לזכרו של הרב אחיעד אטינגר ז"ל, השם יקום דמו.
לפני כשנה מצאתי את עצמי מפזזת בטקס הכנסת ספר תורה לבית-כנסת, לצלילי "מי שמאמין לא מפחד".
מי היה מאמין?! [אני פה איפשהו]
עד לא לפני שנים רבות,כשהייתי פלורליסטית מצביעת מרצ, היחס שלי אל הלא-פלורליסטים" נע בין דחיה לתיעוב. כפארפרזה על "דירה להשכיר" ללאה גולדברג: לא נאה היה לי, פלורליסטית ערכית, נאורה וסובלנית, לשבת עם מאמינים שמדירים את מי שאינם יהודים. איך אני, סמל הפתיחות, אשב לצד מתנחלים עם אידאולוגיה גזענית? או עם הימנים ה"הם", שמחלקים את העולם ל"אנחנו והם"? לא יהיי חלקי עמהם!
כך חייתי לי בשלווה ובנחת, באמונה שרק לי השמש זורחת, ובהזייה מענגת בזתי גם למולדת.
ובינתיים, פרצו מתוך השוליים הסהרורים של האקדמיה רעיונות פוסטציונים, שעד לפני אוסלו,- הרגע שבו מדינת ישראל השתגעה קולקטיבית – הובנו כלא שפויים – וכבשו באחת את השיח. רעיונות התחרו ביניהם מי יהיה אבסורדי ואנטיציוני קיצוני יותר. כל רעיון עיוועים שנחשב אתמול לתועבה אובדנית, הפך היום ל"מוסכמה" ולמחרת – המעז לערער נחשב לפשיסט, גזען, נאצי או סתם רוצח-עם.
המחנה "הציוני", שבראשו עמד נכדו של נשיא שקרע בזעם את החלטת האו"ם על היותה של הציונות גזענות – הציג נבחרת שבה לבני, שרת משפטים לשעבר, קובעת שמחבל התוקף חייל צהל אינו טורוריסט. שפיר, שההמנון גזעני לטעמה, יוסי יונה הקורא לסרבנות , מרב מיכאלי , שגם קוראת, ובגלי צהל! לאמהות שלא לשלוח בניהן לצבא הכיבוש תוך מאבק למען שירות קרבי לבנות… (הגיון בשמאל הוא רשות בלבד). או זוהיר בעלול שטוען שישראל גזענית ולכן אינה חוקית בעלול…
בג"צ, הגוף השלטוני החזק במדינה, דומה שמונע מטעם מוסר המובן רק לו – למסמס כל סממן להיותה של המדינה – מדינותו של העם היהודי. ורק אז,כמו דג שמבחין במים לראשונה רק אחרי שהאגם מתחיל להתייבש, הושלכתי לתור אחר מקורות נביעה שכוננו אותי, אל הערכים היהודים והציונים שהותרתי מאחור כלאחר יד. כל עוד השמאל הקיצוני לא קרא תיגר על קיומה של המדינה כיהודית– לא הבנתי עד כמה החירות שאישפרה לי להרחיק עוף, נבעה מתוך ביטחון שתמיד ניתן לשוב הביתה, למולדת של היהודים. מאז ומקדם.
כיום, כשרעיונות אנטיציונים מסוכנים חילחלו אפילו למפלגות של גנרלים נטולי חוט שדרה, נאלצתי להצמיח אחד משלי ולמצוא לראשונה את מקומי בין כל בני עמי, השזורים על אותו חוט סמוי של שותפות גורל הסטורית ומסורתית. דתיים , חרדים, מתיישבים מכל העדות קיבלו אותי כמו שאני, חילונית חרופה, ובחיבוק חם. כולם, חוץ מכמה שלא – אלו כת הפלורליסטים, המלינים בקולניות על שראש הממשלה מפלג את העם, המורכב כולו מפשיסטים גזענים או משיחיים…
שלא במתכון הצליח השמאל הקיצוני לאחד את העם. וכך מצאתי עצמי מפזזת עם חברים מכל הסוגים, בהילולת הכנסת ספר תורה לבית הכנסת בשכונת נוה-שאנן בתל-אביב, שבעזרת חברי מפורום קפה שפירא סייענו בשנה שעברה לשפץ במטרה להעניק לילדי השכונה יום אחד של שמחת חג יהודי במשתה פורים
הרב אחיעד אטינגר מהישוב עלי יזם את המאחז היהודי בלב שכונות והקים דווקא בלב ה"רב תרבויות" שהדירה את יהודיה, והקים בה את ישיבת "עוז ואמונה". הרב אטינגר ז"ל נרצח בשבוע שעבר בידי בני עוולה. ספדה לו שפי פז, מובילת מאבק השכונות לגירוש מסתננים, עוד פלורליסטית לשעבר, ואני מצטרפת להבטחה:
"הרב אטינגר ביקש להחזיר את היהדות לשכונה אבודה ובכל חיוך של האיש הצנוע הזה הייתה תקווה. אלמלא הכאב של דרום תל אביב כנראה לא היינו נפגשים, אך משנפגשנו נקשר הקשר שמילת המפתח שלו היא כבוד הדדי. אני מבטיחה לך היום, איש יקר, שנשמור על החלום שלך".
טעון גיבו"ח - גלי בת חורין 
להשאיר תגובה