אל תנסו לתקן את העולם [חלק ב]

לאנושות יש ערך אחד בלבד: "אהבו אותי". 
אנחנו נולדים עם משימת חיים אחת, הוראת הפעלה אחת בלבד:
להצליח לשרוד כמה שיותר זמן, באיכות חיים כמה שיותר טובה, בעזרת כמה שיותר אנשים יאהבו אותי מספיק כך שיגנו עלי, יאכילו אותי, ילטפו אותי, יקדמו אותי ויעשו לי ילדים  להרבות את זרעי.
בכל הנוגע להרחת השכלה וחידוד מחשבה פשוט אין תחליף לשיחות עם אנשים. כתגובה לפוסט הזה, איתגר אותי מישהו שקורא לעצמו "שמאלני מאתגר" (ללא ספק מאתגר, אני ממש בספק אם הוא שמאלני) לטענתו, מניתי כמה עקרונות לחינוך ילדים – והתעלמתי מחינוך לערכים.
הוא צודק. ואם כי מראש לא הכוונתי למנות את כל הרספקטים של ההורות כאן, אני מבינה למה החינוך לערכים נשמט לי.
אני מעולם לא "חינכתי" לערכים. החינוך לערכים בתוך המשפחה הוא, לדעתי, נעשה באופן אינטורטיבי. ילדים תופסים יותר מדי מהר מה אסור להם לעשות, ומהם הגבולות. אין שום סיבה לזלזל ביצורים ההתחלתיים האלה. המוח שלהם אולי לא לגמרי מפותח -אבל הטבע צייד אותם באינסטנקטים חייתים בכל המוגע ליכולת שלהם לקרוא את ההורה שאמור לשמר את השרדותם. מנסיוני כאם, לא זוכרת מקרים שבהם הייתי צריכה להקנות ערכים. במצבים של דילמות שמתעוררות כל הזמן לא הקניתי ערך אלא או שהרדתי פקודה, או שהרשיתי שיתקיים דיון שבו ליבנו יחד את הסוגיה. (כלומר רבנו וצרחנו אחד על השני)
 
חינוך -מודע -לערכים, חברים, אני יודעת שזה יעורר פה תרעומת – אבל כשאנחנו ממש "מחנכים" במודע – זה תמיד לערכים שהיינו רוצים שיהיו בנו, או – שהיינו באמת רוצים להאמין, שאחנו אנשים שדוגלים בערכים כאלה- אבל שאנחנו – לא.
 
לאנושות יש ערך אחד בלבד: "אהבו אותי". 
אנחנו נולדים עם משימת חיים: להצליח לשרוד כמה שיותר זמן, באיכות חיים מה שיותר טובה, בעזרת כמה שיותר אנשים יאהבו אותי מספיק כך שיגנו עלי, יאכילו אותי, ילטפו אותי, יקדמו אותי ויעשו לי ילדים  להרבות את זרעי.
בפרקסיס זה אומר -שמאחר שהכלל הזה תופס לגבי כל פרט ופרט בחברה, אז שבכל רגע נתון ישנה טקטיקה להתנהלות שהיא טובה יותר מאחרות עבור פרט ועבור החברה.
במופשט זה נקרא "מוסר".
חברה היא האופן שבו בני אדם מנהלים את כל האיזונים – העדינים והגסים כך – שהפשרה בכל רגע נתון שביןהרצונות שלי לבין הרצונות של כל אחד אחד שמושפע ומשפיע עלי – נמצאים באיזון סביר, שמאפשר קיום.
 
זו רק דעתי, כמובן ( אני נסמכת קצת על פרויד וג'ורדן פטרסון, אהוביי)
 
הפרקסיס- הוא האופן שבו האנושות תרגלה אותו תמיד – האסטרטגיות המנצחות לפרט ולחברה- הפכו להיות יום אחד ל"ערך" – משמע, טקטיקה אחת של "אהבו אותי" שנתגלתה כמוצלחת. ["לא תרצח" – זו טקטיקה טובה לא להיות שנוא, ולא להשאר לבד בלי בני אדם בסביבה שלך, כי אז אין מי שיאהב אותך]
 
אלו הם ערכים. במופשט, אנחנו מכנים אותם ערכי "מוסר". בפרקסיס זה : איך לחיות את החיים שלי כך, שכמה שיותר אנשים ירצו לאהוב אותי ושאף אחד לא ישנא אותי עד כדי להרוג אותי"
 
זה מספיק- בכדי שתקיים ציווליזציה.
כי בכל רגע נתון, כל אחד מאיתנו אינטואיטיבית "מחנך" את הסביבה והזולת, גם תינוקות, ומתחנך על ידי כולם גם יל ידי התינוק שלך. אנחנו רגישים באופן פנומנלי – לזהות "אוהב-לא אוהב" בכל אספקט של התנהגות. 
 
כך שהחינוך לערכים נמצא ממש באוויר שאנחנו נושמים. ולא צריך להוסיף עוד "חינוך" לילדים — בטח לא על פי ערכים מופשטים.
אם נחוצה פעולה לחינוך לערכים – ככל שהיא מסיבית ואקטיבית יותר – כך ברור שהערך חסר תועלת, או נשגב מכדי להשיגו.
 
המקסימום של חינוך לערכים הוא מה שאני עושה פה עכשיו איתכם – מציעה לציבור את אסטרטגיות לחיים מתוך ניסיוני ומתוך מסקנות שהצלחתי לגזור ופותחת אותם לדיון כך שכל "שמאלני מאתגר" (ולא רק שמאלני…) יכול להצביע על טעויות, לגרום לי לחדד דברים ולתרום לי מנסיונו.
"ערכים" אינם אלא אוסף הטקטיקות המוצלחת ביותר לחיים טובים, אישיים ובתוך חברה. והטקטיקות הן טובות ככל שהן שורדות יותר זמן בתוך זירת מאבק על ערכים. כלומר – ככל שיש יותר חופש ביטוי וישנה יות הדברות – כך יש יותר סיכוי שנצליח יחד למצוא כמה רעיונות לא רעים (בחיי! המצאתי מחדש את פיטרסון ולא ניסיתי לצטט אותו. הוא פשוט הגיוני ולכן הגעתי לאותן מסקנות)
 
עד לא מזמן – הדתות ריכזו את כל הטקטיקות שחברה מסוימת הצליחה לזהות ולנסח מתוך כל אורך ההסטוריה של המין האנושי.
 
הפרוייקט החילוני – הוא האמונה שהאדם נמצא במרכז ומתקף בעצמו את ערכיו- הוא פרוייקט נשגב שבו האדם אומר לעצמו- מכאן אני נוטל על עצמי את האחריות.
 
אבל הרעיון להשליך את כל היידע האנושי הנצבר – משחר האנושות ועד עכשיו – מתוך היבריס אימבצילי – שכל מה שדתי הוא פרימיטיבי ונחשל –  זה כמו כמו לשרוף את כל הספריות בעולם, כי רק הספר האחרון שנכתב הוא האמת, עד לספר הבא.
 
תפיסה שכזו היא ברבריות. ומי שמחזיק בה הוא אדם נחשל, נטול ערכים אמתיים ולכן הוא זקוק לחנך לערכים שלו, כפי שאילפו אותו-  לערכים שהם בהכרח כוזבים. 
הם כוזבים משום שלא יכול להיות להם קשר ממשי עם מציאות -ובוודאי שאין בהם ערך טקטי טוב יותר מאשר כל היידע שהאנושות צברה עד הלום.
טמטום ממש, לחשוב כך!
 
הדתות מחנכות פחות. הערכים שלהן מגולמים כבר בפרקסיס, כולל הפולחני. הילדים הדתיים מבינים אינטואיטיבית- יותר ערכים.
 
אני חילונית חרופה, ומקומם אותי יותר הבוז של חילוניים ברבריים לכל הנכסים האנושיים הנצברים – מאשר כל התנהלות הפולחנית והאנטי פרוגרסיבית – -של אחרון החרדים.
אין ברירה אלא להזכיר שוב את דבריו של יעקב חזן, מראשי אנשי החינוך של ההתיישבות העובדת: רצינו להצמיח דור של אפיקורסים, וקיבלנו דור של בורים ועמי ארצות"
הבורים האלו, שחזן דיבר עליהם,  הם הדור של ההוגים שלנו, המרצים שלנו, השופטים, המחנכים ואנשי התקשורת.
הגיע העת לפתוח  את השיח לסוגים נוספים של בורים ועמי ארצות – כי רק יחד מתאפשר שיח שבו אולי יהיה סיכוי כלשהו להגיע לרעיונות מוצלחים.
לשם כך הקמנו את פורום קפה שפירא, ואת הקתדרה. הצטרפו אלינו, והרשמו לקורסים.
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: