תרמית פוליטיקת הזהויות

יש רעיון פשוט מאחורי פוליטיקת זהויות – האופן שבו מגזרים שונים ב"שוליים" החברתיים מתאגדים יחד – כשהם בוחרים להגדיר עצמם על פי תכונה ייחודית אחת: מיגדר, מיגזר, "גזע", נטיה מינית, וכו. תחת "שיח זכויות" לא קוהרנטי, התובע שיויון בלתי ניתן להגדרה – מהאויב הממסדי, שתמיד נתפס כ"מדיר אותם מהשיח".

העניין הוא, שכל העסק הזה מובל באופן מודע, על ידי אינטלקטואלים תאבי כוח פוליטי כלל עולמי. וזה עובד להם.

הרעיון הבסיסי הגיע, לדעתי, מהמרקסיזם. תחילתו במושג "תודעה מעמדית", שהתייחס לכך שהפועלים, אם היו מבינים שהם המעמד היצרני – היו גם מתאגדים יחדיו תחת אינטרס אחד של מעמד פועלי, מסלקים את בעל ההון השולט על אמצעי היצור – ומנהלים יחד את המפעל, המפעלים, המדינה, העולם.

הסיבה לכך שזה לא קרה בימיו היא, לטענת מרקס, שלא נוצרה בפועלים תודעה מעמדית , שאכן, לא ממש קיימת מחוץ לתיאוריה של מרקס משום שבני אדם מגדירים עצמם תחת הרבה קטגוריות.
אף אחד אינו אך "פועל" הוא גם אנגלי או גרמני, פרוטסטנטי או קתולי, או יהודי. הוא אב או אם של ילדיו, בנו של מישהו, הוא זגג או מפעיל מכונת אריגה, הוא גבר, או אישה, או צעיר, קשיש, וכו. איך היה יכול לשער – שהוא מוגדר דווקא – ורק – כ"פועל"?

המאמץ המרקסיסטי המהפכני היה, איפוא, לאגד את כל פועלי העולם יחד, ולהפוך לכוח בינלאומי החזק ביותר בעולם.

במאה ה-19 – רובם המוחלט של בני האדם היו פועלים פשוטים, והם אכן היו הכוח שמייצר את הכל בזיעת אפו. לו היו שובתים יום אחד – לא היה אוכל לעולם.

המרקסיזם ספג אכזבה איומה במלחמת העולם הראשונה- שבה הופתע לגלות, שבהינתן הקריאה- במקום להתאחד כנגד האצולה הדכאנית – פועלי כל העולם נלחמו אלו באלו לצד האצולה- בשם הלאום.

פה הבינו המרקסיסטים שהלאום הוא סממן זהות אישית חזק יותר מתודעה מעמדית. הלאום הפך מתחרה שיש לנצח, להביס ולחסל, כדי לאפשר תודעה מעמדית, שתביא למרקסיזם כוח פוליטי עצום- ואת המהפכה.

המפלה האיומה השניה שספגה התודעה המעמדית – הוא הקפיטליזם המאוחר- החל משנות החמישים בארה"ב.
חברת השפע הזו התחילה להחליף מכונות בפועלים, שעד אז היו בהמות משא – ובהמות המשא הפכו למפעילי מכונות. השגשוג בכללי חלחל כל הדרך מטה והיטיב עמם כך שהצטמצם הפער המעמדי: כולם התקדמו לכיוון בורגנות נוחה ומרופדת.
לא כולם, כמובן, אבל החברה – בכללי (זה מה שגרם למרקוזה לראות את ארה"ב כחברת הרשע הגדולה ביותר למרות שברח מהנאצים והכיר את הסטליניזם – כי הנוחות והשוויון מרחיקים את המהפכה).
בדורות הנוכחיים במערב כבר כמעט שאין פועלים, כעם חלכא מזי רעב. וברור, אפוא, שאין מעמד מהפכני- שיהיה בעל תודעה מעמדית בהתאם – כלומר- שיגדיר עצמו תחת קטגוריה אחת בלבד – פועלים.

ואז, כך נראה לי, נכנס הפמיניזם לתמונה.
פתאום נתגלה מעמד בעל תודעה, המגדיר עצמו תחת הגדרה אחת "אישה" והרואה עצמו מקופח, מודר מהמרכז, וכבר מאוגד ובעל תודעה מעמדית-מגדרית, ונחוש למאבק. החיבור היה טבעי.
אדוארד סעיד יצר מעמד של ה"אוריאנטלים" מוסלמים משכילים בעיקר,שקראו את ספרו ופיתחו תודעה מעמדית המתריסה כנגד הממסד המערבי.
גם שחורים בארהב הם מעמד מובחן, עם בעיות מעמדיות משלו ומשקעי עבר, שקל להסיטו לשטנה קולקטיבית כנגד האדם הלבן ( וכולם יחד – הגבר המערבי הלבן).

היהודים בארה"ב, שתמיד היו בעלי תודעה של קבוצה מודרת, כי אנטישמיות תמיד קיימת – מאד אהבו את הלך הרוח הזה- הרעיון לאחד את כל מודרי העולם –ככוח אחיד כנגד הממסד השמרני.

ומכיוון, שמה לעשות- יהודים הם לרוב גם היותר משכילים, היותר רהוטים וגם, משום מה – הכי נוטים לפאנטיות ראדיקלית (אולי מתוך מסורת של תיקון עולם) – הובילו את המהלך הזה, בין היתר בתקוה לעשות לעצמם יותר מקום בעולם (וכרגיל, מרגע שהרימו את הפרוייקט, השחורים המוסלמים פנו נגדם כי אין באמת ליהודים מקום בעולם).

"שיח הזכויות" החל לחפש לעצמו עוד סוגים של אנשים, שחשים עצמם מקופחים ומודרים מהמרכז בשל תכונה.
ההומוסקסואלים שסבלו מרדיפות הפכו כך לקבוצת זהות – מעמד למאבק – שבה כל פרט מוגדר מעתה אך ורק על פי נטיתו המינית

כך גם ה"ילידים" – אינדיאנים לסוגם שקופחו ע"י הכיבוש של האדם הלבן.

ואז הקבוצות המקופחות הבאות כבר יצרו את עצמם. הטרנסג'נדרים היו אחוז מזערי ממש באוכלוסיה. גם הם מודרים – חומר אנושי שניתן לזקק ולהפיק ממנו אנרגיה פוליטית.
אם, אגב, משהו באמת חושב ש"פוליטקת זהויות" באמת פועלת מתוך כוונה טובה או שיש לה אידיאולוגיה אמיתית – רק חישבו על כך:
א. אם הם באמת מאמינים שמיגדר אינו אלא הבניה חברתית (כלומר, אינו "טבעי") מה משמעות הטענה שמישהו "גבר כלוא בגוף אישה", ועוד – מלידה..?
איך ניתן לקחת ברצינות מאבק של הומוסקסואלים, כשאתה לא מאמין בממשיותו של המושג "גבר"?
אין פה הגיון נראה לעין. אבל יש הגיון נסתר – צבירת כוח פוליטי על חשבון כל המודרים.

האינטלקטואלים המרקסיסטים במימון האוליגרכים ששולטים במהלכים בעולם ניווטו ושלטו בכל התנועה הזו – אבל כמו כל רעיון – שגם תחילתו במניפולציה צינית של בעלי שאיפות כוח וממון, או אידאולוגיה מהפכנית – מתחיל לקבל חיים משלו כשאנשים תמימים מאמצים אותו כאידאולוגיה שלהם.
וקבוצות בעלות תודעה מודרת, תמיד ניתן לייצר – "פליטים" מארצות עולם סטודנטים מארצות זרות בעלי צבע עור אחר ומראה שונה קצת, שמנים, משקפופרים, עניים, אין לזה סוף.אין הנמצא אדם שלא קופח בקטגוריה כלשהי. (היום בית המשפט בארה"ב מכיר בקיפוח מטעמי הורים בעלי עושר מופרז ..)
וכולם מאוחדים כנגד התרבות המרכזית, הסדר שקיפח והדיר אותם (אם לא הרגישו מודרים קודם, אין זאת אלא שהפנימו את הקיפוח. זה נקרא "תודעה כוזבת") .

כך מתארגן לו כוח פוליטי אדיר, במימדים בינלאומיים, "כוח המקופחים" – שרואים עצמם כמעמד משלהם.
כל מה שהמרקסיזם לא הצליח לארגן סביב מעמד הפועלים במלחמת העולם הראשונה, הצליח עתה.

אין חולק על כך שרצוי שחברה תהיה יותר שיוונית, ושכמה שפחות בני אדם ידחקו לשוליים בשל נטיה , תכונה או "גזע". אבל המחיר של איגודם למאבק הוא מחריד:

ברמת הפרט – ברגע שאדם משתכנע שהוא מקופח (בין אם זה נכון או לא – וניתן להנחיל תחושת קיפוח ומרגע זה והלאה- יביט על העולם ויפרש כל תופעה חברתית כתוקפנית כלפיו.
זה לבדו דן את הפרט לאומללות תמידית, לתחושה נצחית של אי קבלה עד לפארנויה ממש, שבה כל מילה שנאמרת לו, יחפש היכן מוצנע העלבון.

המשחק של מנהיגי התנועות הללו אכזרי.
הם ישתלו בו "תודעת מעמד" כלומר, את זהותו האישית תחת הגדרה האחת – שנתפסת כמקופחת בחברה- וברגע שהסכים להגדיר עצמו ככזה- "יעצימו" אותו בכך שיאמרו לו ללא הרף שהוא לא נחות ולא שנוא, עד שישתכנע שהוא אכן נחות ושנוא.
הם יראו לו "מיקרו אגרסיות" (שהן אגרסיות שהתוקף והנתקף בכלל לא חשים בהם עד שמצביעים עליהם) בכל רגע, ויהפכו אותו לרגיש, פריך ופגיע.
כך – תולשים אותו מכל מה שחיבר אותו קודם לחברה– לאום, דת, וכו – מרגע זה הוא רק הומו, או רק אישה, או רק שמנה, או רק שחור ושוללים ממנו את אפשרות להיאחז במציאות הרגילה והמוכרת, שתורמת לתחושת הערך.
הוא הופך לאקטיביסט זועם. הוא גם מפתח תלות בקבוצה ובמנהיג, וככל שהקבוצה פעילה יותר – העולם נראה מפחיד יותר עבור פרט – להתמודד מולו בעצמו. קיומו תלוי בקולקטיב המונהג. (לאחר שעמוד השדרה של הסובייקט רוסק – זה גם הופך להיות נכון).

האנשים האלו הופכים להיות חיילים פעילים מאד – בשירות כל מי שיקח עליהם פיקוד.
הם ממוקדים בדבר אחד בלבד, מוסתים לשנאת כל דבר שנתפס כממסדי, הם שונאים את התרבות שלהם, הלאום והדת בה צמחו.
הם תלושים, אבודים ומוגדרים רק ע"י ה"נכות" המקפחת שלהם, והם זועמים מכדי לחשוב באופן ראציונלי.

ברמה החברתית יש לנו פה צבא של מהונדסים לראות בכל התנגדות – טריגר שמכאיב להם פיסית ממש. כך שלא ניתן בכלל לעמוד מולם. כל ניסיון להדברות הופך את הטוען להומופוב, שוביניסט, אנס, גבר(!!!) גזען ובכללי פאשיסט.

המה שנקרא היום "שמאל", ואולי בצדק, כי במקור הרעיון מרקסיסטי – מאגד לעצמו צבא של זומבים רגישים מדי, בלתי ניתנים להדברות, מתעבים את הסדר החברתי , ועם זאת הם גם בעלי זכות הצבעה וגם בעלי כוח עבודה חינמי, ומאד מגוייס למטרתו של המנהיג.

והם מופעלים כבר עכשיו, בכל מקום, להרוס את הסדר בתקוה שלאחר שיחריבו עולם ישן עדי יסוד –ויודברו כל הדכאנים , קרי, אלו המגדירים עצמם במונחים של לאום או דת יוקם עולם חדש מושלם, ללא דכאנות, שבו כל אחד יהיה רשאי להיות מי שהוא "באמת".
אף אחד לא יזקוף יותר גבה באוטובוס למראה אדם לא מזוהה מגדרית.

כל שמנה תוכל אז לאכול גלידה ברחוב מבלי לדמיין לעצמה שהולכי הרגל חושבים לעצמם "תראו איזה שמנה, ועוד אוכלת…"

אלא, שלאחר שהורסים את כל התרבות ואת כל המבנים שמחזיקים אותנו – לא יקום עולם חדש טוב יותר.
מה שיהיה הוא שלא לא יהיה חשמל, תקשורת, תחבורה, לא יהיה אוכל, לא יהיה סדר חברתי. ואז – כל הבריוניות האנושית שרוסנה בדי עמל בזכות חברת השפע – תפרוץ ותפתח את שערי הגיהנום.

לאחר האפוקליפסה, הבעיה האחרונה שתהיה לשמנה היא – מה חושבת עליה החברה המרושעת, המתייגת. קרוב לוודאי שלא תהיה גלידה. גם רחוב לא יהיה. ומהר מאד – היא גם לא תהיה שמנה. נקודת האור היחידה פה תהיה, שהיא תמות רזה.

כל הסחף הזה צבר אנרגיות פוליטיות כלל עולמיות, ואני לא רואה איך ניתן לעצור את זה.

תוך דור – הזומבים האומללים האלו, שהכל ניטל מהם, שנועדו לשמש חומר אורגני קרבי בשירות החרבת הסדר (בכאוס, שיוצר הזדמנויות עיסקיות נפלאות לאוליגרכים שיודעים לכוון את צבא הזומבים הזועמים הנשלט שלהם למקומות הנדרשים)- יצאו כנגדנו – כל מי שלא שייך למעמד הנדכאים, מתוך בחירה או מתוך חוסר המזל להיות בעל תכונה מקפחת.

ואחרי הנזק שיגרמו, אפשר יהיה להיפטר מהם, כמו שעשו תמיד. וכמו בסדרות אנימציה היתוליות לילדים, הפעם זה רציני. זו תכנית רשע צרוף – להשתלטות על העולם, כשבכל פעולה ישנה תועלת למשלחים, והיא רק מגבירה את עוצמתם הכוחני ומגבירה את יכולת הגיוס שלהם.

חישבו על זה הלילה, רק הכינו שקית נייר ליד המיטה. ליתר ביטחון.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: