הכשל הלוגי של השמאל הפרוגרסיבי יהרוג את כולנו. אבל בלי לפגוע ברגשות של מיעוטים

לפני הכל, תודה, משום שכל הבערות הפרוגרסיבית מתרסקת פה לנגד עינינו ממש, על כל המבנה האנטי לוגי שעליו הכל עמד בזכות הטקסט הקצר הזה:

הגב' טומאה-סלימן רוצה שיוויון לאומי לפלסטינים אזרחי ישראל. טוב, נו, מה היא כבר מבקשת? כולה, לבטל את מדינת ישראל כמדינת לאום העם היהודי מעל דוכן הכנסת, אפילו בלי לטרוח להלחם ולהפוך מחבלת מתאבדת. היא עושה זאת בשם הערכים הפרוגרסיבים הנעלים: " קול לכל מדוכאים ולמוחלשות על רקעים שונים"

כלומר, ערביי ישראל מדוכאים ולא שווים (נקרא לזה – "מודרים ") כאזרחים, כי אין להם זכות ללאום פלסטיני במדינת ישראל.

עד כמה שהמילים "מדוכאים" ו"מודרים" נשמעות רע, לא רק שאינן רעות לכשעצמן, הן מתחייבות אפילו מתוך ההתנגדות לדכאנות והדרה:

לפני הכל לא מיותר לומר, שאזרחי ישראל הערבים נהנים משוויון מוחלט כפרטים, למעט- הזכות הלאומית להקים מדינת לאום אחרת במקום מדינת הלאום הזו.

זה – לא רק משהו שאין לנו שום חשק שיקרה, אלא גם- אם זה יקרה, ישלטו פה ערכי התרבות הערבית-מוסלמית – שרעיונות כמו שוויון אינם באמת נר גליצירין לישבנם.  זו תרבות היררכית כוחנית, פטריאכלית מיסודה, עויינת ואלימה לכופרים, רודפת להטבים ורוצחת על "כבוד" המשפחה. זו חברה שמבוססת על היררכיות כוחניות בלבד.

אבל עובדות יכולות להיות שנויות במחלוקת, ואין צורך בהן. די בניתוח אנליטי-אפריורי של רעיון השוויון המוחלט- כלומר – ביטול כל ההיררכיות – כדי לגלות שהמטומטמים שהמציאו אותו לא התכוונו לכך באמת, או שהם יותר מטומטמים אפילו משחשבנו (או שהם מונעים מתוך שטנה תהומית לאנושות):

נניח לרגע חברה נטולת כל היררכיות. (לא ניתן לדמיין כזו כי היא נוגדת את השכל). אבל נניח שתתכן חברה בה כולם שווים בדיוק לכולם – גם בפני החוק ומדינה (כפי שזה כבר עתה, בישראל), שווים גם בתוצאות ובתמורות (שכרו של עובד הניקיון בבית חולים יושווה לשכר של מנתח, ויתעלה עליו, כי למנתח יש סיפוק מהעבודה ולעובד הניקיון לא. זה העיקרון הקומוניסטי ממש כפי שמוצג על ידי מרקסיסטים).

וגם כמובן – שוויון בחופש העיסוק, קרי, אם את מטומטמת מכדי לעבור מבחני טיסה- ישקללו לך את הציונים עם כל לקויות האינטליגנציה, הכושר, עם נכויות – אולי את עיוורת – כדי שתזכי לזכותך הטבעית להטיס מטוס נוסעים אם חפצת בכך.

אז נניח שיש לנו כבר חברה (דיס)אוטופית שבה אין יותר היררכיות. שיוויון מוחלט.

עתה נניח חברה אחרת בה נהוג לרצוח נשים על "כבוד" המשפחה, לשעבד בני אדם, לרצוח כופרים ולהטבים.

זו תחשב וודאי, לחברה פחות טובה ופחות ראויה מהמדינה האוטופית שלנו, (למעשה אני בטוחה שהשלטון בעזה טוב יותר מהזוועה השיויונית הקטסטרופלית הזו)

אבל אם רק מעלים לרגע על הדעת – שהחברה ההיררכית – פחות טובה – מה נוצר מעצמו?

נכון – היררכיה.

עכשיו ישנה היררכיה בין שתי חברות: האחת, שאין בה היררכיה והשניה – שיש בה. אחת טובה מאחרת. ויש לדחות (ולדכא) את רעיון של האחרת פשוט משום שאינו טוב.

רגע. לא.

אם חברה א ' מכירה בכך שחברה ב' גרועה ממנה – היא כבר לא יכולה לטעון להיותה נקייה מעקרון ההיררכיה.

אז מה, בעצם, ההבדל בין שתי החברות?

יש הבדל. כי עדיין – ישנה הבחנה בין חברה היררכית באופן קיצוני, לבין חברה הרבה הרבה פחות היררכית, שואפת ללצמצום פערים ומקיימת היררכיות של ערך, יצירתיות, יכולות ולא רק של כוחניות.

אם יותר שיויון הוא  העיקרון המועדף משמע, שיש לדכא עקרונות לא מועדפים.

אבל מה קורה עכשיו? כדי לשמר את החברה השיוויונית שלנו עלינו לדכא את הלא-שיוויונים.

אם לא נרצה לדכא – נשיב לתוך החברה האוטופית שלנו את היררכיות הישנות. עד שנפטרנו מהן…

———————–

אין פה מקום מקום לדעות או לפלפול נוסף. פועל פה עקרון לוגי-אפריורי-מתמטי:

כל ניסיון להיפטר מעצם עקרון ההיררכיה – יוצר היררכיה.

מעשה שטן…

אי אפשר להפטר, לעולם, מהיררכיה. כי היררכיה היא מילה שמכילה בתוכה את אחד מהמושגים הכי בסיסיים בחוויה האנושית: העדפה.

בכל רגע נתון, אנחנו מעדיפים דברים ודוחים (מדכאים) אחרים.

אם נרצה לא להעדיף – זו תהיה העדפה אם נרצה לא לדכא כלום, לא נוכל יותר לעשות שני דברים :

א. להעדיף

ב. לא להעדיף

אבל אפילו לזה לא נגיע.. כי הרצון עצמו הוא ….העדפה. אי אפשר להעדיף שלא להעדיף. נסו ותראו.

כשמבינים זאת, מבינים גם שכל מי שמתנגד לכל סוג של היררכיה, לא רק שלא ישיג את מטרתו אלא הוא גם מייצר היררכיה בעצמו. ככל שפועלים יותר, כך רוצים יותר וככל שרוצים יותר – הופכים עוד יותר העדפות – לפעולות.

ופעולות הופכות העדפות למציאות.

זה נכון לגבי כל סוג של רצון. וכולל גם את הרצון שלא לרצות…

אבל תוך כדי הפעולות מתוך המאמץ ליצור מציאות נטולת העדפות – מכשירים בשם ה"שוויון" המוחלט (כלומר, עיוורון מבחירה – להבחנות ושיפוטים) – את הגורמים הכי כוחניים, והכי היררכיים בחברה האנושית. בדיוק משום שהם הכי מדוכאים. והם הכי מדוכאים- משום שהם נתפסים כמי שמחזיקים ברעיונות הכי מנוגדים לרעיונות שלנו.

כך שבעוד שחברה שפויה חותרת לסלק את הגורמים הכי פחות רצויים לה, תומכי העדר-העדפה:

א. מסוגלים בכל זאת להבחין בגורמים הכי פחות רצויים

ב. בוחרים במתכוון לתמוך בהם דווקא בשל היותם כאלו

———————–

וזו, למרבה הצער, תפיסת העולם המשיחית והאנטי-לוגית של בגצ שלנו , שאפשרה, בין היתר לטומאה-סולמן להכניס בדלת הקדמית את ההיררכיה הכוחנית שהיא מייצגת, לתוך החברה היחסית-שיוויונית, שלנו,  כדי לברוא על חורבות הדמוקרטיה שלנו את הסיוט האיסלמי.

כל זאת מתוך הזיה נוגדת-תבונה, כאילו חברה המכילה בסובלנותה גורמים אנטי-דמוקרטים, אנטי-שיויוניים, אנטי-ציונים ואנטישמים – היא דמוקרטית יותר מאשר חברה שמדכאת את הגורמים האנטי -חברתיים.

אבל אל תטעו בפרוגרסיבים. הם לא עד כדי כך נאיביים ושוחרי טוב.

אפילו הם אינם סובלניים (וממלכתיים…) עד אין קץ. גם להם יש גבולות (ואתם מכירים את הביטויים המילוליים של זה: "גם לחופש ביטוי יש גבול", "יש גבול לרלטיביזם" "עם כל הכבוד לזכויות הפרט…)

אך היכן נמצא הגבול הנדיר הזה, בתפיסת עולם שמתנגדת אפילו לגבולות מדינה כפגם מוסרי? הפוטרת מחבל מאשמת רצח כי לא ניתן לדעת באם התכוון לרצוח כששבר את הסכין בגופה של יהודיה מבוגרת?

הגבולות מתגלים רק כנגד האויב המוחלט: מתנגדי הפרוגרסיביות.

אלו, שטוענים שהעדפה זה טוב. הם – הרוע הצרוף – הנקרא בהכללה "ימין" (קיצוני כל כולו). שם נעצרת אפילו הסובלנות המופלגת שלהם ובחקיקת-בלמים (ואיזונים). כי הדוקטרינה דוגלת בשני עקרונות:

א. סובלנות מוחלטת נטולת העדפות

ב. אפס סובלנות למי שטוען שזה עיקרון אובדני מטומטם (ולא, כנגד תרבויות לא-סובלניות. כי הן המדוכאות). (בגלל שהן כאלו, יטען הימין המרושע)

אני מקוה שכולם תופסים עכשיו כמה זה מטורף.

ברם, ההיסטוריה מעידה על כך שהיו לא מעט רעיונות שנדמו כטירוף, אך התגלו לבסוף כנכונים מאין כמוהם.

בזמנו, חיסול העבדות נגד כל הגיון והנה כי כן, לא תמצאו היום תומך אחד לרעיון (למעט בחברה המוסלמית שעדיין מחזיקה עבדים, בסעודיה למשל. נשים מוסלמיות ברובן המוחלט הן אך רכוש)

מנגד, הסטטיסטיקה לא עומדת לצידם של רעיונות הנשמעים מטורפים.

עדיין 99.9999999999999% מהרעיונות שנשמעים כמטורפים, נשמעים כך כי הם אכן מטורפים. אנחנו רק לא מכירים אותם כי הם נותרו , יחד עם הוגייהם, מאושפזים בבתי החולים המיועדים למוכי-הטרפת.

אבל רעיון של חברה שוויונית נטולת היררכיות היא אפילו לא בבחינת רעיון מטורף. היא סתירה עצמית. סתירה עצמית זה יציר שאין לו כל קיום מחוץ לשפה. במציאות זה משהו שמבטל את קיומו מעצם קיומו.

אבל העובדה שיש לו אפס מוחלט סיכוי להתממש – עדיין לא מונע מבני אדם לנסות לממש אותו. ולניסיונות מימוש סתירה לוגית יש תוצאות ממשיות במציאות. רק לא התוצאות המיוחלות.

מאחר שכל ניסיון לבטל את עיקרון ההיררכיה – יוצר במציאות עוד יותר היררכיה – כדי לתקן – נחוץ להפעיל כנגדה – עוד יותר כוח. שמייצר- מעשה שטן – עוד יותר היררכיה.

וכל כישלון – הופך להיות אשמתם של אלו הטוענים שזה רעיון מטומטם, שהולכים ונדמים עוד יותר מרושעים, פשיסטים, גזענים, נאצים – ולעיתים אפילו – מתנחלים….!

כך, בכל סבב של פעולה המביסה ישירות את מטרתה – נדרש עוד יותר כוח, עוד פחות סובלנות, עוד הגבלת חופש הביטוי של הסקפטים בחברה, עוד יותר סובלנות לגורמים עוד יותר אנטי-חברתיים קיצוניים, ועוד יותר אלימות כלפי אלו המתנגדים לכך, שאכן מתנגדים יותר ככל שכופים עליהם מציאות יותר דורסנית.

לתהליך הזה ישנה דינמיקה יחידה – התדרדרות עד כניעה מוחלטת ליסודות הגרועים ביותר בחברה האנושית תוך השמדה פיסית של כל מי שמתנגד לכניעה.

[במשחקי הכס ישנה אנלוגיה טובה: צבא נלחם בצבא מתים. כל הרוג של הצבא, הופך להיות חייל של האויב – המוות. בלי פתרון דאוס אקס מכינה- אין פה היתכנות לניצחון. ]

ואכן, אם תחשבו על אירופה,שבה התפיסה המעוותת והמסולפת הזו שולטת כבר כמה עשורים- ניתן לראות שזה לא הוביל לחברה שוויונית יותר והיררכית פחות – אלא לחברה יותר ויותר "גזענית" כשכוחות הפועלים מתוך היררכיות כוחניות – מכניעות את האזרחים היותר שלווים, ומשעבדים אותם למצבים של היררכיות כוחניות אלימות

1. פרוגרסיביות היא מנגנון השמדה עצמית, על ידי פעולות מתוך סתירה לוגית – שמביסות את עצמן באופן ישיר ומיידי- ומייצרות תוצאות הפוכות סימטרית למטרות המוצהרות

2. תוך כך היא מאפשרת לכל הרעיונות הגרועים ביותר של האנושות, שמין הראוי שידכאו ויודרו – להשתלט על מרכז החברה – כפיצוי על היותם "מדוכאים ומודרים"

3. מה שמאפשר לאלמנטים האנטי-חברתיים הגרועים ביותר שהמין האנושי מסוגל להצמיח לנצל את הפרצה – כך שככל שהגורם קניבלי יותר – כך חלה חובה לפתוח לו מזנון חופשי על ילדי הגן שלנו.

אגב, גם לולא היה איסלם או כל זן פולש אחר בתמונה – גם אז הפרוגרסיביות תשמיד את עצמה:

ככל שתתקדם לקראת יותר "שוויון" מלאכותי, כך יהיה צורך להפעיל אמצעי כפיה אלימים יותר כנגד כל מי שייתפס כעומד בדרכה של המטרה (ומאחר שהיא נוגדת מציאות כל יציר חי נוגד את המטרה).

השיוויון יהרוג אותם כשמטוסים המוטסים ע"י טייסים שקיבלו 100% הקלות במבחן טייס משום שהצליחו להוכיח שיש להם 100% לקות בתכונות הנדרשות לטייס.

כל דבר טוב – ייחשב כמדיר ומדכא את הרע. וזה רע. ולכן יש למגרו! (נכון שרק לפני כמה שנים כלל לא חשדנו ש"המשפחה הגרעינית היא המקום הכי גרוע לגדל בו ילדים"?).

השורה האחרונה, המתבקשת מאין כמוה – היא ההבנה של מי מההוגים הגאונים – שאו-כמה-שהיא-תגיע – –שהדבר האחד שגורם לכל בעיות ההיררכיה, חוסר השיוויון והדכאנות – הוא התבונה האנושית.

תבונה היא הכלי האחד – שמייצר את כל השיפוטים, ההבחנות, המדרוגים וההעדפות. בלי תבונה – לא היו כל הבדלים בין בני אדם (גם לא בין אמבות לבני אדם, האמת).

הרגע שבו הרעיון לעקור להמונים את כל החלקים במוח שאינם מיועדים לאכילה, נשימה, פרייה ורבייה – כבר נמצא על סף הגילוי ממש.

ואז, שאלת המשך קיומו של המין האנושי תהיה תלויה אך ורק בשאלה – אילו ממשלות והנהגות תהיינה בשלטון במערב כשזה יתפוס.

אם הטרלול של השמאל הפרוגרסיבי (השמאל הסוציאליסטי הוא אסון מסוג שונה) ינצח בבחירות בעולם – תתכוננו לוותר על מרבית המוח. לטובתכם, כמובן, ולטובת המין האנושי כולו.

ואומר לכם משהו. אני כבר שמעתי , באחד הסמינרים למרקסיזם פרוידיאני באקדמיה – מאזינה מבוגרת ומשכילה (לסוגה) – לאחר ששמעה על קיומו של יצר מוות בנפש האדם – מציעה ברצינות לעקר את "ייצר המוות" בניתוח, מתוך גופם של ההמונים.

אז, אם אתם חושבים שזה מופרז – אתם לא חושבים ברצינות מספיק. זה עקבי לחלוטין לתזה הפרוגרסיבית מעוררת הפלצות