דת היא התוצר השלם של מחקר סוציולוגי בן אלפי שנים על דרך הניסוי והתעייה

מתחת לחדר שלי בדופלקס שלי בכפר סבא יש שתי דירות 3 חדרים ליותר מעוטי יכולת, ושתי דירות גן יותר יוקרתיות מהדופלקס. זו תפיסה מוצלחת של בניה שיוויונית – משפחות בעלות יותר יכולת יותר ופחות יכולת גרות יחד. ביום שבת כל הילדים של השכנים השכנים שורצים לי מתחת לחלון. הילד של השכנים העשירים מדירת הגן נשלח החוצה לגינה לשחק כדורגל עם הגדר עד שייכלה את האנרגיה ויגיע רגוע יחסית לארוחת הבוקר.כל עשרים שניות הגדר מוחה בקול פיצפוץ. לדעתי זה מקנה לי זכות לירות לו כדור גומי בפיקה של הברכיים. לפעמים מגיעים עוד ילדים שעושים דברים של ילדים, ברעש כזה שרק העובדה שאני עוד זוכרת מה עוללנו בילדותנו לגב' פצ'קוביצ'י – המכשפה שהיתה צועקת עלינו "עכשיו בין שתיים לארבע ! 'סתלקו או שאני יקרא לשוטר!" גורמת לי לא לשרבב ראש מדובלל החוצה ולצעוק עליהם: 'תמותו, חבלנים קטנים'. בכלל , אני ממש לא סובלת ילדים של אחרים. הם מיותרים בעיני גם כשלא שומעים אותם.

מעליהם, ומתחתי, גרה אישה שבגיל מבוגר יחסית עברה לפה לאחר שאמה נפטרה ושכל עוד סעדה אותה לא היו לה לא חיים, לא בעל ולא ילדים. שכנה כזו זה ממש פרס על התנהגות טובה מבחינתי. אלא, שתוך שנתיים הביאה, על לא עוול בכפי, שני בנים מהמבחנה. עכשיו נסו לדמיין לכם שני צוציקים, שנבחרו גנטית על פי הגנים הכי מאצ'ואיסטים-היפר -אקטיביים , (אם לשפוט על פי הפנוטיפ- מה שיצא מהם בפועל)- חיים מבלי נחת הזרוע של מאגר הגנים המקורי שעשה אותם ז'לובטים, אלא רק עם אם מבוגרת, שקשיי החיים השחיחו את גבה. איזה סיכוי יש לה לרסן את העבריינים הצעירים שלה?

באנגליה הכרתי שתי נשים שחיו יחד, אם ובת -שתיהן קשישות- שקנו גור מסוג פודל למלא קצת את חייהן. אלא, שהכלב תפס מהר מאד, שאם הוא הייצור הכי חזק בבית, אז הוא בוודאי הרועה של שתי הכבשים. מרגע שקצת התחזק הוא תבע לאכול ראשון כל מה היה מונח להן בצלחת. הטיל עליהן שלטון אימים, וכך למרות שהן אהבו אותו מאד הם חשבו למסור אותו אלא שהוא לא הרשה להן לצאת מהבית או להזמין אליהן אנשים. זה היה אמנם פודל, אבל – אלפא.

אבל זה לא מה שקרה לשכנה למטה, למרות שהיא אחת מול שני זכרי אלפא ולא מסוג פודל.

כל שבת אני שומעת איך זה לא קרה:

הילדים הולכים לגן ולבית ספר דתי (בהתחלה התחלחלתי לגלות שהיא הביאה אותם לעולם רק כדי לחסל להם את הילדות עם פאות לחיים וחיים של פולחן ). בשבת, היא לא שולחת אותם לשחק עם גדר, אלא יושבת ומלמדת אותם תורה (ובניגוד לרצוני, גם אותי, דרך החלון…) הילדים עדיין אותם ביריונים קטנים, אבל את האנרגיות שלהם היא מתעלת לתחרות שירה רמה. כך אני יושבת בחדרי, בדופלקס שהוא הדירה השניה הכי יוקרתית מתוך 3 בבניין, ונאלצת לשמוע מזמורים בצווחות וזיופים של ילדים, שאני שונאת גם באופן לא אישי: מזמורי שבח לחבר הדימיוני, שירי חגים, גם שירי אהבת מולדת. מדי פעם נקטעים השירים כשילד נדרש להסביר פרשה וננזף בקשיחות אם לא שנה את מישנתו בחריצות המצופה.

הילדים מתחרים ביניהם כמו שחקני כדורגל מול גדר – מי מביניהם גדול יותר בתורה ובאותן אנרגיות מופרזות של ילדים, שכאמור – אני שונאת באופן כללי וגורף. ואז מתחולל בי מאבק פנימי: מתוך היכרות רבת שנים עם עצמי אני מצפה מעצמי להתעצבן מזה טילים. (ואגב, לצפות להתעצבן זה מרגיש ממש דומה להתעצבנות ממש).

מנגד, אני מרגישה שההתעצבנות לא ממש מגיעה עד לסף ההתפוצצות.שזו לא התעצבנות שלמה מכל הלב. מתערבבת בה מין הערכה לא רצונית לאישה הזו, לאמא הזו, למסורת המפגרת הזו, שמצד אחת מעניין ת'תחת מה אמר רבי עקיבא ולמה בכלל מלמדים ילדים דברים כאלו בזמן שאפשר ללמד אותם מתמטיקה וצ'כוב, אבל מצד שני, זה פאקינג עובד, הדבר הזה! שני פודלים אלפא, מצייתים לאישה אחת קטנה ומניחים לה להנחות אותם, ללמד אותם – לשלוט עליהם – למרות שכשהגיעו לגיל 4 – היה להם די כוח פיסי -כל אחד לחוד ושניהם יחד – להשפיט אותה ולפרפר אותה ולהפוך אותה לשפחה עם כרטיס אשראי, עבד בשירות יצרייהם הצעירים. רק מתמטיקה וצ'כוב לא היו מסייעים פה.

————-

ישבתי אתמול עם אנשים נכבדים, עו"דים, פובליציסטים, פרופ' לביוכימיה ועוד, והויכוח העיקרי היה אם אלוהים קיים. הטענה היתה שאמונה זו שטות, לא ניתן להוכיח אותה לוגית, אין דוסים מדענים (לא נכון) שהחשיבה שלהם לא ספקנית וכו. גם אני לא אדם מאמין. אבל לא הייתי צריכה את הדוגמה של השכנה עם שני הפודלים-אלפא כדי להבין – שדת היא לא רק אמונה באלוהים. דת היא אריזת השימור של סך כל חכמת האנושות הניצברת מתוך פרוייקט המדע הגדול ביותר – האנושות – על דרך הניסוי ותעייה. העולם שלפני המומנט ההסטורי הקצר העכשווי שלנו – היה תמיד כולו דתי. אז כל יידע מכל סוג, ארוז בה. לתוך המעטפת של הדת – קודד גם כל הידע האנושי של התנהלות שנוסתה, נכשלה, נוסתה שוב כך לאורך כל הדורות- עד שבהרבה דם, ייזע, זרע ודמעות והצליחו, בהליך של ברירה טבעית תרבותית, לנסח משהו שיעזור לגבש אישיות, משפחה, חברה – באופן נאות וכללי – לכולם. אולי הנוסח לא מושלם, הוא בטוח לא מושלם, הוא אולי דורש גם מין סולם לא הגיוני של אמונה במשהו לא הגיוני ולא מוכח,(ואולי גם זה לא בהכרח) אבל הוא פי מיליארד מוצלח יותר מאשר כל מה שיש לחילוניות להציע, על שלל הפסיכולוגים, סוציולוגים ואידאולגים שלה- בשעה שהיא שוללת לחלוטין כל פיסה של יידע שמגיע מהעבר שלנו.

חילוניות ריקה כזו כזו מנסה להמציא אדם חדש יש מאין, ללא כל סממן אנושי, ללא זכרון מאין בא ולאן הוא מאמין שהוא הולך, ללא תקוה, ללא כל המתודולוגיות שנוסו כבר אלפי שנים, שופרו וחודדו . ללא מבנה המשפחה והכללים איך ניתן להצליח בקיום שלה. כל זה נפסל היום כ"שוביניסטי" "הומופובי" "פאלוצנטרי" …

לא, כי להם יש פתרון טוב יותר…

לכל מי שחושב שהוגה אחד, או קבוצה, היו יכולים להמציא אנושות חדשה לגמרי – לברוא אדם בסגנון פרנקלשטין – יש מאין -אז ברוכים הבאים לאומללות שלכם, בורים עלובים. רק אל תקחו אותנו עמכם, לגיהנום שלכם (נכתב בשבת על ידי אוכלת שרצים)

———-

בסדרה ”יהודית ודמוקרטית“ מיכאל יגאל מימון יבחן את שיטות הדמוקרטיה במסורת העברית. פירוט והרשמה כאן

ב“יומן השבוע שהיה“ דודו אלהרר יציג את יומן השבוע שהיה, כשהוא מביא עמו גם את חכמת המסורת יחד עם רבדים נוספים רבים של החכמה שהאיש הזה צבר. פירוט והרשמה כאן

סדנת כתיבה מבוססת תובנה. אנוכי, גב"ח – אנסה להעביר את יסודות הכתיבה המבוססת תובנה. הפוסט הזה הוא דוגמה לאופן שבו אני ניסחתי את התובנה האישית שלי – שהחילוניות שלי ריקה ודלה, ולא תבונית כל עוד אני מפנה עורף לכל הידע המסורתי – על ידי סיפורים שממחישים אותה. אמנם לא תלמדו לקצר בדברים, אבל ננסה לרכוש כלים לנסח רעיונות כך שמי שירצה לקרוא, יקל את המסר. פרטים והרשמה כאן

———————–