רב-תרבותיות זה קרקס

אבל אם לא, קרי, לא תתנפל על מוסלמי שמתפלל במרחב ציבורי ובה בשעה מייצג את התרבות הדתית המבדלת, האכזרית, השוביניסטית, המיזוגנית, שונאת הזרים והמיסיונרית על דרך הכפייה האלימה –  או אז מקבלים הגדרה נוספת ל"רב תרבותיות" : תיאוריה המשדלת לסובלנות רק כלפי מה שאין לסבול אותו. וגם פה ישנה קבוצה ריקה:  קודם עלינו  לזהות משהו שלא ניתן לשאת אותו באופן קריטי, ואז  לאמץ דווקא אותו בתוך מסגרת הסובלנות הרב תרבותית.

אלא, שמרגע שהכללנו את הבלתי ניתן לסבול אותו בתוך הסובלנות שלנו, האם עתה הניתן לומר, שאין שום הדרה בסובלנות לאין קץ הזו? לא. מסתמא, משום שלקבוצה שכוללת את הסובלנות לכ-ו-ל-ם, ישנה עדיין קבוצה יריבה: זו, שלא מוכנה להכיל את כ-ו-ל-ם.

בינינו, הקבוצה שלא מוכנה להכיל את כולם היא כל הקבוצות האפשריות בעולם, כולל קבוצת הפרט האחד. והנה , ניקח לדוגמה את קבוצת "פנינה פרי":

קבוצת [פרי] היא איבר בקבוצת [קבוצת כל הקבוצות כולן]. אלא שהיא לא יכולה להיות קבוצה, משום שלקבוצה יש טווח, והרעיון של פרי הוא –  העדר תיחומים בין תרבויות. קרי, העדר טווח. ואין קבוצה ללא טווח. "תרבות" בכלל היא מושג הכולל טווח, אחרת, לא תתכן הבחנה בין תרבויות אם אינן "קבוצה" מובחנת. וכך המונח "רב-תרבותיות" הוא אוקסימורון – סתירה פנימית. שאמנם מתוארת כ"יחסים דיאלקטיים ותוססים תמידית בין שונויות מתוך חתירה  שיוויונות" – זה נותר לא רק אוקסימורון (איך ניתן להגיע לשיויון בין מה שאסור לנו יותר לראות כמובחן מאיתנו או זה מזה?) אלא כל מה שכן ניתן למימוש פה הוא רק  – תסיסה מתמדת.

ופה כבר ניתן לראות ממש מעבר לפינה את הטרוצקיזם של עקרון המהפכה התמידית.

כך, שאין מה לדבר בכלל על רב-תרבויות. זה נונסנס טהור. אבל מה שכן, כולנו חשים שישנה העדפה סמוייה בתוך בליל השטויות האלו. וכך מייד מפי הסוס עצמו, המחנכת לרב-תרבותיות – עולה וצפה ההעדפות הלא-רב-תרבותיות שלה:

ב"רב תרבויות" מתברר, אין שום מקום ל"תרבות הרב". ראו את השטנה הגלויה לסממנים של הדת היהודית.

אין גם תרבות ב"רב תרבותיות" ולראייה, נציגתו הרשמית מתנפלת מתוך חוסר מובהק של כל סוג של תרבות.

מאחר שהמימוש היחיד של רעיון הרב תרבותיות הוא התסיסה התמידית בין קבוצות, אין "רוב" ברב תרבותיות כי הרב תרבותיות פועלת בשם שיוויון למיעוט. ופה עולה השאלה הדמוקרטית, שכן, אם לרב תרבותיים אין רוב פוליטי, הם אינם רשאים להוביל את החברה על פי רעיון המיעוט שלהם. אבל אם כן יהפכו לרוב (העובדה שהם האנשים שמבלבלים לתלמידים שלנו את ההגיון) או אז לשיטתם הם, עליהם להלחם בהם עצמם, מהיותם רוב אשר מדיר את המיעוט.

גם פה, אין שום התכנות ממשית לתיאוריה, שהיא "מנצחת" רק כשהיא מפסידה, ומפסידה, אם היא מנצחת.

אבל אין דבר יותר משכנע ממראה עינים ומשמע אוזניים. צפו שוב בסרטון וראו איך אושיית הרב-תרבותיות מממשת את רעיונותיה הלכה למעשה. זה אמור להספיק. הנה כך מממשים את הערכים הרב תרבותיים שמטרתם היא: "לעודד טיפוח תרבות של שוויון ואכפתיות לכל, מכיוון שהמאבק לשוויון הוא תמיד מאבק על כבוד האדם….לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו וארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו"….