המפטי דמפטי משפטי

מעטים טרחו לקרוא את יצירות המופת, הגותו של אהרון ברק, ששייכות כולן לסוגת הנונסנס. ועוד פחות העזו לבקר אותה. ברק החביא את ההומור הנונסנסיקלי שלו בתוך ענני דיו של מילים נשגבות ועילאיות – כך שמי שיצביע על היותן שטויות, הבלים של אי-הגיון – יוקע מייד כשוטה נטול הבנה משפטית, או חסר כישורים אינטלקטואלים להבין את העומק הנשגב
אלא, שבבואנו לנתח את הטקסטים של המפטי-המשפטי הזה, עלינו לגייס לא את הידע המשפטי, אלא את הפילוסופיה, שמתורגלת בטקסטים מסוג זה וקוראת אותם בקלי קלות. ללא כל קושי, ימצאו מייד הכשלים הלוגיים ברמת הטיעון: תלי תלים של של טיעונים מעגליים, מחווטים לעצמם במעגל חשמלי, שבמרכזו נדלקת נורה, היישר ממוחו של ברק. יותר מכל, הטקסטים נשמעים כמו מבית היוצר של לואיס קרול וסוויפט, כפרודיה על שפה פילוסופית משפטית יומרנית וריקה מתוכן. זו לא רק בעיה סגנונית (ניכר, שברק מחקה את קאנט, בתרגומים הישנים, בעברית שלא צלחה את התחביר הגרמני, ונדמה לי שהוא גם סבור שהוא מתקן את עמנואל, פה ושם…). הבעיה העיקרית היא שכמעט אף טיעון אינו תקף ואינו בנוי כהלכה.

Humpty_Dumptyלכן, יש לזמן לפה לא את מומחי המשפט, כי משפט אין פה, אלא את הלוגיקנים והפילוסופים, וליתר דיוק, את הפילוסופים של הטפשות. תחום, שבו אני במקרה בעלת מומחיות עולמית כי אני המצאתי אותו והיחידה שעוסקת בו (בשנים האחרונות, לאור הדרדרות התבונה, מן הראוי שהתחום יהפוך לתחום המרכזי של המחקר החברתי-פוליטי).

הבעיה היא, שאנחנו חיים, ובעיקר מתים, בשל יצירת הנונסנס הזו. וכדי שלא להלאות אתכם בניתוח טיעונים היפרבוליים ומלאי אוקסימורונים, שיפים אולי לשירה ולסוגת הנונסנס, אתן לכם רק את התוצאות:

מרגע שהמפטי-המשפטי קבע ש"כשאני משתמש במילים, מובנם הוא בדיוק מה שאני קובע שהוא, לא יותר ולא פחות, כי אני האדון שלהם",

או במילים של פי הסוס עצמו:

"פרשנות (לשון החוק) אינה אך בלשנות":

"המובן שיש ליתן לדיבור שבחוק […] אינו קבוע ועומד לעולמים. החוק הוא חלק מהחיים, והחיים משתנים. עם השינוי במציאות משתנה גם הבנת החוק. לשון החוק עומדת על מכונה, אך משמעותה משתנה עם 'תנאי החיים המשתנים' […] מכאן הגישה הפרשנית, כי 'החוק מדבר תמיד' […] הפרשנות היא תהליך מתחדש. יש לתת תוכן מודרני ללשון הישנה, בכך יקטן הפער בין החוק לבין החיים. על רקע זה נכון לומר […] כי הפרשן עשוי להבין את החוק טוב יותר מיוצר החוק, וכי החוק הוא לעולם חכם מיוצרו […] (המקור כאן)

כך הצליח השופט פוגלמן, תוך ציטוט זה, להפוך את לשון החוק האומרת:

"שר הפנים רשאי, לפי שיקול דעתו – לבטל רשיון ישיבה שניתן לפי חוק זה" בעתירה כנגד ביטול אזרחות של חברי פרלמנט "פלסטינים" מטעם החמאס, לאחר 500 עמודים לפרשנות הזו:

"שר הפנים אינו רשאי, לפי שיקול דעתו – לבטל רשיון ישיבה שניתן לפי חוק זה"…

נפתח פה פתח לדיקטטורה שרירותית . ומרגע זה:

  • אף אחד לא יודע מראש, אם מה שהוא עושה לא יחשב מחר לפשע, על פי פרשנות "חדשה" כי "החוק מדבר תמיד, ולעולם החוק חכם יותר ממי שכתב אותו" ומי שחכם יותר מהחוק הוא האמפטי הפרשן
  • אין יותר חוזים ברחבי הממלכה של המפטי: שופט יכול לקבוע בדיעבד, שמותר להפר את החוזה על פי כוונת המנסחים שלו – אך לא הכוונה של המנסח הריאלי, אלא על פי מה היתה כוונתו אם היה כותב חוזה סביר…"
  • מחר עלול להעצר אדם, משום שעשה אתמול דבר מה שהיום מפורש כלא חוקי
  • פושעים היום, במודע, בוטחים בבית המשפט שיזכה אותם, תוך התלו על סעיף מגוחך של "זכויות אדם". היום כל פשע מותר. זכותו של הרוצח לחופש העיסוק. תוך 400 עמודי פלפול משפטי – הזיכוי מובטח. במקרה של השופט פוגלמן – מטומטם חסר הכרה – הקורבן יואשם.
  • כך סלולה גם הדרך של אחד מהמטורללים שלא חסרים מהם כאלו, ולתבוע מבגצ לאלץ את מדינת ישראל למלא עד תום את כל ההתייחבויות של אוסלו, ללא שום קשר לעובדה שהצד השני הפר כל סעיף בו . וזאת , גם תוך "פרשנות" של כל סעיף, לא על פי מה שאכן נחתם אלא על פי מה שהיה נחתם לו החותמים היו סבירים . לשיטתו המשפטית של האמפטי, כמובן.

זה עובד גם הפוך -ומצויין. היטלר היה יכול להצדיק רצח-עם בשיטה הזו, שתהיה חוקית לעילא. ואל תחשבו לרגע, שזה לא יכול להגיע. אהרון ברק הכשיר וסלל את הדרך , למרבה הגיחוך, דווקא מתוך פארנויה סכיזואידית מגלומנית, שבלעדיו – זה היה קורה בוודאות
——————-
הגיע הזמן שאנשים יצאו מעצלותם ומפחדנותם האינטלקטואלית – יקראו בעצמם את הכתבים הטרחניים והנפוחים מהיבריס של הגמד המשפטי-דמפטי הזה- ויעיפו את הגותו המטורללת לכל הרוחות.

השלטון, ההגיון השכל, הישר והישרה – נחמסו מאיתנו. במקרה, זה היה דרך הרשות השופטת. אבל זה כלל לא אומר, שעלינו להשיב לעצמנו את חירותנו דרך המשפט.
ברק חיסל את המשפט, ואז שרף מאחוריו את הגשר: את השפה.
אין יותר מילים שניתן לומר, שהאדון לא שולט בהן, הופך אותן ו"מפרש" כרצונו
לכן, המאבק אינו משפטי כלל ועיקר. אלא לוגי:

יגוייסו לוגיקנים לסרוק את לשון החוקה שכל העם הסכים לקבל על עצמו, מבלי שאיש ידע על כך, וכל רעיון הלוקה בסתירה עצמית – יוצא מתוך לשון החוק.
אני מבטיחה לכם, שכך לא ייוותר משפט אחד למורשתו של המפטי, ואני מציעה שאת המשפט הכי מגוחך, יש להשאיר על תילו עד לסוף התהליך: אהרון ברק – משפטן . ורק אז למחוק גם אותו מחמת אבסורד

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “המפטי דמפטי משפטי

הוסיפו את שלכם

  1. הכינויים הלעגניים שאת עושה בהם שימוש אינם מוסיפים לכבודך, אותו את טורחת כל כך להקטינו גם בתוכן בדברייך.

    מי שדיבר על "תנאי החיים המשתנים" במילים אלו ממש לא היה ברק, אלא אגרנט, ב 1950, כאן http://www.lawdata.co.il/.%5Cupload%5Cpsakdin%5C1040257.pdf.

    את יכולה להעלות טיעונים נגד הפילוסופיה המשפטית של ברק בלי להיגרר לביבים בהם את אוהבת לבוסס.

    אהבתי

  2. והנה רק פתיח קטן שמכין את הקורא לכך ש"ערכי יסוד ואמות מידה להתנהגות ראויה" שקבעה אליטה מנותקת תלהטט את לשון החוק לצרכיה באשר הם : "כל נורמה היא חלק ממרקם של שיטה. principies).3 בכל שיטת משפט קיימים, זה בצד זה, כללים (mies) ועקרונות ( העקרונות משקפים ערכי יסוד ואמות מידה להתנהגות ראויה. העקרונות ממלאים את ה״יקום״ הנורמטיבי. הם ה ״נשמה״(ה־^חם!^ האופפת את הגוף( כל הנורמות המשפטיות נוצרות ע ל רקע עקרונות אלה. אך טבעי הוא, שעקרונות אלה ישמשו להבנתן של הנורמות המשפטיות. אכן, העקרונות הכלליים של באמצעות המשפט מהוות ״מטרייה נורמטיבית״ הפרושה מעל לנורמות כולן. 5 ״מטרייה נורמטיבית״ זו מתפרשים כל הטקסטים המשפטיים כולם." מתוך עקרונות כלליים של המשפט בפרשנות המשפט, מאת (כמה מפתיע) אהרן ברק

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: