מרים נאור מעופפת מהחלון בליל ירח מלא או הדיקטטורה השרירותית של בג"צ

The-Dictator-movie-poster

הסתירה המובנית בפילוסופיה של בג"צ:

על פי אהרון ברק דמוקרטיה אינה שלטון הרוב – אלא – הגנה על זכויות האדם של המיעוט. תפקידו של בג"צ על פי ברק:  שמירה על הדמוקרטיה ועל זכויות האדם [למעשה, היינו הך מתוקף הגדרה].

כל זה נשמע מאד יפה. הגיוני, נשגב אפילו, ומי לא היה רוצה להיות לפחות מרים נאור לגויים? מה פסול מצאתי ברעיון זכויות האדם? למה, לאדם אין זכויות?

אלא, שבניתוח פשוט של המושגים, והגדרתם היצירתית על גאון המשפט הישראלי, מתגלה – שקיימת סתירה לוגית מהותית ממש בלב החוקה שברק הגניב מבלי שנרגיש. הסתירה הזו מעניקה יד חופשית לבג"צ לשלוט לבדו במדינה, כשכל פסיקה, על פני 120 או 1200 עמודים, ממילא מתוקפת מראש – תחת תיאוריה שאין בה אפשרות להפרכה:

"דמוקרטיה היא חובת ההגנה על זכויות האדם של המיעוט":

הנחה: מטבע הדברים,  במדינה – האזרחים הם הרוב, ולא-אזרחים הם מיעוט>
> נובע, שדמוקרטיה מחוייבת ברש ובראשונה להגן על זכויות האדם של לא-אזרחים.  [כולל, כמובן זכות התנועה, זכות העיסוק, הזכות למצוא בני/ת זוג והזכות למציאת תחביבים] >יוצא ש…

>אין משמעות למונח "אזרח" בכל הנוגע לזכויות אדם. כולם בני אדם שווי זכויות >

ומאחר שהמושג "אזרח" אינו אלא מונח משפטי שמציין אוסף זכויות וחובות של בני אדם בעלי רשות להחזיק דרכון של המדינה, מתוקף אמנה חברתית מוסכמת עולה ש>

>זכויות מלאות מגיעות לכל אדם, כמובן, אבל לפני הכל – ללא-אזרחים, ולכן>

כאשר מישהו מסתמן  למדינה שלא כחוק,  המדינה מחוייבת לשמור את זכויות האדם שלו במלואם. ומתוקף הגדרה, בהכרח ככל שהמסתנן הלא חוקי זוכה ליותר זכויות  על חשבון חובות האזרח, (במימון, בדאגה לגני ילדים, ובאירוח מסביר פנים ולא גזעני, למשל] כך הדמוקרטיה יותר דמוקרטית. ולהפך, כל זכות שנשללת מלא-אזרח, לטובת האזרח – זו פגיעה בדמוקרטיה.

אבל אם כך>

אין יותר הבדל בזכויות אזרח לזכויות כל אדם- גם למי שאין לו  זיקה למדינה למעט, שהוא נמצא על אדמתה

אבל>

מאחר שזכויות האדם של גנב גבולות מעניקות לו חסינות מפני גירוש אל מחוץ לגבולות המדינה, הלכה למעשה, למדינה אין גבולות. אמנם, בינתיים המדינה מורשית להגן על גבולותיה אבל כל אחד יכול לנסות להתגנב ומאחר שהצליח, הוא נהנה מכל זכויות האדם ובכללן – זכות התנועה והזכות להשאר היכן שמתחשק לו

אלא ש…>

< מדינה שאינה רשאית לקבוע מי יכנס בגבולה, שאינה רשאית לתת זכויות-יתר לאזרח על פני כל אדם אחר, היא לא-מדינה כלל. היא אינה  אלא  מרחב, או מקום, ובלי גבולות –  היא מקום לא מוגדר חוקית

אבל מה?>

דמוקרטיה היא צורת התארגנות חברתית-פוליטית במסגרת של מנגנון מדינה. אם אין למדינה מעמד ברור, אין משמעות לדמוקרטיה.

וגם>

אם לאדם ולאזרח זכויות זהות, ואילו לאזרח יש גם חובות [שהן אלו הנחוצות להחזיק את הדמוקרטיה, משמע, לשמור את זכויות האדם של המיעוט] – אזרח נבון מגיע למסקנה שאין לו צורך במדינה כלל. עדיף לו תמיד להיות מיעוט מוגן על ידי אלו שעליהם מוטלת חובה.

וכך>

<כל מושג המדינה רוקן מכל תוכן, יחד עם המושג "אזרח".

ומאחר ש..>

"מדינה" הפכה למשהו שהוא בעיקר מרחב גרידא, והמקום שלנו הוא המזרח התיכון, שבו היהודים הם מיעוט מזערי, אז גם אם היתה מתקיימת "דמוקרטיה" ללא מדינה, אז הדמוקרטיה היתה מחוייבת להגן על זכויות היהודים.

אלא שזה כמובן לחלוטין מופרך וכל יוצא ש…>

< רק ליהודים אין מדינה ממשית ורק להם אין אזרחות

אבל  אם אין מדינה, אלא אנחנו חיים במרחב בלבד, מקום שהוא סך כל בני האדם החיים בו או החולפים על האדמה, שבה היה נהוג לכנות "שטח ישראל", אז>

< אין דמוקרטיה. כי כאמור, דמוקרטיה היא צורת התארגנות בתוך מדינה.

ומכאן ש>

>"דמוקרטיה", על פי הגדרתו של אהרון ברק והפילוסופיה של בג"צ היא –העדר-דמוקרטיה.

—————————-

לכן, צריך להיות מובן:

"דמוקרטיה" תחת ההגדרה "הגנה על זכויות האדם של מיעוט" היא הגדרה בעלת סתירה פנימית. על פי הכלל הבסיסי בלוגיקה : מסתירה נובע הכל

ועתה, כל הסתירות והכשלים של פסיקות בג"צ – הגיוניות להפליא לפתע.

תפקידו של בג"צ, כך נקבע, להגן על הדמוקרטיה. אלא שדמוקרטיה היא גם דמוקרטיה וגם לא-דמוקרטיה (כפי שהראיתי במהלך כולו) . זו סתירה לוגית,  ומסתירה- נובע הכל.

לדוגמה:

"אם דמוקרטיה היא דיקטטורה [סתירה פנימית] -אז -מרים נאור מתעופפת מהחלון בימי ירח מלא"

מבחינה לוגית המשפט הזה אמיתי ונכון בכל מצב ענינים, כי כשיש סתירה פנימית, לא ניתן לומר על שום דבר – שהוא אינו נכון.

כל המהלך של ברק שקול לגמרי לפסוק הבא:

דמוקרטיה היא צורת שלטון שבו העם קובע את חוקיו וגם צורת שלטון שבו לא העם קובע  את חוקיו – ולכן – דמוקרטיה היא צורת שלטון שבה אהרון ברק קובע את החוקים.

זה למעשה המשמעות האמיתית, שמסתתרת מתחת להרבה מאד מילים מתעתעות – זה ענן הדיו שפיזר ברק כדי להסתיר את הבסיס שעליו השתית את הפילוסופיה השיפוטית שלו.

 

במהלך לוגי מרהיב – ברק העניק לבג"צ שלטון יחיד, שרירותי ותקף תמיד, זאת, בעזרת כמה מניפולציות, שכל אחת מהן לבדה מעניקה לו את הסמכות הזו.

היה די בכך, שהפך סימטרית את משמעות המילה "דמוקרטיה" שהיא, מה לעשות?: שלטון הרוב, והגדירה מחדש כ"חובת שמירת זכויות האדם של המיעוט". כך מתאפשר לו שכל פסיקה תתמך תמיד על ידי אחת מהגדרות:

ברצותו, "ייכנע" בשם הדמוקרטיה לדרישת הרוב, כשיתאים לאינטואיציות השיפוטיות הפרטיות שלו.

ברצותו, יידחה את רצון הרוב על פי הקביעה שדמוקרטיה היא העדפת "זכויות" המיעוט. לא נשכח גם, ששופטיו קיבלו גם חירות פרשנית לצמצם או  להרחיב כרצונם את המושג "זכויות". כך שמענו לאחרונה שאסור למדינה לשלוח מסתננים למתקן בנגב משום שזה פוגע בזכות האדם הבסיסית של מסתנן "למצוא תחביבים".

די בכך כדי לקבוע כבר עכשיו, שאנחנו חיים תחת דיקטטורה שרירותית.

תאמרו אולי, בג"צ עוסק בענינים שאין להם קשר לחיים הקטנים שלנו. ומה אכפת לנו איך ייפסוק בסוגיות אלו?

אלא שכאן נכנסת לתמונה הקביעה ש"הכל שפיט". משמע, כל אספקט בחיים המשותפים שלנו הוא עניינו של בג"צ.

אלא שגם פה נמצאת סתירה. ברק מדגיש, שעקרון הפרדת שלושת הרשויות הוא עיקרון בסיסי בדמוקרטיה. אלא מאי? זוכרים? דמוקרטיה – היא שמירת זכויות האדם של המיעוט. ועל השמירה – אמון רק הבג"צ.

משמע, הבג"צ חולש מעל לשתי הרשויות האחרות ואין יותר שלוש רשויות. יש  שתי רשויות – הפוליטית (המחוקקת) והמבצעת- כשהרשות השופטת  – מעליהן.לכל דבר ועניין.

זה – טוטליטריזם. 

יתר על כן: אם "הכל שפיט" – הכל שליט.

בג"צ לקח לעצמו את החירות  לקבוע אם החוקים – חוקיים.

בדמוקרטיה, מי שקובע את החוק הוא הריבון – העם – דרך הרשות המחוקקת הנבחרת. אז על פי איזה "חוק-על" יקבע בג"צ שהחוק לא חוקי? על פי איזה קריטריון?

גם זה ברור: על פי העיקרון הדמוקרטי: חובת שמירת זכויות אדם. שראינו כבר, שהוא מוביל לסתירה פנימית אפילו לשיטתו של ברק עצמו. ומסתירה פנימית, נובע הכל כך שכל מוצא-פיו של בג"צ – נכון וצודק אפריורית.

כך חיווט ברק את כל המנגנונים והרשויות במעגל, כלא בלולאה פרדוקסלית והשאיר בידו גם את הזכות הבלעדית "לפענח" את הפרשנות של "כוונת" החוק, שהוא גם חוקק, גם מפרש וגם בכוחו לכפות אותו.

לכן, חברים יקרים – עד שהתרמית המרהיבה של ברק תבוטל, אנחנו חיים תחת שלטון טוטליטרי מהגרועים ביותר: טוטליטריזם שרירותי. ולמותר לציין, על ידי שליטים שאינם נבחרים אלא על ידי עצמם.

אבל, היי. מה לא עושים למען הדמוקרטיה?!

הפתרון -סבוך במיוחד בדיוק משום שאין פתרון חוקי להתנגד ל"חוק" עצמו.

אסתר חיות, שנכנסת עתה לנעלי הגולדה של נשיאת בית המשפט הקודמת, יכולה לבחור האם היא רוצה להמשיך את השלטון הטוטליטרי לאחר שכבר נחשפה תרמיתו ובכך להביא להתקוממות עממית כזו שעלולה לרסק לגמרי את המוסד.

או  לחלופין,  להכנס להסטוריה כנשיאה האמיצה שיצאה כנגד המילייה האליטיסטי – בהחלטה נועזת  לקבוע שלא הכל שפיט, וכפי שרות גביזון קבעה ביושרה –  שיש להשאיר למערכת הפוליטית את אשר למערכת הפוליטית.

מכל מקום, במהלך השנים מאז ההפיכה הסמויה של אהרון ברק, בג"צ הצליח כבר לדרוך על בגסות הבוהן של כמעט כל קבוצה בישראל, כך שאנחנו מתקרבים מאד לרגע שבו לחירות העם לא יהיה יותר מה לאבד, למעט את הכבלים. כך שיהיה על חיות להחליט אם היא רוצה בפיצוץ או בפירוק מבוקר של הפצצה שהוטמנה פה בשנות ה-90 והיא קרובה יותר מתמיד להתפוצצות אטומית.

נחייה ונראה

 

 

 

 

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “מרים נאור מעופפת מהחלון בליל ירח מלא או הדיקטטורה השרירותית של בג"צ

הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: