמשכיות", קל לנצל אותה כנגדנו. מניפולטורים, כמו פרסומאי שמבטיח "ועוד הפתעות" או כמו סרנה או שקרנים מקצועים כמו שוברים שתיקה – פונים בין היתר להטייה הזו.

סרנה, למיטב זכרוני בפוסט המופרסם שהוכח כשקרי

258568
"תרדפו את שוברים שתיקה. הכו בשמאלים. חבטו באשכנזים. רוצצו תחקירנים. חסמו פיסבוק. סיתמו פיות. תעלימו את המציאות. אבל כשבלילה (מעשה שהיה) נעצרת שיירת ראש הממשלה הכבדה, ארבעה רכבים שחורים ועוד ועוד מאבטחים ומגינים ורכבים ונפלט ממנה בחושך אל כביש 1, בצעקות, גבר לא צעיר שהוא עילת הכל, כי אשה אחת לא רוצה שהוא ישאר איתה באוטו ושמה ללעג את כל האבטחה ובעצם את כל המדינה, זה חלק מהחיים. תעשו כל רעש אפשרי שלא נשמע שהכל עולה באש השגעון. הכו בתופים".

טען לא רק שקרה, מה שלא קרה, (ואם לא בפוסט ההוא, בפוסטים אחרים או בתגובה שלו לפוסט) אלא הוסיף משהו כמו, ומי שמכיר את הזוג נתניהו יודע שזה רק קצה הקרחון .

למען גילוי נאות, ערכתי חיפוש ולא מצאתי את הטענה הזו, אבל אני זוכרת שקראתי אותה ומשם למעשה נולד הפוסט המאוחר הזה. כך, שלא חייבים להאמין לי  – אפשר להסתפק רק בעיקרון הכללי, שסרנה הוא רק משל בה, לא לסרנה עצמו אלא לעיקרון "קצה הקרחון".

ושימו לב, יש פה הבחנה ברורה –  גם אם סרנה אכן הוסיף שזה רק קצה הקרחון כפי שאני זוכרת את זה – אין לי כרגע ראיות לכך (אשמח אם חפשנים מוכשרים ממני יסייעו פה) לכן הפוסט לא על סרנה אלא על העיקרון הרטורי בלבד. זה מאד חשוב כי זו ההבחנה שעורך הדין שלו לא עשה. ראו את הטיעון המוזר הזה:

עו"ד ליאור אפשטיין, חבר בצוות ההגנה של עיתונאי "ידיעות אחרונות" יגאל סרנה, שנתבע על ידי בני הזוג נתניהו, התארח הבוקר (רביעי) בתכנית של אור הלר ומיה זיו וולף, וטען כי השאלה אם התקרית בכביש 1 אירעה או לא אינה משנה למהות התיק.…"זה בכלל לא מעניין אם היה אירוע או לא", אמר עו"ד אפשטיין בתכנית הבוקר של חדשות 10, "הרשתות החברתיות נותרו המקום האחרון בו האזרח יכול לצעוק. זו מהות חופש הביטוי…יגאל רק ציין כי צירוף המקרים לאורך השנים מלמד על כך שהאדון נשלט על ידי הגברת, וזה פוגע בביטחון המדינה. אחד מאותם הפרסומים מדבר על עצירת השיירה", המשיך עורך הדין, "מה שכתוב בפוסט זו דעה שמבוססת על דוגמא". [ המאמר המלא)

כן! על דוגמה. אבל  שקרית מתוך אירוע שלא קרה, לכן היא אינה דוגמה ממש כאילו אני הייתי  מביאה כדוגמה עדות שקרית לכך שראיתי את סרנה מכה את אישתו. מוזרה יותר הטענה, שתביעת דיבה לא עניינה בשאלה אם האירוע קרה?! הלוא או שסרנה הוציא דיבה במתכוון על ידי המצאת "דוגמה" או שלא הוציא דיבה אלא אמר את האמת. (ובעצם, מעצם השימוש במילה של עורך דינו "דוגמה להנתהלות קבועה לכאורה של הגב' נתניהו, זה כבר טיעון "קצה הקרחון" כי נרמז מכאן שהמעשה הזה (שלא באמת קרה) אינו יחיד, ואולי אינו הגרוע מכולם.)

מה שלא מוזר, אלא כבר גובל בהטעיה מכוונת, הוא המשפט "הרשתות החברתיות נותרו המקום האחרון בו האזרח יכול לצעוק. זו מהות חופש הביטוי" . כן. זה נכון לגבי רשתות חברתיות. אבל לא לגבי פובליציסט בעל טור קבוע. עבור סרנה הרשתות החברתיות אינן המקום היחיד שבו הוא יכול להתבטא, וזו לא היתה דעה אלא מה שהוא עשה היה ציון עובדה, ולעובדות יש ערך אמת או ערך שקר. ונקבע שהעובדה שלו היתה שקרית, וזה חמור יותר משום שהקוראים של סרנה מאמינים לעובדות שהוא מביא משום שיש לו מוניטין של עיתונאי בתקשורת המיינסטרים, שכביכול מעניקה אמינות גדולה  יותר מאשר לו אני הייתי כותבת בפוסט שלי : "שמעתי שסרנה הכה אמש את אישתו (ושמקורות יודעי דבר אומרים שזה רק קצה הקרחון …)". נכון? זה הגיוני כי אנשים מניחים שעיתונאי לא יסכן את המוניטין והאמינות שלו על סיפור בדוי. והעובדה הכי חמורה כאן היא שהוא באמת לא איבד את אמינותו ולראייה, אלפי קוראיו שילמו במקומו את הקנס כדי שיוכל להמשיך לשקר להם. לכאורה. כי מסתבר שחופש ביטוי הוא החופש להמציא דברים ולהציגם כאילו קרו באמת.

פה של גם כשל של ההגיון: אנשים שצורכים בשקיקה את פיוטי השטנה של סרנה על ראש הממשלה ומשפחתו התמכרו לשנאה לביבי בין היתר בגלל תכנים של סרנה, שלפחות אחד מהם התגלה כשקרי, כך שאולי השנאה שלהם כולה מתבססת על אינפורציה שגויה. אלא, שקוראיו של סרנה, בבחירה בין שימור השנאה לבין  הבחירה לבחון מחדש את מקורות המידע שגרמו להם לשנוא מלכתחילה – הצביעו חד משמעית על רצונם להמשיך להיות מוזנים בשטנה גם אם היא אולי לא מוצדקת או אפילו כלל לא מוצדקת.

כשקראתי אני לראשונה את הפוסט המדובר, כשרק עלה, את זה צחקתי. אבל הפסקת לצחוק כשראיתי את התגובות של קוראיו – מתפלצים באמת מהמחשבה על איזה דברים איומים הם ה"קרחון" עצמו.
זה מראה על כשל מבהיל ביכולת החשיבה.
ראשית, לא תבוני להתבהל ממשהו שבאופן מובהק לא קיבלת עליו שם אינפורמציה שהיא. כך שהם הגיבו בחרדה על הטון המזרה אימה בלי לדעת כלום על הדבר שממנו הם פוחדים.

שנית, אם כבר ממילא סרנה פרסם "קצה קרחון" לא מבוסס וללא ראיות, מה אכפת היה לו לדלג על "הקצה" ולספר כבר את הדברים הגרועים יותר, ה"קרחון" עצמו?

הלוא היה צריך להיות ברור לכל אדם עם מוח סביר שסרנה יחפש עבורו את הסיפור הגרוע ביותר שרק ניתן (גם אם היה צורך להמציא אותו) ולא סתם אחד מהסיפורים הפחות גרועים.
סרנה, שהוא רטוריקן מצויין, ידע לנצל את האופי הפותה של קוראיו, את נטיתם להאמין לכל דבר על הזוג נתניהו. (הרבה מאד בגלל ספורים שלו ושל אנשים כמותו) ואת הנטייה שלהם לקבל כתבנית מחשבתית, שלכל קצה קרחון יש קרחון שלם מתחתיו.

נזכרתי הזה בעקבות המאמר הנהדר של יגיל הנקין ב"מידה" על שקרי בצלם. תראו אם אתם כבר מזהים את מניפולצית "קצה הקרחון":

"לדברי זונשיין, (מ'בצלם') …מקרים אלו הובילו להרוגים אזרחיים, ועל פי זונשיין הם היו בגדר מציאות רגילה, שכן לדבריו הוא ראה דברים גרועים בהרבה" (הנקין תוהה בצדק, מה כבר היה יכול להיות גרוע יותר מהרג שרירותי של אזרחים). השאלה הנוספת היא, אם אכן ראה דברים יותר גרועים למה שלא יספר אותם במקום את הדברים ה"פחות" גרועים?

העובדה, שהרבה קוראים אינם ערים לכשלים  האלה, מעידה עד כמה אנחנו חיים בתוך שיח שקרי ומניפולטיבי עד שכבר איבדנו את ההגיון הכי בסיסי. שכחנו ממנו. ממש כך.

מודעות פרסומת

3 תגובות בנושא “"קצה הקרחון" כשל לוגי של המסיתן

הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: