קבוצת דיון: ג'ורדן פיטרסון; "12 כללים לחיים"

זה האתר שלך.אם מאחורי הדומיין שלך מסתתרת מערכת חינמית שאת משתמשת בה (כגון ויקס), ולא את שמת את הפרסומות, אז בעלי המערכת שמו אותן, והם עושים כסף על חשבונך. דברי איתי בעניין. חבל שיעברו עוד שנתיים. 🙂

התיאולוגיה הנוצרית (ישו כבן האלוהים, ישו מקריב את עצמו, אלוהים מקריב את ישו, מלכות השמיים) אינה מופרכת מכל וכל, אלא היא מופרכת עבורנו ועבור רוב התקופות האנושיות ומצבי הקיום האנושיים. היא היתה נכונה לשעתה.

מה היתה שעתה? השעה שבה היהודים הוכו, ניגפו, נהרסה ממלכתם, נהרס בית מקדשם, הם נרצחו במאות אלפים אם לא יותר, ובעיקר: נכזבה תקוותם להקים ממלכה ולחיות כעם חופשי בעתיד. במצב עניינים שכזה, ברור כי האידאל הוא הקרבה עצמית, הסכמה של האל להקריב את בניו, ובניית המלכות בשמיים, שם יוכל להיות הנוצרי (היהודי המוכה) חלק מקהילה.

דווקא חוסר היכולת להצדיק את התיאולוגיה הזו מחזקת את הנחת היסוד הגדולה יותר של פיטרסון, שאנחנו כיהודים כמובן שמחזיקים בה, והיא שתורת חיים נכונה צריכה להתאים לכל מצבי הקיום ההיסטוריים האפשריים של בני האדם, ואת זה ניתן להשיג רק דרך עיבוד ושכלול הטקסט שמעביר את המסורת הזו דרך תקופות היסטוריות שונות, כשהוא עובר במסורת ומשתכלל מתוך ניסוי וטעייה. עבור הנוצרים הראשונים, אותם יהודים מוכים בידי האימפריה הרומית, לא היתהנקודת תצפית אחרת על העולם, ולכן תיאולוגיית האינסטנט שפיתחו התאימה ככפפה ליד למצבם הקיומי. אבל זה היה מוגבל ותחום למצב היסטורי ספציפי, שנעדרה ממנו התקווה, כמו בסיפור תיבת פנדורה, כך שמראש ניתן היה לומר להם שהם מבססים את הסיפור שלהם על יסודות רעועים.

נקודה נוספת למחשבה: הצורך של אותם נוצרים לבסס בתיאולוגיה שלהם אפשרות להקמת מלכות (בשמיים) ולהשתייך לקהילה (קהילה שמיימית לרגלי ישו), במקום לפתח תיאולוגיה שבה ישנו רק האדם הבודד מול אלוהיו (למרות שחלק נכבד מהמחשבה הנוצרית אכן כזה), רק מחזק את ההבנה שאנחנו, כבני אדם, זקוקים להתשייך לקהילה, לעם, למלכות )מדינה) כחלק אינטגרלי מן הזהות הבסיסית שלנו.

יהודה לביא

אהבתיאהבתי

דלית אני לא מרגיש שפטרסון באמת מאמין באלוהים ובישו כבנו או לצורך הענין בשילוש הקדוש. הרושם שלי הוא שהוא מאמין בכך שצריך שתהיה אמונה בדת. או במילים אחרות הוא מאמין בחשיבותה של הדת עבור סדר חברתי יציב ונשלט פחות או יותר. האם פיטרסון מתפלל לישו? אני בספק. לא שמעתי אותו אומר את זה.
פטרסון לא טוען שהסיפור המקראי או הברית החדשה הוא תעודה היסטורית. הוא טוען, להבנתי, שהחשיבות שלו הוא בעצם העובדה שהוא קיים ושהוא בא לשרת סדר חברתי מורכב ועמוק שהדת וסיפורי התנ"ך משרתים אותם.

אהבתיאהבתי

אכן דלית, זה מה שאמרתי. הוא נותן תוקף שווה לתיאלוגיה הנוצרית ולזו היהודית. אני מניח שהוא פשוט מכבד את תרבותו ונותן לה קרדיט מכך שהיא קדמונית, שיש בה חכמה עמוקה.

גם לא צריך לזלזל בחינוך שמקבל ילד רך ומטמיע אל תוך נפשו.

אני מסכים עם גיא, ״הוא מאמין בחשיבותה של הדת עבור סדר חברתי יציב ונשלט פחות או יותר.״ מבחינה זו, בכל אופן באופן שבו הוא מציג את הדברים, הוא מחרה מחזיק אחרי נקודת ההשקפה של אדמונד ברק, וכמו ברק, הוא אינו רק אופורטוניסטי או מתייחס לדת באופן מכשירני, אלא יוצא מנקודת הנחה שהמוסר והטוב וזכויותינו טבועות בנו, ולכן הדת אינה יכולה להיות מה שלא יהיה, אלא חייבת לכווון, במהלך הדורות אל העקרונות הטבועים בנו. פיטרסון נותן לאותם עקרונות תוקף מן המדע.

ורק האיסלם פורץ כל גדר ונותן את זכות הבכורה לאיד הפרודיאני (תאוות רצח ואונס)…

אהבתיאהבתי

גיא, נראה שהדיון באיסלם קצת חורג מנושא הדיון הכללי, אם כי ההנגדה בין האיסלם לתרבויות אחרות אולי תורמת, כי כבר נאמר שאין הגדרת טוב ללא הגדרת רע.

את זה שדאעש הוא האיסלם האמיתי אומרים מזרחנים גדולים ובקיאים, ולימוד של משנתם על כל מובאותיה והוכחותיה הביאו אותי לאמץ את המסקנה הזו. לא ארחיב על זה, ניתן למצוא את זה בדבריו של ד״ר מרדכי קידר ובדבריהם של מוסלמים שיצאו באומץ מן השורה ומצביעים על האיסלם מתוך היכרות עמוקה ואישית איתו.

אומר רק שצריך לזכור כי החליפות המוסלמית נגדעה לראשונה מאז קום האיסלם רק לפני כמאה שנים, ולכן דאעש וכל התנועות המוסלמיות הדומות לו מבקשות לחדש אותה, הם עושים זאת בדיוק, אבל בדיוק על פי מה שכתוב באיסלם. מי שחושב דאעש הם חבורת מטורפים שמשתוללים ללא אבחנה טועה טעות חמורה: הם עושים בדיוק את מה שנדרש בקוראן ממוסלמי, וכל מה שהם עושים אינו פרשנות מעוותת או קיצונית אלא דרך המלך של הקוראן (וגם קצת מהחדית׳).

את ההגדרה שלי, הפילוסופית-אנתרופולוגית-פסיכולוגית ביחס לאיסלם גיבשתי על בסיס זה. בעבורי, התירוץ למעשה כלשהו אינו משנה. משנה המעשה והערך שהוא מבטא. תרבות האיסלם, שקדמה לה התרבות הבדואית של השבטים הנודדים, היא תרבות שמקדשת רצח. רצח של שבט אחר, רצח של כל הגברים שבו, ואונס כל הנשים. זהו הכיבוש המושלם והראוי, וגם על פי האיסלם הרצח והאונס הם ערכים שמשרתים מטרה נעלה והם בפני עצמם מוערכים ולא מגונים. האיסלם הוא התשליל של התרבות היהודית. ריבוי הנשים באיסלם אף הוא ביטוי להיעדר הרסן על הדחפים הקמאיים של האיד. ההפך מן האיסלם הוא ״תרבות בלא נחת״ כשם אחד מספריו של פרויד.

לכן, כאשר מביטים באיסלם וב״ערכים״ שלו, רואים העלאה על נס של רצח ושל אונס, או במלים אחרות: חגיגת הדחפים הגבריים הבלתי מרוסנים, או ההפך ממה שאנחנו במערב מכנים בשם ״תרבות״, כשם נרדף לריסון, מוסריות ושימת סייג.

זהו הכאוס מול הסדר. על זה פיטרסון מדבר. מדוע הפרוגרסיבים חוברים למוסלמים הטרוריסטים? משום שהם מונעים מאותה תשוקה לשחרור מכל רסן, לביטוי שלם של כל הדחפים הגבריים, שמתמצים ברצח כל הגברים ואונס כל הנשים. אין דבר אחר. בעצם אפשר להוסיף לזה עינויים, אם רוצים, וגם בזה האיסלם מתמחה.

האוטופיה המרכסיסטית של מרקס, אותו אופיום להמונים, הציעה שחרור מכל מאמץ, מכל אתגר, מכל צורך בחתירה לעבר הישג מתוך איפוק, משמעת עצמית, סבלנות, התמדה, ספיגת כשלונות, שיפוט עצמי לחומרה וקבלה של ההכרח בהיררכיה כביטוי למצויינותו של האחר (או אבותיו). המרכסיזם הציע ומציע עולם אוטופי שבו לא צריך לעמול, אין מי שעשיר ממך וינקר את עיניך או ישפיל אותך בכך שהוא השיג יותר ממך, כולם עושים מה שהם רוצים. כמובן שהגירסה המרכסיסטית יותר מרוככת מזו של האיסלם. לא מוכרים בה ילדים בשוק בערב הסעודית להיות לשפחות מין, בכל זאת, אבל הרעיון והתשוקה להסרת כל עול וכל רסן היא אותה תשוקה.

זו אחוות המתאווים לפריקת עול הקיום. גם היטלר, אגב, התבטא בחרון אף נגד המוסר היהודי שמגביל את ״הרוח הגרמנית״. במלים אלו פחות או יותר. האוטופיסטים תמיד חופשים את עצמם כמי שחותרים להתמכרות לדחפים הנמוכים ביותר שלהם ולשחרור מכל עול מוסרי.

בכך אני מקווה שקשרתי את תת הנושא לדיון הרלוונטי בפיטרסון.

אהבתיאהבתי