כפרת עוונות נוסח גרמניה

טור אורח פורום קפה שפירא מאת טניה לביא

בעקבות המפגש עם טוביה מתחשק גם לי לתרום את חלקי לסיפור היהודי גרמני הבלתי נגמר הזה , או ליתר דיוק למחול השדים הגרמני סביב הסיפור היהודי.
יש לי בן דוד שחי 30 שנה בגרמניה. נסע ללמוד לתואר שני, הכיר בחורה, התחתן, נשאר.
אשתו ( בעצם גרושתו כבר כמה שנים טובות ) היא ילידת גרמניה . אביה היה גרמני ,ואימה יהודיה אמריקאית.
אביה , ושמו אלכסנדר, נולד בפרנקפורט ב1940. אביו של אלכסנדר היה נאצי נלהב וחבר פעיל במפלגה. הוא היה רופא במקצועו ועם תחילת המלחמה התנדב לשרות צבאי . כאשר אלכסנדר נולד אביו החביב היה עסוק בכיבוש צרפת ,ואחר כך הוצב בצפון אפריקה שם נהרג בהתהפכות משאית. אימו של אלכסנדר אומנם לא הייתה חברת המפלגה , אך תמיד ידעה לפאר את מעשיו הטובים של הפירר למען העם הגרמני . אומנם הגזים קצת עם היהודים , אבל סה"כ היה בחור לעניין.
כך או אחרת אלכסנדר גדל באווירה מוזרה. מצד אחד תמונותיו של אבא במדי הוורמאכט המצוחצחים על השידה בחדר השינה של אימא, מצד שני בית ספר תחת העין הפקוחה של האמריקאים במערב ברלין לשם עברו בתחילת שנות החמישים.
עם הזמן אלכסנדר פיתח אובססיה מוזרה –להתחתן בכל מחיר עם בחורה יהודיה , להוליד איתה ילדים ,ובכך לכפר איכשהו על הפשעים שביצעה גרמניה נגד העם היהודי.
כאשר מילאו לו 22 אביבים התחיל אלכסנדר במימוש הפנטזיה. הוא התחיל בחיפוש אחרי כלה יהודיה , אך גילה במהרה שאין עודף יהודיות צעירות בסביבה , ומעניין באמת למה. הוא נסע ללונדון , שם ניסה לחזר אחרי יהודיות בריטיות צעירות , אך נדחה בבוז. הוא אפילו חטף מכות מאבא של אחת הבחורות.
יום אחד הוא פגש בסילביה , יהודיה אמריקאית שהגיעה ללונדון יחד עם אביה שהיה איש עסקים בתחום המזון. סילביה הייתה מבוגרת מאלכסנדר ב8 שנים, אישה גרושה ואימא לילדה . יתכן שמעמדה כאם חד הורית בתחילת שנות השישים השפיע על שיקול דעתה , או שאולי באמת התאהבה בטירוף בצעיר כחול עיניים שחיזר אחרי בהתלהבות ובמרץ , אבל סילביה אכן הביעה את הסכמתה להינשא לאלכסנדר ואף לעבור להתגורר איתו בגרמניה, וזאת למרות התנגדותה הנחרצת של כל בני המשפחה.
אלכנסדר מצידו היה מאושר. הוא הציג את אשתו היהודיה כאילו הייתה פרס יקר ערך . כאשר נולדו להם שני ילדים הוא הרגיש שנגע בשמיים ,הגשים את חלומו –לתרום לריבוי של העם היהודי. אומרים שהוא אף התראיין לעיתון כלשהו , בתור דוגמה ומופת לגרמניה אחרת .
עם השנים האידיליה המשפחתית נגמר לה הדלק. כל מיני דברים מטרידים מבחינתו של אלכסנדר החלו לצוץ ולהפריע למנוחתו . אשתו היהודייה סירבה להיות יהודייה . קודם כל היא לא התעניינה בכסף והייתה מוכנה להתגורר כל חייה בבית קטן וצפוף , לא עשתה דבר כדי להכניס את אלכסנדר לעסקים של אביה בבוסטון , והוא נאלץ להסתפק במשרה צנועה של רוקח בבית חולים ציבורי.
סילביה גם לא ניגנה בכינור , למעשה לא היה לה שום עניין במוזיקה , היא אף גירשה מהבית מורה למוזיקה שאלכסנדר הביא כדי לחנך את ילדיו להיות ילדים יהודים טובים. היא גם לא הקפידה לדחוף את הילדים ללמוד מדעים מדויקים , ותמיד הייתה אומרת שמדענים הם אנשים שאין להם חיים.
היא אומנם הייתה מבקרת בחגים בבית כנסת , אך את הילדים הייתה משאירה בבית ,כי לדעתה ברגע שיתבגרו יידעו להחליט בעצמם האם להצטרף.
משהו בפנטזיה של אלכסנדר לא עבד, וכל העסק התפרק סופית אחרי שבנם הבכור של הזוג החליט להתגייס לצבא הגרמני. המשבר נגמר בגירושין. אלכנסדר הנעלב והפגוע מבוגדנותו של אשתו ובנו עזב את ברלין וחזר לפרנקפורט , שם הקפיד לספר לכולם איך רימו אותו היהודים האלה.