ג'ורדן פיטרסון vs סלבו ז'יז'ק: הקרב שלא היה

זה היה אמור להיות הקרב הגדול בין סלבו ז'יז'ק הענק – קומוניסט מקורי במיוחד ופילוסוף סלב מזה עשרות שנים, ראש החוג  למדעי הרוח בארצו, הוציא לאור לא מעט ספרים שרובם הפכו רבי מכר בעולם וגם בארץ.
ג'ורדן פיטרסון, יריב צעיר יותר בזירת הפילוסופיה, כוכב עולה בעצמו, המשווק ליברליזם קלאסי. קהל של אלף חמש מאות איש התאספו באולם שעוצב כך שיראה, יותר מכל, כזירת אגרוף. (לרולן בארט היה וודאי מה לומר על כך). משום שזה אכן מה שהאירוע היה אמור להיות.

אם לשפוט על פי מחיאות הכפיים, כמחצית מהקהל הם תומכי פיטרסון והחצי השני הגיע כדי שהסלב הגדול ז'יז'ק ילמד לקח, אחת ולתמיד, את הפשיסט השחצן, שאיכשהו נדמה שהוא מחזיק בפעלול רטורי המאפשר לו להביס גם את המראיינים המיומנים, ולצאת מראיון כשהוא מצליח איכשהו לעשות רושם מתעתע כאילו הדעות שלו אינן מתועבות.

ז'יז'ק המלומד מאד, המקורי, המפתיע – היה אמור להיות התקווה הרב-צבעונית הגדולה. עד כדי כך שאני מדמיינת לעצמי  שבקרב פרוגרסיבים התארגנה התערבות על כסף  – באיזה סיבוב הקומוניסט החכם  יפיל את החצוף הימני הנוצרי המאמין  בנוק-אאוט.

ז'יז'ק מגדיר עצמו קומוניסט "אבל לא נאיבי". כשלמדתי טקסטים שלו בסמינרים באונ' – הם היו חלק מז'אנר "ביקורת האידאולוגיה".  (על פי המרקסיזם – שהוא במובנים מהותיים עולם הפוך –  "אידאולוגיה" היא לא מרקסיזם – המרקסיזם הוא האמת כפי שהיא לכשעצמה – אידאולוגיה היא  הקפיטליזם והלאומיות, ובמובן הזה שהיא שקית מיסודה – וכל אספקט  בחיים שאתם הייתם מכנים אותו, סתם מציאות רגילה בתכלית). (לקריאה נוספת, כאן)

ז'אנר ביקורת האידאולוגיה מאופיין בביקורת נאו מרקסיסטית, פסיכומרקסיסטית וסתם מרקסיסטית  על מציאות החיים המערב היום. זה מבחינכם. מבחינתם – זהו מסע אינטלקטואלי לחשוף את שקרי המציאות. כלומר, האידאולוגיה הקפיטליסטית.

ז'יז'ק הוא אינטלקטואל ייחודי, הוא אינו מחזיק במשנה סדורה, ולמעשה, הוא לגמרי מתנגד לרעיון  קיומה של משנה סדורה. זאת, למרות שהוא קומוניסט  הדוגל במהפכה רדיקלית לשינוי העולם, אך בלי לקבוע לעולם איך להשתנות.  כשהוא מדבר אל קהל – הפילוסופיה שלו חיה ובועטת. הוא מהגג בקול רם את מחשבותיו הטריות ביותר, באופן ספונטני ומעניק לשומעים הזדמנות לראות חשיבה הגות  בהתהוותה מפיו של להטוטן של ציטוטים, אנקדוטות, חכמה עממית ודיאלקטיקה הגייליאנית ומרקסיסטית, כלומר, לאידיוט.

קחו למשל, דוגמה מביקורו האחרון בארץ, שבו הגיע לשם ביצוע תוכניתו המהפכנית להביא לקץ הסכסוך, שכללה את הרעיון שאיש טרם חשב עליו (ובצדק, לדעתי) : להפיק סמינר יהודי ערבי בנושא וואלטר בנימין. הוא היה משוכנע מעל ומעבר לכל ספק שזה יביא לקץ הסכסוך. אם כי, הוא כמובן לעולם אינו משוכע בכלום, הדברים הם דיאלקטים ומורכבים, והוא בכלל שונא שאנשים מתאהבים בדוגמות הצרות שלהם, הוא –  לעולם אינו בטוח בעצמו. למעט בפעמים שהוא בטוח שהוא טועה, ובזה – הוא בטוח תמיד.

הנה דוגמית ממה שאמר בפני קהל חיפאי מעורב:

"האם יש לכם בערבית את הצורה הזאת של נימוס, שאתם מציעים הצעה מתוך כוונה שהיא תידחה? למשל, במדינה שלי, בואו נאמר שאני עשיר ומזמין חבר עני לארוחת ערב. כשמגיע הזמן לשלם ברור לשנינו שאני אשלם, אבל נצטרך לעבור דרך הטקס הזה של 'תן לי לשלם', 'לא, בחייך', 'נו, קדימה' ובסוף אני אשלם כפי ששנינו ידענו מראש. זה הקסם של תקשורת אנושית, זיוף ידוע לשני הצדדים". הוא עוצר לרגע ואז ממשיך, "כשהייתי צעיר, הייתי קורבן של תקשורת כזו. התעקשתי יותר מדי ולבסוף נאלצתי לשלם, אף על פי שאני הייתי עני והחבר שלי עשיר. איך זה קשור לאידיאולוגיה ולאופן שבו היא פועלת כיום?" הוא מוסיף, "ובכן, אני טוען שאידיאולוגיה זה לא רק קומוניזם, איסלאם, ערכים גבוהים של זכויות אזרח וכדומה, אלא משהו בסיסי ביותר, שחרות בטקסים היומיומיים שלנו. בכל קבוצה — ממשפחה ועד לאום — יש כללים מסוימים שצריך לציית להם, אבל גם מערכת של כללים שמצפים ממך להפר, כי אם תציית להם תצא אידיוט. האם זה מה שקורה לפלסטינים בישראל? מצד אחד יש לכם חופש מסוים, כי אם אתם פלסטינים ישראלים, אז באופן רשמי אתם יכולים לעשות הרבה דברים, אבל בפועל יש המון מכשולים שמקשים עליכם לבצע אותם. הרגע חשבתי את המחשבה הזאת, היא עוד לא מעובדת. מה דעתכם?"

את הגאון המקורי הזה הציבו אל מול פיטרסון.  הכרטיסים לאירוע, אגב,  נמכרו כולם ואז סופסרו בשוק האפור במחירים גבוהים ממחירי כרטיסים לפלייאוף המקומי.

ואז קרה משהו מוזר.

ז'יז'ק קרס.

לא אל מול הטיעונים של פיטרסון. הוא קרס מעצם המעמד – שבו  – כנראה לראשונה בחייו –  מצא עצמו עומד מול אפשרות של ביקורת על דבריו.

לא, שאינו רגיל לביקורת ולמעשה,  הדור החדש של הפרוגרסיבים – שהגותו שלו סייעה מאד להצמיח – פנו נגדו.  אלו שפיתחו את שפת הפוליטיקלי קורקט על פי ההגות שלו ושל חבריו- התקדמו הלאה והיום הוא נחשב, בקרב הצעירים – לריאקציונר זקן טרחן למרות שהוא, לטענתו,  רדיקאלי  מהם בהרבה והם סתם מתהדרים  בערכיות כוזבת חסרת מטרות מהפכניות.

נראה, שמה ששבר אותו זו העמידה מול יריב –  שאינו  אמון על הקשקשת הרגילה של שפת לאקאן-פוקו-  שבה ממילא אין תוכן לדברים משום שהמציאות אינה אלא  טקסט – אלא מול טמבל שמאמין עדיין שהמציאות קיימת, שיש לארגן אותה תחת קטגוריות תקפות וטיעונים עקביים, תוך הבאת ראיות ושלמעה מסוגל לדבר ברצף תוך שהוא מעמיד מערך ארגומנטציות מובנה – שמתחיל בסוגיה שעליה רצה לדבר  ומסתיים לאחר חצי שעה רצופה, בהוכחה למה שביקש לטעון.

דומה, שמה שהכי שבר את ז'יז'ק הוא הגילוי, שפיטרסון מצליח להימנע מסתירות לוגיות וכך שהלשון הדיאלקטית  המיומנת שלו – לא תעמוד לו פה).

אכן , לא עמד לו שם. וכל קלונו התגלה ברבים (אם כי נראה, שהקהל שהגיע לשמוע אותו מביס את פיטרסון, התרשם שזה אכן מה שקרה. משום שהשום-דבר שז'יז'ק טען, היה בדיוק סוג השום-דבר  שהם למדו לקבל ה"הגות", ופה גם קיבלו, בנוסף זה  בונוס אינטלקטואלי מיוחד – ההתנהגות המוזרה של ז'יזק, תנועות הידיים הלא רצוניות, המבטא הכבד ולקות הדיבור המקסימה.

מה שאולי תרם לתחושת הביטחון של תומכי ז'יז'ק היה,  שפיטרסון לא פרץ בצחוק מרושע  באף אחד מהסבבים-  ולא הכריז "got-cha" . כך שנראה ששני הקהלים סברו שהמתאבק שלהם ניצח את הטמבל היהיר השני. אם כי כל אחד במשחק אחר. האחד – במשחק הטעונים העקביים ההגיוניים, והשני -במשחק של "המציאות מורכבת מכדי שתבינו מה שאני אומר. אם לא הבנתם אתם במצב טוב יותר ממי שחשב שהבין, כך שמספיק שתבינו שאני חכם מכדי שתבינו אותי. וזה בסדר גמור, אפילו אני לא מבין את עצמי, עד כדי כך אני חכם  אפילו יותר ממה שחשבתי"  וקרס, עם המון כריזמה של מנצח.

את המשחקים פתח פיטרסון והסביר, שהקומוניזם לא עבד בשום מקום, רק הביא לאסונות, ציטט פרפרזה על צ'רצ'על על פיה הקפיטליזם הוא השיטה הכלכלית הגרועה ביותר  אלא שכל שאר השיטות גרועות אף יותר. נימק, הדגים וציטט נתונים.

על כך ז'זיק ענה שהוא לגמרי מסכים איתו שקומוניזם זה אסון. ואז מנה את כל האסונות של הקומוניזם בסין, במרקסיזם הלניניסטי, יצא כנגד פוקו,  כנגד הפוליטיקלי קורקט, כנגד הפרוגרסיבים וכל הזרמים המרקסיסטים שהצליח להיזכר בהם. והכריז שהוא למעשה הגיליאני (הגל, למי שלא יודע: אם מרקס זה ישו, הגל הוא השטן) . הוא דיבר גם בשבח הדתות ומה הוא אוהב בהן. אלא, הוסיף, שהוא גם פסימי. למרות שהוא קומוניסט, וקומוניסטים הם אופטימיים עד לכדי טמטום. ושכל מה שגרוע באידאולוגיה היא – שזו תוכנית סדורה ולדעתו אי אפשר לתכנן כלום. ולהבין זאת זו כל החכמה. ועם זאת, אנחנו חייבים לתכנן  את העתיד, אפילו להנדס אותו, כי אחרת נשמיד את העולם. ויחד עם זאת הוא מודע לכך שלפעמים דווקא תוכניות לתיקון העולם רק מקדמות אסונות גרועים יותר. אז, הנה לכם. כמו שאמרתי, אני מורכב.

על כך קיבל מחיאות כפיים סוערות מכל הקהל. מצד הקהל של פיטרסון, שהבין שפיטרסון לא ניצח אלא איבד יריב, שלא ניסה אפילו להלחם על העדר מישנתו. הקהל של ז'ז'ק הריע בהתלהבות, משום שהם כל כך מטומטמים  עד שהתרגשו  עד דמעות לשמוע שהגיבור שלהם  יודע להוציא מילים מהפה.

ואז רשות הדיבור עברה לפיטרסון הנבוך.

אני לא יודעת מה עבר לו בראש. לא הייתי שם. אבל ביליתי שבועות אינטימיים רבים עם הטקסט  שלו כשתרגמתי את "12 כללים לחיים" המופלא שלו. ועוד חודשים רבים בהאזנה להרצאותיו הרשמיות, וגם האינטימיות יותר, של כיתת סמינר קטנה. ואני נשבעת לכם ששמעתי אותו צווח לתוך המוח שלו "אז למה, לכל הרוחות,  נדמה לך שאתה קומוניסט, אתה..אתה… אתה…אוויל חסר תקנה שכמוך?!

הוא לא אמר את זה. תחת זאת הוא אמר יפה ובנימוס: "טוב, היו לי כמה שאלות להציג לך אבל הן הפכו מיותרות…"

פה שוב כל הקהל מחא כף. אלו שהבינו. ואלו שהתרשמו  שפיטרסון נותר ללא מילים וזה נראה להם כמו ניצחון מוחץ של ז'יז'ק. לגמרי נכון, אגב. פיטרסון ציפה למצוא קומוניסט שלפחות יגן על כמה מהעקרונות  של הקומוניזם כך שניתן יהיה להפריך את הטיעונים שלו.  אבל האדם למולו אפילו לא  ניסה . הוא בא לשם כדי שיאהבו אותו. כדי שכולם יאהבו אותו. וחוץ מזה, הוא אדם מורכב. ודיאלקטי, ופסימי. הוא קומוניסט אבל לא מרקסיסט, בטח שלא מהסוג הרגיל. וגם אין לו שום תוכניות למה שיבוא אחרי המהפכה, שחייבת לבוא, לדעתו, אחרת יבוא אסון. אם כי הוא מבין בהחלט, שהפתרון שלו לא יפתור את הקטסטרופה הממששת ובאה ולמעשה הוא לגמרי מסכים עם פיטרסון, שהפתרון שהוא מציע  כנראה רק יביא יותר נזק. אם כי הוא לא מציע פתרון, כי הוא לא דוגמטי ואינו  נמנה על טותם מגלומנים שחושבים שאם יש פתרון – דווקא הוא גילה אותו. לא. הם מביאים רק אסונות. הוא – לא יודע כלום. למעשה, אף אחד לא יודע שום דבר – וזה המסר החשוב שיש לו להעביר: תביאו את המהפכה אבל תתקבעו ותתפתו לחשוב שאתם יכולים לנחש מה יהיה אחריה. כי אם שואלים אותו, אחרי המהפכה יהיה אפילו יותר גרוע. ועם זאת, הוא פסימי. כי הוא לא אידיוט שמאמין שייצר האדם טוב מנעוריו. להפך, הוא מכיר מאד בכך שזה לא נכון.

בסוף, הצליח להעמיד בעיה אחת למול הקפיטליזם – הוא אינו מושלם. פיטרסון הסכים עמו בנפש חפצה. מעולם גם לא נטען כך ממילא.

לאור זאת, לא נותר לפיטרסון אלא  לפרוס את מישנתו שלו. כמו מתאבק שרוקד לבד בזירה, עד שתמו הדקות שהוקצבו לו.

לסיום, שניהם נשאלו שאלה זהה – מה הייתם רוצים שהקהל הזה ייקח מתוך הדיון הזה?
פיטרסון ענה ראשון. לאחריו דיבר ז'יז'ק ואמר שהוא דווקא רוצה לומר דברים הרבה יותר קונקרטיים  ואז לא עשה את זה בכלל.

מה שפיטרסון אמר היה שווה את כל ההאזנה לדיון המתסכל הזה. הוא אמר "הייתי רוצה שיקחו מכאן את הרעיון, ששני יריבים אידאולוגיים שלא מסכימים על שום דבר, יכולים לנהל דיון ענייני זה עם זה".  ז'יז'ק הסכים עמו.

אני חושבת שפה מגולם כל הכשל של ההגות השמאלנית. זה, אגב, היה אכן דיון שאמור היה לסכם את שתי התפיסות, כשהן מיוצגות כל אחת על ידי הדובר הטוב ביותר שלהן.  במשך כ30 שנה, ההגות השמאלנית  כמעט לעולם לא חשפה עצמה לביקורת. ויכוחים ודיונים  פנימיים בתוך התיאוריה – זה – עד אין סוף.  אבל כבר שנים  לא הניחו לעצמם להאזין, לקרוא או לשמוע מישהו שאינו סוג של מרקסיסט. התיאוריה עצמה כמעט מעולם לא עמדה במבחן תיאורתי רציני אם להתעלם לרגע מהמבחנים  המעשיים והניסיונות החברתיים בברית המועצות, בסין, בקובה, בקמבודיה ובוונצואלה. אבל נהוג לטעון, שהתיאוריה מעולם לא באמת נוסתה משום שאף אחד מהמקרים לא היה באמת קומוניזם.  אני רוצה להציע את הרעיון, שכל אחד מהם כן היו בבחינת ניסיון. הם רק מעולם לא הצליחו.

מכל מקום במהלך השנים הרבות שבהם נידונו סוגיות אך ורק בתוך שפת האידאולוגיה – מבלי לתת לדעות אחרות או למציאות – להפריע – הם התרגלו לפטפט עצמם עד אבדון – מבלי שתשאל ולו שאלה מהותית ועקרונית אחת לגבי תקפותה של התיאוריה!

הקומוניסט המיומן  היה כל כך לא ער לכך, עד שהסכים להגיע לזירה ורק אז, ששמע את חצי השעה  של פיטרסון, נזכר כנראה באיחור של עשרות שנים – שיש דבר כזה שנקרא "הגיון"  – ושקשה מאד להביס דבר כזה בפטפוטי סרק.

עבורי זו כבר היתה ההוכחה האולטימטיבית לכך שלא נותר ולו פרט אחד שאולי החסרתי, ושהיה יכול לשנות את דעתי על תיאוריות מהצד השמאלי. הן,אכן, כפי שכבר הנחתי – מחלת רוח. רוח, צלצולים ונפיחות חמות.

 

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “ג'ורדן פיטרסון vs סלבו ז'יז'ק: הקרב שלא היה

הוסיפו את שלכם

  1. ז'יז'ק לא קרס. ז'יז'ק, כסוציאליסט עשה מה שסוציאליסט עושה הכי טוב, טען שכל אלו לפניו לא ישמו נכון את הרעיון הנשגב : הסוציאליזם. פיטרסון נתנן לזה לעבור . וחבל

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: