הבאנו חינוך עליכם | פוסט חג שמח

בשנות השמונים בערך, באחת הטיסות חזרה הביתה הייתי עדה להתכתשות שפרצה בין שני זוגות של ישראלים, סביב הסוגיה למי הזכות לתחוב מזוודה מעל הראש של מי. השיחה התקדמה לכיוון הזה:
– תתבייש לך! בגלל אנשים כמוך הפרצוף של המדינה נראה ככה, חוליגן!
– בגלל הפרצוף שלך המדינה נראית ככה, יא'חתכת…
– משה תעזוב את הזקן הממורמר הזה. אל תענה לו בכלל, טפיכסססממקק
– רגע רגע רגע את עכשיו אמרת על הבעל שלי "זקן"? הסתכלת בראי שמרחת על עצמך את כל הרוז' הזה, שמנה?!
– משה מה אתה שותק לה!? המיובשת המקומטת קראה לי שמנה!
– תסתום לאישה שלך את הג'ורה או שאני…
– או שאתה מה? חתיכת ג'ובניק?
– ג'ובניק?! (שורה של קללות) אני כבשתי את הגידי, המתלה, קדש ברנע וקלעת נמרוד, פתחתי את מצירי טיראן בזמן שנבלות כמוכם הלכו לאופרה לשמוע קונצרטינות אני והחברים שלי סגרנו קונצרטים סביב בלאטה…
– אני ?! אני שמעתי קונצרטי….? איפה היית במיתלה, מתי, ב-67? עם יוסי?
– לא, יוסי היה בפלוגה השניה, מכיר את ברקוביץ?
– ברקוביץ הנמוך או ברקו הרומני?
– ההוא נו, מחדרה
– סססס ברקו זה, הא? היה איתי כל ההתשה באותה שוחה, אני יכול לספר לך סיפורים מפה ועד הודעה חדשה …

[מעיפים זוג אחר כדי לשבת יחד ולספר כל הטיסה סיפורים על ברקו. שתי הנשים מאפרות אחת את השניה עם מראה עגולה קטנה ומחליפות מתכוני דיאטה. מגיעים מעל ללוד- מתחילים לשיר יחד הבאנו שלום עליכם.]
———————————-
לטוב ולרע – יהודים בכלל וישראלים בפרט הם קולקטיב שמאמין שהגאולה – כל גאולה שהיא- מגיעה רק כשכולם נגאלים יחד.
יהודי אחד ששובר את השורה (ויש הרבה שורות ככה שכולם כל הזמן שוברים שורות) נתפס כמי שעוצר בגופו ממש את הגאולה: הורס את כל הפרוייקט הציוני, מביא לאנטישמיות בעולם, מרחיק את המשיח, או את המהפכה. אוכל חינם על חשבון ביטוח לאומי ומפריע לכולם להתעשר, מוציא שם רע למדינה, או בכלל מיותר למדינה. או לעולם, סכנה לאנושות ממש…

האמונה הכל כך עמוקה שלנו בהיותנו קולקטיב אחד – מביא, מצד אחד לערבות הדדית שלא תיאמן ולא נראתה בשום קולקטיב אחר. וזה טוב. מנגד – זה מביא לעודף מוטיבציה לחנך את היהודי האחר, אחרת לא תבוא הגאולה

תרגיעו.
הגאולה הגיעה כבר. היא מדינת ישראל. פנים רבות לה והפרצוף שלה הוא כל הפנים יחד. שכל אחד ינסה שהפרצוף שלו יהיה הפנים היפות של המדינה, במקום לנסות לשנות לאחרים את הצורה. מאמצי חינוך הזולת גם לא ראויים וגם משחיתים, כי מחנכים רבים שוכחים שגם הם צריכים לעמוד בסטנדרטים שקבעו לאחר, ויותר מזה – הולכים ומשתכנעים שאל מול סרבנותו העיקשת של היהודי האחר לבטא את הפרצוף של ה"אני" – לא עומדת לו הפריבילגיה להיות אדם ערכי כלפיו- כי את האחר צריך לאלף או להדביר.
פה יש כבר חציית גבול שמכאן והלאה זה לא קולקטיב אלא קולוניאליזם תרבותי אלים.
חיו את חייכם ואת ערכיכם. אם הם טובים ויפים – הם יהיו מופת לאחרים. אם תנסו לכפות את המופת שלכם על האחר – מעצם כך -זה כבר רחוק מאד מלהיות מופת, לא משנה כלל אם הערכים עצמם ראויים וכמה הפרצוף היפה שלכם אמור להיות לעניות דעתכם פרצופה של המדינה.

אז יאללה, מה נשתנה? שם דבר לא השתנה. אז לפצוח בהבאנו שלום עליכם ולחזור, איש איש – לעשות סדר אך ורק בביתו שלו.

ובלי לשים לב הדהדתי פה פרק של ג'ורדן פטרסון: "דאגו שהחדר שלכם יהיה מסודר לפני שאתם מנסים לתקן את כל העולם".

חג שמח, מסודר וכשר. פרצופים שלי

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: