השמאל הוא חתול מת

ניסיתם פעם להרים חתול שלא רוצה שירימו אותו, אבל גם לא רוצה להתעסק איתכם ישירות, כי הוא מבין את יתרון הגודל שלכם ואת הנגישות שלכם לפותחן קופסאות שימורי ויסקס?

כשמרימים חתול סרבן הרמות מגלים שאין לכם חתול ביד, אלא שק מים פרוותי רפוי, בלי מרכז כובד, ואת שני הקילו שלו הוא מעביר לכל מקום בגוף ככה שבפועל יש לכם ביד מאה פעמים שני קילו בכל רגע נתון.

ככה בדיוק השמאל עובד עלינו. כל פעם מחדש. איך?

כל אדם הוא פרט לעצמו, שייך לעצמו, ובד בבד הוא גם שייך לקבוצה הנקראת "המשפחה שלו", הקולקטיב שלו,הלאום שלו, המקצוע , הדת שלו, המוצא שלו. וכן הלאה. ישנם אינספור מעגלי התייחסות של אדם. כל אדם

השמאל, בכל נושא על סדר היום, מתמרן בין כל קבוצות השייכות , בהתאם למה שנוח לאג'נדה להציג. ככה שבכל פעם כשאתם מנסים להצביע על החתול, הוא כבר במקום אחר, ואתם נשארים ביד עם חיוך של שמאלני, ללא חתול

אז בואו נעשה סדר, אחת ולתמיד
מחבל ערבי הוא גם בן אדם, עם הבעיות האישיות שלו, העצבונות והדכאונות. אולי גם באמת נמאס לו מהחיים מרוב בדידות ואהבה נכזבת. אולי הוא סובל מצפורן חודרנית וטחורים מדממים,ובכלל , הוא מסכן, אומלל, בודד,אין לו אופק מדיני ויש לו אמא שתצטער אחרי שהוא ימות.

הכל יתכן, ולא רלוונטי באותה מידה. כי ברגע שעלוב החיים בחר לוותר עליהם ע"י פעולת טרור – הוא מייצג את הקולקטיב ששלח אותו – גם אם אף אחד לא אמר לו לרצוח ישירות.

כאשר ערבי רוצח יהודי שנקרה במקרה לאיזור בדיוק כשהערבי נתקף תאוות רצח בשל ילדות קשה, הוא לא רוצח אותו באופן אישי, אלא כפעולה של אויב כנגד העם היהודי.
ומכל ההקשרים שניתן לקשור למעשה- זה ההקשר היחיד שרלוונטי.

ולכן, מדינת ישראל, שהוקמה כדי שיהודים לא יצטרכו לסבול יותר לעולם מרדיפות, על שום רקע. לא על רקע אנטישמי, לא על רקע דתי, לא על רקע סכסוך אדמות, לא על רקע כיבוש ולא על רקע של אהבה נכזבת. פשוט, צריך להיות מובן מאליו, שמדינת ישראל לא אמורה לראות בעין יפה את הרעיון שיהודים נרצחים.

ומאחר שהוברר כעת, שרצח יהודי רנדומלי הוא רצח בשם קולקטיב המתנגד לרעיון קיומם של יהודים חיים, פעולת התגמול של ישראל חייבת להיות כנגד הקולקטיב שהוא שייך לו.

עונש קולקטיבי – בהרס ביתו, בסילוק כל הכפר שלו, או הכפר שהחביא אותו הוא הפעולה הנכונה,פעולה של קולקטיב אחד כנגד קולקטיב אוייב.

העובדה, שמשפחתו לא אשמה במעשה שלו, הכפר לא אשם ישירות – ילדיו לא אשמים- לא רלוונטית בכלל.

כקולקטיב, הם כן חלק מהמעגל הרלוונטי של הבעיה, ופגיעה בהם היא חלק רלוונטי לפתרון .

אלא אם השמאל ייבקש לטעון, שאין שום זיקה בין ערבי אחד למשנהו. כל אחד אינו אלא פרט בודד, אבל אם כך – אין יותר שום בסיס לטענה, שקיימים יישובים יהודיים על אדמה "ערבית". כי אין "ערביות". יש רק פרט, שאולי האדמה שלו, ואם אכן היא שלו, יש לשלם לו תמורתה.וזהו.ובזה נגמר ברגע זה כל הרעיון המתועב של עקירת בתים וישובים שנבנו לכאורה על "אדמה ערבית".
יתר על כן, אם לא קיים קולקטיב ערבי, ברור לחלוטין שעל מדינה "פלסטינית"- בכלל אין על מה לדבר.

לעומת זאת, על ישראל לא ניתן לטעון, שאינה קולקטיב מאורגן. לכן בהחלט ישנן אדמות יהודיות – קוראים להן -ישראל. אבל גם אם כל ישראלי הוא חלק מקלקטיב. הוא גם פרט. ולא יעלה על הדעת ולו המשובשת ביותר, שניתן לקחת מפרט את ביתו, בשם המושג המופשט, "ישראליות".

כמו חתול שמעביר משקל, השמאל משחק משחק כפול: הערבי הוא פרט, כשמדובר בזכויות קניין, אך הקניין עצמו "שייך" ל"קולקטיב" ערבי, שנמוג בכל פעם שפרט מתוך הקולקטיב הזה פועל על פי התרבות הקולקטיבית שלו, הרצחנית ועתירת ההסתה לרצח, כחלק מפעולות איבה לאומיות ודתיות.

כל בני האדם נולדו שווים, ובצלם. אבל זו רק ההתחלה שלהם. בני אדם, בנוסף על היוולדם, צומחים להיות בעלי תכנים , חלקם, בהיותם שייכים לתרבות, לדת, לאום – ולפעמים אלו קבוצות השתייכות שרואות עצמן כאוייב לבני האדם שנולדו בצלם, בקרב קולקטיב אחר . אדם נבחן על פי מעשיו, קולקטיב – על פי תכניו.

אלא שעל פי התפיסות המעוותות של השמאל , הישראלי, לעומת זאת, לעולם לא זוכה לקבל הגנה על פי חוקי זכויות אדם, כי אינו אדם אלא "גוש" קולקטיבי נטול צורה או פנים. (למעט הם עצמם, כמובן)

על פי התפיסה הזו, עשרות אלפי זרים מעולם שלישי, כל אחד מהם הוא פרט מסכן וחסר אונים , אבל אלישבע מדרום ת"א שזקוקה לליווי משטרתי כדי לצאת למכולת, היא בורג נטול חשיבות ב"מכונת הישראליות" האחידה. לאלישבע אין זכויות אדם, ולכן האליטות מטעם עצמם נכונים בנדיבותם הרבה ש"ישראל" תוותר מעט על נוחותה, למען "פליטים" אומללים. אלא , שלא ישראל מוותרת ובטח לא האליטות – זו אלישבע שצריכה לסכן את חייה בכל יציאה למכולת, ולא הקולקטיב הישראלי בכללותו. אין לאיש זכות לוותר על זכויות הקניין בשם תושבי נתיב האבות, כמו שאין לאיש זכות לוותר בשם אלישבע, על ביטחונה האישי!

הגיע הזמן להרים את החתול הזה, ולהבהיר לו שאי אפשר לנזול לכם מהיידיים,אחרת גם היד עם הפותחן תגלה לפתע שהיא נזילה מכדי לפתוח את הוויסקס.

במילים אחרות, הגיע הזמן להבהיר לשמאל, שהמניפולציות נטולות התוקף שלו נחשפו, והמוטיבציות שמאחריהן התגלו – כבעלות תכנים אנטישמיים רגילים בתכלית.

למרות שישנן יותר ממאה דרכים לפשוט לחתול את העור, בכל סיבוב ישנה רק דרך הסתכלות אחת רלוונטית לנושא. ולא, אי אפשר יותר לשנות קונטקסט על פי האג'נדה, הכושלת תמידית, בשל בעיית התמצקות של קונטקסט, או כפי שאני מכנה זאת, בשל טמטום מתודי