המדען הצעיר

מאת קובי קמין

חרגתי ממנהג הבלוג הזה וגנבתי סיפור קצר מפורום קפה שפירא. לא לקרוא וללגום קפה מול מסך!

ובכן הסיפור הפעם הוא על אחד מילדי השכונה.
ילד זה היה מבוגר מאתנו בשנה ולכן גם גדול יותר מאתנו גופנית.
לכל הילדים בשכונה היו גיבורים – דמויות שכל אחד רצה להיות.
לעתים זה היה טרזן, לעתים רינגו, לעתים פטריק קים, ולעתים דמות ספרותית. לעתים זה יכול להיות יותר מגיבור אחד, קרי מקצוע – זה רצה להיות שוטר וההוא רצה להיות מגלה ארצות, וכך הלאה.
כמובן מאליו הדמויות התחלפו ככל שחלפו השנים, היום אהיה מגלה ארצות ומחר ארצה להיות מוסקטר, אביר בשריון נוצץ ולוחם דרקונים מהולל…
אבל הילד הזה רצה להיות מדען.
וכידוע לכל, מדענים עושים ניסויים.
כך יצא אותו המדען החובב לבצע ניסויים שונים.

ראשית חוכמה פלש אותו הילד לפח הזבל הגדול שנמצא מאחורי קופת החולים וחזר משם עם מלאי לא קטן של מזרקים יד-שניה ומחטים (מי בכלל שמע בשכונה על היגיינה).
ואז, מילא את המזרקים בתערובות כימיות חשודות, קרי מים, חול, קטשופ, חרדל, סוכר, מלח ושאר חומרים שנמצאו בסביבה.
לאחר שהתערובות היו מוכנות רץ אותו הילד, מלווה כמובן בצופים נאמנים (עדים) לעצי הברוש הגדולים והזריק לכל אחד תערובת אחרת.
ואז כמובן ישנה תקופת ההמתנה (כחמש דקות) להתפתחויות.
ובכן, תקופת הניסויים הללו לא החזיקה מעמד לאור התוצאות הקלושות ולאחר כשלושה ימים זנח הילד את תקוותו להביא רפואות גדולות לעולם דרך עצי הברוש שלא הגיבו בשום צורה ואופן.
אך לא אחד כמוהו יתייאש, כי כידוע מדענים רבים נכשלו זמן ארוך עד שהגיעו לתוצאות ולתהילה המיוחלת.

וכך, היות והדוממים לא הגיבו, הנחת המדען היא שיש לעבור לאזור חדש של תגליות.
אי לכך, השליך המדען הצעיר את כל המזרקים הישנים והמחטים ממנו והלאה בסלידה מובנת ועבר לפרויקט החדש, ושמו הוא: האם יש אמת מדעית בקביעה שחתול תמיד נופל על הרגליים.
לצורך הבדיקה יש כמובן להשיג חתול, אולם בשכונה מעולם לא היו חסרים חתולים וכך מצא לעצמו המדען הנלהב חתול די צעיר די במהירות.
וכך התרחש הניסוי המדעי.
החוקר הצעיר הצטייד במחברת ועיפרון, שם אותם לצדו, אחז בחתול כך שרגליו היו אל על ועזב אותו ליפול לאדמה מגובה של כחצי מטר.
וכך נרשם במחברת:
ניסוי מספר 1
החתול נפל על הרגליים מגובה חצי מטר.
ניסוי מספר 2
החתול נפל על הרגליים מגובה מטר שלם.
כאן החל הניסוי לתפוס תאוצה והילד לקח את החתול הביתה (קומה שנייה) ולפי אותה הטכניקה המדעית שחרר אותו לחצר.
ניסוי מספר 3
החתול נפל על הרגליים מגובה קומה שנייה.
הערה: החתול ברח.
ובכן, יצא לו המדען הצעיר להשיג חתול נוסף והצליח למצוא לעצמו גור חתולים בגודל בינוני.
אולם אז הבין שאם בכל פעם שהוא ישליך חתול מקומה גבוהה יותר החתול יברח, הרי שהוא יבזבז את מאמציו וגם יתעייף מאוד. בנוסף (זהו סיפור נפרד – לא להיום) נזכר שהחתול של ילד אחר מהשכונה נפל פעם בטעות מקומה 4 וחזר הבית ללא כל פגע. רק מבוהל.
אי לכך היות ויש לו רק חתול אחד, ולמען האמת כבר נמאס לו מכל העניין ולו היה הדבר תלוי בו היה משחרר את החתול אבל כל הילדים כבר ידעו על הניסוי ואין כל אפשרות לאכזב אותם, הרי שצריך למצות את הניסוי אתו ב"סופר ניסוי".
המדען הצעיר יצא, מלווה בחבורת ילדים לבניין הגבוה בשכונה, 12 קומות. שם, לקח עמו את החתול לגג הבניין, בעוד שאר ילדי השכונה מחכים למטה לראות את התוצאה המדעית.
וכאן קרתה תקלה.
החתול מעולם לא הגיע לאדמה.

ומדוע? הרי התשובה לפניכם.
לנגד עיני הילדים הממתינים סחפה הרוח את החתול האומלל הישר לתוך החלון הפתוח באחת הדירות בבניין, דירה בקומה שמונה.
הילדים כמובן התחלקו לשתי סוגים, אלו שברחו במהירות מהמקום ואלו שרצו לתוך הבניין כדי לראות מה קרה לאותו החתול.
ובכן, כשהגיעו הילדים לקומה שמינית נעמדו לפני דלת הכניסה לדירה ושמעו בעיקר צווחות מבוהלות של בני המשפחה שלפתע מאי שם התעופף לתוך הסלון שלהם חתול לא מוכר ומבוהל.
לא ארחיב על המתרחש לאחר מכן, אלא שאותו החתול, לאחר הרס כמה וכמה אבזרים באותה הדירה, שבר לא מעט אגרטלים, בכל זאת שוכנע בפיתויים רבים (שניצלים) לצאת מתחת לספה לאחר יותר משעה, הפך להיות חיית המחמד האהובה על אותו המדען החובב וזכה לשם "סופר-חתול" בידי ילדי השכונה.
ומאז אין מדען בשכונה.

——————————————————————————

קובי קמין הוא סופר, עורך ובעליה של החנות "קדמת עדן" לספרים ישנים. אלנבי 93, תל אביב