פוסט תשעה באב, פוסט חורבן. פוסטשמאלנות, פוסט סליחה.
סליחה, חני, על שבטיפשותי, בעיוורוני, ביהירותי שמתוך בורות ואטימות- הייתי מאלו שטעו לראות בציונים המגשימים האמיתיים את המכשול לשלום ובערבים בעזה, את הפרטנר. אני זו שחושבת עכשיו שאם יש מישהו שלא נחמץ ליבו, שלא חש אשם, שלא יתרץ זאת בשל עמדה פוליטית. זו אינה אלא אטימות לב מרושעת.
גוש קטיף היה אי קטן של אור ואהבה בלב ים של שנאה חשוכה. ציונים טובים הפריחו שם שממות, הקימו חממות, גידלו ילדים, בנו בתים. ביום שהלכו משם, הערבים שרפו את החממות שיהודי טוב רכש למען רווחתם. ככה זה בכל מקום בעולם: מגרשים יהודים טובים,בונים ויוצרים חיים, ומקבלים את חשכת האיסלם הפונדמנטלי ההרסני והרצחני. ולא למדנו כלום.
טור אורח | פורום קפה שפירא | מאת חני כהן זדה
אני הציונות הדתית.
אני זו שמתייצבת להפגנות מגיל 12. אני זו שנסעתי לימית ימים ולילות למנוע את החרבתה. אני זו שהעברתי את משפחתי לגור שם כדי לחזק את העיר. אני זו שהתבצרתי וספגתי השפלות וקללות כ׳עוכרת שלום׳.
אני זו שבימי אוסלו יצאתי כל ערב לצמתים והתחננתי ״אל תתנו להם רובים״. אני זו שעמדתי עם שלטים, ילד מכל צד, והזהרתי שיום יבוא ויעופו טילים על אשקלון.
ושוב קיללו והשפילו וצחקו עלי שאני עוכרת שלום ושאני הוזה.
אני זו שישבתי עשר שנים בתוך מטווח ברווזים. אני זו שהיתה נפרדת מהמשפחה כל בוקר, וסופרת הרוגים בערב. אני זו שיצאתי להפגין ולזעוק כנגד אוזלת היד וצעקו עלי שאני רוקדת על הדם.
אני זו שספגתי השפלות ובזיונות ושבסוף החליטו לגרש אותי מביתי למרות עמידתי האמיצה. אני זו שנלחמתי גם בגירוש. אני זו שנגררתי לתל אביב עם שבעת ילדי כדי לשמוע למחרת את ראש ממשלתי קורא לי פרופלורים.
אני זו שעמדתי שעות בשמש שוב עם ילדי, בשרשרת אנושית שחיברה בין גוש קטיף לירושלים,
בהפגנה שהיתה מהמדהימות שבתולדות המדינה ולא הזכירו אותי אפילו בציוץ בכלי התקשורת.
אני זו ששלחתי את משפחתי להפגנה של שלושה ימים בתנאי שדה מול גוש קטיף הנצורה וחזרתי במפח נפש. אני זו שבני יצאו לחסום כבישים כדי שמישהו – מ י ש ה ו – סופסוף יקשיב, ובסוף ילדי נגררו לכלא, ילדים וילדות בני 14 במעצר של שבועות.
אני יצאתי מביתי למען המדינה והפגנתי לבד. תמיד לבד. אתם לא באתם.
אתם הסתכלתם עלי בשיעמום במקרה הטוב בזלזול ולעג במקרה הפחות טוב ובשנאה והשתלחות במקרה הרע.
30 שנה של הפגנות לבד התישו אותי.
כן רציתי לבוא לתמוך באלאור. כנסו לדף שלי ותראו שזעקתי. אם הייתי קוראים לי מזמינים אותי הייתי באה.
אל תשתלחו בי שוב היום כשהתעוררתם. תבינו שאני עייפה. תבינו שאני צריכה לאסוף כוחות ולחזור להאמין בכוח של העם שלי. תבינו שאני צריכה לשמוע מכם שצדקתי, ותודה שלחמתי, ושאתם רוצים שאשוב להילחם, הפעם יחד אתכם.
תבינו שאם אתם שוב שונאים אותי או כועסים עלי לא תתקנו כלום, רק תייצרו עוד פירוד, לשמחת השמאל. ושאם תחזרו לחבק אותי תקבלו חומר אנושי עם אמונה ועוצמות ואהבה אינסופית.
לפני שאתם כועסים כל כך, בקשו סליחה על כל השנים בהם נלחמתי לבד. מנסה בכוחותי הדלים לעורר אתכם בזמן שישנתם, להסביר שהתהליך שקורה כאן יוביל רק להרס, וצחקתם עלי והפכתם את המילה ׳מתנחל׳ לשם גנאי.
בזכותי עוד יש שטחים שקצת שומרים על המדינה. בזכותי עוד יש פה רוח של אמונה ושל תקווה. אני לא מושלמת, אך עשיתי כמיטב יכולתי.
טעון גיבו"ח - גלי בת חורין 
מתיישבים ישראלים שמתעקשים להתיישב בגדה המערבית לא מגנים עלינו תושבי ישראל, להיפך הם פוגעים בביטחון שלנו. חיילים במקום לעסוק באימונים ושמירה על הגבולות נאלצים לשמור על המתנחלים עצמם ולעסוק בעבודות שיטור. חבל שאותם מתנחלים לא התיישבו בנגב בגליל ובגולן במקום לעשות לנו נזקים.
אהבתיאהבתי
masmerimrosh, אז עכשיו הגולן זה כבר שלנו, כבר בפנים מבחינתך? ומה היו דעותיך לגבי עתיד החבל לפני 20, 15 או 10 שנים?
אהבתיאהבתי