נשמות אבודות בתופת פנימית

הגבתי שם בארסיות, על כך שאין כלל להפחית מתרומתו שלו לשיח הרעיל, והוא ענה לי :
"אז גם לקבול על מחלה או זיהום זה מחלה? לא זה אנטי וירוס. ארס נחש מוחלש. אין דרך אחרת. דליה." [אני דליה. בגלל טעות של פייסבוק]

פתאום תפסתי את עוצמת הייסורים הממשית של היצורים האומללים והאבודים האלו, חלולי הנשמה. לא היה בי יותר כעס. רק חמלה וצער. אז עניתי לו בכנות ומתוך כוונה טובה:

אני חושבת שאולי אתה צריך לקרוא מה יצרת פה. ואולי לשקול מחדש את המושג "ארס מוחלש"?
אין ספק למקרא הדברים שיש פה ביטוי ליסורים ממשיים של נשמות מיוסרות בקנה מידה דנטאי. למעשה, חי נפשי שלמקרא הדברים התגשמו לעיני רוחי יצירות של הרונימוס בוש ממש.
השאלה היא מה מקור המחלה ואיך אפשר אולי, לנסות להציע ולו מעט מזור. כי בלתי מתקבל על הדעת שמדינה יש בכוחה לבזוז נשמה, סברתי תמיד שהנפש היא המוצקות היציבה ביותר, המושפעת הכי פחות מנסיבות, לפחות כל עוד אלו לא נסיבות של מחסור רדיקלי מתמשך לצד אלימות פיסית קיצונית.
ואם כן, היכן היא הבעיה, איפוא? אם יותר לי להציע, קח או זרוק
הבעיה היא בטעות פאטלית של הבנת החיים. אתה צמחת בדור שסבר שניתן לגדל אדם חדש לגמרי. נטול משא הסטורי, נטול אתוס, נטול דת כמובן. איש המעשה, פוזטיביסט ראציונלי, שאין אבן קדושה יותר משיער ראשו של חייל אחד.
כך, צעד אחר צעד, הכרתתם  מתוככם כל זכר למיתוס, לסמל, לאמונה קולקטיבית – השלכתם מעליכם כל תבנית של מסורת מתוך תחושת גועל ומיאוס – שריד מעופש של תרבות מסתגרת ומייחדת, "אור לגויים" גיחכתם, "העם הנבחר…" פוי!
אתם אנשי ההווה. ושום קור או חוט לא ימשכו אתכם לאחור. לעבר של היהודי הישן, הגלותי.
אלא מאי. מסתבר, שכל ערמת הרפש הארכאי, שהוא אכן כזה, אינו אלא חומרי הנשמה. שגם אם אלו שאריות מעלות אבק של תרבות שאינה רצויה עוד, כשהשלכתם את כולה כחבילה אחת לזבל – השלכתם יחד איתה את כל פרודות הנשמה שלכם.
וכל מה שנותר לכם הוא רק הווה. אבל הווה מדומיין, מופשט יותר יותר מכל אוטופיה משיחית חרדית כך שאת העבר זרקתם, העתיד – אינו בידיים שלכם, וההווה – אינו הווה כלל משום שהווה אמיתי מורכב בכל רגע מעבר ועתיד.
כך נותרתם ערומים ושדודים.

אכן, הדיאגנוזה מדוייקת, אך טעיתם בזיהוי גורם המחלה. ועתה, ראה אתכם, קרא את עצמך ואת חבריך – פרי ידך להתפאר.
הצלחת ליצור אדם חדש , אבל הגעת רק עד פרנקלשטיין. או הגולם מפארג. ועתה היצירה המפלצתית מתפתלת מייסורי נפש חלולה , מבכה את אובדנה. ואינה תופסת, שאת כל זה עולללה לעצמה במו ידיה, אך לא נותרה בה מספיק עצמיות בכדי לזהות את מקור הארס.
והאמת היא שכל זה נאמר מתוך תחושה עזה מאד של חמלה, וללא כל זדון או רצון לפגוע . אך כמובןשאין לי שום שליטה על איך זה יתקבל מבחינתך. מאמינה לסבל שלכם, אני חשה אותו ממש, כמו ספינת שוטים אומללים, נדה ונעה על פני המים וכולה רוחשת באיברים שאינם מוצאים לעצמם מנוח מפאת שנשמתם נבזזה.

מאחלת לך ולשאר חבריך החלמה . לא יודעת איך, רק שנדמה לי שעוד ארס רק יחמיר אותה, מצאו דרך להושיע את עצמכם כי בסופו של יום, לא השלטון סובל. זה אתם שמתייסרים

———
תרומתי לחשבון נפש חילוני לימים הנוראים.