לפני כמה שנים ישבתי בסניף משרד הפנים בכפר סבא. זה היה בדיוק ביום שבו פרסמו את תוצאות מבחני הבגרות במתמטיקה 3 יחידות כי הילדה סימסה לי "קיבלתי 98 במתמטיקה"
האישה שישבה לידי פרצה בצווחת שמחה.
לא הבנתי למה היא כ"כ שמחה מההצלחה של הבת שלי עד שקלטתי שהיא בטלפון. וזה נשמע כך (רק הרבה יותר חזק, בלייב):
"אני בשוק!!!!! לא נכון!!! שמונים וחמש?!! את גדולה!!!! כל הכבוד! לא מאמינה! עשית לי את היום! את החודש! את החיים!!!!!!!! את רואה? כשאת רוצה, למה את מסוגלת כשאת משתדלת?! אלוהים! 85! לא מאמינה! ואת לא האמנת בעצמך! תראי מה זה! עבדת קשה ושיוווווווווו 85! לא להאמין! איזה גאווה! סיפרת לסבתא? ומה היא אמרה? ולסבא? ומה הוא אמר? את רואה?! אמרנו לך!!!!!!"
הצרחות באוזן שלי עצבנו אותי. התקשרתי לילדה שלי:
"98!!!!!!!!???
זה מה שהצלחת להוציא?! אי אפשר היה להתאמץ עוד קצת ולהוציא מאה?! מה חשבת לעצמך?!!!! אם יש לך קשיים למה לא אמרתהיינו מביאים לך מורה פרטי מה עשית כל הזמן הזה במקום ללמוד חכי שאני אספר לאבא חודש את לא יוצאת מההבית.עד מועד ב' את שומעת?!!!"
והילדה, כזה: אמא? מי לידך?
אני לוחשת לה – 'תהיי איתי רגע' ומרימה את הקול : "חודש את לא יוצאת, שמעת אותי?! חודש!"
וטרקתי , עד כמה שניתן לטרוק אייפון.
פזלתי לעבר האמא השנייה והספקתי לראות את מבט האימה בעיניה, שניה לפני שהיא קמה להעמיד פנים שהגיע התור שלה.
תכף נחזור לסיפור הזה.
—————————————————-
בתור אמא, יש לי דעה נחרצת לגבי הזכות של הורים לפתח ציפיות לגבי הילדים שלהם. הדעה שלי היא. שאין להם.
אני מעולם לא העזתי לדמיין מה ייצא מהם בעתיד. מתוך הבנה יוקדת שזה לא ענייני.
ונכון, שלי זה יחסית קל, כי אני לא מסוגלת לדמיין אפילו את ההווה של הרגע שלי עצמי. אבל תמיד גם חשבתי שאסור לי לתכנן חיים של מישהו אחר זולתי. כי תכנון, וציפיות, לא עוצרים כאן. זה מייד מגיע גם עם הניסיון לתכנת את הילד. ולילדים יש כמה שנים ראשוניות שבהם הם נשלטים ותלויים באופן מוחלט בהורים.
אני נגד תכנות ילד למלא ציפיות כי:
א. זה לא הוגן – זכותו של כל אדם לתכנן את חייו בעצמו מבלי שיסלילו אותו בשלב שלפני שהוא מבין איך עובד הקטע של שליטה בסוגרים
ב. זה לא עובד. אף פעם. הילד יהיה מה שהוא ובחיים הוא לא ייצא מה שההורים תכננו לו
הסיבה הברורה ביותר לכך היא – שיכולת הדימיון שלנו לתכנן לעתיד – היא אפסית ממש, יחסית למה שהחיים מציעים. והמגוון של התהנהלויות האנושיות הוא אינסופי. ממש.
לעומת זאת – הרעיונות שלנו לגבי העתיד הם תמיד סכמטיים וגם מופרזים.
אם אמרו בטיפת חלב שהתינוק ארוך בשני סנטימטרים מהממוצע – האבא שלו מייד יחשוב על שחקן כדורסל באנ-בי-איי. לא פחות. ולעולם לא – על הילד שבסוף יצא לו – שמשחק כדורסל עם החברים שלו מקבוצת השיקום של תל השומר, אחרי שעבר התקף פסיכוטי אקוטי, שזה כנראה חד פעמי, וקורה הרבה יותר פעמים ממה שנדמה בגיל הזה וזה אולי לא אומר כלום לגבי מצב הבריאות הנפשית שלו בעתיד, אמנם ולא מן הנמנע שלא יחזור יותר לעולם. ושזה כנראה מהפטריה שלקח בטיול לנאפל אחרי הצבא,
ולמרות שמעולם לא דימיינתם אז כל זה – אתם תהיו מאושרים כשהטיקים שלו כבר שבוע הולכים ונעלמים וחודש שלם הוא לא דיבר על התאבדות.
האדם עושה תוכניות – ואולהים תמיד צוחק.
כשהאמא של הילדה במשרד הפנים הרתה אותה, היא דימיינה שהילדה שלה תהייה פרימה בלרינה בעלת שם בינלאומי, או חוקרת מוח שתזכה בנובל לאחר שתמצא את הניורון שאחראי במוח על התכונה שהופכת הורים לקרציות – ולא עלה על דעתה שהיא תפרוץ בבכי מרוב אושר במשרד הפנים ליד אישה מרושעת – רק כי הילדה האהבלה שלה הצליחה לעבור שלוש יחידות ב-85.
צריך להיות ברור, שאנחנו לא יכולים לתכנן כלום לעתיד. איך לנו מוח מספיק גדול להתחרות עם הדינמיקות של החיים, ולכן אסור לנו לנסות לעצב את הילדים שלנו על פי התבנית של הציפיות שלנו ואם כבר, עדיף אפילו לא לחשוב על זה בכלל. ככה יהיה גם פחות סיכוי שפטריה נפאלית אחת תשלח את הילד למחלקה הפסיכיאטרית.
——————————
ופה נמצא ההבדל בין שמאלנים, לסתם בני אדם.
שמאל זו אידיאולוגיה, שיש לה תפיסה על איך צריכה להיות חברה "נכונה". כלומר, יש להם את החוצפה והיהירות בכלל לדמיין – שמה שלא ניתן להצליח לעשות עם הילד הפרטי שלך – וגם לא ראוי לעשות – הם – יכולים לעשות עבור האנושות בכללותה, ולא רק לדמיין את החברה המושלמת, גם לפעול לשנות את החברה הלא מושלמת, וגם עוד לחשוב – שאם הם יצליחו – זה יהיה שיפור של הקיים!
————————————————
הורה טוב לא מתכנן את החיים של הילדים . הוא מתבונן מהצד על ההתפתחות של איש הקטן שגדל אצלו, מציע הצעות שנראות לו נכונות, בכל זאת יש לו יותר נסיון חיים, מסייע עד כמה שניתן, מעודד, בהחלט, אם כי לא צריך להתעלף מכל הישג בינוני. מעניק לילד מהמשאבים שעומדים לרשותו,ומקווה לטוב.
שמאלני הוא זה, שכן מנסה לתכנת את הילד, את הגן, הגננת, הילדים האחרים, את ועד ההורים, העיריה, הממשלה, המדינה, האנושות, העולם – ורק אז – לילד שלו יהיה עולם טוב לחיות בו. לא רגע אחד לפני כן.
אז הייתי רוצה לשאול את כל מתקני העולם, את החדר שלכם הצלחתם להשאיר מסודר? התוכניות שהיו לכם לגבי העתיד שלכם – התגשמו בדיוק כמו שתכננם? לא היו תקלות מעולם? החיים אף פעם לא הפתיעו אתכם? את הילדים שלכם הצלחתם להביא בדיוק לאן שחשבתם שהם יגיעו? אם לא, אנא, הניחו לתיקון החברה. היא מקולקלת כבר גם בלי ההתערבות שלכם .
טעון גיבו"ח - גלי בת חורין 
אבל לא אהבתי את מה שאמרת לגבי האישה והילדה שלה. למה שפטת אותה? אולי הילדה שלה באמת מתקשה בלימודים, רצתה לעבור וקרעה את התחת למבחן הזה?
אהבתיLiked by 1 person
זה נכון. אני קצת רעה לפעמים.
אהבתיאהבתי
אני מצטערת שלא קבעתי לעצמי מטרות בחיי הפרטיים ואיפשרתי להם להתנהל מכח החיים עצמם. קל וחומר לגבי ילדיי. רצוי לקבוע מטרות ולנסות להשיג אותם. אם על הדרך נופלים, לא נורא. מתי נוצרת בעיה אמיתית? כשהמטרה רחוקה מהמציאות. רוצה לומר שאי אפשר לבקש מילד "מפגר" להפוך לגאון. אי אפשר לכופף את המציאות בכח. ומי שמתנהל בעצימת עיניים לכיוון מטרות "נעלות" שאינן מתיישבות עם המציאות נדון להיתקל במכשולים כבדים. צחקתי מלן משיחות הטלפון. התבקש.
אהבתיLiked by 1 person
מאחר שאנחנו חיים בחברה מכוונת מטרות מאד – יש מקום לאזן את זה.לו המצב היה הפוך, הייתי בוודאי חושבת שצריך לאזן לכיוון הנגדי. איזון הואהעניין, לדעתי. וכשמוצאים משהו שתופס אותך – אז לא צריך להציב מטרה, את תהיי על זה עמו טיל בלי שום כיפת ברזל. ככה נראה לי
אהבתיאהבתי