חשוב לי להדגיש, שהדוברים האלו לא טפשים. הם מטומטמים.
טיפש הוא מי שנולד עם כישורים מנטליים מוגבלים. מטומטים הם אלו שלא סבלו מקמצנותו של הטבע אלא שאידיאולוגיות, מתודולוגות ותיאוריות – הפכו אותם למטומטמים בשיטות מתודיות שמחסלות את האייקיו – לשם כך נחוצה הרבה עבודה אינטלקטואלית,למשך לא מעט שנים.
וללא ספק, יש סוגי טמטום שרק אינטלקטואל יכול להפגין.
הנה כמה מהבעיות שהגאונים האלו לא הצליחו להתגבר עליהן:
1. התיאוריה תמיד צודקת, ואם המציאות לא מצייתת לה – המציאות היא זו, שטועה.
התיאוריה אומרת שאין בעולם שום סיבה למלחמות ולהרג, ושלום הוא ערך אוניברסלי עבור כל אדם, לכן אם המוסלמים רוצחים – אין זו אלא שעשינו להם משהו נורא.
מצד שני אין לגאונים האלו שום בעיה גם להניח – שהיהודים הדתיים המשיחיים רוצים רק מלחמות. נעדרת אצלם היכולת לגזור, שאם זה נכון שיהודים משיחיים לא שואפים לשלום, אין יותר שום סיבה להניח, ששאיפה לשלום היא ערך אוניברסלי. מה ששומט את כל בסיס התיאוריה שעל פיה ערבים בהכרך שואפים לשלום (למעשה, זה נכון. אלא ש"שלום" באמנת החמאס זה מצב שבו אין יותר יהודים חיים, ושכל ה"כיבוש" -קרי, כל אדמת הוואקף – כל ישראל – "שבה" לידיהם)
אבל חסידי אומות השמאל שלנו עדיין מחזקים בדעה, שערבים רוצחים רק אם נעשה להם עוול ממשי, ומתוך שאיפות חירות -ומי שמפריע להם אלו יהודים משחיים רעי לב שמנסים למנוע אותו
זאת – בניגוד לכל ראייה אפשרית אי פעם.
ולהפך, כל ראייה תמיד הצביעה על ההפך המוחלט. כולל – מתוך מה שהערבים אשכרה אומרים בקול צלול וללא כל רמז לכך שהם מבינים שלפחות הם היו אמורים להסתיר את השאיפות הרצחניות האנטישמיות המתועבות שלהם. או להתבייש בהן. מי שמתבייש, תחת זאת, אלו שמאלנים נעלים שחשים שהעליונות המוסרית של המדינה נפגמת בכל פעם שנהרגים חיילי אוייב בעת מלחמה שהאוייב שוחר השלום פתח בה. למען השלום, מן הסתם…
2. דקונסטרוקציה: האופנה האינטלקטואלית האימבצילית, שמפרקת כל משמעות, ואז מאפשרת להרכיב מחדש את התופעות במציאות – על פי התיאוריה (שתמיד נכונה) כל עוד התחביר בשפה מרשה זאת.
לא יעזור לומר להם כמה מגוחך לכנות "הפגנה"- אירוע שלא חל בתוך שטח המדינה שלך,אלא על הגבול מהצד של האוייב – על ידי חיילים וטרוריסטים ששייכים לישות אוייבת , ושהמטרה המוצהרת של ה"הפגנה" היא "שיבה" כלומר – כיבוש ישראל תוך טבח היהודים.
גם אם זו היתה הפגנה, (זו לא היתה הפגנה) היא הפגנה רק בעזה.
מהצד שלנו של הגבול היא נסיון פלישה של צבא זר, משטח שאסור לו להיות בו.
זו אותה טעות כמו לכנות "פליטים" מסתננים שחצו את כל אפריקה להגיע לכאן: פליטים הם היו אולי במצרים, או בכל מדינה שאליה נמלטו (או לא) מרדיפות אמיתיות או מדומינות.
ממש כמו ההגדרה הייחודית והשערורייתית של אונר"א שעל פיה ילדים שנולדו במדינה ערבית הם עדיין "פליטים" שגורשו מישראל…
וכך, להוסיף טעות על טעות, המילה "הפגנה" מצליחה לבלבל אותם מספיק לשם השוואה עם להפגנות אחרות, במשטרים לא דמוקרטים שבאמת מדכאים את האזרחים שלהם.
הם לא מצליחים לזכור שהעזתים כבר לא אזרחים של ישראל. החרבנו התיישבויות רק כדי שנוכל לומר, שאין לנו יותר דבר וחצי דבר עם עזה. אין לישראל יותר שום אחריות על האומללים הללו. מה יש להם להפגין ? שיפנו את הדרישות למי שמנהל אותם.
כל זה נסתר לגמרי מהשוטים בשמאל, שהגמישות הקונספטואלית האינטלקטואלית הפכה להם לטבע שני , הם התרגלו כבר לרפיפות התבונה, לפלואידיות של המושגים, להעדר הצורך בקשר בין תיאור מציאות – למציאות.ולא פלא שהם מתגלים כל פעם מחדש כאנטי ישראלים. להיות נגד ישראל זו נקודת האחיזה הארכימדית היחידה שנותרה להם בתוך הערפל הסמיך של אובדן היכולת להמשיג. שנאת ישראל היא ההסכמה הבינלאומית היחידה, מקור ובסיס לכל ניסיון להבין מציאות בעזרת מושגים חמקמקים שמשתנים בכל רגע כמו בתעתוע של הזיית סמים. שזה מה שהדקונסטרוקציה חוללה להם במוח.
השחקן המנוח ג'ורג' ברנס אמר פעם , שסקס בגיל 90 זה כמו לשחק ביליארד עם חבל. זה לדעתי תיאור מצויין לכשל ההמשגה של כל מי שחונך לדקונסטרוקציה. מתודולוגיה שצריך לצלוח את כל ההוגים הנשגבים שהגו אותה, רק כדי להגיע לבסוף למסקנה שעלתה בהתקלות הראשונית – שהכל בולשיט מפואר המכלה את השכל.
הדקונסטרוקציה גורמת לחסידיה לעבור לחיות בשפה, לאחר שהשחיתו את כל מושגיה, ואין דרך חזרה משם, כי נחוצים מושגים כדי לפתח מחשבה ביקורתית.
היום, די בכך שמסע טבח של טרוריסטים יכונה "הפגת שלום" כדי שהשמאל יגיש אליהם את צווארו בתרועות ששון על שהגיע קץ המאבק…
3. "חושבים אחרת" המרקסיזם שבמידה רבה היה פעם "חשיבה הפוכה רדיקלית" התקבל לפני 150 שנה כרעיון נועז מתוך פתיחות מחשבה. אבל מאז המחשבה הזו נבדקה , ונמצאה שגויה מהיסוד. אלא, שהגאונים האלו עדיין חושבים שלחשוב "ההפך" מימני, זה סממן לאינטלקט.
אין קיבעון מחשבתי דוגמטי יותר מפגר מלהעמיד איש קש "ימני" – לנחש מה הוא יחשוב (כלומר, לנחש את המסקנה ההגיונית הנובעת מתוך מציאות נראית לעין, מובחנת וברורה, ובדוקה ונמצאת כנכונה, תמיד) ואז לעשות היפוך – ולחשוב שיש בכך ערך תבוני נעלה יותר, שהופך אותם לחכמים יותר, רואים רחוק יותר ומוסריםי יותר.
הלכה למעשה – הם רק מטומטמים. והבעיה עם מטומטם, שמנות המשכל שהיתה אמורה לעמוד לו כדי להבין שהוא מטומטם – נאכלו ע"י אידואולוגיה טורפת תאי מוח.
4. "אין פתרון צבאי". בדיוק להפך. אין שום פתרון שאינו צבאי אל מול ישות עצמאית אלימה ועויינת. הערבים היו יוצאים נשכרים מאד משיתוף פעולה עם ישראל ובאלפי דרכים. הם יודעים זאת ובכל זאת מעדיפים להמשיך להיות אוייבינו. ומאחר שאין שם רצון לשתף פעולה בדרכי שלום – אין לישראל לגיטימיות להתערב בעיניניהם באפיקים שאינם צבאיים. זה אמצעי התקשורת הלגיטמי היחיד שניתן להתנהל עם אוייב כל עוד הוא רוצה להיות אוייב
אני יכולה להבין את אלו שמחזיקים בדעה, ששום פתרון צבאי לא יביא לכאן את השקט המיוחל. אבל אין אבסורד גדול מכך, שקציני צבא בכירים יחזיקו בדעה כזו. את אלה יש לפטר ולמנות מפקדים שכן מאמינים ביכולתם להביא רעיונות לפתרון בתחום העיסוק שלהם.
צבא הוא גוף שאמור לתת מענה מסוג אחד – הבסת האוייב. מצחיק לחשוב על רופא שיאמר לכם שאין לבעיה שלכם פתרון רפואי. למעשה, פתרון רפואי זה הכיוון המתבקש לפתולגיות של השמאל הישראלי היום.
טעון גיבו"ח - גלי בת חורין 
גילוי נאות: לא קראתי את הפוסט. אנל'א יודע לקרוא.
אבל יש לי יש לי :
קבלו מבית היוצר של "לא ניתן שיהיה כאן צבא מיליטנטי" –
*** בליל הסדר הזה אנחנו נחבק את מבקשי המקלט! אנחנו לא נהיה פרעה אשר גירש את היהודים ***
https://mobile.twitter.com/attaliami/status/979619329032548352/photo/1
ואין כמו אמירות חז"ל כטוב ליבי ביין –
https://mobile.twitter.com/Michal_Rozin/status/975403627954176000?p=v
גאד!
ולחשוב שבניגוד למרבה מיכאלה – הנשים הללו מתרבות!
ברררר
אהבתיאהבתי
אני רואה שאתה לא קורא אותי בהתמדה ועקביות. הדוגמאות שהבאת כבר זכו ה כבר לטיפול 🙂
אהבתיאהבתי