המדריך להורות פסיכית אבל גבולית

תמונה 1560.jpg

לאחר ששלושת הילדים (19,20,24) פרחו כבר מהקן ולא יכולים יותר להעניש אותי על  שאני כותבת עליהם ועושה בושות,  אני מרשה לעצמי לציין כמה נקודות שעבדו לנו טוב, והראו תוצאות בהחלט משביעות רצון ולהציע להורים צעירים את המודל שפיתחתי: HALF-BUG  (הפה"ג): מודל להורות פסיכית אבל גבולית: 


– מזל טוב, הפכתם להורים? הרבה דברים משתנים בחיים, אבל אתם לא. תשארו ככל הניתן מה שהייתם לפני, גם אם זה לא נראה כמו מודל מוצלח להורות. אתם, זה כל מה שיש. לרוב זה מספיק

– תינוק זה כמו חתול. הוא לא שייך לכם, אלא לעצמו. אתם שם בשביל לשמור, להאכיל ולאהוב ייצור נפרד מכם לחתולין (זה היה בכוונה)

– מערכת היחסים הבוגרת עם הילד מתחילה כשהוא נולד. תינוק זה אדם. מאד התחלתי אמנם אבל ברגע שיצא ממני הוא זולת שזכאי לנימוס ככל זולת, כולל "תודה", "סליחה" ובבקשה – גם אם תיקח שנה עד שיראה שהוא מבין

– אל תנסו לעשות שום דבר שלא מתאים לאישיות שלכם גם אם זה נחשב לחשוב. אני גידלתי ילדים בבית מטונף על שניצלים מוכנים, כי מאד לא מתאים לאישיות שלי לנקות ולבשל. הם נשארו בחיים, ואני נשארתי יחסית שפויה – ככה שנראה לי עסק טוב

– אם אתם לא פסיכופתים, מה שנראה לכם נכון – הוא נכון. גם אם זה גורם לסבתות להתפלץ. יש אינספור דרכים נכונות לגדל ילדים בלי להעתיק מאחרים. ככה מגדלים אותם אולי פחות טוב מההורה המופתי והמושלם, אבל הילדים לומדים מכם לצפצף על מה יגידו השכנים וכך לחתור בעצמם לאושר האישי שלהם, על פי תפיסתם.

– תעשו הכל להוציא לכם מהראש כל סוג של שאיפה – מה יצא מהילד. לילדים יש חוש שישי לקלוט שאיפות וציפיות שלכם לגביהם גם אם לא אמרתם וגם אם לא הייתם מודעים להם. תהיו מודעים ואז אמרו לעצמכם שזה לא עסק שלכם לשאוף שאיפות עבור מישהו אחר, גם אם כרגע החיים של המישהו הזה תלויים בנוזל שיוצא לכן מהגוף. ממילא הם יקדישו את חייהם להיות ההפך המוחלט ממה שאתם רוצים בשבילם. אז עדיף לא לרצות בשבילם

– תעשו לילדים כמה שיותר בושות בחברה. זה יחסל להם את הסיכוי להיות קונפורמיסטים- ויתן להם את הבעיטה הנחוצה לצאת ולחפש מי הם ומה הם רוצים באמת

-זה נכון לטעמי גם למבוגרים: קל מאד להגיע לחיים טובים ומלאי סיפוק, אבל כל עוד אתם רוצים רק את מה שאתם רוצים ולא – את כל מה שנחשב לרצוי. או אפילו לאלמנטרי. החיים שלנו אישיים וייחדיים מכדי לחתור למלא שאיפות של אחרים ולצפות שתצליחו למצוא משאבים גם לרצונות שלכם לכן – לכו ישר רק על מה שאתם רוצים וזנחו את כל היתר.

– אנחנו באמת ייחודיים, אבל ממש. ממש ממש. הסיבה העיקרית לכך שאיכשהו אנחנו מוצאים דימיון בין אדם אחד לשני ומתנהלים בחברה היא – כי המוח מכבה 99.999% מתכולת האישיות שלנו, מסתיר את כל השאר, וכל החיים שלנו בחברה מנוהלים על ידי מאית פרומיל של האישיות המותרת. שזה נורא מעט, כך שכדאי תמיד לעשות חישובי עלות-תועלת ואולי לשחרר קצת את הדכאנות העצמית – גם במחיר של הצטיירות כמשונים . 

לדעתי  יש מרווח עצום של חירות ושחרור שבין להחשב למשונים לבין להיות לא מתפקדים, ללא חיי חברה כל הדרך עד האישפוז. שחררו קצת , עשו גם לעצמכם פדיחות (כמו הפוסט הזה) ואם השמים לא יפלו עליכם, שחררו עוד קצת

– הכי שחררו – עם הילדים.שם צריכה להיות אינטימיות הכי גדולה, ולא כמו שהרבה הורים חושבים – שזה המקום שבו צריך לעשות הכי הרבה הצגות. הילדים עולים על כל זיוף ככה שדוגמה אישית מזוייפת היא חסרת כל ערך חינוכי, אלא אם המטרה שלכם היא לגדל ילדים צבועים ומובלבלים
– לא נורא שהילדים רואים אתכם ברגעי חולשה, רגעים מכוערים או מריבות. זו באמת לא דוגמה טובה עבורם כיצד לנהוג אבל זו דוגמה מצויינת ללמוד להרשות לעצמם להיות אותנטיים

– יש לי שלושה ילדים, לכן יצא לי 3 פעמים לשמוע "אמא משעמם לי" כל אחד מהם קיבל תשובה פעם אחת: אם ככה זה כישלון אישי שלך.
אם תקחו אחריות על העניין של הילדים – הם ישמחו מאד להשאיר אותה אצלכם לכל החיים. אם לא, לא תהיה להם ברירה ויצטרכו להצמיח אישיות שתהיה מעניינת להם מספיק לסבול את חברת עצמם. זה ממש הצליח אצלנו אז – מרשה לעצמי להציע לכם

-אם הגעתם עד הלום, אתם כבר יודעים שהם קיבלו את מקסימום הסיכוי להיות בני אדם מאורגנים על עצמם לכן, סמכו עליהם. כשהם יודעים שהאחריות היא עליהם, הם מצמיחים אחריות אישית
(הילדה התייעצה איתי פעם אם לצבוע את השיער לכחול. אמרתי לה, כרגיל: 'החלטה שלך'. (הלב נקרע לי – היא היתה בלונדנית זהב). הילדה יצאה מהחדר, חשבה רגע, חזרה כועסת: זה יותר קשה ככה! אמרתי לה, נכון
– אל תאסרו עליהם שום דבר שאינו סכנת חיים. ואבל ציינו באזניהם שאתם לא אומרים להם "לא" עכשיו, כי את הלא שלכם אתם שומרים לרגע החשוב שבו אתם תגידו "לא" וזה יהיה לא בלי שום ויכוח. זה עבד לי כל כך טוב, שבכל השנים יצא לי לומר "לא" רק פעם אחת, וזה היה "לא" אחד ענק ולא היו ויכוחים

– דומה, פחות או יותר – אל תתעקשו איתם על שום דבר שאינו חשוב לכם. הם לומדים ממילא את הגבולות שלכם, טוב ממה שאתם מכירים אותם ולא צריך לאלף ילד לציית על ידי ריבוי איסורים. אותי חינכו כך שהכל היה אסור. יצאתי פרא אדם. אצלי, כמעט הכל היה מותר – וכמעט לעולם אף ילד לא התקרב אפילו לגבולות שלי. להפך -הילדה פעם ויתרה על משהו כי חשבה שלא ימצא חן בעיני אמרתי לה שאני הייתי מרשה לה, ושאני כועסת שלא טרחה לשאול
– אם יש לכם פה ג'ורה – כמוני – קללו חופשי ליד הילדים. הם כל כך יגעלו מכם שבתור מרד – לעולם לא יוציאו מילה לא יפה מהפה. זה עובד- משהו בן זונה

– אותו דבר עם עישון

– אם יוצא לכם עשן מהאוזניים מעצבים, עייפות או לחץ, שחררו עצבים בצרחה על הילדים, ממילא זה ייצא לכם -אבל אם לא תכעסו על עצמכם יותר מדי – יהיה יותר קל להתנצל בפניהם ולהסביר – שאתם פשוט עצבנים לחוצים ועייפים. בכלל, אין רגש אנושי שהוא כל כך מתועב, שאסור לעולם להפגין אותו מול הילדים. לבני אדם יש גם מצבים לא נעימים, ואם מסתירים אותם אתם משדרים להם שיש משהו מתועב שצריך להתבייש בו, גם בהם .

– אם תעבירו ביקורת על החברים שלהםמאחורי גבם, הם יסיקו מזה שגם ההורים של החברים מעבירים ביקורת עליהם מאחורי הגב. למדתי לא לעשות את זה מאמא שלי, שבגללה עד היום אני פוחדת מהורים של חברים….

– במריבות בין אחים אל תגידו "מצידי שתהרגו אחד את השני אני לא מתערבת" כי זו גם התערבות מיותרת. במשך שנים גביתי חצי שקל מכל ילד שאמר את המילים "זה לא פייר"

– היה להם כסף לשלם קנסות כי נתתי להם כסף על התנהגות ראויה לציון. לא כסף אמיתי, אלא שטרות של "סוטר-מאני" שהדפסתי מתוקף היותי גרפיקאית. המכולת השכותנית כיבדה את הכסף שלנו ובסוף החודש החזירה לי אותם תמורת תשלום בכסף אמיתי

– עשו הכל כך שיהיה לכם קל לאהוב אותם. אל תרגילו אותם לשירותים שלא תוכלו לספק תמיד, כשאתם מנהלים איתם שיחות עליהם לדעת גם בגיל 4 שהשיחה צריכה להיות מענינת גם אתכם , רמו אותם בטאקי בלי בושה אחרת לעולם לא תנצחו, שתפו אותם בכל מה שמעניין אתכם כדי שיגדלו להיות מעניינים לכם, ורצוי מאד שתלמדו מהם את מה שמעניין אותם כי זה משאיר אתכם צעירים ומעודכנים ובעיקר ,כדי שתשארו רלוונטיים עבורם גם כשהם כבר לא תלויים בכם.

– התאימו את עצמכם לגיל שבו הם נמצאים: בגיל ההתבגרות שלהם הקפידו להסתגר שעות בחדר עם מחשב ונהמו עליהם בכעס כשהם נכנסים להפריע לכם

– בלו איתם בכל רגע שנעים לכם לבלות איתם, בפעילויות שכולם אוהבים לעשות בלי להקריב את עצמכם למענם. תאמינו לי, פעם אחת נכנעתי לבוא ליום יצירה של הורים וילדים בבית הספר. זה הסתיים באופן המצער ביותר -מצאתי את עצמי שולפת בעצבים את המורה המחנכת של הילד מתוך בית השימוש. אל תעשו את הטעות הזו לעולם!

– אל תפריעו להם . יותר מדי הורות זה מטרד. עשו ממש את המינימום הנדרש. באופן מוזר כלשהו – ככל שמשקיעים פחות -התוצאה יותר מתגמלת

– אה! העיקר שכחתי . הומור. אין יותר חשוב ממנו לנהל משפחה. מותר גם שהבדיחות יהיו על חשבונם, זה מחזק בהם את החוסן המנטלי , וחשוב יותר – זה יצחיק אתכם כל הדרך לגידול ילדים מרוצים, רגועים ואינפנטילים כמוני.

 

מודעות פרסומת

7 תגובות בנושא “המדריך להורות פסיכית אבל גבולית

הוסיפו את שלכם

  1. טיפ למניעת מריבות: מודל הטירונות.
    פעם (בשלב שצה"ל עדיין חשב שהוא צבא) כששני טירונים רבו אחד עם השני, היו מצמידים אותם זה לזה לשבוע (כולל לינה באוהל סיירים בנפרד מכל יתר המחלקה). בסוף השבוע הם היו החברים הכי טובים בעולם.

    אותו הדבר עם ילדים: אם הם מתחילים לריב – בהחלט להתערב! אבל ההתערבות היא *תמיד* זהה, העברת שני האחים לאותו החדר ואיסור יציאה ממנו ללא רשות ההורה. מהר מאוד הם יקטרו, ביחד, על ההורה ה"לא פייר" שלהם, אחר כך ישתעממו ובסוף ישחקו זה עם זה.

    ומה לא עושים, בשום פנים ואופן? לא שופטים, לא תופסים צד, ולא מנסים לברר מי צודק. גם אם ראיתם בעינים שלכם את הגדולה מורידה כאפה לקטן, כנראה שלא שמעתם את מה שהוא אמר לה שניה (או דקה, או שעה) לפני כן.

    אם מקפידים לפעול כך בעקביות, הילדים לומדים שאין להם שום דבר להרוויח ממריבה, ושכל מריבה שכזו תוביל להפסד הדדי של שני הצדדים.

    באותו עניין, אני מציע להיזהר מלתגמל הלשנות – אם אחד הילדים בא לספר לי על משהו "אסור" שאחיו עשה, התגובה היחידה שלי תהיה לנזוף במלשין (היוצא מן הכלל הוא מקרה שבו ההתנהגות עליה הילד מדווח מסכנת את האח או מישהו אחר; אבל אני מקפיד להסביר שבמקרה שכזו זו לא "הלשנה" אלא עזרה).

    תזכרו: אחים רבים באמת *רק* על דבר אחד: תשומת הלב של ההורה. תמנעו מהם את ההנחה שריב = תשומת לב, ופתרתם את הבעיה.

    Liked by 1 person

    1. נהדר!!! למעט, שאני חושבת שלאחים יש המון על מה לריב גם בלי קשר לתשומת לב הורי. חיים משותפים משמע ויתור תמידי – גם בחיים בוגרים ובילדות זה הזמן שבו מתחלים ללמוד שהגיהנום הוא הזולת – ואיך לנהל איתו מו"מ כך שכולם ישרדו בסוף 🙂

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: