גזענות זה בדם שלכם

שמעתי היום פעם אחת יותר מדי את המילה "גזענות"- כאילו זו מילה סוגרת טיעון.
אז ככה
גזענות כתופעה לא דבר נחמד אבל היא לא השיא המחולט של הרוע
התופעה הזו גם לא פתורה מדיון כאילו מובן מאליו שכל ביטוי, ולו המזערי, של הסתייגות מה"אחר" – היא רע מוסכם.
היא לא.
ראשית, כשמדברים על גזענות- צריך לקבוע טווח – שממנה והלאה- סתם תופעה מכוערת, או לא בהכרח מכוערת, תחשב לגזענות.
גזענות לא נקבעת על פי מה שמישהו מחליט לטעון – שתופעה היא גזענית.
ממש, אבל ממש לא.

תנאי מוקדם לגזענות היא היכולת הממשית להבחין ביני לבין אחר. ההבחנה עצמה אינה גזענות ועם זאת, לא להאמין, מחנה ה"מחר הוא אני" רואה כבר בזה סממן לגזענות. כאילו שישנה אלטרנטיבה אנושית להבחנה הזו. (נמלים המתקיימות כעל-אורגניזם מבחינות בעצמן לעומת נמלים אחרות. תא ביולוגי אחד "יודע" ומבחין בינו לבין תאים שהוא לא הוא. לא להבחין זה להיות הרבה פחות מאמבה). בחוגי הטרלול המתקדם נחשב לא תקין פוליטית לחלק את העולם ל"אנחנו והם" (לומיד הם מחלקים את העולם בין "אנחנו"  – אלו שלא מחלקים את העולם – ו"הם" – הטינופות הלא אנושיות שאינם ראויים להיקרא בני אנוש – שכן).

הטענה הכי אווילית לגזענות – היא הטענה לגזענות כנגד ערבים. מאה שנה מתקיימת פה מלחמה עקובה מדם עם האויב הערבי. כל עוד הערבים הם אויב, לעולם לא נוכל לדעת אם ההסתייגות מהם, הרצון להרחיק אותם, חוסר האהדה לגורלם המר או סתם לא לאהוב אותם – או אפילו לשנוא – נובע מתוך שנאת הזר, סתם רק כי הוא "שונה" – או בגלל שהוא כרגע אויב. שזה מילה נרדפת ל"שונא".
ואנחנו לא  נוצרים. עלינו לא ציוו לאהוב את שונאינו.
וגם הנוצרים לא באמת אוהבים את אויביהם. הם לפעמים אפילו סתם לא אוהבים את האחר. עד לכדי לשלוח מיליונים ממנו למשרפות. אז, קצת פרופורציות.

מנגד, אפשר גם לטעון – שאין ערבים ויהודים. כולנו רק בני אדם. זה אכן מה שהשמאל טוען.
אבל אם כולנו רק בני אדם – על מה, לכל הרוחות – הם מדברים כשהם אומרים "כיבוש"!? מי כבש את מי? מי יושב באדמות "לא שלו"?! של מי האדמות, לדעת החסידים הכה-שוטים של רעיון ה"כולנו בני אדם"?

כשהימין טוען, שמדובר באדמות מורשת יהודית, שגם ניתנו מתוקף חוקי העמים וחזרו וקיבלו תוקף – שמאל מכנה זאת – לאומניות פשיסטית משיחית.
ניתן להבין מכך, שרעיון האחיזה באדמות הנתפסות כשייכות ללאום מסוים – אינו עולה בקנה אחד עם הומניזם, קידמה, חירות ודמוקרטיה.

ונניח, שאין מה לעשות, יהודים הם גזענים בדם (בחיי, זה משפט שאמר גדעון לוי. ומילא האנטישמיות שבכך – אבל הסתירה הלוגית? כי אם יש עמים "גזענים מלידה" – אז או שהגזענות לגמרי מוצדקת כי יש רוע גנטי – או שהוא עצמו גזען – מעצם הטענה שקיים רוע גנטי יהודי)

אז אנחנו גזענים, וזה מה שמבדל אותנו מכל העמים. הגזענות. אבל זה לא צריך לחייב את הערבים להיות גזענים כלפינו. הם יכולים להיות בני אדם אוניברסליים – ואז מה אכפת להם אם בני אדם אוניברסליים אחרים חיים באדמות "שלהם"?  הלוא בני אדם לא באמת נבדלים .  מה גם שבני האדם הלא-אחרים-בכלל האלו מביאים אתם שגשוג ייחודי, שזה מוזר  בהינתן שאין הבדלים בין סוגי בני אדם.

אז טוב. אנחנו יודעים שערבים לא ממש חושבים על עצמם כאזרחי העולם, הם חושבים על עצמם כערבים, נבדלים מיהודים. אבל ממש נבדלים. עד מוות. עד נכונות למות כדי שלא יהיו יהודים.

אם השמאל היה עקבי והגיוני, היה אמור לומר לעצמו כך:
נכון שהיה נחמד לו כל בני האדם היו חיים יחד בלי דתות, רכוש, מלחמות כמו בשיר של לנון – אבל כרגע מה שיש זה אויב – שגזעני כלפי מספיק כדי להקדיש את חייו לחסל אותנו עד לאחרון שבנו. וזה מציב אותנו רק בפני שתי אפשרויות: או להיכנע לתרבות שהיא לא רק גזענית, אלא רצחנית כליפי ה"גזע" שלי, או לראות בו אויב, למרות שהוא גם נחשב ל"גזע" אחר.

אבל, בשם כל אלוהי ההיגיון – אי אפשר לטעון שיהודים  הם גזענים – משום שהם נאחזים בתרבות ובלאומיות שלהם בלבד במקום להיות "אוניברסליסטים" –   ובו זמנית – להכיר בזכותו של עם אחר ("עם"?! מה זה?)  להגדרה עצמית נפרדת, נבדלת ועל אדמות , שפתאום כן נודעת להן בעלות לאומית. כשזה לאום אחר.

אבל זה בדיוק מה שהשמאל חושב.

גזענות, כדעה או רגש, היא הכללה של דעה קדומה שלילית מתוך כלל אל הפרט.  כל עוד זו דעה או רגש שאדם שומר לעצמו – אני ממש מקוה שזה מובן מאליו שאין לאף אדם אחר בעולם שום זכות להתערב . על רגשות אין לנו הרבה שליטה, אם בכלל. ודעות – לכל אחד מותר שיהיו לו. ניסיון למישטור דעות ורגשות זה משהו הרבה יותר חמור מגזענות, או כמעט מכל דבר אחר – זה סוג מזוויע במיוחד של טוליטריזם מוחלט. וזה מתקרב לשם בצעדים פרוגרסיבים ולא ניתן שלא לחשוב – שאכן המטרה היא לא מיגור גזענות מהעולם (בהצלחה עם זה…) אלא שליטה מוחלטת על בני אדם. הפוליטיקלי קורקט הוא פסע אחד יותר מדי לקראת התוכנית המחרידה הזו.

גזענות מתחילה להיות בעיה, כשבאופן ממומסד מכילים כללים שונים על קבוצות שונות.  מה שנקרא – מוסר כפול.

מוסר כפול שכזה בולט מאד בהתנגדות לזכות ההגדרה העצמית של יהודים במדינה יהודית – תוך מאבק להעניק לערבים הגדרה עצמית במדינה פלסטינית.  זו – גזענות.

לא כל קביעה מכלילה ושלילית על קולקטיב מסויים היא גזענות. גם אם במקרה הקולקטיב נבדל אתנית. קולקטיב משמעו תרבות מובחנת. לתרבות יש מאפיינים מובחנים, שמוכלים על סך כל הפרטים בו.  אחרת, לא היתה תרבות כלל.  ואם יש לה מאפיינים, יש לה גם ערכים. וערכים הם הדבר הזה – שנתון לשיפוט. כך שאם ישנה תרבות ערבית – השיפוט  הביקורתי נכון, באופן כללי, פחות או יותר לגבי כל פרט בה. אלא אם מישהו ירצה לטעון ברצינות – שערביות אינה תרבות אלא רק "גזע".  כך שביקורת על הקולקטיב לא יכולה להיות תמיד בהכרח גזענות אלא רק אם מאמצים את הרעיון הגזעני  מאין כמוהו-  כאילו לערבים אין תרבות, יש להם רק תכונות גזע. משהו, שאפילו לא היה עולה על דעתנו לטעון על  קופים. אלא, שזה בדיוק מה שטוען השמאל כנגד כל ביקורת על התרבות הערבית או האיסלם.

כשהשמאל מכנה את הימין "משיחי". הוא מתכוון בעיקר לכך, שהימין שוגה בהזיה המסוכנת מתוקף אמונה אלוהית אוטופית שלעולם לא תתממש –  כאילו ניתן להחזיק בשטחי יו"ש. בדרך כלל עם התוספת "בגלל שהחבר הדימיוני שלהם הבטיח להם בספר שנכתב לפני אלפי שנים".

את עצמו תופס השמאל כ"פרגמטי". הפרגמטיות שלו באה לביטוי באמונה הוודאית – שההזיה הימנית חסרת כל סיכוי מימוש – גם לא באחרית הימים.

אבל למה, בעצם?
כל ילד יודע – משום שהערבים לעולם לא יוותרו על האדמות האלו. הם – יש להם "צומוד". צומוד זו אמונה שמאלנית מאגית, שכוח רצון של ערבי להיאחז באדמתו – חזק יותר מכל כוח אחר ביקום ומעבר לו.

אולי זה נכון. מי יודע?  אבל למה השמאל מאמין שערבים הם עם כל כך משיחי, עד שיהיה מוכן להבעיר את כל המזרח התיכון – ולזוז  – לא יזוז – לא משנה מה – לא יזוז.

מדוע השמאל לא יכול להניח, שערבים יכולים להיות פרגמטים כמוהו? לוותר על קצת אדמה תמורת השאיפה הראויה ביותר של כל בן אנוש – לשלום?
הרעיון הזה מעולם לא חצה את קו המחשבה הירוק של השמאל. לא עלה על דעתם שאם השמאל מוכן לוותר על שטח מסיבות כה נאצלות, האחר גם הוא יכול להיות נאצל.  זו תפיסה גזענית כל כך חובקת כל- שכמעט לא ניתן להבחין בה. כי היא מלווה כל רגע בכל מחשבה שמאלנית על הסכסוך מאז ומתמיד.

אבל אם השמאל מבין שימנים הם חלאת המין האנושי בגלל הצומוד היהודי המשיחי – והערבים – אותו דבר – אזי מתקיים פה מצב שבו שני צדדים – כל אחד יותר טינופת מהשני – יהיו מוכנים להלחם לנצח זה בזה ורק לא לוותר. ואם ככה, לא עדיף יותר לצדד בחלאות של הצד שלך? הם לפחות לא רוצים לרצוח אותך מסיבותיהם החלאתיות?

כך שמי שמאמץ את האמונה שהערבים לא יוותרו לטובת שלום נכסף – הוא גזען. מי שחושב שיש סיכוי כלשהו שהם כן יוותרו – לא אמור להתעקש על ויתור על שטחי מולדת, המשמעות הכי בסיסית של המונח "תבוסה במאבק" – אלא לשבור את הראש לחפש דרכים אחרות לשאת ולתת על השלום הנכסף.  אבל זה מה שהימין מציע, שהשמאל מתעב. כך שפה מתפוגגת גם האשליה העצמית של היותו פרגמטי.  לפתור בעיות על ידי תבוסה מוחלטת – זה לא עניין מעשי במיוחד.

אלא אם השמאל מאמין באמת ובתמים – שמסירת שטחים והקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל – יביא לפתרון הסכסוך ויגרום לערבים להסכים לוותר על הרצון לסלק אותנו מכל הארץ.
אבל הערבים מעולם ולו לרגע לא הסכימו אי פעם לוותר על הרצון לסלק אותנו מכל הארץ. אנחנו יודעים את זה לפי כל מה שהם אי פעם אמרו, וכל מה שהם אי פעם עשו ,ולפי זה – שמעולם לא עשו שום דבר שאפילו מתקרב לרמוז שהם מתכוונים לשנות משהו מדרכם ההחלטית מזה מאה שנה – וגם אפילו לא טרחו לשקר שהם מתכוונים לכך. גם לא על סף קבלת שטחים במתנה – תמורת הסכם שלום שמעולם לא התכוונו לקיים אותו לא ויתרו על האמנה הפלסטינית – שיסודה השמדת מדינת ישראל. כך שהאמונה ה"פרגמטית" של השמאל – דומה יותר לאמונה אוטופיסטית משיחית שנובעת ממשאלת לב חסרת כל אחיזה במציאות.

נכונות לוותר על משהו יקר היא מאפיין בולט של חשיבה פרגמטית. ובתנאי –  שתמורתו יתקבל משהו עוד יותר יקר. שלום, למשל.  אבל מעולם לא נתקבלה  כל סיבה להאמין שוויתור על שטחים יביא שלום, ולהפך – בכל פעם שפינינו שטח – קיבלנו מלחמה וטרור. נכונות לוותר למען כלום זו לא פרגמטיות. זה טמטום שנובע מתוך ניסיון חיקוי חיצוני של התנהלות פרגמטית בלי להבין איך זה אמור לעבוד. כמה לא פרגמטי אפשר להיות?

אדם פרגמטי, בהקשר של הסכסוך הזה מבין – שלא יתקיים מצב שבו יינתן שלום תמורת שטחים. הוא יודע את זה מתוך שני דברים: כל מה שהערבים אומרים וכל מה שהערבים עושים.

מי שמתעקש על ה"פתרון" הזה – הוא מי שמסרב בעקביות להקשיב לאחר, לשמוע אותו, להכיר במה שהוא עושה ובאלימות אין קץ  – כדי להעביר לנו מסר אחד פשוט – שאין לנו מקום לעמוד עליו בכל המזרח התיכון, גם אם זה היה רק סלע אחד של קיומנו

להתעלם מעל זה –  זה איון מוחלט של האחר. ופה זה כבר מעבר לגזענות. זה לא להתייחס לאחר בצורה פוגענית ולהכיל עליו כללים של מוסר כפול. זה לא להתייחס אליו. בכלל.

כשלא מתייחסים לאחר, כי הוא ממילא אני, גם מחמיצים מלהבחין, שהאחר הזה מגדיר את עצם קיומו כ"ההתנגדות" קרי – היותו אויב קיומי לישראל. ולאחר שמאיינים את האחר עד שלא נותרת שארית – מפה קל מאד לשמאל לקבוע על דעת עצמו מה טוב לערבים, מה ערבים רוצים, צריכים ומה הם היו צריכים לרצות לו היו אחר סביר. לו האחר היה אני. זו התנשאות קולוניאליסטית – ברמה כזו שאפילו  מיסיונרים אירופאים לבנים באפריקה לא הגיעו אליה. הם לפחות לא היו יהירים עד כדי ביטול מוחלט לכך שהאחר מתכוון לאכול אותם. השמאל הישראלי מעדיף לשמר את היהירות כלפי האחר גם  על חשבון שימור חייו.

שמאלנים הם סוג של מיסיונרים לבנים, שמתוך יהירות מוכנים להאמין למה שהם עצמם לא מאמינים בו – שהוא – בני אדם נחלקים לשני סוגים בלבד : בני אנוש ראויים. כלומר – שמאלנים אוניברסליסטים-  ויצורים דמויי אדם שכשלו מלהיות שמאלנים אוניברסליסטים וצריך לעזור להם להצליח לממש את מהותם ויעודם האנושי. קל להם יותר להאמין לקוות שערבים יצלחו את המשימה מאשר ימנים. כי את הימנים הם מכירים. ערבים לא קיימים במרחב התפיסה של השמאל אלא כעצם מופשט, שעליו ניתן לתלות כל תכונה שעולה על הדעת.

ימנים  לעומת זאת הם כישלון אנושי מוחלט. בין היתר כי מי שמתעקש להחזיק בזהותו הלאומית הנבדלת, ומכיר בכך שגם לערבים יש כזו משלהם, המתנגשת חזיתית עם זו שלהם –  לא יכולים להיחשב  בני אדם. (אגב, לא מעט שמאלנים מוכנים להידבר עם ימנים עד לרגע שמתגלה להם בזעזוע רב, שימנים יש דעות לא שמאלניות. ופה נגמרת הכוונה הטובה).

גזענות באה לעיתים בציפיות נמוכות. לשמאל יש ציפיות גבוהות, נעלות, נאצלות ממש – מיהודים. לכן בכל עימות, היהודים צריכים לוותר. כי הם הבוגרים. ערבים זה כמו ילדים חסרי כל אחריות על חייהם – אי אפשר לצפות מהם לויתורים תמורת שלום.

אבל מדוע שלא לצפות?  כל בן אנוש רוצה בשלום יותר מכל. ערבים הם לא בני אדם? הלוא ערבים ירוויחו פי מיליון מאיתנו משלום. הלוא כל יום של כיבוש – זה טרבלינקה עבורם. גרוע מטרבלינקה! הם חיים תחת משטר נאצי של לאומנים יהודים מרושעים שמתעללים בהם בלי סוף!למה שלא ייוותרו הם?

אה, יאמר השמאלן, כי להם – אין להם לאן ללכת.
זה נכון.

אבל רק במידה שהם ירצו להישאר ערבים לאומנים פשיסטים גזענים שמתעקשים על מדינת לאום משלהם. אם, לעומת זאת, יסכימו לעשות איתנו שלום, לא יצטרכו ללכת לשום מקום: הם ישבו בכפריהם ובעריהם בשלום ושלווה, יהודים ישבו בשלהם בשלום ובשלווה- והנה חזון אחרית הימים. כל מה שהם צריכים לעשות זה רק להפסיק להיות אויב.

אבל השמאל לא מאמין שערבים מסוגלים לחיות בשלום. אם היה מאמין – לא היה מאמין שלרצות להחזיק בשטחים זה אוטופיזם משיחי מסוכן.  מצד שני, ברגע שתהיה מדינה פלסטינית-  הערבים מייד יצליחו לממש את אנושיותם, להיות שמאלנים, יוותרו על שאיפות ההשמדה שלהם  ויחיו לצידנו בשלום. אחרת, מה עשינו?

מדינה פלסטינית היא כורח של הטבע. היא החוק החמישי בחוקי הפיסיקה של ניוטון. היא חייבת לקום אחרת נהפוך (אם אנחנו לא כבר) למדינת אפרטהייד – או – גרוע מכך – למדינה דו לאומית.

האפשרות השניה לא צריכה בכלל להטריד את השמאלני – שממילא אינו מאמין בזכות הקיום של הלאום האחד, היהודי, במדינת ישראל בין אם במודע או דרך התנגדות לחוק הלאום. כי אין שום מרווח לרעיונות נוספים- בין לא להאמין שליהודים כלאום מגיעה מדינה יהודית – לבין התנגדותם הנחרצת לחוק הלאום. רוב השמאלנים מאמינים שהם ציונים, ולא רואים את הסתירה. בשמאל האקדמי – זה שמנחית על הציבור את שברי הרעיונות – ציונות נחשבת אחת המילים הגסות ביותר. טרור מוסלמי, לעומת זאת, זה מובן לאור חוסר הצדק המעברי, וכמובן – הכיבוש.

לגבי טענת האפרטהייד – היא מתייחסת לכך- שמאחר שזהו אבסורד קוסמי להניח לערבים להצביע בבחירות בישראל – אזי מה שיקרה הוא, שלפלסטינים לא יהיה ייצוג בכנסת או זכות דמוקרטית לבחור. ואז זה אפרטהייד

אלא, שכל בסיס רעיון הסיכוי לשלום במחנה ה"שלום" בנוי על התקוה שערבים מוכנים לחיות איתנו בשלום. ואם כך,לשיטתו של השמאל לא אמורה להיות בעיה  שערבים יצביעו בבחירות בישראל.  הרי זה לא כאילו שנתנו לאויב פנימי להלחם בנו מתוך הפרלמנט שלנו? וגם אם כן, אין להם שום דבר נגד מפלגות ערביות שמזדהות כפלסטיניות ומצהירות  בגלוי שזו מטרתן. כך שאם  יהיה הסכם שלום, הערבים לא יהיו אויב ואז הם יצביעו. למה לא? לטובת אינטרסים כלל אנושיים של כולנו כמובן, כמו כולנו . אמנם זו לא תהיה מדינה יהודית, אבל לא-מדינה יהודית זו עדיין ציונות מבחינתם. כי ציונות זה בית  פוסט לאומי לכלל האנושות.

אבל אם השמאל לא מאמין שערבים יחיו בשלום כאזרחי ישראל בעלי זכויות מלאות – במדינה כל כך הרבה יותר מתגמלת ממדינה פלסטינית נחשלת – איך עולה על דעתם שיהיה שלום אחרי שתהיה מדינה פלסטינית, על אדמות שמסרנו להם – וגבול על פיסת אדמה צרה שנותרה לנו ?

כך שאם ערבים מסוגלים לשלום – לא צריך מדינה פלסטינית. יהיה שלום וזהו. כולנו בני אדם.
אבל אם לא יתכן שלום  – מה פתאום למסור אדמות לאויב תמורת פיסת נייר וטרור על כביש החוף?

זה כי הטיעון הוא , שמגיעה להם מדינה עצמאית משלהם – מתוקף איזו זכות טבעית. זה מגוחך.
ראשית, אין שום חוק טבע שאומר שכל קולקטיב של "התנגדות" מגיעה מדינה.  אפשר להזדהות ולתמוך בדרישות להגדרה עצמית לאומית, כשיש קולקטיב המוכן לכך. קולקטיב ששולל זכויות ממדינה שכנה קיימת, שלא הקים מוסדות  ראויים וחי על חשבון תרומות כשהיצוא היחיד שלו הוא טרור-  אינו קולקטיב שבכלל מוכן לעצמאות. ממגילת העצמות שלנו, למדינה שקמה אחרי השואה-  האו"ם תבע  התחייבות לערכים אוניברסליים דמוקרטיים כמעט בלתי אפשריים.  לרשות הפלסטינית יש אמנה שעיקרה מחויבות להשמדת ישראל.

כך שאם הם מוכנים לחיות עמנו בשלום – תהיה להם מדינה משלהם – ישראל.
מה זה משנה ,ערבים, יהודים? מה הגזענות הזו?
אלא, שהרעיון למדינה פלסטנית מעולם לא הושמע על ידי פלסטינים. השמאל התעלם מכל רצונותיהם והחליט עבורם שזה מה שהם רוצים.

והם דווקא כן אומרים מה הם רוצים – את המדינה שלנו .

כמה גזעני זה לחשוב – שמה שיהודים רצו יותר מכל – הקמת בית לאומי – אמור להיות השאיפה של האחר?
כי היא לא .
ערבים חכמים מספיק להבין שמדינה עצמאית משמעה להיות למאכל לחמס, דעאש או ארגון אחר – ללא דמוקרטיה, ביטוח לאומי וללא זכויות אדם.

כך ששום כיוון מחשבה שהשמאל מציע אינו אפליקבלי. אלו רק אוסף של אמונות תפלות, משאלות לב לא קוהרנטיות, גזענות מוכחשת ומושלכת על היריב הפוליטי. ותחושה עמומה של תפיסות מוסר שעיקרון השיפוט הכי עקבי בהם הוא – שאנחנו תמיד אשמים (לרוב משום שמאלן לא רוצה להיות האידיוט שמאמין שהמדינה שלו צודקת רק כי נולד בה. אז הוא הופך להיות האידיוט שמאמין שמדינה לא צודקת רק כי הוא נולד בה. ואם זו היתה מדינה רק של שמאלנים – הוא היה גם צודק פה)
————————-

אישית, אני לא יודעת מהו הפתרון הטוב ביותר, והכוונה היא – הפתרון הטוב לישראל. שהפלסטינים מצידי, ייאכלו על ידי דעאש.
אולי אני גזענית כי לא אכפת לי מבני אדם שלא שייכים לקולקטיב שלי. אבל כל עוד הם אויבי הקולקטיב שלי – אין לי שום דרך לדעת אם זה נובע מגזענות או בגלל שהנאצים האלו רוצים לרצוח אותי מסיבות גזעניות

ואגב, בתכלס. לאף אחד לא ממש אכפת מאף אחד אחר. זו עובדה אנושית כל כך בסיסית, שצריך להיות מטומטם גמור להמשיך להעמיד פנים כאילו אתה רגיש מספיק ל"סבלו" של עם אויב שלם .

ובכלל , לאהוד עם שלם ללא הבחנה בפרטים –  זו גם הכללה גזענית . ואם העם הזה שונא את העם שלך ורוצה להשמיד אותו – אתה גם מבטא בכך שנאה גזענית עצמית.

אז, שמאלנים יקרים, זה לא רק שאתם אטומים רגשית יותר ממני, כי לי לפחות יש אהדה אמיתית למדינה שלי רק כי נולדתי בה , גם אם לא לכלל האנושות כך שהאהדה שלי לא כלואה בתוך פרדוקס מפגר שכופה עלי לאהוב את כולם, למעט את אלו שלא אוהבים את כולם – ואותם לשנוא בלהט, שזה – באמת את כולם…)
אתם גם יותר גזענים ממני. אתם גזענים באופן מהותי, אידיאולוגי, ואימננטי
.
אתם לא זאב חופשי . אף אחד לא. כולנו כלבים כמו כולם, בלהקת הזאבים הבודדים שלנו, ולא בלהקת "כלל זאבי העולם התאחדו" – ואתם יכולים להריח לי מאחור – אני, לפחות, כלבה גזעית.

מי שמנסה לפסול מפלגה "כהניסטית" בשל גזענות – רק מעיד על עצמו ש"גזענות" בעיניו זו חוסר היכולת להתעלם מהגזענות הרצחנית של האויב.