ברוכים הבאים לגהנום

מה עושים במצב שבו מערכת המשפט בעצמה אינה חוקית בעליל?

בסקרים שנערכו לאור פרשת אלאור אזריה, תמכו בהעמדתו למשפט בערך 20% מהישראלים. משמע, 80% מהעם חשבו שלא היה נכון להעמידו לדין, לא בהכרח משום שסברו שעשה את הדבר הנכון אלא שהיה נכון לפתור זאת במסגרת היחידה ובלי משפטי הראווה המכורים מראש.

(על זה כתבתי בהרחבה כאן)

הרשעתו החוזרת במשפט הערעור הציפה בעיה אקוטית שכולנו ניסינו להדחיק עד כה בשל המשמעות המבהילה. דומה, שאנחנו  יודעים כבר מזה זמן שהרשות השופטת על כל זרועותיה, בעליון, באקדמיה וגם בפרקליטות הצבאית – מחזיקה בערכים שאינם תואמים יותר את  ערכי היסוד של העם הזה או אפילו לא את תנאי עצם השרדותה של המדינה.

למרות שהמשפט של אזריה נערך על ידי הפרקליטות הצבאית, אין ספק שרוח האקטיביזם של אהרון ברק חלשה על המערכת הצבאית כמו שהיא חולשת על החוגים האקדמים ובתי הספר למשפט בארץ, מהיותה קובעת הנוסח.  ולכן אתמקד פה בבית המשפט העליון, הגוף שמאז ברק מרשה לעצמו לחוקק חוקים חדשים על ידי פרשות יצירתית של המושגים והערכים שמוכלים בהם, וברוח שונה מהותית לערכים של הרשות המחוקקת ושל הריבון – העם.

מצב שבו רשות שופטת על פי סולם ערכים שונה מזה של הריבון הוא אבסורד בדמוקרטיה.  הרשות השופטת תפקידה לשמר את ערכי העם, ולא לבחור לו על דעת עצמה ערכים יותר טובים עבורו. כי אז זו לא דמוקרטיה. אלא אם משנים את ההגדרה של "דמוקרטיה" כפי שאכן עשתה נשיאת העליון, מרים נאור: (מתוך "מידה")

"יש המזהים את הדמוקרטיה עם שלטון הרוב. יטען הטוען כי אם החלטה כלשהי נתקבלה ברוב דעות ממילא היא החלטה דמוקרטית. זו טעות. שלטון הרוב הוא תנאי הכרחי לדמוקרטיה – אך הוא אינו תנאי מספיק. באין ריסון לכוחו של הרוב הוא עלול להפוך לעריצות; וכבר היו דברים מעולם. שלטונו של רוב השולל מן הפרטים את זכויותיהם; רוב הנוגש את המיעוט החי בקרבו – אינו שלטון דמוקרטי. שלטון הרוב הוא הצורה שלובשת הדמוקרטיה – והוא אכן חיוני כאמור – אך בצידו קיימים ערכים ועקרונות המגלמים את מהותה של הדמוקרטיה; ואשר בלעדיהם הדמוקרטיה אינה קיימת. בלא שלטון החוק – אין דמוקרטיה; בלא הפרדת רשויות – אין דמוקרטיה; בלא זכויות אדם – אין דמוקרטיה; וזוהי כמובן אינה רשימה ממצה."

זו טענה מוזרה מכמה בחינות. ראשית, כל אזרח בארץ, כולל גם המיעוט, מוגן כבר על ידי זכויות האזרח שכבר יש לו. גם קודם, טרם כל המהפכות השיפוטיות, לא היה קל לשלול אזרחות. בוודאי שלא באופן גורף  כך שדי בזכויות האזרח להגנת המיעוט מפני "עריצותו" של הרוב. לשם מה נחוץ היה להרחיב את החוק ל"זכויות אדם" ועוד לעגן אותו כהכרחי לדמוקרטיה?

מאחר שלדומקרטיה אין שום הגדרה אחרת מאשר שלטון הרוב,עתה, כשדמוקרטיה  אינה מוגדרת יותר כשלטון הרוב, המושג מתרוקן לגמרי מתוכן והוא ככלי ריק מוכן ומזומן לכל דיכפין שיבוא, ויטה ויצק בו תוכן. לא כל דכפין, בעצם. רק מי שהרשה לעצמו מלכתחילה להוציא את המהות של המושג ולהשאיר רק את קליפתו הריקה. כך, השלטון ה"דמוקרטי" המיוחד שלנו, שהוא דמוקרטיה לא דמוקרטית, נתון כולו בידיהם של פרשני בג"צ. ירצו, יכריזו ש"דמוקרטיה" משמעה סילוק ההגדרה "יהודית" מהמדינה. ירצו, יכריזו שדמוקרטיה היא שלטונה היחיד של נאור (זה הרבה פחות רחוק מהמציאות ממה שנדמה לנו). ירצו, יכריזו שדמוקרטיה היא החובה של כל אזרח לשטוף לנאור את האוטו. מה שבטוח, דמוקרטיה היא כבר לא שלטונו של הריבון. העם.

כך שנכון להיום, אנחנו חיים הלכה למעשה בסוג של מריטוקרטיה משפטית, שבכל מה שעקרוני לנו, זהו שלטון זר.

זר, ממש.

אני אנסה  להציע לכם את אופן ההסתכלות שלי על המציאות, אני סבורה גם שכל זה תואם ממילא את האינטואיציות שלנו, אבל אנסה לעגן את זה במפת הרעיונות שמייצרים את הערכים שמערכת המשפט שלנו רואה עצמה מחוייבת להם.

אנשים נוטים לחשוב: פילוסופיה לחוד, והחיים לחוד. זו טעות גדולה לדעתי. אבל לא צריך להסכים איתי שכולנו רק מימוש פרטי של רעיונות, כדי להבין, למצער, שמערכת חוק מחוייבת לתפיסות מוסר. ותפיסת מוסר חייבת להשען על פילוסופיה מסויימת. הלוא קיים הבדל מהותי במוסר של עולם תחת השגחה אלוהית לבין מוסר בחברה חילונית. למשל. זהו הבדל מטאפיסי.

רעיונות שונים וזרים הם הסיבה הישירה לכך, שרובנו לא מצליחים להבין את עקרון הצדק שמנחה החלטות של בג"צ, שנדמה כעויין את האינטרסים של ישראל דרך קבע. לא בכדי, משום שאלו  אכן עקרונות שונים, וזרים.

אז איך קרה ששופטים מחזיקים בבסיס מוסרי וערכי שונה משל רוב העם?

השמאל מטיבו הוא רעיון מרקסיסטי, רדיקלי ומהפכני. אין שמאל מתון, יש שמאל שבגד בעצמו. מפא"י ההסטורית המוכרת לנו כמעין נקודת אחיזה לערכים הבסיסיים של המדינה (למעט, כמובן, בעיני חוטבי המים ושואבי העצים של מפא"י, כל מי שלא היה חבר מפלגה בתקופת שלטונה) מפא"י היתה תופעה שכזו, של מהפכה נבגדת. ברגע שמפא"י תפסה את השלטון, כבר לא התחשק לה לוותר עליו  לטובת מהפכה קומוניסטית, מה גם שבאידיאולוגיה הזו היו לה מתחרים הרבה יותר נאמנים לרעיון, כמו מפ"ם, מצפן ועוד כמה) לכן הורגלנו, אחנו, לחשוב על מפא"י כמודל של שמאל נאות. ובכן, לא שמאל, ולא נאות. המדינה התנהלה פה על פי דפוסי שליטה בולשביקיים, ניציות לאומנית וסוציאליזם כלכלי שעל פיו שיויון מלא הוא כשלאף לאחד אין כלום, וכדי לקבל תלוש מזון, צריך לשאת תפילת הודיה למפלגה. לקבל עבודה צריך כבר גם פנקס אדום…

היום במערב השמאל האינטרנציונלי הצליח כבר להשלים לא מעט מהלכים בדרך אל המהפכה (הנבגדת) הבאה: לאחר גילו זוועות המשטר הסטליניסטי בשנות ה-50, המרקסיזם איבד לא מעט מהקסם שלו ואיתו את רוב הפופולריות. זה שלח אותם לעשות חשבון נפש. כהרגלם, לנפש של אחרים. הפרויקט העיקרי של הנאו-מרקסיסטים חברי אסכולת פרנקפרט היה סביב שאלה אחת עיקרית , שלא היתה – איך קרה שרעיון כל כך נשגב הפך להיות מנגנון לרצח, עינויים והרעבת מיליונים תחת אחד השלטונות הדכאניים והאכזריים בהסטוריה. או, הבה נבחן מחדש אולי מרקס טעה,  אלא דווקא – מדוע המהפכה נבגדה. כלומר, למה שוב. כלומר, למה אנשים במערב השבע לא בחרו באופן טבעי ומתבקש להרוס את כל מה הצליחו להשיג, לטובת אוטופיה של חיים בשיוויון ואחוות עמים, תוך ויתור על קניין פרטי, דת , לאום וכל מיני שטויות אחרות שהמונים נבערים מתעקשים להאמין בהם.

המסקנה המחקרית של הפרנקפורטאים היתה, בגדול, שהאנושות דפוקה מהיסוד, שככה היא היתה תמיד, שמרגע שרק נוצרה ציוויליציה היא מייד התחילה לדכא, אבל בעוד שבתרבויות קודמות היתה פה ושם איזו קרן אור, בתקופה הנוכחית (של הקפיטליזם המאוחר בארה"ב, שנות ה-60) היא הגרועה והמשעבדת ביותר מכל התקופות אי פעם. היא כל כך גרועה, שאפילו מרקס, שלא ייתכן שטעה בכלום, לא הצליח לחזות את זוועותיה: התמכרותו והשתעבדותו  המוחלטת של האדם למנגנון הייצור שמספק לו שפע בלי שמישהו יחלק לו אותו בשיויון והגינות, וכך הפך להיות מטומטם, מאושר וחד ממדי עד כדי כך, שהוא לא מודע לכך שהוא סובל וחייב להביא את המהפכה.

המסקנה האופרטיבית מתהליך הפקת הלקחים היתה,שהקפיטלזים חייב ליפול בכל העולם בבת אחת, כדי שהמהפכה תצליח, כי אם לא, אלו שנמצאים כבר בתוך הטוב שבכל העולמות עלולים להתקנא באלו שחיים בגהנום הקפיטליסטי. מהפכה עושים בכל העולם, או לא עושים בכלל.

לפני שאתם מאשימים אותי בתיאורית קונספירציה אציין רק, שנאו-מרקסיזם הוא הפרדיגמה של הפרנויה הקונספירטיבית  אין ולו הוגה אחד שלא סבור, שהקפיטליזם זמם לשבט להמונים את המוח והצליח בכך ולראייה, אף אחד לא רוצה מהפכה קומוניסטית. והלוא צריך להיות זומבי משובט כדי לא להבחין באמת של המרקסיזם ולא לרצות בכל היופי החי הזה!

לכן, כדי להציל אותנו מעצמנו, מהדתיות שלנו, מהזהות הלאומית ותרבות הצריכה, לעזור לנו להפטר מעול הקניין הפרטי – לא מספיק להראות לנו את האור – כי התודעה הכוזבת שלנו תתנגד לו.

איך משווקים, איפוא, רעיון מהפכני לשינוי רדיקל בלי סיכוי להצליח לשכנע את ההמונים?

ובכן, איך משכנעים בעלי תודעה כוזבת, כלומר אנשים שהשכל שלהם לא רלוונטי, שהרעיון הנכון הוא לבטל את מדינות הלאום ואת הדת למען עתיד נצחי של אחווה כלל אנושית הרמונית ומאושרת, מבלי לומר זאת?

איך מביאים בני אדם לוותר על הקנין הפרטי שמשחית אותם והופך אותם תחרותיים זה נגד זה, כשהם ממש מכורים לו ולכן יעיפו את בעל הרעיון מכל מדרגות הבניין הנאה, הממותג, המאובזר והקפיטליסטי שלהם?

לא יודעת.

כלומר, מעולם לא טרחתי לקרוא הגות מרקסיסטית שלאחר אסכולת פרנקפורט, שאותה הכריחו אותי לקרוא בסמינרים שלי באוניברסיטה (למען ההגינות אומר, שלקחתי הרבה מאד מרקסיזים בגלל שפרופ' משה צוקרמן הוא אחד המרצים הטובים בארץ  ואהבתי מאד את הסמינרים שלו למרות שלא הסכמתי עם אף אחד מהרעיונות. וממילא, זה לא שהיה היצע של סמינרים שלא נקראו "האם המערב שוקע?" (כן) או "האם רצוי שהמערב ישקע?" (כן, ויפה שעה אחת קודם!) "האם ישראל מדינת רשע קולוניסטית?" (כן) או "סוגיות של זכויות אדם והאם ישראל מפירה כל אחת מהן?" (כן) כלומר. המבחר היה די חד ממדי בעצמו.

לכן, אין לי מושג מה זממו להם המרקסיסטים הזדוניים, אם בכלל. אבל אני כן יכולה לגזור מתוך המציאות עצמה את מה שאין ספק שהוא הפתרון הנכון לבעיה –  איך לשווק מהפכה עולמית בלי לספר על זה לאף אחד.

ביזור רעיונות ופיזור ערכים

המטרה: מהפכה קומוניסטית , הפלה וריסוק כל המוסדות הקיימים: עולם ישן, עדי יסוד נחריבה. זה הכרח. אי אפשר לתקן את החברה הקיימת. היא חסרת תקנה, וכל מוסד שישאר על תילו, יקלקל הכל.

האמצעים: שכנוע?  (בלתי אפשרי ולא אפקטיבי)

אז: פירוק הרעיון, ומכירתו בחלקים, כשכל חלק נמכר כיחידה עצמאית לגמרי, לכאורה בלי שום קשר לכלום.

כשמדובר באידאולוגיה ולא ברכב, הכוונה היא ביזור של הערכים ושתילת ערכים מבודדים ומנומקים באופנים שונים (מאחר והערכים הללו לא הגיוניים בעליל, למעט אם מבינים מה הייעוד הסופי שלהם, היה נחוץ בתחילה לקעקע את ההגיון עצמו.  ואכן, זאת עשו).

המטרה היא להגיע למצב שבו, בכל החברות המערביות בעולם, כל אדם יחזיק בכמה מהערכים הללו כך שבסופו של יום, כל החברה תחזיק בכל הערכים המרקסיסטיים בלי שצריך בכלל לדעת מאיזה בית חרושת הגיעו. הערכים החדשים הללו, כל אחד מכרסם בעמוד תומך אחד של ההתארגנות החברתית הקיימת וכל הערכים יחד, מכרסמים בכל העמודים יחד.

ואז, די במכה קטנה וכל המבנה הארגוני החברתי קורס בבת אחת. בכל העולם.

לא יודעת אם זו היתה תוכנית סדורה. אבל כן יודעת, שזה מה שיצא. בנוסף אני רחוקה מאד מלטעון שקיימת מזימת-על עולמית, שגם בית המשפט שלנו שותף לה בחשאי. לא כך זה עובד. ישנם רעיונות, הם מופצים באקדמיה, אנשים כותבים עליהם ומפתחים אותם, מאמינם בהם באמת, והתגלית הדי המדהימה שלי, מניסיוני באקדמיה הוא, שדווקא המאמרים והאנשי המולמדים ביותר – זנחו או שכחו את הבסיס שעליו נבנה כל המבנה המפואר של התיאוריות: שהוא תמיד האוטופיה המרקסיסטית. כך שבעוד שהצליחו לשכנע את עצמם בסוגיות מפולפלות מאד, ואולי אף להמציא חדשות, הם למעשה משרתים את המשיחיות המרקסיסטית גם אם הם סבורים שהם בכלל עוסקים בסוגיות בתחום שאפילו אינו חברתי. וגם אם היו מצביעים בפניהם על כך, הם לא היו חושבים שזו בעייה. להפך.אולי. כולנו הרי ספגנו מרקסיזם כחלק מההשכלה האקדמית ורכשנו אהדה לערכים שלו. למעשה התחושה הרווחת היא, שכל הערכים הטובים והמוסריים נמצאים בקומוניזם, רק שפשוט זה חלום יפה שלא ניתן להגשימו. 150 מיליון בני האדם שנרצחו בשנתם מהחלום כבר לא יוכלו להעיד על הסיוט.

ערכים חתרניים תחת מבנה החברה הקיים

הפונקציה של ערך מוסרי היא בהכוונת האדם כיצד עליו לפעול. מערכת ערכים בנויה, כאמור, על תפיסת מוסר, שבנויה על תפיסת עולם. כך, שתפיסת עולם מייצרת את סולם הערכים.

אבל זה עובד גם להפך – בהינתן לאדם סולם ערכים, בסופו של דבר הוא יסיק מהם את תפיסת עולמו. כך אין צורך לשווק את המהפכה. די בקידום הערכים המרקסיסטים כדי  שכולנו בסופו של דבר  ממילא נובל לתפיסה מרקסיטית על ידי הערכים שיהיו שלנו.

הרעיון הקומוניסטי, איש לא יכול לדעת מה בדיוק יהיו פניו בגלגול החדש, למעט שהמטרה היא אנושות אחת ללא גבולות בחברה פתוחה הנשלטת כולה על ידי מנגנון אחד צודק ושיוויוני באופן מוחלט שיחלק את כל השפע בעולם בצורה ההגונה והצודקת ביותר.

מי היה יכול לרצות יותר מזה?

אם לא נראה לכם הרעיון המשיחי הזה, מומלץ מאד לבחון את עולם הערכים שלכם, לראות שמא אולי בלי כוונה התפתתם לאמץ כמה מחלקי החילוף שלו, כך שאתם בלי רצונכם חלק מהמכונה, שיום אחד תורכב לה יחדיו וכך בלי כוונה תגלו שזכיתם בכל הקופה. שלא תהיה שלכם אמנם, אלא בידים הטובות ביותר של שליטי המנגנון הצודק:

מכאן, אנסה להראות את התוכן החתרני של ערכים, שכולנו הסכמנו כבר לאמץ חלק מהם כאילו מעולם לא חשבנו שיכול להיות אחרת:

זכויות אדם: מי לא מאמין בזכותו של אדם באשר הוא? בהתארגנות הנוכחית, כל אדם במערב הוא אזרח. זכויותיו מעוגנות היטב במסגרת המדינה בה הוא חי, כזכויות האזרח שלו. ואם יקלע למדינה אחרת שבה הופרו זכויותו, המדינה שלו כנראה תתערב להגנתו. זכויות אדם, לכאורה,  אינן  אלא הרחבה של הזכויות הללו. ממילא לכל אזרח יש זכויות דומות בכל מקום, אז למה לא לאחד?

אה. כי ראשית, רק במדינות לאום מערביות יש לאזרחים זכויות מלאות. ההרחבה ל"זכויות אדם" היא הקביעה, שלכל מסתנן לא חוקי מהעולם השלישי יש זכויות זהות לכל אזרח בכל מדינה. זהו ביטול  של זכויות אזרח בעזרת החלפת מילה. "אזרח" – "אדם". מי היה חושד?  אזרח הוא לא אדם? אדם הוא לא אזרח?  בשיח זכויות אדם, הוא אזרח לכל דבר ועניין.

אז למה להיות קטנוניים? מה אכפת לי שגם לאחרים יהיו זכויות זהות לשלי?  זה נשמע הגון ויפה. אם לא אכפת לי לוותר על מדינה. כי – התנאי הכי בסיסי לקיום מדינה הוא – קיום אזרח. אבל אם כולם "אזרחים", אף אחד לא אזרח. אם המדינה שלי לא יכולה לתת לי הטבות ולהעדיף אותי על פני כל אחד שאינו אזרח, אם אני אדם נבון, המסקנה המתבקשת היא – לשם מה צריך בכלל את המדינה?!

או, אם זו המסקנה, הנה כבר רכשתי לעצמי ערך מרקסיסטי נאה, לגמרי מעצמי. לבד.

אם אתם מכירים אנשים  שכל ביטוי גלוי מדי של לאומיות: דגל, הימנון, סתם ציונות, מעורר בהם אלרגיה, סימן שהם כבר הפנימו את הרעיון הזה, שהמדינה מיותרת. או שהם ממש קרובים לספר על זה לעצמם. כי באמת, לשם מה נחוצות מדינות?  הן רק אמצעי של שלטון לשסות עמים אלו באלו רק כדי להרוויח קופון על רכישת צוללות! הלוא אנחנו יודעים היטב, שאין שום הבדל אמיתי בין בני אדם, כי:

כל אדם הוא אדם, באשר הוא: על פי כל התפיסות העכשויות בניגוד לאומיות צרה, אין הבדלים בין בני אדם. ההבחנות הן מלאכותיות, תוצר  מלאכותי של שלטון פאשיסטי. האמת האמיתית היא  שכו-לם נבראו בצלם (אבל לא על ידי אלוהים) וברור לכן שלכולם יש אותן  זכויות  טבעיות זהות ומולדות (אם כי אם אין מדינה על רשויות המשפט והביטחון, לא ברור מי שומר לכל אדם על הזכויות. שבעבר זה היה תפקידו של אלוהים).

לכן, כאשר אדם נושא ציונה נס ודגל, הוא למעשה מסגיר רגש לאומי וצורך נפשי פסיכופתי להבדיל את עצמו מ"אומות" אחרות, הגאווה הלאומית הפרמיטיבית שלו מפריעה לו לראות שכולם בני אדם בדיוק כמוהו והאחר זה הוא. כמובן. איך יכול להיות אחרת? יתר על כן. גאווה לאומית, שהיא האויליות שבתחושה שהמדינה שלך טובה יותר רק כי במקרה נולדת בה, הופכת אותך ליצור שבטי חשוך, שאינו ער לכך שכל אחד מאמין שהשבט שלו הוא הכי טוב.  האמונה הזו, כאילו הלאום שלך מוצלח יותר משל האחר, התרבות שלך טובה יותר הוא זה שהוביל את המערב לעוול הקולונילסטי, לדיכוי  וכינון האורייינט כנחשל ומנושל מתרבותו.

אבל, המערב למד את הלקח ולכן כל מי שהמוח שלו פתוח  ועולמו לא צר כעולם נמלה מבין כבר ש:

אף תרבות לא טובה או גרועה יותר מהאחרת:  להחזיק ברעיון הזה מעיד על האדם, שהצליח לבטל את ההטייה הפסיכולוגית שלו לטובת התרבות שלו. והוא קרא את "שוגון" והבין, שכמו שהבריטי חשב שהיפנים פרימטיבים וברבריים, גם היפנים חשבו שהבריטי פרימטיבי וברברי. והלוא אי אפשר להשוות בין תרבויות כי גם כלי ההשוואה הם תלויי תרבות. למשל, בתרבות של הבריטי ידוע, שלהתרחץ זה לא בריא ולא תרבותי, ולכן זו ברבריות יפנית להתרחץ, ובתרבות היפנית – חשבו אותו לברברי בשל הניחוח שעלה מהבריאות שלו.

והאמת היא, שזה אמנם נכון שכל תרבות שופטת על פי אמות המידה התרבותיות שלה, עם זאת רצוי מאד שלא לאמץ את התפיסה הזו באופן גורף, כי תרבות היא לא רק הסוג של הסמרטוט שאתה לובש על הראש אלא היא בעיקר תפיסת מוסר שכל תרבות מכוננת ומאורגנת סביבה. ואם כל התרבויות ראויות באותה מידה, אז מבחינה מוסרית אין בעולם שום דבר מותר על פי כל המוסר וגם אין שום דבר אסור בכל התפיסות שבעולם. כך שאם בא למישהו לאנוס ילדה בת 9, הוא יכול לטעון שהוא הפך מוסלמי, ומי אתם שתגידו לי שאסור לי?  התרבות שלכם טובה יותר משלי? מה שמוביל ישירות ל:

רלטיביזם מוסרי: שהוא אכן המסקנה של הרב-תרבותיות. לכל תרבות יש את האמת שלה, את החוקים והמוסר שלה, ואי אפשר לעולם לשפוט לחיוב או שלילה משום שאף תרבות לא יכולה יותר לטעון לעליונותה. זה יוצר עולם כל כך מבולבל ולא עקבי, עד שאין ברירה אלא להניח לאנשים העליונים בבתי המשפט החכמים להכריע בכל דבר ועניין. וכך בלי להרגיש חזרנו למקום ההסטורי שבו הכנסייה הקתולית לא הרשתה לעם לקרוא בעצמו את הספר ללא התיווך של חכמי הדת, שהם אלו שיאמרו לעם מה עליו  לעשות וכיצד לנהוג.

כך, אנחנו מגיעים למצב שבו המדינה מרוקנת מכל תוכן, לא יכולה להעדיף את האזרח, ולכן בסופו של דבר כולם יבינו שהיא מיותרת, אין שום יתרון גם בלהיות בן תרבות אחת, כי אין הבדל בינה לבין אחרות, מוסר – זה עניין מבלבל מאד וכך עדיף פשוט לציית לחכמים היחידים שמבינים כי הם אלו שמכתיבים הלכה למעשה את החוקים (הגמישים מספיק תחת "כבוד האדם וחירותו ככה שרק שופטים כשירים לפרש את הכוונה..) וכך מתבסס לו מנגנון השליטה העולמי האחד, בין הרשויות השופטות בכל מדינה שעדיין קיימת, ושמיישרים יחד קו תחת פיקציה שנקראת:

החוק הבינלאומי: על כך שמדובר בפיקציה כתבתי כבר וגם כאן וקצרה היריעה. אלא , שהוא פיקציה זמנית. ככל שמאמינים בו יותר, וככל שמערכת שיפוטית יותר מתחשבת ב"תכתיביו" , כך הוא מתממש יותר כתחליף אמיתי לאלוהות לא נראית, שיש לה כוהנים שרק הם יודעים מהם האמת והצדק. היום, בתי משפט בכל המערב מיישרים קו אלו עם אלו ועם האו"ם, שהוא מנגנון שיתאים יותר מכל להיות המנגנון שיחליף את כל הממשלות באוטופיה העתידית. כבר עתה, ישראל מוצאת את עצמה מצייתת לחוקים קיקיוניים של ה"חוק הבינלאומי"  כל פעם כשהיועץ המשפטי לממשלה מבטל בהינף יד עוד חוק של הרשות המחוקקת, ש"אינו עולה בקנה אחד עם החוק הבינלאומי" – חוק, שאגב מגלה נטייה ברורה לחוסר עיקביות ומשום מה הוא תמיד נגד ישראל.

חוק בינלאומי,  שניתן להבין אותו  כניסיון לגבש אמנות בינלאומיות – שהן הסכמות הדדיות בין מדינות, הפך זה מכבר להיות אלוהות שעל פיה ישק כל דבר.

קיום בית דין בינלאומי כזה, שממש מתערב בערכים של חברות בתוך מדינות ולא רק כהסדרת יחסים בין מדינות – הוא סוג מנגנון נוסף של שליטה כלל-אנושית. בסופו של תהליך, יהיה מיותר להחזיר בבתי משפט בכל מדינה (או מדינה לשעבר) אם ממילא קיים כבר מנגנון צדק מרכזי אחד, עולמי?

הבעיה העיקרית היא, שאיך בכלל ניתן להאמין שקימים חוקים שיקלעו לתפיסת הצדק של כל האנושות כולה, ועוד בעידן רב-תרבותי שאין בו עדיפות לתרבות אחת וכל ניסיון אפילו להתערב בנוהג של נשים במערב להסתובב בתוך אוהל סגור – משהו, שאם היה חוק בינלאומי – אז זה היה אמור להיות אחד מהאיסורים הראשונים שלו – נתקל במחאה על קולוניזציה תרבותית שמתערבת בגסות במנהגים היפים של האיסלם?

אי אפשר, כמובן. כי אפילו האיסור "לא תרצח", שהוא סוג של טאבו אנושי, משמעותו "לא תהרוג באופן לא חוקי", שזה מאד מקובל על כולם, רק שבכל מקום התפיסה למה חוקי ומתי לא חוקי להרוג- זה – שונה בכל תרבות ואפילו בין שתי מדינות של ארצות הברית. שבאחת יש עונש מוות ובאחרת – זה אסור.  באיסלם למשל זו מצווה לגאול כופר מיסוריו אבל קשה לומר שזה ערך אוניברסלי  מקובל, לפחות לא על הכופרים. עדיין…

לכן, כדי שיהיה חוק בינלאומי, לשם כך צריך להאמין בעוד פיקציה:

ערכים אנושיים אוניברסליים. כי בעוד שאין מוסר אחד, ואף מוסר לא יותר טוב מהאחר, איך יתכן חוק בכלל, לא כל שכן – בינלאומי?

לשם כך כולנו מוזמנים לדמיין יחד את הרעיון, שמאחר שכל אדם הוא אדם באשר הוא, והאחר הוא אני,ואני הוא האחר – אז – כולנו בוודאי חולקים את אותם ערכים אנושיים. והאמת היא, שאם מביטים בכל ההסטוריה האנושית אנחנו באמת מזהים דפוסים  שמעולם לא השתנו אצל כל בני האדם: טריטוריאליות,למשל, כוחניות, שתלטנות, דכאנות, ניצול, אלימות.

ממש לא במקרה, אלו הם בדיוק הערכים שהמוסר מבקש למשטר.

כי, אם נחשוב על זה לרגע בהגיון, אם היו ערכים אוניברסליים חיוביים, כאלו שכולנו ללא יוצא מהכלל מאמינים בהם כמובן מאליו מאז ומתמיד, המוסר לא היה נחוץ . כמו שלא נחוץ  להכריח מישהו לשתות (טוב, נו, כהורים חרדתיים מדי אנחנו לפעמים מכריחים את ילדנו, כך שאפילו זה לא אוניברסלי!)

אני לא חושבת שיש אדם מלומד אחד בעולם שיכול להאמין בשטות הזו של קיום ערכים אנושיים אוניברסליים  (מה שכן אוניברסלי, לדעתי, זה עצם הצורך בקיום ערכים,  אני מאמינה  אין אדם בריא בנפשו שאין לו צורך לראות עצמו באור חיובי ומוסרי, גם אם בדרך כלל לא ינהג על פי המוסר שלו). לכן, אני מאד מאד חוששת מהמושג הזה. יש בו משהו מסוכן מאד. חישבו על כך: חברה שבאמת מאמינה שקיימים ערכים אנושיים אוניברסליים, שמן הסתם אלו ערכיה שלה, כי גם הם חלק מהאנושות – קל מאד יהיה לשכנע אותה, שמי שלא חולק את אותם ערכים מובנים מאליהם– הוא אינו אנושי.

קל לראות, שזה היפוך דיאלקטי ל"רב-תרבותיות". ואגב, הדואליות הדיאלקטית הזו היא  ממש חגיגה לדמגוגים, מאד יעיל לפובליצסטים מהסוג של עיתון הארץ, שאכן משתמשים בקסם הזה כך שלא משנה מה יטענו, הם יצאו תמיד צודקים: נניח שישראל תעלה טיעון מתוך מוסר תועלתני, שהכיבוש הישראלי מונע מהעולם רוע גדול יותר, הכיבוש של החמאס  שיגיע ללא ספק בשנייה שיצא משם חייל צהל האחרון.

זה ייענה בלעג : "בטח, כיבוש נאור. ממש  – אור לגויים" ו"מי שמך לטעון שהכיבוש שלך טוב יותר מכיבושים של תרבויות אחרות?!"

אבל גם ההפך – ישראל יצאה מעזה, אבל תמיד אפשר להאשים אותה בשם ערכים אנושיים בינלאומים בסבל שנגרם לעזתים על ידי החמאס : "חיים שם בני אדם! בשם הערכים האנושיים האוניברסליים ישראל חייבת לסייע!"

מה שאני חוששת הוא לא ממאמרים אוויליים בהארץ אלא, שהמושג "ערכים אנושיים בינלאומים" יהיו תירוץ לסמן אנשים כמוני, שאין לי ערכים בינלאומיים, כלא-אנושית, ומאחר שעל פי תפיסות מאד מתקדמות אין פרט, הפרט הוא אשליה,  והיחידה הכי קטנה של אנושות היא כל האנושות יחד, על-אורגניזם אחד גדול ושמח (אלמלא היו ימנים בעולם) יהיה אז מותר אז פשוט "להסיר" אותי ממנו כגידול ממאיר. זה כלל לא מוגזם אם זוכרים שסטלין (בעקבות לנין!) רצח כך עשרות מיליונים מ"אוייבי העם והמהפכה". "לא אנושי"  זה הרבה יותר רציח מסתם "אוייב העם", ומה שיפה זה שמאחר שאין בנמצא ערכים אנושיים אוניברסליים, ניתן להרוג כל "לא-אנוש" שרק בא לך. ממילא אין קריטריון. גם היגיון לא צריך:

הלאה ההגיון: אנטי-לוגוצנטריות. (מתוך האינציקלופדיה של הרעיונות):

"לוגוצנטריות: מונח מרכזי מבית היוצר של פילוסוף הדקונסטרוקציה ז'ק דרידה (Derrida). המונח מתייחס לנטייתה של המסורת המערבית להגדיר את עצמה על-ידי הדומיננטיות של הלוגוס. מצב שבו מילים, רעיונות ושיטות חשיבה נשלטים בידי סמכות או מרכז אשר נמצאים מחוץ להם וקובעים את תוקפם ואת ערך האמת שלהם. הלוגוצנטריות מעמידה את הלוגוס (מאמר, היגיון, חוק, אל) כשיטה כוללת המצנזרת כל חשיבה השונה מהנחות היסוד שלה. התשוקה ללוגוצנטריות, המאפיינת את החשיבה המערבית מאפלטון ועד ימינו, פירושה תשוקה למקור ולסמכות.

לדעתי האישית, לרעיונות פוסטמודרניסטיים היה רגע אחד של תהילה, שבה הם נתפסו כיצירתיים, מלאי השראה ופורצי דרך. אבל, שוב לעניות דעתי, באופן כללי זה קשקוש מוחלט אם כי מפואר כך שתמוה – מדוע דווקא הזרם הזה הפך כמעט הגמוני באקדמיה ב40 השנים האחרונות?

ההשערה שלי היא, שהאנשים החכמים באמת, שהם המרקסיסטים, זיהו בפוסטמודרניזם את הכלי האולטימטיבי שיעשה להם את העבודה השחורה ויפרק בשבילם את המבנים של ההתארגנות החברית.

ולדעתי, זה הצליח. די לראות את "לוחמי הצדק החברתי" האווילים והמוסתים על ידי מרצים "ליברליים" באוניברסאות נלחמים נגד העליונות הלבנה של עצמם, נגד חלוקה מגדרית, בעד  בתי שימוש לא מגדריים, נלחמים באלימות חסרת סבלנות נגד כל גילוי של "מיקרו אגרסיה" (אגרסיביות של פריווילגים לבנים מתוך הגזענות שהם עצמם לא מודעים לה, הבאה לביטוי גם בשאלה "מהיכן אתה?" כשהיא מופנית אל סטודנט עם צבע עור אתני ובמיוחד אם בדיוק החליט היום שהוא לא "אתה" אלא "זי" ).

כשרואים את התביעה מעוררת החלחלה שלהם ל"מרחב מוגן" מפני רעיונות  והטיפול בכלבלבים שהאוניברסיטה מספקת למי שקשה לו להתמודד עם הידיעה שערב קודם ביקר מרצה רפובליקני בקמפוס, כשרואים את האגרסיביות הצרופה כנגד כל מה שנחשב לפגיעה ברגשות (בתי ספרה לי שבאנגליה עבר חוק, שלגברים אסור לפסק רגליים באוטובוס)-  כשרואים את כל זה מבינים עד כמה הרעיונות הפוסומודרניים  הצליחו לסלק כל שארית לוגוצנטריות מערבית, יחד עם כל ההגיון, השכל, המוסר והשפיות.

אלו החיילים הבשלים ביותר של המהפכה העתידית : רובוטים מטומטמים ומוסתים בקלות בעזרת סוגסטיה עצמית, מבוהלים תמידית מתוך כך שעקרו להם הם מרבית המוח כך שהם כפויים להצטופף בקבוצה, ושמישהו יחשוב עבורם מחוץ להם. ואם כבר אז גם:

העם דורש -צדק חברתי: צדק חברתי הוא מושג ריק מכל תוכן. אין לי שום דרך להעניק לו משמעות. למעט הרעיון של שיויון תוצאות, שאם כך כבר היה עדיף להשאיר כנטול כל שחר רעיון השיויון הוא רעיון יפה ונכון. כל עוד מדובר בשיויון בהזדמנויות. אבל צדק חברתי, אם הוא דורש משהו הוא דורש, שלכולם תהינה אותן הזדמנויות, וגם שכולם יצליחו בהם באותה מידה. כי על פי התפיסה המרקסיסטית – אם אתה התעשרת, ואני לא, סימן שגנבת ממני. כי כל בני האדם באשר הם נולדו בצלם ואף אחד לא נולד בפי מאה יותר צלם. לכן, אם הגעת לפי מאה יותר תוצאות, אין זאת כי גנבת אותן. ומעניין אם היכולת שלך לגנוב ממני  לעומת  חוסר היכולת שלי לשמור על שלי – לא מעידה בכל זאת שאתה לא שוה לי אלא יותר חכם ממני, ואין ערכים אנושיים אוניברסליים כי לא יכול להיות שזה יהיה בסדר לגנוב…

הפגנות ברחבי העולם, וגם כאן, למען צדק חברתי נועדו ליצור אנרכיה להפלת השלטון – על ידי דרישות מופרכות שאם יענו, יפילו את הכלכלה, ואם לא יענו – התקוה היא ש"התקוממות העממית" תפיל בסופו של דבר את השלטון. ואז, שתפול הכלכלה, לא יהיה לפועל מה לאבד, אפילו לא את גבינת הקוטג' שלו. וכך הרעבים יביאו את המהפכה.

יכולתי להמשיך עוד, יש לא מעט ערכים חתרניים שהוחדרו למערכת, שיום אחד יתפוצצו לכולנו בפנים, ובבת אחת. אתם מוזמנים להציע ערכים נוספים שנבחן אותם יחד לראות אם גם הם משרתים את המהפכה.

אני רוצה לסכם עכשיו ולחבר מחדש לפרשיית אזריה, שהיא לדעתי קו פרשת מים – שמבדילה בין המצב הקודם שבו מערכת המשפט עדיין הסתירה את ערכיה הזרים, לבין מה שקרה במשפט הערעור, שכבר לא טרחו שם אפילו לייצר מראית עין של עקביות, דבקות באמת,ואפילו לא טרחו להציג את הקריטריונים שלהם לשיפוט, למשל, על פי איזה עקרון בחרו להאמין לעדות אחת, ולא להאמין לאחרת. על פי נוסח כתב האישום, זה נשמע שרירותי לגמרי:

אני לא טוענת בשום אופן, שהשופטים מרקסיסטים. או מפקדי צהל, או יעלון ואייזנקוט. העניין הוא בכך, שהשכבה האינטלקטואלית בעולם, בתי משפט רבים בעולם, והא"ום, למשל כמו גם מוסדות שלטון אירופאים, בקנדה של טרודו וממש עד לא מזמן – בארה"ב של אובמה – כולם אימצו את התפיסות הפרוגרסיביות האלו זה מכבר.

גם הם לא קומוניסטים. הם תאבי כבוד ושליטה.

באיחוד האירופי יש כבר מנגנון שליטה לחלוקת השפע, שמחולק בשיויון ובהגינות לכל אחד מהמקורבים, ובתמורה הם מעניקים לעמך-אירופה שאולף  לא להיות גזען ולשתוק– מילוני מהגרים מוסלמים.

מנגנוני השלטון הללו בעולם הם האליטה שאליהם פוזל כל משפטן וכל גנרל עם אמביציות. היוקרה, הקבלה והפרסום שמעניקה הרשעת חייל "שלך", היא אטרקטיבית ללא כל תחרות מאשר סתם לעשות צדק במדינה קטנה ובמיוחד כששייכות לאומית בכללותה ממילא אינה דבר יאה כל כך,  לא כל שכן  במדינת רשע כישראל, חסרת כל ערך אנושי אוניברסלי, מפירה בקביעות חוקים בינלאומיים, מפירה זכויות אדם מועדת, ובמיוחד את חופש הפולחן המוסלמי באופן שבו היא מטילה איסור מוחלט על קיום מצוות הריגת יהודים. לאומנית, גזענית, קולוניאליסטית, פוי, מי צריך שידבק בו הדבר הזה?

ישראלי שאפתן, שרוצה להגיע להיות מישהו בעולם, לפרסם מאמר, להוציא ספר, לקבל זמן שידור ברשתות טלויזיה בארה"ב, לקבל הזמנות לכנסים יוקרתיים, או שכר נאה על הרצאה בפורום של מכובדים בעולם –  אל לו להתעקש על דברים של מה בכך כמו גורלו של חייל פשוט, ללא ייחוס, נטול כל חשיבות לקריירה שלו.שמא תדבק בו ישראליות לחיכו.ההצלחה להרשיע, לעומת זאת, פותחת בפניך את כל הטרקלינים שבעולם. ואכן, אני מנבאת  לתובע עו"ד נדב יסמן קריירה מזהירה . זהו אדם, שייעד עצמו לגדולות ונוצורות ועוד יביא לנו הרבה גאווה בעולם, בכבוד שיקבל בכל פעם שייסר אותנו עוד קצת, בטהרנות מעוררת הערצה. ישראל כבר עכשיו קטנה עליו בכמה מספרים, ואילו סורוס כבר ממתין עם חיבוק יהודי חם וכמה דלתות פתוחות מעץ מהגוני מלא. חכו. ימים יגידו.

כל זה נכון לגבי מרבית האליטות במשפט ובאקדמיה. אין שום יוקרה בתמיכה בישראל, בעידן שבו העולם ההיפר-פוסט-נאורות סולד ברובו מרעיון מדינות הלאום, הדת, ערכים שנקשרים ללאום כמו זכויות אזרח, או סתם צדק מקומי ל מפסיק פוטוגני. ממבטם – שכבר מזמן צופה לעולם, הכל נראה להם פה אותו דבר, חייל צה"ל, מחבל, מסתנן –  כל אלו רק פיונים, כל אחד הוא ההזדמנות שלהם להראות לעולם – שהם – לא ישראל – האדם המוסרי ביותר מכולם, הם אלו שהצליחו לייסר את העם בציון ביותר שוטים, ביותר עקבים. הם יותר ערכיים מהערכים עצמם. ואם ישראל תיפול, זה רק יוסיף נופך טרגי לדמותם ההירואית. ובראינות מול דוגמגישה אמריקאית הם יאמרו שהזהירו, שניסו לתקן, וירגשו את הצופים בדמעה נראית לא נראית בזוית של העין. "כן, סוזן, אחרי הכל, ישראל היתה נוף ילדותי. יש לי גם זכרונות טובים". "אני מבינה" תבין סוזן, ותניח לו לשתוק לרגע שתיקה מהוהרת לפני שתעלה את הנושא הבא – פגישתו עם הנשיא לשעבר אובמה והמינוי שקיבל כפעיל למען הבאת לדין של ילדות יזידיות בשל פיתוי מיני והשחתת ערכיהם הדתיים של קבוצות שלמות של מוסלמים אדוקים.

כך, הערכים החתרניים של המהפכה כבר משווקים את עצמם. דרך כל מי שיש לו אמביציות. וגם אם יש מבין השופטים פה ושם אדם הגון, שעוד סבור שגם לישראל מגיע להתקיים, וגם לה לפעמים מגיע צדק ממערכות הצדק שלה, הוא כבר לא יכול לפצות פה, כי הערכים החדשים, או הערכים הישנים עם הפרשניות החדשות – הוציאו מכלל החוק את זכותה של המדינה להעדיף את חייליה על פני מחבלים, התעקשותו על העדפת אינטרסים של ישראל על פני אלו של אוייביה יתייגו אותו כפשיסטי נחשל, צר אופקים ונטול רלווטיות, לכן אם בכלל היה עובר את הסינון הקפדני של שיטת חבר מביא חבר בבג"צ, היה שותק, או להפך, יוצא מגדרו להוכיח שכל החשדות כאילו הוא דתי מתנחל פאשיסט, היו מוטעות לגמרי, הנה תראו איך אני עכשיו צולה עוד התנחלות! ראיתם? אני כל כך  אובייקטיבי, עד שאני לא מניח אפילו לחוש הצדק שלי להתערב בשיפוטים שלי!

אפילוג

כך, הערכים החתרניים הללו לא נעצרים אפילו לא בבג"צ, תפיסת זכויות אדם מייתרת את המדינה ומובילה ישירות לחיסולה. מפלגות שמייצגות ערכים לאומיים יפסלו במהרה כ"פאשיסטיות". "דמוקרטיה" הוגדרה מחדש כ-שלטון שבו אין לאף אחד שום זכות אזרח, למעט זכויות שבג"צ יחליט להעניק למי שבא לו". כשגמישות פרשנית אינסופית לטקסט "כבוד אדם וחירותו" מאפשרת לשלטונה של הרשות השופטת חירות לשליטה של  רודנות שרירותית שבסופו של דבר ראשיה יזכו אולי לכבוד של קבלת תפקיד במנגנון השליטה העולמי האחד.

ככל שעובר הזמן הולכים ומנרמלים פה, הרבה בעזרת התקשורת –שרובה שפוטה של השופטי קובעי  הנוסח (למעט ערוץ 20, שמפאת הדתיות של חלקם, הם ניצלו מהבלבול הערכי העכשוי)  – את טשטוש הגבול בין יהודי, ישראלי, מחבל, מסתנן.

שטיפת המוח הזו כבר נושאת פרי בקרב "פעילים חברתיים" שפועלים למען מסתננים שדוחקים את האוכלוסיה הותיקה למען "מדינה לא יהודית ולכן יותר "דמוקרטית").

פעילים למען גניבת אדמות בנגב, פעילים "נגד" פאשיזם, שלא תופסים שהם עצמם הפאשיסטים היחידים בתמונה.  אלימים נגד אלימות, טבעוניים שירצחו אותך על אכילת סטייק. פמניסטיות שמחזירות את מעמד האישה כל הדרך בחזרה למאה ה-18. מצעדי גאווה שנועדו לכאורה למען זכויות להט"בים, למרות שיש להם כבר זכויות, ולמעשה נועדו כדי לחמם עוד ועוד קבוצות זו כנגד זו, עד שכל שני ישראלים יקרעו זה את בשרו של זה מתוך שטנה אידואולוגית אימבצלית, ואז לאף אחד לא יהיה יותר שום דבר לאבד למעט את כבליו.

וכך סוף סוף, תגיע המהפכה. והיא גם תצליח כי עד שהיא תגיע, יצליחו להשיל מכל אדם את דתו, את זהותו הלאומית, זהותו המגדרית, את תפיסתו את עצמו פרט אוטונומי, את השכל, ההגיון והתבונה ותודו, שאז יהיה קל מאד למנגנון העולמי לשלוט על בני האדם. למעט על המוסלמים, שמפאת שהם כל כך נחשלים, הם לא מספיק אינטלגנטים לאמץ את כל הערכים האנושיים האוניברסליים הנפלאים, כולל לא את הטיבעונות או את האיסור לאכול אנשים. וקרוב לוודאי, שהחזון הנפלא של המהפכה – ייבגד שוב פעם. כתמיד.

ובעוד אלף שנה, אולי יקרה נס נוסף כמו נס הרנסנס, נס מהפכת המדע, נס הנאורות, שהיא יציאתו של האדם מחוסר הבגרות שהוא אשם בה, ויקום גאון חדש, שימציא מחדש את לוח הכפל ויאתחל שוב את ההומניות מחדש.

התרחיש הזה שפה יצא לדרך לפני כמה עשורים. האם יתממש? עדיין זה תלוי בכולנו. זה תלוי עד כמה נצליח להאבק על הציונות, על זכויות האזרח שלנו,שמשמרות את זכותוו של הפרט, עד כמה נצליח להתגבר על התיעוב המופגן אלינו מצדם של אלו שהותנו סוגסטיבית להאמין שאין ליהודים זכות להיות עם חופשי במולדתו, מולדת סך כל מסתנניה.  תלוי עד כמה יהיה לנו כוח, רצון ואנרגיות להלחם מלחמה סזיפית על כל חייל שהופקר על מזבח הקריריה הבינלאומית של התובע שלו. על כל ביטוי של גניבת ערכים ודעת, על החירות שלנו, על דמוקרטיה בפרשנות הישנה והמשעממת – כשלטון הרוב בלבד, ללא "ערכים" משלה. על כל אי צדק שנעשה לא בהכרח לנו – אלא לאחינו לצרה – מתנחלים, חרדים, חיילים, תושבי דרום תל אביב (עם מיעוטים אין צורך לטרוח – הם חיה מוגנת ומטופחת כבר על ידי המנגנון). וגם, ואולי בעיקר  – לגלות סולידריות של שותפות גורל גם עם שמאלנים. הכי קשה , אמנם ואולי לכן הכי חשוב. אף אחד מהם אינו נגד הציונות, הם בעד המדינה, חלקם הגדול יקריב את חייו להגן עליה אם יקרא לקרב.

הבעיה עם מרבית השמאלנים היא, שהם רכשו אינדוקטרינציה בשעה שחשבו שרכשו השכלה, ורובם לא מסוגלים  לחבר את כל נקודות ולראות את התמונה הגדולה. את מה שימנים לא נוגעו בו ולכן הם מחוסנים, את מה שימנים קולטים מתוך אינטואיציות, שמאלנים יוכלו לתפוס רק אם ירצו להתחייב לעבור תהליך ארוך, כואב, מתודי של בחינה מחדש של כל מה שלמדו, של התחקות אחר הבסיס – מערך הייצור של המושגים והערכים שלהם, ולאן הם מובילים הלכה למעשה. עליהם גם לנכש מתוכם את המושגים שיגלו ככוזבים, לסכן את מעמדם החברתי ואולי את ההזדמנויות להצלחה בינלאומית במנגנון רשע, תוך הבנה שהם מוותרים על הזדמנות להגיע לצמרת במהלך עולמי שעלול להוביל לרצח מיליונים, ועדיין לרצות להלחם לצדם של המיועדים להיות הפיונים הפשוטים,חסרי החשיבות ולכן – הניתנים להיות מושלכים כלאחר יד. אנחנו. אלו,ששייכים "לצד הלא נכון של ההסטוריה". לעומת אלו שכן, שהשלו  מעליהם כל זהות לאומית, גיל וגילו נכונות אמיצה לבגוד בחברה ממנה באו  -למען תהילתם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

8 תגובות בנושא “ברוכים הבאים לגהנום

הוסיפו את שלכם

  1. תודה גלי.

    חריף ועמוק.
    מה שמייאש הוא שאין שום מרקסיסט (מודע או שאינו מודע) שיקרא את זה וישיב אל ליבו את האיוולת.

    אהבתי

  2. בין אלאור לדרייפוס
    ו לראיה שלוש תמונות (או איך שוטים גמורים מגעים למסקנות שגויות)

    תמונה ראשונה: הדקות הראשונות בפתיחת הסרט 'להציל את טוראי ראיין' צילום בהילוך איטי מעצים מאוד את התרגיות של האירוע ופועלת קשות על הנפש היפה שלנו.
    סרטון בצלם הציג בכוונת מכוון 30שניות של אלאור דורך נשק ויורה במחבל 'מנוטרל'. הצילום הוצג כבל עם ודגנרלים בהילוך איטי!!!
    אין על רושם ראשוני. העובדה ש 90 אחוז מציבור הצופים בלע את הצפרדע הו מובן, אבל גנרלים ודגנרלים בדימוס, מראה עד כמה צמרת הצבא והשלטון נשכבה על גחונה בפני ביילניזם יפה (סיפור ציפי ובית המשפט הבינלאומי רק העצים זאת)

    תמונה שניה: גברת ערביה מקבלת אישור מעבר לטיפול בצלם פניה (לאחר שהושחתו על כבוד המשפחה). מחליטה להפעיל את מטען החבלה, ע"י מתג מוסווה בכיס המכנס.
    מטען שיפגע ב 80% מהאנשים באירוע של אלאור מסתכם ב שני חבילות מרגרינה ובטריה 9V. הפעלה מוסוות בשרוול המעיל אפשרית, כך שהחשש אותו הביע קצין המחלקה ואלאור הו יותר מהגיוני, והזזת כף היד תוכל להביא להפעלה

    תמונה שלישית : קצין משטרה מבצע ירי על מחבל עם חגורת נפץ בבאר שבע, יורה מספר כדורים מאחורי אבן ומסיט מבט מפחד הפיצוץ. מקבל אות כבוד.
    להבדיל… אלאור מקצר טווח וירה כדור בודד!!! דרך כוונות לראש המחבל לנטרול הסכנה תוך הורדת סיכון לפיצוץ מטען על גוף המחבל כתוצאה מהירי.

    לדרייפוס אין דבר בכל זה. אבל בשני המקרים שילוב של פנאטיות (דתית, אנטישמית, ביילניסתית) ודגנרלים חדלי אישים הביאו אתם לשבת בכלא.
    לדרייפוס היה סוף טוב.

    אהבתי

  3. מעמר עמוק.
    אבל חסר בו הרבה.
    כל המאמץ לשוויון עולמי הוא בדיוני או נרקיסיסטי וצר אופקים.
    משתי סיבות:
    1) שאין אנשים שווים בעולם (תודה לאל 😊) ומכך, האנושות לא יכולה להתקיים באופן שווה.
    2) האנושות מתקיים בזכות אי שוויון בעולם, התאורייה (לא זוכר את שמה) , שאומרת שחייב להתקיים בעולם מתח, קוטביות מסוימת, על מנת שהעולם יוכל להניב.
    אני מסכים שכדאי שהמתח יהיה מיוצב ונמוך (שאיפה לשוויון במידה מסויימת) (והוא לא) כלומר, שתהיה אפשרות לשלוט בו שלא יפול או יתפרע.
    אך מנגד, ההסטוריה, ובמיוחד זו האחרונה, מראה שאין אמונה בתפיסות עולם כאלה, הרי הן תמיד טומנות בקרבן צורך במבנה שבו יש תמיד מי שמושך בחוטים, ובדרך כלל תמיד בסופו של דבר מגיעים לשם ייצורים המסוכנים לאנושות כולה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: