רב-תרבותיות זה קרקס

ישראלית נקלטה לעין מצלמה כשהיא מנסה לגרש חב"דניק מניח תפילין בנתב"ג מהמרחב הציבורי בטענה "יש פה בני אדם". שזה, כמובן, אמור להפריע להם.
זה היה אולי  נגמר כקוריוז משעשע חתת הכותרת "המין האנושי לא מפסיק להפתיע". הלוא אין שום טעם להתלהם כנגד מעשיו של פרט אחד, משום שהמין האנושי מגוון דיו להניח שכל מעשה אפשרי פיסיקלית , יהיה מישהו, שיעשה אותו.
אבל אז נודע שהפרט האנושי המפתיע הזה הוא פרופ' פנינה פרי, מרצה לשעבר במחלקת התרבות של מכללת ספיר ובמכללת לוינסקי לחינוך האמונה על חינוך המחנה כולו ומוריו, אלו האמונים על חינוך  ילדינו,  ושיווק התיאורה הרב-תרבותית, שאף כתבה את ספר ההדרכה ברוח זו: "פיתוח רגישות חברתית בקרב סטודנטיות להוראה." ‬
ועחלק ממצודתה הרב תרבותית גם ערכה את הספר  "חינוך בחברה רבת תרבויות: פלורליזם ונקודות מפגש בין שסעים תרבותיים". והנה ציטוט מהמבוא:
"(מטרת הספר) היא לעודד טיפוח תרבות של שוויון ואכפתיות לכל, מכיוון שהמאבק לשוויון הוא תמיד מאבק על כבוד האדם….לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו וארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו".
לא מיותר גם לציין שבעלה (כך נאמר בערוץ 20) , הוא יורם פרי, פרופסור לסוציולוגיה, שהיה נשיא הקרן לישראל חדשה. הארנק, ולוח הכתה….
לכן, זה כבר אינו בגדר קוריוז אלא המהות עצמה. היא ממנסחי התיאוריה, היא – ממשווקיה, מלמדיה, ובנוסף היא קשורה לקרן – שמממנת את הפצת התכנים. ועל כן היא גורם משמעותי, והסימפטום, לכל החולי כולו.
פנינה פרי
—–
הערה אישית, אם יורשה לי. עבורי, מי שהקדיש לא מעט מזנמנו על מנת ללקט מן היקב ומן הגורן את הסתירות הלוגיות של התיאוריות החברתיות המטורללות מבית מדרשו של השמאל,  יש משהו מתסכל בכך שלאחר כ זאת נופל לידך פתאום  כל הכשל כולו, בתמצית, בשלמות, בגלוי ובאופן שלא לחלוק עליו. קצת כמו אליעזר שקולניק, שלאחר 30 שנות מחקר פילולוגי להוכיח קיומה של גירסת תלמוד מסויימת –  הספר פשוט נמצא וכל מחקרו אמנם הוכח, אך הפך להיות מיותר לגמרי.
במשך שנים אני מנסה להראות את הסתירה הגלויה באופן שבו השמאל מפרש "פלורליזם", בשקר רעיון "הערכים האוניברסליים", באוויליות "האחר הוא אני" ובתרמית התפיסות הרב-תרבותיות: את כל השטויות הללו ניתן להגדיר (ואף להצרין לוגית!) כ"קבוצת  כל הקבוצות שלא רוצות להיות קבוצות, והמכילה את עצמה".
השמאל כולו בנוי על פארדוקס דמוי פארדוקס ראסל-קנטור. וכל מילה, משפט, קביעה, שיפוט –  הנובעים מתוך פארדוקס- יכולים להיות מרשימים, מפתים, נשמעים טוב, מפוארים   אך כל כולם הבל הבלים מוחלט. נון-אישו.  כל כולה של התיאוריה מעוגן בבסיס שאינו אלא נונ-סנס, כולו רק בתוך השפה ואין לו שום היתכנות במציאות ולא יכולה להיות לו. כי זה פארדוקס.

ופה בסרטון הזה מגולם רגע של הארה קריסטלית:

"רב תרבותיות" כרעיון של סובלנות לכל תרבות, גם לתרבות ה"אחר" שכלל אינו קיים משום ה"אחר הוא אני"- וכך מתבטלת מאליו אחריותו, סובלנות כלל-תרבותית שמשמעה גם סובלנות לזוועות תרבות האיסלם –  המשווקת הזו של הרעיון הזה – מתגלה פה במלוא "סובלנתה" הקולנית כלפי אדם המפגין את תרבותו, שאינה כה רחוקה מתרבותה שלה. לא רק משום שהנחת תפילין הוא פנומן של מסורת יהודית אלא שהוריה או סביה – הניחו תפילין דרך קבע.

"לא רוצים להיות חלק ממך" היא אומרת לו "לך לשם!"

הנה ניתן לחשוב, שאם "רב-תרבותיות" מדירה בכל זאת כמה סוגים של ביטויים תרבותיים שאין לקחת בהם חלק, אלו יהיו ביטויים כמו כריתת דגדגנים, התייחסות לנשים כרכוש ותליית הומוסקסואלים. אך מסתבר פה, שהסובלנות הרב תרבותית נעצרת אפילו באדם המניח תפילין.

והאם הרב תרבותיות, שאינה "כלל תרבותיות" שלא רוצה לקחת חלק עם יהודים מניחי תפילין, לא תרצה אפילו עוד יותר לקחת חלק כנגד כורתי דגדגנים בבחינת קל וחומר?

יכול להיות אבל אם כן, אז יש לנו טווח עצום של הדרה תרבותית: מהנחת תפילין יהודית ועד התעללות בילדות, באיסלם. ואז, מה בדיוק נותר שם, להיות "רב" – בתרבותיות?

 

אבל אם לא, קרי, לא תתנפל על מוסלמי שמתפלל במרחב ציבורי ובה בשעה מייצג את התרבות הדתית המבדלת, האכזרית, השוביניסטית, המיזוגנית, שונאת הזרים והמיסיונרית על דרך הכפייה האלימה –  או אז מקבלים הגדרה נוספת ל"רב תרבותיות" : תיאוריה המשדלת לסובלנות רק כלפי מה שאין לסבול אותו. וגם פה ישנה קבוצה ריקה:  קודם עלינו  לזהות משהו שלא ניתן לשאת אותו באופן קריטי, ואז  לאמץ דווקא אותו בתוך מסגרת הסובלנות הרב תרבותית.

אלא, שמרגע שהכללנו את הבלתי ניתן לסבול אותו בתוך הסובלנות שלנו, האם עתה הניתן לומר, שאין שום הדרה בסובלנות לאין קץ הזו? לא. מסתמא, משום שלקבוצה שכוללת את הסובלנות לכ-ו-ל-ם, ישנה עדיין קבוצה יריבה: זו, שלא מוכנה להכיל את כ-ו-ל-ם.

בינינו, הקבוצה שלא מוכנה להכיל את כולם היא כל הקבוצות האפשריות בעולם, כולל קבוצת הפרט האחד. והנה , ניקח לדוגמה את קבוצת "פנינה פרי":

קבוצת [פרי] היא איבר בקבוצת [קבוצת כל הקבוצות כולן]. אלא שהיא לא יכולה להיות קבוצה, משום שלקבוצה יש טווח, והרעיון של פרי הוא –  העדר תיחומים בין תרבויות. קרי, העדר טווח. ואין קבוצה ללא טווח. "תרבות" בכלל היא מושג הכולל טווח, אחרת, לא תתכן הבחנה בין תרבויות אם אינן "קבוצה" מובחנת. וכך המונח "רב-תרבותיות" הוא אוקסימורון – סתירה פנימית. שאמנם מתוארת כ"יחסים דיאלקטיים ותוססים תמידית בין שונויות מתוך חתירה  שיוויונות" – זה נותר לא רק אוקסימורון (איך ניתן להגיע לשיויון בין מה שאסור לנו יותר לראות כמובחן מאיתנו או זה מזה?) אלא כל מה שכן ניתן למימוש פה הוא רק  – תסיסה מתמדת.

ופה כבר ניתן לראות ממש מעבר לפינה את הטרוצקיזם של עקרון המהפכה התמידית.

כך, שאין מה לדבר בכלל על רב-תרבויות. זה נונסנס טהור. אבל מה שכן, כולנו חשים שישנה העדפה סמוייה בתוך בליל השטויות האלו. וכך מייד מפי הסוס עצמו, המחנכת לרב-תרבותיות – עולה וצפה ההעדפות הלא-רב-תרבותיות שלה:

ב"רב תרבויות" מתברר, אין שום מקום ל"תרבות הרב". ראו את השטנה הגלויה לסממנים של הדת היהודית.

אין גם תרבות ב"רב תרבותיות" ולראייה, נציגתו הרשמית מתנפלת מתוך חוסר מובהק של כל סוג של תרבות.

מאחר שהמימוש היחיד של רעיון הרב תרבותיות הוא התסיסה התמידית בין קבוצות, אין "רוב" ברב תרבותיות כי הרב תרבותיות פועלת בשם שיוויון למיעוט. ופה עולה השאלה הדמוקרטית, שכן, אם לרב תרבותיים אין רוב פוליטי, הם אינם רשאים להוביל את החברה על פי רעיון המיעוט שלהם. אבל אם כן יהפכו לרוב (העובדה שהם האנשים שמבלבלים לתלמידים שלנו את ההגיון) או אז לשיטתם הם, עליהם להלחם בהם עצמם, מהיותם רוב אשר מדיר את המיעוט.

גם פה, אין שום התכנות ממשית לתיאוריה, שהיא "מנצחת" רק כשהיא מפסידה, ומפסידה, אם היא מנצחת.

אבל אין דבר יותר משכנע ממראה עינים ומשמע אוזניים. צפו שוב בסרטון וראו איך אושיית הרב-תרבותיות מממשת את רעיונותיה הלכה למעשה. זה אמור להספיק. הנה כך מממשים את הערכים הרב תרבותיים שמטרתם היא: "לעודד טיפוח תרבות של שוויון ואכפתיות לכל, מכיוון שהמאבק לשוויון הוא תמיד מאבק על כבוד האדם….לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו וארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו"….

 כי ככה זה, שחיים בתוך סתירה עצמית.
ואני מתאפקת מאד שלא להוסיף עלבון לכל אלו שקנו את ערימות הדומן האלו כי רובם לא באמת אשמים. זה החינוך שכולנו קיבלנו בהיותנו תלמידים רכים נוחים להשפעה, הרעיונות אכן נשמעים יפים ושובי לב כאשר לא מבינים שאין להם שום היתכנות ועוד חייבים להודות –  רעיונות סותרניים, דיאלקטיים, נוגדי היגיון הם תמיד פיתוי ואתגר אינטלקטואלי גדול יותר מאשר סתם הגיון דכאני, משמים, הכופה על האדם הגדרות מדוייקות, הבחנה מעצבנת בין אמת לשקר, ובאספקט המוסרי –  מחסל את כל הראציונליזציות ומחייב את האדם אשכרה לעשות את הטוב על מנת שיחשב לאדם מוסרי.
ועם כל המגבלות האלו על החירות, הפרוגרסיביות הפוסטמוגרנית השמאלנית הרב תרבותית אינה מוכנה להשלים.
בסרט "הערת שוליים" (2010) ליוסף סידר, קובע גרוסמן המרושע, שאם  רק פעם אחת  יוכנס שקר למנגנון בחירת זוכי פרס ישראל  -פרס ישראל יהפוך לקרקס. הוכנס שקר, ופרס ישראל הפך קרקס.
רב -תרבותיות היא קרקס:  צבעוני, חושני, מפתה, גדול מהחיים, ליצניו עצובים, הוא מבוסס כולו על אחיזת עיניים,  והוא כולו עומד על סבל בלתי נתפס של האקרובטים שמגוייסים מילדות כחיות קרקס ובעלי החיים המאולפים באלימות אכזרית מאין כמוה, לעשות דברים המנוגדים לחלוטין לטבעם.

 

 

 

מודעות פרסומת

6 תגובות בנושא “רב-תרבותיות זה קרקס

הוסיפו את שלכם

  1. האשה נראית ונשמעת לגמרי לא שפויה אבל לגמרי…,נראה לי שהיא העתיקה את כל הדוקטורט והספר וכל השאר מכל מיני מקורות שמצאה בספרים ובאינטרנט ופשוט עירבבה ביניהם ועשתה מזה ספר כביכול שלה עצמה…

    אהבתי

  2. המבטא. הדיאלקט. הדטונציה …
    אין כאן ימין או שמאל! יש כאן אשכנזיה. מהמעמד הסוציואקונומי הנאור.
    בספקטרום המולטי תרבותי שלהן יש מקום של כבוד לערבים. אבל לא ליהודים מארצות ערב.
    יצא לי מתבכיין? סימן שגם את/ה אשכנזי/ת כמוה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: