כיצד ניתן לגרום לאנשים לשנות את דעתם? (אין לי מושג)

ארז וינר העלה בפורום קפה שפירא את השאלה, איך גורמים לאדם לשנות את דעותיו.
אז לפני הכל, כדי לא לאכזב אתכם אומר מראש שאין לי מושג.

יש לי רק כמה אינטאוציות

ישנן שלוש שיטות כלליות:
1. פניה אל השכל: שיטות שיכנוע
2. פניה אל הרגש: מניפולציות
3. שטיפת מוח

שכנוע: פניה אל השכל

לדעתי, זו שיטה יעילה בהתאם למטרה. אם מדובר במטרה מוגדרת, שההשלכות שלה ברורות יחסית: אל תשקיע בפרוייקט הזה כי הוא צפוי לכשלון מסיבות האלו והאלו – ניתן לשכנע אדם לשנות את דעותיו.

אבל אם הכוונה היא למעבר משתי תפיסות עולם: ימין/שמאל, דתי/חילוני, וכו, לא ניתן להמיר אדם מדעתו באמצעות פניה לשכל בלבד (לא שאני יודעת איך עושים את זה בדרכים אחרות)

תפיסת עולם אינה דעה. תפיסת עולם היא התבנית הפרשנית של אדם -על הכל, כולל על עצמו. לכן – היא קודמת אפילו לזהות שלו. היא הזהות הממשית שלו. כך שאנשים נאחזים בה גם כשהמציאות מתחילה להפרד מתפיסת העולם. וזה הגיוני בעצם..

היו לי שיחות מרתקות עם גלעד דיאמנט, כשערכתי לו ספר על מיסטיקנית (הוא היה ספקן מדעי וגם אני, אבל אני הוספתי את הפילוסופיה, שהיא ספקנית גם כלפי הספק)
מסתבר, שכשימשתי פרקליט השטן להגנת המכשפה – הספקן לא יכול היה להגן על תפיסותיו המדעיות :

א. לא נכון שאין הוכחות אמפיריות לתופעות מיסטיקה. בכל הדורות אנשים דיווחו על ראיית רוחות, למשל. אלו ראיות מצטברות

ב. תופעות שאינן מתסדרות עם הגיון – נמצאות בלב המדע המתקדם ביותר ועדיין נחשבות למדע. כך עוד מימי ניוטון

ג. לא נכון ש"זה לא עובד". אורי גלר למשל – נבדק לא מעט פעמים , ואם לא היה ספק ואי אמון – כהנחת יסוד – הוא היה עובר את המבחנים האמפיריים – של צפי מול תוצאות

ד. העובדה שניתן לחצוב הסבר מדעי חלופי לתופעה אינו בהכרח מעיד על כך – שזה ההסבר לה

ועם כל זאת, אף אחד מאיתנו לא הפך למאמין במיסטיקה. אם כי – לא מצאנו דרכים משכנעות וחד משמעיות לשלול אותה ולעומת זו היו הרבה הוכחות לכך שהיא קיימת .

הסיבה לכך היא, שהשכל עצמו אינו סיבה מספיק טובה לשנות תפיסת עולם מדעית לשם פתיחות לקבלת תפיסות מיסטיקאיות . זאת לדעתי משום ששכל לבדו אינו מספק מוטיבציות או הנעות לפעולה .

יותר נוח לנו להשאר עם הזהות שלנו מאשר להחליף אותה רק עבור תפיסה חדשה של אמת.
————-

מניפולציות ופנייה לרגש

רגש – אינו אלא הנעה לפעולה. כל פעולה שעשינו אי פעם , נבעה מרגש ולא משכל. (הידיעה, שאם לא אקום בזמן אאחר לעבודה אף פעם לא הקימה אותי מהמיטה. אבל המחשבה על אי הנעימות הצפויה לי מאיחור – לפעמים הצליחה לגרום לי וותר על רגש הנעימות של ההשארות במיטה… ). אדרבה, השכל תפקידו לייצר לנו ראציונליזציות הגיוניות לכאורה, שינמקו מדוע עשינו את הדבר המטופש שעשינו.

רגש יכול בהחלט לשנות דעות, תפיסות עולם, רגש הוא המניע היחיד לפעולה אנושית. גם אני עברתי מהשמאל הנוח לימין – שנחשב בעיני מתועב – בעיקר כי כבר לא יכולתי להכיל יותר את השנאה וההשפלה כלפי המולדת שלי, שאותה אני אוהבת.
זה רגש

שטיפת מוח לא ניתן לעשות ללא אמצעים כמו תחנת טלויזיה או לחולל אווירה מתאימה (סדנאות לשפור עצמי עובדות על סוגים של סוגסטיה והיפנוזה ) כך שזה לא רלוונטי לשאלה שלנו
——————————

עתה מגיעה השאלה – אם ידועות לנו שיטות להשפעה על הרגש, האם היינו רוצים להפעיל אותן?

אני לא הייתי רוצה, לא בגלל סיבה מוסרית אלא יותר של טמפרמנט. מסיבות שלא מעניין אותי לדעת מה הן, האמת חשובה לי יותר מאסטרטגיות להשגת מטרות. טיפשות מוציאה אותי מכלי, הרבה יותר מדעות שאני לא מקבלת.

אני גם סבורה, שלא פותרים בעיה חברתית על ידי טמטום החברה, גם אם זה לשם שירות המטרות האידיאולוגיות שלי. אבל , כדאי להכיר כמה מניפולציות על הרגש ולו כדי להזהר מהן:

פניה ישירה לרגש: "אתה לא מתבייש לחשוב ככה?!" זה מרתיע ועובד. אנשים נוטים למהר להתבייש ולשמוט מעליהם את הדעה המבישה.

יצירת רגש אשם: זה כבר שייך יותר לטכניקות שטיפת מוח: אם הצלחתם בדרך כלשהי לגרום לאדם לבגוד במשהו חשוב לו, או לגרום לו להאמין שבגד – אתם יכולים להיות בטוחים שהוא יבגוד בו לנצח, רק כדי ליישב את הדיסוננס הקוגניטיבי של המצפון המייסר אותו : "בגדתי באישתי כי – היא לא מבינה אותי. ואז – היא לא ראויה לאחד כמוני – אז אני אבגוד בה כדי לנקום"

פניה לסמכות: "זה וזה וזה וזה כולם חשובים חכמים ואתה מעריך אותם חושבים ככה וככה" – אני רוצה להיות שייך לחבורה הזו, אז אני אאמץ את הדעה שלהם וחוץ מזה, אם החכמים חושבים ככה, מי אני, הקטן, שאחשוב אחרת?"

כריזמה: אישיות כריזמטית הופכת כל רעיון – ליפה ומוצלח יותר ממה שהוא באמת

פניה לקונפורמיות: אנחנו כולנו חיות עדר (אפילו אנרכיסטים ועדרי "זאבים בודדים"). מה שכולם חושבים מסביב – נתפס כנכון. לשם כך הקמנו את הקבוצה הסגורה הזו – כדי שמי שחושב כמונו יקבל ביטחון עצמי מהחברה לאחר שנים של דיכוי. לדעתי זה פעל כל כך טוב עד שאני מחפשת עכשיו ייעדים חדשים לפורום.

קונוטציות : זה הכי קרוב לקסם, שיש. ועיתון "הארץ" אלוף בטכניקה הזו. מכניסים לטקסט מילים מעוררות רגש, ו"מדביקים" לנושא. כך שלא חשוב מה בעצם נאמר, הרגש עושה דאונלואד בזמן הקריאה.

"נתניהו ביקר ביקור ממלכתי באתר לפינוי הפסולת המצחינה והמהבילה. סייר בין שיירים צואים של חיתולים שעליהם רוחשות רימות בריח המתקתק של המוות לבין בשר מרקיב שהיה פעם ארוחת הצהרים של מישהו…"
כך, לא נאמר דבר רע על נתניהו, לא ניתן לתבוע דיבה , אבל בפעם הבאה שאקרא את השם "נתניהו" אחוש קבס נבלי לזכור למה.

סופרלטיבים: הם כמו שלטים לקהל באולם: "לצחוק" "למחוא כפיים" , "לצעוק בוז": "הידיעה, שכל ישראלי אמור להזדעזע ממנה" . אני ישראלית, ולא רוצה לחשוב על עצמי כלא רגישה – אז אני אקרא עתה – מוכנה יוריסטית לייצר את הזעזוע, גם אם ההמשך הוא : "נתניהו ביקר באתר פסולת".

אז, אם אתם רוצים להתלכלך ב"שכנוע" על ידי פניה מניפולטיבית לרגש – אפשר לעשות את זה. אבל אז – מה השגתם? עדר של מסכימים לא בגלל שאתם צודקים, אלא כי הקהל שלכם טומטם.