טקסט אלטרנטיבי ביום הזכרון לחללינו ולמשפחות הטרור יחד זה מקומם מאד, אבל זה רק סימפטום ולא הבעיה. הבעיה היא שבזמן שרובנו ישנו, הצליחו להפוך את כל ישראל למדינה אלטרנטיבית, שבה הישראלים הציוניים הרגילים הם בבחינת מיעוט קיצוני מושתק אך הנחשב ל"פריבלגי" ולכן גם נטול זכויות בשיטת המשפט הנוכחית.
הרעיון ש"דמוקרטיה אינה רק שלטון (על פי רצון) הרוב" – נובעת מהנחה בסיסית – שהיא, שהעם בכללותו מסוכן, אלים ונבער.
המסקנה, שפעם היתה מושמעת כהלצה "אז צריך להחליף את העם" הפכה להיות למשימה.
העם הוא הריבון, אך בכל מקום הוא נתון בכבלים:
הרשות השופטת העבירה חוקה ללא אישור או אפילו ידיעת העם, על פי ערכים אלטרנטיביים של עם מדומיין. לכן זה מכונה "מהפכה". שינוי רדיאקלי.
אכן, מאות עמותות קרן לישראל החדשה, מחליפות פה כל קבוצה על פי קטגוריות מסודרות:
קולם של תושבי דרום ת"א הוחלף בהפגנות מטעם הקרן – שמתחזות להיות בשם התושבים הממשיים (אין שום צורך להוכיח זאת. אין אדם שרוצה לחיות בישראל ולחוות איכות חיים של אפריקה).
האירגונים היהודים הדתיים המסורתיים – הוחלפו זה מכבר בכל מיני סוגים של מתחזים לדתיים – רפורמיים שחוגגים ברק מצווה לכלב ותובעים את מקומם בכותל.
הדמוקרטיה הוחלפה ב"דמוקרטיה מהותית" שזה כמו דרבי שהוחלט בו מראש שהפועל ניצחה
המכון האחראי לשווק את השקר הזה הוא "המכון הישראלי לדמוקרטיה" – עוד הצלחהשל הקרן להחליף את הישראלים בקולות של תורמים מארהב
"שוברים שתיקה", מתחזים ללוחמי צהל ו"מתוודים" בשם חיילי צהל על פשעים שעשו, כביכול. כך מחליפים את חיילנו – בפושעי מלחמה בוגדניים.
ארגונים פמניסטיים הוחלפו בארגונים קיקיוניים שפועלים באלימות כנגד מעמד האישה.
את מוסד המשפחה – עמלים ארגונים אחרים לרסק, תוך השלטת בלבול אפילו בזהות המוצקה ביותר – הזהות המינית . המשפחה האלטרנטיבית הפכה להיות הנורמטבית, והנורמטיבית – לפרימטיבית "דתית".
יום השואה הפך ליום קסטנר האלטרנטיבי, ומדליקת משואה היתה ניצולת שואה אלטרנטיבית – אשתו של צורר היהודים קסטנר, שנולדה לאחר השואה.
פליטי שואה הוחלפו ע"י פליט דרפורי הוזמן למוסד חינוכי להרצות על חוויותיו בשואה האלטרנטיבית.
ארגוני הקרן הפכו את ה"נכבה" לשואה האמיתית, ולא ירחק היום – שהשואה תתגלה כפשע של הציונות .
האזרח האלטרנטיבי הוא האוייב כשהאזרח הפך להיות – אוייבו. ראו רקאיך בית המשפט שלנו מתייחס בעדינות למחבלים – לעומת הנקמנות שלו כלפי חיילים ומתיישבים. כאילו הם האזרחים ואנחנו – האוייב. משפחות מחבלים הם הפרטנר לפיוס – אבל ל"ימנים" – הרוב במדינה – אין כל תקנה. להם מותר לתחוב אצבע בעין. הם הרעים היחידים בכל הנרטיב של הסכסוך. בגללם…!
הממשלה הנבחרת הפכה ע"י תעמולה תמידית בשיתוף התקשורת – לפשע כנגד המדינה. הממשלה האלטרנטיבית היא הקרן שהחדירה את שלוחותיה לכך התארגנות חברתית – ושהאידאולוגיה האלטרנטיבית שלה הפכה להיות לשיטה השיפוטית – שבה גם הכל שפיט ולכן -היא שולטת בנו גם פוליטית.
ואם כולם עסוקים ב"החלפות" אז מה הפלא שהליכודניקים החדשים, חבורת אנרכיסטים בעלי הפרעה נפשית, מתפקדים בהמוניהם ומציפים את המפלגה הנבחרת כדי להשתלט עליה מפנים, ולהחליף את חברי הכנסת של הליכוד, בליכודניקים אלטרנטיביים: שמאלניים קיצוניים, אנטי ציוניים – ובכך מחליפים את הפתק האחד שלנו בחירות – בבחירה – שהם יבחרו לנו. כי הם העם. השאר – אספסוף שאינו ראוי לקבוע את גורלו בעצמו.
אהרון ברק, שהתווה לבגצ את השיטה השיפוטית החליף את הערכים שלנו, כשהגניב לישראל חוקה מבלי שנדע על כך, וניסח אותה באופן שמחייב את כולנו לציווי הקטגורי האישי שלו. אם כי דומה, שהוא עצמו אינו חש מחוייב לו. ברק קבע, שתכליתה של מדינת ישראל היא שמירה על "זכויות אדם" והשאיר לעצמו ולשיבוטיו בבג"צ את הפרשנות האישית שלהם (שלו!) – באשר למהות הזכויות. ומשום מה, הפרשנות היא תמיד רחבה מאד כשמדובר בזכויותם של לא-אזרחים, כדוגמה הפסיקה המביכה של השופט עוזי פוגלמן על פיה זכויותיו של המסתנן הם גם "למצא תחביבים, בנות זוג ולספר את סיפור חייו שלו". אבל הזכות לביטחון אישי אינה שמורה לתושבות דרום ת"א. פרשנות…
הוא גם קבע, שהכל שפיט, ולבית משפט מותר להתערב בכל החלטה של הרשות המחוקקת – ע"י פיסקתו הקובעת, שהעם הוא זה שמפעיל את "כלל ההכרה" (הכלל הקובע את טווח הסמכות של כל אחת משלושת הרשויות) ואז קבע, שבשיטה הפוליטת בארץ- הרשות השופטת (הוא!) מפעילים אותו. מסתבר, שהבשיטה הפוליטית בארץ – אהרון ברק הוא העם…
אינסוף דרכים יש לקרן בחסות הבגצ והתקשורת – ובטיפוח באקדמיה – להחליף את העם בעם אלטרנטיבי.הם עושים את זה כי הם חושבים שאנחנו לא רואים ולא מבינים
לכן חשוב מאד לומר להםהעם הוא הריבון, ואנחנו העם – לא אתם!
טעון גיבו"ח - גלי בת חורין 
להשאיר תגובה