ונעבור לחדשות הטובות

ברכות חמות לערוץ 20 על מהדורת החדשות. אני רוצה להדגיש פה את חשיבותו בשל שבירת ההגמוניה השמאלניסטית בתקשורת בכמה נקודות עיקריות:

א. ייצוג כוזב במתכוון

1. המציאות היא מה שאומרים עליהoriginal
בתמונה אתם רואים את הייצוג היחסי של אברי הגוף במוח. ככה עובד גם ייצוג המציאות – בתקשורת.
מה שמובלט בתקשורת יתפס בתודעה כגדול יותר, חמור יותר מחלקו היחסי במציאות.
וגרוע יותר: אמיתי וממשי יותר.

כך למשל, כשעיתון 'הארץ' מפמפם כל כמה שעות כל יום על כל מקרה, שולי כלל שיהיה, על בעתיות במפגש בין צהל לערבים- הייצוג בתודעה הוא – שאין שואה גדולה יותר מאשר "שואתו" של ה"עם" ה"פלסטיני" (ובכלל, ככה המציאו את העם הפלסטיני)

בכל שנות השואה, העיתון העיקרי ומכתיב הטון בארהב, הניו יורק טיימס, פרסם רק 17,000 אייטמים על הנעשה באירופה- רובם המוחלט בעמודים נידחים.
כך כל הקוראים "ידעו" הכל, אבל תפסו את העניין כלא חשוב ולא מזעזע.
ככה עובדים על התודעה שלנו

היום יותר מתמיד נחוצה תקשורת אחרת שתבחר בעצמה מה להבליט, כלומר, תקבע את הנושאים שעל סדר היום – לפחות לשם איזון האג'נדות השמאלניות.
בלי זה. אין מציאות אלא רק תודעה . כוזבת. ממש כך

2. מיסגור: 
חישבו על תחרות האבקות שרואים בטלוויזיה, אך שהעורכים מחקו את כל הפעמים שבהן צד אחד החטיף לשני.
השני יצטייר כמי ששוחט אדם חסר אונים.

עד היום זה היה היחס של התקשורת ל"סכסוך": לעולם תמיד נראה כאליו ישראל תוקפת חסרי ישע.
ככה מטמטמים אנשים
נחוצה תקשורת שתראה את כל התמונה, ועם הדגשים אחרים על הצד האשם.
רק יחד ניתן לקבל תמונה מאוזנת יותר

3. הסתרת חלק מהמציאות (שכמוה כשקר מוחלט):
הציבור בישראל לא ידע דבר על מה שאמרו בכירים פלסטינים על כוונתם האמיתית, על ההסתה המטורפת לשטנה במערכת החינוך שלהם, ולהפך, כשמשהו כבר דלף, פאנלים שלמים נזדעקו לחפות עליהם.
זוכרים את אמירתו של שמעון פרס "מותר לחלום" – על סירובו של ערפאת לבטל את האמנה הפלסטינית שקוראת להרוג את היהודים, אפילו לא במעמד חתימת "שלום" אוסלו?
אם הציבור היה מקבל מציאות, ולא רק את חלקה, איש לא היה תומך באוסלו

4. בניית תדמית: ע"י מיסגור, הסתרת מציאות, האדרה לעומת הכפשה ע"י אמצעי מבע שונים, בוראים תדמית חיובית או מפלצתית: אין אנסים במרצ (למעשה, יש לפחות שניים בכירים עם מעשים חמורים מאין כמוהם) כי לא מדווחים על זה. לעומת זאת בכל פעם שחרדי אי פעם רק נגע, או לא – זה מדווח בהרחבה.זה מייצר דמוניזציה וזה כל מה שקיבלנו עד היום

5. העדר קריטריון שיפוט: (שכמוהו כהעדר תבונה, וגם העדר מוסר)

בהעדר תקשורת יריבה -התקשורת החד ממדית הרשתה לעצמה להדרדר לתהומות של טפשות מתודית, ויכלה כך להצדיק כל עוולה כשנוח לה, ולהפוך כל פעולה של יריב – לעוולה.

במשך עשרות שנים מבלי ביקורת חיצונית, הם שכחו לגמרי את הביקורת הפנימית.
כך טמטמו את הציבור ולמעשה היו הקורבנות הראשונים של עצמם.
כל עוד המציאות היא רק סך כל מה שאומרים עליה (ראו סעיף 1) אז כל מה שאומר אדם ששולט על השיח – הוא אמת אפודיקטית.
לכאורה.
כך שכחו לגמרי לשים לב -שהם לא מפסיקים לשקר! אין יותר שקר- יש רק אמת שלא אומרים, אותה ולכן אינה ממשית.
לו היתה קיימת לפני שנים תקשורת מתחרה היא היתה חושפת את זה וחוסכת מהם את ההדרדרות העצמית שלהם כל הדרך אל הנחשלות הלא מוסרית ולמותה של תבונתם.

ולא ייאמן אבל אין ברירה אלא להסביר מהו קריטריון שיפוט, שכבר לא קיים אפילו בבית המשפט:

א. קריטריון שיפוט אובייקטי: מעשים נשפטים על פי ערך ה"טוב" של המעשה, ולא כל פי מי עשה אותו. אם היו זוכרים את זה, אף פרוגרסיבי או פמניסטית לא היו מעלים על דעתם להביע כל תמיכה באיסלם -שהמעשים שנעשים בשמו הפוכים סימטרית ל"ערכים" הפרוגרסיביים

ב. "קל וחומר": מעשים נמצאים תמיד על הסקאלה בין טוב לרע.
במצב הנוכחי, תקשורת ללא ביקורת מבליטה (ראו סעיף 1) באופן מלאכותי את המיקום של "רוע" של היריב וממתנת ו"מנמיכה" את חומרת הרוע של הצד שלה.
כך לדוגמה ילדה עם טושים נתפסת כפושעת כנגד האנושות בשל חשד שהלכה לכתוב גרפיטי ואילו כל פשעי הערבים- הנעשים יום יום , שעה שעה, מיוצגים כמשובות נעורים, החל מזריקות אבנים ובקבוקי תבערה ועד לרצח שובבני של מחבל עם אמא שהיא אמא…

העדר יכולת מידרוג "קל וחומר"- הוא ביטוי מצמית לחוסר יכולת לחשוב, בכלל.

ג. ביקורת: 
בכל מדורי הביקורת בתקשורת, כל עוד לא היו להם מתחרים מנגד, הביקורת נגרפה לטמטום מוחלט.
כללי ביקורת תבונית תובעים מהמבקר – להעביר ביקורת על תופעה – אך ורק אל מול אלטרנטיבה רלוונטית.
זה לא קורה כמעט לעולם, ולכן מה הפלא שאנחנו חושבים אותם למטומטים?
אין להם היום שום בעיה, למשל, להאשים את הממשלה בכך שאין שלום עם פלסטינאים – ולהודות באותה נשימה, שאין עם מי לעשות אותו.
דברים כאלו קורים כל הזמן, והם סממן למותה של האינטלגנציה

ב. טמטום מכוון של הציבור:

1. הפרעת קשב וריכוז, קולקטיבית. 
שימו לב לתבנית הזו, שבה בקורת פולמוסית לא מצליחה להזכר במשפט הקודם שנאמר:

-אנסת אותי!
-לא נכון!
-אה!! אתה גם מגן על אנסים!?
– לא, אבל אני לא אנסתי
– אתה אפילו לא מתחרט?!
– אין לי על מה להתחרט!
– גם אנס, וגם מצדיק אונס!

(אני מודה שקשה לי לבדות נונסנס מהסוג שומעים כל הזמן אם אזכר בדוגמה, אערוך לפה)

הכשל: התעלמות מכך, שההכחשה לא מתייחסת לחרטה על אונס- שההאשמה בו נתפשת נכונה כחוק טבע, כך בכל סיבוב- ההמכחיש מוצא עצמו מסובך יותר- כי "נשכחה" הטענה שלו, שלא אנס

2. הבניית תודעה ע"י אמצעי מבע מתחומי האמנויות הנרטיביות הבדיוני (ספרות, קולנטע) :

– סופרלטיבים: "המאמר שכל אדם על מצפון אמור להזדעזע ממנו!"

האמצעי החביב על עיתון הארץ לעקוף את הפניה לשכל ולהגיע ישר לרגש- תוך ציווי לומרת לקורא מה עליו "לחשוב" (ולמעשה, מה עליו להרגיש).

זוכרים את אמרתו של צארלי קיין, איל העתונות ב"האזרח קיין"?: "אנשים יחשבו מה שאני אגיד להם לחשוב".
התקשורת שלנו לא למדה כלום מנפילותו של קיין, בדיוק בשל היהירות הזו

– מיסגור ע"י אמצעי מבע: 
לא די במסגור הסיפור (למשל מי התחיל בסכסוך הישראלי הערבי- נקבע ע"י נקודת הזמן שמחלטים להתחיל את הסיפור. האם לאחר הנצחון ב-67, או אולי – רגע לפני הנצחון, שבו כל הערבים פתחו במלחמה כדי להשמיד את ישראל).
מיסגור אמצעי המבע זה להראות ברקע תמונה של ביבי בתוך צוללת, כשהנאמר בתוכנית הוא ההפך- שאין לביבי קשר לפרשה.
תקשורת נגדיתבקורתית היתה מציפה את השקרנות הנרטיבית מיידית והם לא היו מעזים לשקר כך לציבור.

– חוסר איזון בייצוג. 
כמו שאפרים קישון אמר על פאנלים בטלויזיה: חמישה שמאלנים מול ימני אחד שנבחר רק בשל היותו עילג, מכוער וצולע
בהעדר תחרות, הם יכלו לעשות זאת.
לא עוד!

—————————–
שרבטתי פה כמה מהסיבות העיקריות לחשיבות תקשורת מגוונת, למול תקשורת חד ממדית.
אני מקוה שהערוץ החדש והצעיר לא ינקוט במניפולציות האלו, ויחתור להיות אינטלגנטי, בעל קריטריונים אובייקטיביים לשיפוט, לא יהיה מחוייב לאג'נדה על פני האמת, ולא ינסה לגנוב דעת

מהכרותי את האנשים הנפלאים של הערוץ אני יודעת שהם יהיו הגונים, שלא יזלזלו באינטלגנציה של הצופה, ושיחתרו לאיזון

אבל, וזה לדעתי הכי חשוב:

גם לו היה ערוץ 20 מורכב רק מבעלי תפיסה חד צדדית, כמו התקשורת הותיקה, (והם לא יהיו) הם עדיין חיוניים מאין כמוהם לתפיסת המציאות של הציבור הישראלי כי הם היו "מאוזנים" מראש ע"י ידי הערוצים המתחרים.
——————–
אני מלאת אופטימיות ותקוה, כי אני בונה על כך שתקשורת שתאזן את השקרנות הותיקה – לא רק תשיב את ה"הנארטיב" הציוני אלא בעיקר – כי זה החיסון החזק ביותר כנגד מגיפת ההטפשה המתודית של הציבור.

ערוץ 20, בהצלחה רבה, אחים ואחיות שלי. עיני כל האומה נשאות אליכם בתקוה. אבל בלי לחץ 🙂

news-20.jpg

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: