שעווה ודעה סתומה: שובו של הפמניזם השפוי

הפמיניזם שיוצא מתוך חוגי מיגדר כל כך מטורלל עד שהוא מוביל את מעמד האישה כל הדרך אל מעמדה שמלפני המהפכה הפמניסטית, ומטמטם באופן מתודי נשים וגברים בלי הבחנה.על הדרך גם מפיל קורבנות מקריים ושרירותיים כמו שלמה גרוניך ופרשת העינב הטורדני. 

את הנשים האלו  צריך למרוט מהחיים שלכן בתלישה אחת, כמו השפם שהן לא מורטות. 

אמנם לא למדתי את ההסטוריה של המיגדר (ולראייה, יש לי עדיין מוח) אבל אני יכולה לבנות תמונה לא רעה על מציאות כפי שהיא מתוארת בספרות -ולפחות, איך סופרי תקופה בחרו להציג את החברה שלהם.

אז, בגדול – בערך עד סוף מלחמת העולם השניה היה נהוג בקרב המעמדות הבינוניים והגבוהים במערב אירופה ובארה"ב – שיש להתייחס בנימוס ובכבוד לאישה.

אישה היתה לרוב נסמכת על שולחנו של אביה, ואחר כך של בעלה. היו הרבה נשים יוצאות דופן שפרצו לעצמאותן – זה היה אפשרי – קשה והיה לזה מחיר חברתי. שזה בסדר גמור לדעתי- כך צריכה להיות דרכם של פורצי דרך.

כללי הנימוס דרשו, שבפגישה הגבר ינשק את הכפפה של האישה ויביע התפעלות מקסמה ויופיה – גם אם לא היה יופי או קסם ממשי להתפעל ממנו.

כמובן, שביטויים בעלי גוון מיני, תוקפני או במילים שאינם ראויים להשמע בחברה מעורבת פשוט לא באו בחשבון. האישה היא יצור עדין, שברירי, שעלול להתעלף לשמע מחמאה שמשתמעת לשתי פנים, ואולי אף, חלילה, לא רק לפנים.

לשם כך נשאה עמה האישה מלחי הרחה עמוק בתוך החזיה, שבתוך המחוך הצמוד, וליתר ביטחון גם לוותה בשאפרון צמוד – בצאתה למרחב הציבורי המאיים והמסוכן מאין כמוהו לייצורים עדינים ושבריריים שכמותה.

מאז השתנו כמה דברים. וטוב שכך. האישה הפכה מייצור בלתי מזיק – לעוד מתחרה מזיק בהחלט שמתחרה איתו בשוק העסקים. לכן, אין יותר מה לצפות ליחס מנומס ופוליטקלי קורקטי של המאה ה-19 (מה גם, שכללי הג'נטלמניות היו ממילא כללי הטרדה מינית).

מכירים את הקלישאה הקולנועית בסרטים בנושאים ספורטיביים?
הגיבור מתחיל מחלום, עושה חיל ומתקדם לעבר הגשמת ההצלחה. ואז, במשחק המכריע- שחקן יריב מרושע מזכיר לו שאמא שלו זונה. הגיבור מאבד עשתונות מפרק את היריב במכות, מורחק מהמשחק והקריריה שלו תגיע לכלל ניצחון רק בסיום המרגש

היום, נגמרו התפקידים השונים. גברים ונשים מתחרים יחד באותן זירות- וכמו שגבר מתייחס למתחרה עיסקי גברי, הוא מורגל להתייחס כך , מתוך שיוויון גם לאישה. והתחרות מלוכלכת. וחלק ממנה – כוללת התייחסות מינית, סקסיסטית, כולל שנאת נשים, כולל כל מה שגברים עושים לחזק את ביטחונם העצמי על חשבון כל יצור אחר בסביבה. גבר או אישה. או בן של זונה.

וזה פייר. רצינו שיוויון – קיבלנו.
אנחנו לא יכולות גם לדרוש שיויון וגם לעמוד על הזכות השמורה ליצור ענוד ובלתי מזיק להתפרק כמו שידה מאיקאה – למשמע מילים שאינן ראויות להשמע בחברה מעורבת. אתן בהחלט רשאיות, ואף מצופה שתעשו כן – לצרוב בו צריבת אגו ככה שלעולם לא יעמוד לו. יותר. זה כן.

השיוויון, משמעותו האמונה בחוסנה של האישה להתמודד עם כל המכשולים שגבר מתמודד איתם, ולפעמים מה לעשות, גם עם עוד תת-סוג אחד משני – שגבר לא מתמודד בדרך כלל -הערות סקסיסטיות.
ביג-פאקינג-דיל

אבל,יש גם יתרונות לאישה שיוויונית בעולם מעורב. ואני פונה עתה לבנות צעירות שמוחן טרם נשטף ובמילים המיושנות אך המדיוקות של חננייה רייכמן:

חזקה על המין, שנחשב כחלש
שיחלוש על המין, שחזק הוא ממש
כי במין החזק, כל החוזק נחלש
מחולשה חזקה אל המין החלש

ובמילים שלי:

בנות. אין לכם מושג כמה בנים פוחדים מכן. בנות, זה כל מה שבנים חושבים עליו בכל רגע בחייהם בין גיל 11-100. בנות זה הדבר האחד שחשוב בחייהם, כל מה שהם עושים , הם עושים אותו כדי להיות ראויים לזוגיות עם אישה.
לעיתים לוקח להם שנים רבות להתגבר על החיל והרעדה למראה אישה. מפחד הדחיה. ונכון, שיש לזה גם המון קשר למיניות. יש לזה המון קשר בעצם לכל מה שחשוב בחיים, אהבה, משפחה, ילדים עתידיים, זוגיות, פרנסה – כך שכל גבר, לא משנה כמה הוא נראה אולי בטוח בעצמו שחצן, מזלזל,כוחני, פוגעני – כל אלו נובעים ממספר קטן של סיבות:

חוסר ביטחון למול אישה, (אבל במקרים מסויים גם תחרות עמה, עתה שהיא במשחק. פייר אינף.), ניסיון להסוות עד כמה את, ילדתי, חשובה לו. הוא נמשך אליך (מספיק שאת צעירה ולא מעלה צחנת ביוב), חושש ממך, ומפחד שלא תצרבי בו תחושת כשלון מפאת דחייה מה שעלול להרוס לו את כל החיים. גברים הם שבריריים יותר ממך. בהרבה. והם אלו רגישים מאד לעלבון – ממך.

ככה, שלדעתי המשוואה היא
לגבר יש את נשק ההטרדה הייחודי לו
לנו – יש ניצחון מראש. בנוק-אאוט

אז – מה אתן בוחרות? לחשוב על עצמכן כקורבן בשל דברים של מה בכך – או – לצאת לעולם בידיעה – שאתן נשים. שכל העוצמה הנדרשת כדי לכבוש אותו ניתנה לכן על ידי הטבע בערך בגיל 12 – וכל השאר זה השכל והכשרון שלכן – מול מתחרים מכל המינים?

כמה מילים בנוגע ל"פמניזם" של חוגי מיגדר:

 

אל תניחו לאף אחת לשכנע אתכן שיש לכן "זכויות" מהסוג האוטופי, שמחייב שכל העולם ישתנה לפני שתוכלו להתחיל לחיות חיים סבירים. זו הבטחה שאין לה שום סיכוי להתממש, ואם במקרה כן, היו בטוחות שפתאום יתגלו "זכויות" חדשות, שגזלו מכן. זה מתכון לאומללות תמידית, ולתחושת קיפוח ותלות בעדר של נשים מקופחות נוספות, המונהג על ידי מיטיבה שרק היא יכולה להגן עליכן מפני הקיפוח, שתטפטף לכן כמו רעל תמידי. כמו החברה הטובה שלכן, שתמיד תספר מה כולם אומרים עליך, כמה כולם שונאים אותך ואיזה מזל יש לך, שהיא סובלת אותך. רוב רובו של השיח המיגדרי הפמיניסטי נועד לספק לקוחות חדשים לכל אותן נשים שבזבזו את זמנן בלימודי מגדר ואין מה לעשות עם זה בשוק, למעט – לאמלל נשים לשם צבירת כוח פוליטי.