מכתב להורי בית הספר ע"ש אלתרמן בתל אביב

להורי בית הספר ע"ש אלתרמן בתל אביב, שלום רב,

ודאי שמעתם את ההתבטאויות הראדיקליות של מנהל בית הספר, מר רם ונשגב כהן.
יכול להיות שמצאתם את דבריו נכונים, או שאתם סבורים שבשם חופש הביטוי מותר לומר הכל.
אכן, להגיד, מותר הכל. אלא, שלהיגדים יש גם תוכן, נסיבות, השתמעויות ותוצאות.

מבחינת התוכן, הנאמר יוצא מתוך הנחה, שכל בני האדם בהכרח שווים, ולכן אין הבדל בין חיילים לאוייבים. ואדרבא, כדי להדגיש את היעדרו של ההבדל, האדם האמון על חינוך ילדיכם מגזים במתכוון בתמיכה בצד אוייבי המדינה, כריאקציה למה שנדמה לו כהעדפת המדינה את חייליה.

במבחן הנסיבות, האיש נושא תפקיד סמכותי של מחנך מטעם המדינה. משמעות הדבר היא שיש לו יחסי מרות על קהל שבוי. ילדיכם.
אתם, ההורים, הפקדתם אותם תחת משמרתו, על מנת שיספק לילדיכם את הבסיס המשותף של היות בישראל. גם אם אתם סבורים שהראדיקליות שלו היא-היא הערכים הבסיסיים, למדתם בוודאי מתוך כל המהומה, שרוב העם ("הימין" להגדרתו היצירתית) אינו חולק איתו את אותם ערכים.
זו עובדה. בין אם היא רצוייה לכם, אם לאו. הילדים שלכם לא ישנו אותה.

יתר על כן, הרשו לי להפנות אתכם לטקס המכונן של קאנט, "נאורות, מהי" ולפסקה הקובעת, שאם כי חובתו של כל אדם להביע את דעתו, חובתו של מורה להקנות את הערכים של המוסד שמינה אותו. קרי, מדינת ישראל, את ערכי הליבה שלה, ולא פרשנות יצירתית מדי של ערכים אלו.

מבחינת ההשתמעות, להבדיל ממר רם כהן, שצמח בדור ציוני עם שורשים חזקים של זהות שהקנו לו את תחושת אהבת מולדת, שרק כך שהוא מסוגל להרשות לעצמו לנסוק מעלה אל חשיבה גבוהה למבט גבוה מעל לקרקע של המולדת, הילדים שלכם לא מקבלים את הבסיס ההכרחי של תחושת הזהות אלא, ישירות, רק את המיאוס של קהלת הקשיש, מכל הבלות התחושה הפטריוטית.

ומה שחשוב ביותר עבורכם, הורים יקרים, אלו הם התוצאות:

תחושת זהות היא צורך קיומי. אנחנו מחנכים את ילדינו לחוש תחושת זהות יהודית, ציונית פטריוטית – כבסיס. בשעה שהושלם החינוך הפורמלי בהצלחה, לבוגר יהיה בסיס רחב של ביטחון עצמי והכרת עצמו, זהותו ושייכותו ומכאן הוא יוכל, ממש כמו מר כהן, לפתח תפיסות מורכבות יותר, וגם יצליח להעריך את הצורך של הזולת האחר, בזהות משלו.

בשלילת תחושת הזהות עם המדינה, המנהל של בית הספר של ילדכם מקעקע בסיס הכרחי להתפתחות, ומאחר שזהות היא צורך קיומי, הילדים שלכם בלית ברירה ימצאו את זהותם על ידי שלילת האחר והשונה. במילים אחרות, הם יהפכו להיות גזענים במובן הכי בסיסי של המילה.

אלא, שזה יגיע עם דיסונסס חזק – לאור הערכים ה"אנטי-גזעניים" שרכשו, למרבה הצער,, ערכים אינם תחליף לזהות, כך שהילדים שלהם יצמחו להיות גזעניים המכחישים את גזענותם (כמוכם, קרוב לוודאי) ויפנו את ההתנגדות שלהם אל הדומים להם ביותר. שזה אתם, הורים יקרים.
כי גם אם נדמה לכם שאתם שמאלים, הילדים שלכם יתעבו אתכם על שאינכם שמאלנים מספיק. ממש כשם שאתם בזמנו הפניתם את הגזענות שלכם אל "אידאולוגיה" ימנית כביכול, כהסוואה לגזענות כלפי עדות מזרח ודתיים.
זה כבר קורה, הלא כן?

נוסף על כך, הילדים שלכם מקבלים ערכים כתחליף לתחושת שייכות. משמע, מחנכים אותם לחשוב על עצמם כבעלי עליונות מוסרית על פני כולם.
גם אם אתם סבורים, שזה אכן החינוך הראוי לערכים הנכונים, עדיין, מכיוון שהם פוגעניים מאד למרבית החברה הישראלית, לא יהיה להם מקום בה. לכן, הם יתחפרו להם עמוק יותר ויותר בתוך הראדיקליות שלהם, יפתחו טינה ועויינות לחברה. שתשיב להם באותו מטבע במעגל הולך וגדל של עוויינות
להווה ידוע לכם, שתחושת עליונות, נרקיסיזם הנובע ממנה, עויינות ודחיה חברתית – הם המאפיינים של נערים שמגיעים יום אחד עם תת מקלע ומרססים את בית הספר. זה כמובן לא יקרה במקרה שלכם, אבל ילדכם הרכים רוכשים את תכונות האופי, שתואמות את אלו של רוצח ההמונים.
ברגיל, זה מסתיים בסרבנות, שאולי נראית לכם נכונה, אבל היא גם מובילה לאופורטוניזם, כי הם יתחילו את חייהם בהשתמטות מחובתם הראשונה, ולא משנה מה התירוץ, הדיסוננס הקוגנטיבי עלול להוביל אותם לחיים שלמים של אופורטוניזם, כדי לתרץ את הבחירה האומללה(וזו הסיבה שהכרחתי את בני להתגייס) .
במקרים אחרים זה יוביל לבגידה, במולדת, בחברה הקרובה, בכם.

אי הקניית זהות לאומית חברתית מפתח נפש הנעה בין תיעוב עצמי לתחושת עליונות מופרזת, ולעוד רעות חולות הנובעות מנפש לא יציבה, שלא ניתנו לה היסודות ,הפרימטיביים אולי, אך הנחוצים להמשך התפתחות.

הם לא יהיו בוגרים בעלי חשיבה ביקורתית, אלא יאמצו דעות "אחרות" של מנהיגים והוגים ראדיקלים
הם לא יגלו אחרויות חברתית, אלא יפעלו כאוטומטים בשירות ססמאות ריקות מתוכן, שלא יצליחו להבינם מתוך העדר מצע של תכנים ממשיים אישיים משלהם, כפי שבילדותם חוו את האונס הזה, מצד אישיות בוגרת, בכירה וסמכותית. המנהל שלהם. הם לא יבינו באמת את הקשר בין ערבי לאדמתו, את הקשר בין הדתי לאלוהיו, הם יבינו רק שעליהם להיות "אנטי" כדי להיות בעלי ערך כלשהו.

ולסיום, התופעה הכי מוכרת, והכי סבירה היא, שמאחר שמילדכם נגזלה תחושת ההזדהות עם סביבתם הקרובה, עם המולדת שלהם, המחסור הנפשי הזה ייצור חוסר נחת, ניהליזם, תחושת חוסר ערך – והם ימצאו את המזור לאי הנחת -בסמים, בחזרה בתשובה, או בשניהם.

חישבו על כך ושיקלו, האם תחושת הערך שלכם הנובעת מכך שהילדים שלכם זכו ללמוד אצל מחנך "דגול" ויוצא דופן כ"כ, משתלמת לכם עד כדי סכנת ערעור נפשם הרכה, ועתיד – שיש בו פרומיל אחד של סיכוי לבוגר דגול , מנהיג חברתי ראוי ודוגמה מוסרית נעלה, למול שאר הסיכויים שיצא לכם פסיכופט נרקיסיסטי עווין, ואבוד בעולם.

בהצלחה בבחירה הנכונה

2 תגובות בנושא “מכתב להורי בית הספר ע"ש אלתרמן בתל אביב

הוסיפו את שלכם

    1. תגובה מעניינת .
      השנאה הקדושה צריכה להיות מופנית למי שהוא דתי ולאומי ( אפשר גם רק דתי…)
      הוכחה נהדרת לתוכן המאמר.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: