אכן, פרופ' עילם, אין שום סימטריה בין ימין לשמאל

המאמר של פרופ' יגאל עילם "אין סימטריה בין ימין לשמאל" הצליח לטעות ב-360 מעלות. כך שלא נותר אלא להסכים עם רוב הטענות, ורק לחלוק סימטרית על המסקנות.

אני מסכימה עם ההבחנה הבינארית של עילם, על פיה ההבדל  הוא בין תרבות, לבין אוניברסליות:

" מלכתחילה לא היה מקום לדבר על סימטריה רעיונית בין מה שקרוי "שמאל" למה שקרוי "ימין". די להתבונן בעובדה שהאליטות — המקצועיות, האינטלקטואליות והאמנותיות — רובן ככולן נוטות שמאלה, כדי להבין כי יש דברים בגו. אין כאן התפלגות טבעית למחנות שהרכבם משקף את ההרכב הכללי של האוכלוסייה. אין זו התפלגות על בסיס כלכלי־מעמדי, גם לא על בסיס חברתי־עדתי, ואפילו לא על בסיס רעיוני, כי אם על בסיס תרבותי. כמובן זו אינה התפלגות בין בעלי תרבות וחסרי תרבות. תרבות יש לכולם. בבסיסה זוהי התפלגות בין המחזיקים בתרבות שבטית פרטיקולריסטית, לבין אלה המחזיקים בתרבות שמושגיה וערכיה הם בעלי תוקף אוניברסלי. לאליטות של זמננו אין ברירה: מרחב החיוּת שלהן הוא בהכרח אוניברסלי."

תרבות מקיימת כשקבוצה של אנשים מתקיימת תחת מערכת ערכים משותפת ויכולה לכלול מערך מורכב של ערכים, כזה המכיל בתוכו ניגודים, ומקיימת שיח תוסס של התגוששות פתוחה בזירת מאבק בין רעיונות, ותרבות יכולה להיות גם שבטית, צרה, לא מתוחכמת, אלימה, שונאת כל אחר וכל דעה, שאינה בדיוק האורתודוקסיה של הקבוצה.

אוניברסליות, לעומת זאת, היא שום דבר. היא אינה אלא אשלייה, הונאה עצמית או משאלה אוטופית.

ראשית, אין שום דבר אוניברסלי, באוניברסליות.
מיעוט מזערי של אידאולוגים שמאלנים עכשווים מחזיק בדעה שקיימים ערכים אוניברסליים, וזאת ועוד, הם כלל-תרבותיים. האנושות מאז ומעולם לא היתה אוניברסלית, הערכים התרבותיים בין תרבויות תמיד היו שונים מאד, והם כך גם היום. רבע מאוכלוסיית העולם, כדוגמה אחת, מגדירה עצמה כמוסלמית. האיסלם אוניברסלי הרבה יותר מתפיסות שמאלניות  ליברליות, לכאורה.

אלא אם מתעלמים מהתרבות המוסלמית כאילו לא היתה קיימת, משום שערכיה מוציאים אותה מכלל ה"אוניברסליות". דא עקא, שמיליארד ורבע בני אדם הופכים את הרעיונות האוניברסליים של עילם– ללא אוניברסליים כלל. וכך מרבית בני אדם היום בעולם, שכל אחד אוחז בתרבותו שלו.

אוניברסליות, איפוא, היא הרעיון, שמוטב היה לו כל האנושות היתה חיה תחת תרבות אחת, תחת מנגנון שליטה אחד, תחת עקרונות זהים.  ושהם יהיו  גם במקרה העקרונות של הכותב ולא חוקי השריעה, למשל.

התפיסה האוניברסלית מניחה גם, שכל אדם באשר הוא, אם רק לא היה מושחת על ידי תרבות גרועה, היה חולק את אותם ערכים אנושיים וראויים, כפי שהשמאל הליברלי העכשווי מאמין בהם, שרובם צצו לראשונה אי פעם בתולדות האנושות, בעיקר באקדמיות מערביות, ברחוב, בעקבות רעיונות מבולבלים, כמו אוניברסליזם.

אלא, שבעולם שלאחר מות אלוהים, אין להעלות על הדעת שמישהו יקבע, פרופסור ככל שיהיה, מהם אותם ערכים ראויים לכולם.

אין אלוהים לתקף אותם ואינם מעוגנים בטבע. אם היו מעוגנים בטבעו של האדם, כלל לא היינו מוצאים כל צורך לדבר עליהם. הם היו נחלת הכלל ממילא, עד כדי כך שהיה קשה לבחין בקיומם.  ואכן, ישנם אינספור נטיות אנושיות אוניברסליות –  שלחצוב אותן זו מלאכה אינטלקטואלית מאתגרת מאין כמוה. ועדיין אנחנו לא יודעים הרבה – מדוע אנחנ ו כולנו עושים את מה שאנחנו עושים.

דומה, שחיים בתוך מערכת ערכים היררכית עם חוקים וכללים, היא הדבר האוניברסלי. היררכיה שכזו נוצרת כמאליה בכל מקום שבו שגשג האדם, ובכל מקום שבו מתקבצת קבוצת פעוטים מרגע שלמדו קצת לדבר.

אין לבלבל בין הצורך האוניברסלי בערך, לבין מהותו של ערך.

ערכים שונים צומחים בחברות שונות, בהתאם לתפיסות עולם שונות, לראיית מציאות שונה (לא יעלה על הדעת, שחברה אדוקה הרואה את העולם כנברא וכמושגח על ידי ישות טרנסדנטית, תפתח את אותם ערכים כחברה שתופסת את העולם כחומרי ודטרמיניסטי) ולמציאות חיים שונה. (חברת מדבר זקוקה לערכים אחרים מחברה אורבנית)
 
מתוך האמונה השגויה, כאילו קיימים ערכים אוניברסליים מסויימים ומוגדרים, השמאל ממשיך לשגות כמעט בכל דבר ועניין:
 
רב-תרבותיות, למשל, היא תפיסה כל כך סותרנית, שקשה שלא להסתחרר לתוכה: על פי תפיסה זו, בני אדם יכולים להתקיים יחדיו, תחת ריבוי מוחלט של מערכות ערכים שונות ומגוונות. משום שבבסיסם הם זהים. (זו גם התפיסה הקאנטינית, שגרסה שניתן קודם כל להפשיט את האדם מכל סממן פרטיקולרי, ואז על פי הקונסטרוקט המושפט הזה- לקבוע מתווה למוסר)
 
אלא, שמכיוון שהערכים התרבותיים מגוונים באמת, מאד, משמעות הדבר היא חיים ללא מערכת ערכים כלל. משום שמעשה שבתרבות אחת הוא פשע נוראי, בתרבות אחרת הוא מותר, הוא אולי אפילו מצווה דתית.
לקבל רלטיביזם מוסרי כזה, אינו שונה כלל מוויתור על כל הערכים בכלל. ל
חלופין, היכן שמים את הגבול, ומי זה שיחליט עליו? היכן נעצר הרלטיביזם?
איש אינו רשאי לומר!

החוגים השמאלנים בארץ , שיצרו את בעיית הרלטיביזם המוסרי, ואת הפתיחות הרב-תרבותית כערך עליון יחיד, למעשה, פתרו לעצמם את הבעיה הסבוכה מאין כמוה, באופן הבלתי מתוחכם ביותר שרק ניתן לחשוב עליו: כל מה שמובחן כשייך ל"תרבות שלי", הוא שבטיות. כל מה שמחוץ לכך, הוא ה"אוניברסליות" הפתוחה, רחבת הידיים, היא העולם שמחוץ לשבט. האחדות של הניגודים.

זוהי בראש ובראשונה טעות אופטית. העולם מחולק היום, כפי שתמיד היה, לקבוצות בעלות אמונות וערכים שונים. אנחנו פשוט פמיליאריים עם התרבות שלנו. והחלוקה, הפרימטיבית מאד, היא : המוגדר, אל מול השאר. בלי לשים לב כלל, שאין ולו פרט אחד ביקום, שאינו נוטל חלק באידאל חברתי מוגדר, או באוסף של מספר נבחר של אידאלים. כולם מוגדרים. כולם שייכים לתרבות.  כולם שבטיים. להיות לא שבטי זה להיות כלום.

וכאמור, שבט יכול להיות צר, עוין, מסתגר ונבער,  או חברה תוססת, פתוחה, דעתנית וסקרנית.  ישראל היא פרדיגמה של חברה שכזו. ישראל היא המדינה הרב-תרבותית ביותר בעולם, ובמרחק רב ממדינות הגירה אחרות. התאספו פה, רובם שלא מרצונם, פליטים יהודים שנבעטו מכל מדינה בעולם כמעט. כור ההיתוך היה כואב וטראומטי. אבל הצליח בדרך נס. כנראה, שמסיבות שאנחנו לא מבינים אותן במלואם, יהדות כתרבות, כרעיון, כזהות, כהידהוד רחוק ועמום של מיתרי נפש, כשותפות גורל, כל אלו יצרו זיקה המאחדת את הריבוי לכלל אחדות , שבה עדיין כמעט כל פרט חושב עצמו כשייך לשבט. ונוסף על כך, הסקרנות והפתיחות, והאופי היהודי המוזר והייחודי – שלעולם לא מסוגל לנוח מתחת גפנו ותאנותו – ולא חדל לחפש דרכים חדשות לשפר עוד ועוד, את הפרט עצמו, את החברה, לתקן עולם ומלאו – הפכו את החברה המגוונת ביותר שלנו – למגוונת עוד יותר, לפתוחה יותר מכולם להקשיב לרעיונות של אחרים, ולהביא אותם לתוך המערבל הנצחי של התרבות האינטלקטואלית היהודית-ישראלית.

יתר על כן. הרבה מאד רעיונות שמגיעים אלינו מה"אוניברסליות" שם בחוץ, הם רעיונות שמקורם בהגות היהודית, מהתנך והמקורות שלנו. שעתה מיובאים לנו , יד-שלישית, כערכים נעלים יותר, של ה"אוניברסלים"…

מצד שני, ישנם גם שבטים צרים, קטנים ומסתגרים מפני כל רעיון שונה ואחר ושומרים על עצמם מאחורי חומות גבוהות, מחשש פן יחדור ולו רעיון אחד בודד. אני מדברת כמובן על שבט האקדמיה.

עילם הבחין נכונה:

"די להתבונן בעובדה שהאליטות — המקצועיות, האינטלקטואליות והאמנותיות — רובן ככולן נוטות שמאלה, כדי להבין כי יש דברים בגו."

המסקנה שלו שגויה. המימסד האקדמי, התרבותי והאמנותי הפך מזמן להיות מצודה סגורה ומסוגרת. אין בו דריסת רגל ולו לאדם אחד מ"הימין". הנחישות העקבית להרחיק מכל מוסד כוח שכזה כל אדם בעל דעה שונה, הפכה את המוסדות הללו למנוונים, אנטי-אינטלקטואלים, ואליטיסטים רק על פי אמות המידה האנכרוניסטיות והלא מתוקפות של השבט.

לו המוסדות היו משכילים להניח לדעות אחרות להשמע בהם, מן הסתם לא היו טועים כל כך מהיסוד, עם הנחת קיום "אוניברסלי" כלשהו, ולא היו ממשיכים משם ליצר עוד ועוד ועוד רעיונות פגומים, פרי נישואי הקרובים של הדעה האחת.

הכותב ייתר אפילו את הצורך להוכיח את הקביעה הזו שלי. משום שהוא מגלה מייד את כל מה שהוא יודע על ה"לא-דעה" של ה"אחרים":

"חוכמת הימין מתמצת בשלוש מנטרות: "קודם כל אנחנו", "כולם נגדנו" ו"כל ויתור הוא חולשה".

ברצינות?

הבורות של הכותב ב"חכמת הימין" כל כך מושלמת, עד שהוא לא מסוגל אפילו ליצור עבורה איש-קש.אין לו מושג. השמאל הוא "מהפכני" ומייצג את ה"קידמה" (במקרה העגום של השמאל העכשוי – משמעה: כל מניפוליצה נוגדת את השכל הישר  שהתקשורת מחוללת סביבה הסטריה קולקטיבית)  הימין השמרני לעומת זאת, משמר את כל חכמת הדורות. את הקורפוס העצום של ההגות היהודית, שלא רק שהוותה את הבסיס לתרבות המערב, גם תמיד התכתבה עם רעיונות העמים שבהם ישבה. די להזכיר את הגותם של הרמב"ם ושל הרב קוק- כדי לשים ללעג את כל הג'יבריש השטחי של הגות השמאל, שבכל פעם שהיא מתייחסת למציאות  היא מוטעה, חד צדדית ופשטנית עד לכדי ייאוש, ובכל מקום שבו היא מרהיבה – אין מציאות הממשית שום קשר אליה.

וההבחנה המדהימה ביותר שלו, מהמממת  בעיוורונה המסנוור:

" לתהליך הרסני זה אחראים במידה רבה האינטלקטואלים והאקדמאים של השמאל, שבמשך עשרות השנים האחרונות כירסמו בבסיסי המחשבה ההומניסטית האוניברסלית, שעליהם הם עומדים, וטחנו אותם עד דק, זרעו מבוכה ובלבול מושגי וערכי, בשם תורות שקר הקרויות "רלטיביזם", "פוסט־מודרניות", ומסננת שקרית הקרויה "פוליטיקלי־קורקט".

נכון. ערימות הדומן האלו בדיוק – זה מה שהיה לשמאל להציע. לצד בורות מוחלטת, מלאה ושלמה למה שבאמתחתו של הימין. רק בורות מושלמת היתה יכולה לשמר בו את היהירות השחצנית, של העגלה העמוסה בקש וגבבה, אל מול ארון ספרים גדוש של העם שהעניק לעולם את רעיון ההומניזם (ולא, אלו לא היו היוונים, אלא העם שהיונים כינו: "אומה של פילוסופים" )

ואיך אפשר שלא להבין, שרעיון ה"אוניברסליות" המוטעה, יצר את כל הפרדוקסים המשובשים  שאכן כירסמו במחשבה ההומניסטית, שמעולם לא היתה נחלת השמאל. מעולם לא.  שיטרח, הפרופסור הנכבד, לקרוא היטב את מרקס שלו, או טוב מכך, שיטרח ההסטוריון לחקור מה חוללו הרעיונות האלו בברית המועצות, בסין, בקמבודיה ובכל מקום שבו ה"הומניסטים" רצחו עשרות מיליונים בשל היותם לא הומניסטיים מספיק.   אולי לאשמע על סטלין, אם הוא מדבר על הערצת מנהיגים של הימין דווקא. אולי אם ילמד לפחות את הגות הזרם שלו, היה יודע שהנאו-מרקסיזם התנער מהנאורת כדיאקלטית ונאיבית, שהאדם מעולם לא היה במרכז, בשמאל. זו היתה תמיד רק החברה בכללותה, הכלכלה והחומריות. העידן הנוכחי של השמאל הוא פוסט-הומני, פוסט-מודרני, פוסט-נאורות, פוסט לאומיות, אנטי-לוגוצנטריות, כלומר- ההגיון והקטגריות, והמידרוג ביניהן – נזרקו לפח כ"מוסדות כוח שנועדו להדיר", השמאל הוא פוסט-תבוני, עוד בטרם הגיע לשלב התבונה.

הבה ננסה לאתגר את חסידי ה"אוניברסליות". (שאינו אלא שם אחר לפרדוקס הפלורליזם) אלו, המחוייבים מתוקף הערכים שלהם לקבל האחר. הייתי רוצה להציע את הרעיון הזה:  אחר הוא אינו הערבי, האתיופי, האישה, המסתנן, או כל הגדרה אחרת מתוך פוליטקת הזהויות. זאת משום שאם קיבלתם אותו, הוא לא עוד – אחר. המשמעות של אחרות היא "זה שאני מזהה כשונה מהותית ממני". אלא שכמובן, הנחת האוניברסליות אינה מאפשרת הבחנה כזו יותר. מנגד, עילם מזהה את הימין כאחרות קיצונית לו. לטענתו, הימין אפילו אינו ההפך מהשמאל, הוא קטגוריה לעצמו. אז, הנה לך, פרופ' עילם, אני האחר שלך. הוכח, שהאוניברסליות שלך רחווה דיה, עד לכדי לקבל אפילו אחרות של יהודיה מישראל.

הענין הוא כזה: הקיום שלי, כאחרת לך, שוללת את התפיסה כאילו קיימים ערכים אנושיים אוניברסליים. אתה יכול לטעון, שהם קיימים ושאני נמצאת מחוץ למוסר. זה מה שאתה אכן טוען. אבל בכדי לקבוע, שהערכים שלך הם האוניברסליים, עליך לפחות להראות, שהם אכן מקובלים על מרבית העולם. הם אינם. הם מקובלים רק בתוך שבט קטן ומסוגר, ועויין את הזר-  שהוא שבט מגדל השן שלך, בארץ, ובכמה מוקדים במערב. וזה הכל.

הימין, מנגד, מחזיק במערכת ערכים תרבותיים. מערכת קטנה  מאד יחסית לכל העולם הרחב שם בחוץ. מודע לכך שישנן תרבויות שונות מזו שלו, לכן לא מעלה על דעתו לטעון שערכיו אוניברסליים. היהירות הגדולה ביותר של הימין היתה התעוזה לראות בעמו "אור לגויים". עילם, בחוצפה ורהב שולל לחלוטין את הרעיון שיתכנו ערכים שונים מאלו, ה"אוניברסליים", שלו.  אבל בתוך המסגרת הזו, יש לימין ערכים, מעוגנים, מנומקים , נמצאים במצב תמידי של דיאלוג דיאלקטי , הא-ב של מתודולוגיה יהודית . ביכולתם להנחות את האדם כיצד לנהוג כדי להיות אדם טוב, שאיפה, אגב, אוניברסלית וכלל-אנושית. (גם למחבל מתאבד יש מערכת ערכים והוא מוכן להקריב את חייו למענה, אני יכולה להעריך את זה, מבלי להיות מחוייבת להכיר בהם כטובים. זה אבסורד). זהו אותו פרדוקס האדם, או המפלגה, או הזרם – הפולרליסטי. שכל משמעו הוא שמי שרואה עצמו פלורליסטית מאמין שהדעות האיזוטריות שלו מהוות את כל טווח הדעות הלגיטימיות. לדעתו, כמובן. אך דעתו היא "אוניברסלית". היש יהירות מטופשת וסותרנית יותר?

לעילם, בניגוד לימין , יש מערכת ערכים נטולת כל פרטיקולריות – וכשזה הערך, שמכתיב אותם. לכן השמאל לכוד בתוך פארדוקס. ולעתים מאד קרובות, האופן שבו השמאל פותר את המורכבות הפארדוקסלית היא על ידי פשטנות אידאולוגית גנוסטית: בני אור מול בני חושך.

אכן, אין כל סימטריה בין ימין לשמאל. ימין הוא תרבות. שמאל הוא כל השאר.

מודעות פרסומת

3 תגובות בנושא “אכן, פרופ' עילם, אין שום סימטריה בין ימין לשמאל

הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: