טור אורח: על אומץ ניהולי ופחדנות משפטית

מאת אסף גזית טור אורח פורום קפה שפירא
מתי הפכה ישראל למעצמת משפט? מתי הפסיקו לנהל אותה מנהיגים והחלו לנהל אותה יועצים משפטיים?
בשנות החמישים עד שנות השמונים עשרות עתירות לבג"צ נדחו בטענה שהנושאים " לא שפיטים" בהם עתירות נגד הסכם השילומים עם גרמניה ועתירות בנושאים ביטחוניים בהם בג"צ נתן תמיד גיבוי לממשלה תחת הערך " ביטחון המדינה קודם לכל זכות".

קשה להניח את האצבע על תאריך מדויק בו הדברים השתנו , ואינני היסטוריון של מערכת המשפט,  זכורים לי כמה תאריכים בולטים.

בשנת 1992 לאחר רצח ניסים טולדנו ז"ל, החליטה ממשלת רבין לגרש 415 פעילי חמאס מובילים ללבנון. חריש היועמ"ש דאז, אישר את ההחלטה, אבל "האגודה לזכויות האזרח" (האמא של כל "ארגוני זכויות האדם") עתרה לבג"ץ . בראשות העליון עמד מאיר שמגר והתנהלה שם מלחמה של ממש בין מחנה שמגר למחנה ברק (עוד נשוב אל האיש). בסופו של דבר, לאחר שני דיונים, אושרה ההחלטה בסייגים. (מחנה אוהלים ליד גבול ישראל) מנהיגי החמאס הצטיירו כקורבנות, ממשל קלינטון לחץ, והתקפלנו.

תמונה 2: ברק נשיא העליון. מגמת "הכול שפיט" חגגה. חלית? נפצעת? פנה לברק. נורית? נדחפת? פנה לברק. לממשלה היה נוח. אובדן האומץ הניהולי החל לפני הרבה שנים, בהדרגה, הממשלה החלה יותר ויותר להמנע מלקבל הכרעות ולכן, כול עניין מהותי התגלגל לפתחו של בית המשפט העליון. הממשלה מצאה פרטנר מצוין. מחד, ברק המגלומן שרואה את עצמו כנביא "זכויות האדם" וסבור שאין גבול למערכת המשפט, ומאידך, עסקנים חסרי חוט שדרה שמנהיגות גדולה עליהם בהרבה מספרים, וחשים הקלה, כשמישהו לוקח את האחריות במקומם.
וכך, הגענו לעוד רגע מכונן, כאשר בג"צ קבע את גבולות תוואי "גדר ההפרדה". המצביא והאסטרטג, אהרון ברק, יושב על המפות ומבצע תיקוני גדר, בהתאם ל"רוח המשפט הבינלאומי", "אמנת האג", והשד יודע מה. תיקוני גדר היום, עו"ד לכול חייל אח"כ. אבל בל נקדים את המאוחר.

תמונה 3: בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. מילושוביץ', נשיא סרביה, נשפט בהאג ונפטר במעצר. חוץ ממנו בעשר שנות פעילותו, היו עוד כמה מקרים בודדים של האשמות ודיונים. אבל המוסד הזה, הפך לאימתם של עסקני השלטון בישראל. בתום מלחמת לבנון השניה, "הריחו" הפלסטינאים את פחד העסקנים ופעלו להוצאת צווי מעצר כנגד "פושעי המלחמה" לבני, חלוץ, דורון אלמוג ואחרים. ראו עסקני השלטון בישראל כי הם עלולים להיעצר ונבהלו עד מאוד. הרי לכול קדנציה שלטונית יש את השלב הבא, שלב "העסקים" ("לעשות לביתי") איך ניסע לחו"ל מטעם תשובה אם צו מעצר עומד מעל ראשי? אם כך, יש להתייעץ בעו"ד לפני כול פעולה.

ערכת "יועץ משפטי מומחה למשפט בין לאומי, לכול עסקן", מאז עברנו את "עופרת יצוקה" , "עמוד ענן" ו" צוק איתן" והגענו עד הלום לימים אלו. חיילי צה"ל ומפקדיו מדווחים שמסכנים את חייהם כדי לא לפגוע באזרחים. אף אחד לא יאמר את זה בקול רם, אבל השיקול של לא לבצע "פשעי מלחמה" עולה על השיקול של מניעת פגיעה בחיילים בכול מחיר. החיילים נלחמים עם ידיים קשורות. כול פעולה נבחנת ע"י יועץ משפטי. כול מערכה עוברת דיון אצל סוללת עורכי דין. ולא חסרים כאן כאלו, עשרות אלפי עורכי דין יש בנמצא, מי ידאג להם לפרנסתם?

התוצאה? כמו בסיפור היהודי הנפלא על אותו אדם שגם אכל את הדגים הבאושים, גם קיבל קלקול קיבה, גם חטף מכות וגם גורש מהעיר – סיפור שכמו על ביבי נכתב. גם נשתדל נורא, גם ייהרגו לנו חיילים בעשרות וייפצעו מאות, גם נוכרז כפושעי מלחמה, גם נספוג גינויים, גם נחזיר שטחים כאתנן, וגם יירקו עלינו ברחוב. העיקר, שהיועץ המשפטי, יהיה מרוצה