טור אורח: האם הכלבים נרדמו בשמירה?

טור אורח של פורום קפה שפירא. מאת: אבירם ברקאי  מחבר ספרי עיון ומורה דרך ישראלי. מתמחה בטיולי שטח ובחקר המלחמות של צה"ל.

אבירם ברקאי
אבירם ברקאי

לפני כמה ימים שוחחתי בטלפון עם אחד מעובדי העיתון 'ידיעות אחרונות'.
הקשר בינינו נוצר לפני מספר שנים כשהתמנה לעורך הספרותי של סדרת הראיונות שערכתי עם ראש אמ"ן במלחמת יוה"כ האלוף (בדימוס) אלי זעירא.
"יש מצב שעזבת את העיתון?"
"מה פתאום?"
"לאחרונה ראיתי שאתה מפרסם המון פוסטים בפייסבוק."
"לא אני עדיין שם."
"טוב, אז לא תקבל את הצל"ש שרציתי להעניק לך."
"על מה?"
"חשבתי שלאור חשיפת הקלטת השיחות בין נוני מוזס וביבי נתניהו עשית את הצעד הראוי ועזבת את העיתון."
"אתה צריך להבין, נוני היה במלחמת ההישרדות על חייו. חוץ מזה אני צריך לפרנס אישה וילדים."
מלמלתי משהו. השיחה הסתיימה.

זאת אולי ההזדמנות להיזכר במה שכתבתי כאן (עם כמה עדכונים) לפני מספר חודשים.

***
מישהו מחבריי שלח לי רשימה של מאיר שלו שהתפרסמה במוסף השבת של 'ידיעות אחרונות'. "קרא," הוא אמר. "שווה."

צדק. כהרגלו הפליא שלו לנתח, הציב סימני שאלה נוקבים על תפקודו של ראש הממשלה וחצר "אומרי ההן" שלצדו, ועשה זאת בחוכמה, בתבונה, בפריזמה ממוקדת, מושחזת, בעוקצנות מחויכת.
קצת אחרי שסיימתי לקרוא התחלפה נעימת מלאכי השרת, שמייצרת אצלי כתיבתו של שלו, בתחושת אי נוחות. וכעס.

לפני שנים רבות מישהו טבע את הביטוי "כלב השמירה של הדמוקרטיה" בהקשרם של אמצעי התקשורת. כמו הכלב, התקשורת אמורה לשמור אותנו, להזהיר אותנו, להרחיק אותנו מפני אלה שבאים לגזול את כבודנו, פרנסתנו, כספנו, רכושנו ולעתים אף את חיינו – בעלי השפעה ו/או הון במגזר הציבורי והפרטי שגונבים אותנו, משקרים לנו, מייצרים עבורנו "הרפתקאות" לא הכרחיות, ובעיקר מבזים את המנדט או האמון שקבלו מאתנו.

התקשורת עושה זאת.
לא פעם, לא פעמיים, היא הוכיחה באמצעות כתבים-חוקרים מצוינים, המונעים בתחושת שליחות אמיתית, שהיא אכן ראויה לכינוי שהוצמד לה.
"מושחתים" – היא חורצת את פסק דינה באותיות דפוס רותחות מחימה לא כבושה, בליסטראות הנורות ממיתרי הקול, וגם ורידים המאיימים להתפקע בצוואר.
קצת אחר כך, לאור ממצאי התחקירים מגיע גזר הדין התקשורתי ואתו גם הציבורי – לכו הביתה. או לכלא. כ ו ל כ ם. כל מי שהיה שם, מעורב מלא או חלקי. גם אם לא הייתם במעגל מקבלי ההחלטות. קישטה. הביתה. או לכלא.

לתומי האמנתי ש"כלבי השמירה של הדמוקרטיה" מפעילים סרגל מדידה שיפוטי אחיד כלפי כולם. ובטח כלפי עצמם. חיים ופועלים 24/7 לאורה של האמרה – נאה דורש נאה מקיים.
מסתבר שלא.
בהקלטות שנחשפו בערוץ 2 התגלה ארנון (נוני) מוזס, המוציא לאור של 'ידיעות אחרונות' ואחד האנשים המשפיעים ביותר במדינה הזאת, כציניקן נטול ערכים שכל כולו מדיף סירחון וצחנה ערכית ומוסרית.

ומה עשו עם הממצאים שנחשפו העיתונאים של 'ידיעות אחרונות'?
מה עשו עם המידע הזה מאיר שלו, סימה קדמון, נחום ברנע, יגאל סרנה ועוד רבים אחרים – שמעלים על המוקד, כעניין שבשגרה, "מושחתים" הבוגדים בעקרונות המנדט שהופקד בידיהם – כשהתברר להם שעכשיו זה הבית שלהם שמסריח? כשנחשפו לאמת הכואבת שבראש הפירמידה שבתוכה הם חיים ופועלים עומד אדם מושחת?
כלום. כלום. ועוד פעם כלום.
כמה מלמולים כדי לצאת ידי חובת הציבור מטומטם אז הציבור ימשיך לשלם/ישכח/יסלח ומיד דחקו הצידה, במהירות האור, את הדבר הלא נוח הזה, והפכו מכלב אמסטף חושף ניבים לחתלתול מבוית שמבקש שיניחו לו, ויאפשרו לו להמשיך ולגרגר על בטן מלאה בצמוד לצלחת האוכל.
שלו, קדמון, ברנע, סרנה ואחרים הוכיחו שכאשר מדובר בהם, כמו נשואי הביקורת שלהם גם הם מתקשים לעשות את המצופה מהם – להגיף את השער אחרי המקום שבגד בעקרונותיהם ולהתנתק מעטיני הנוחות ומהיד שמאכילה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: